לג'ולייט לואיס נמאס שמצפים ממנה להמשיך להיות המתבגרת הפוחזת. נמאס לה שמזכירים לה שוב ושוב את חבר הנעורים האלמוני שהיה לה בגיל 18, אחד בראד פיט, ובעיקר נמאס לה שלא שוכחים לה את הלוק הפרוע שבו הופיעה לטקס האוסקר ב־1992, שזיעזע את כל השמרנים הצדקנים בקהל.
כל זה היה ואיננו. היום, בגיל 42, לואיס כבר הרבה יותר רגועה ושקולה. "באתי לאוסקר ההוא כמו גנגסטרית", היא אומרת על הטקס שבו היתה מועמדת לשחקנית המשנה הטובה ביותר, בזכות הופעתה ב"פסגת הפחד" של סקורסזה. האמת היא שזה לא היה השטיח האדום שחילץ ממנה את יצר המרדנות. כבר בנערותה הפגינה עצמאות מעוררת השתאות, כשזכתה בגיל 14 בצו בית משפט המשחרר אותה חוקית מהשגחת הוריה - שיטה מוכרת בהוליווד, שמאפשרת לשחקנים קטינים להיענות לדרישות האולפנים ולעבוד יותר שעות, בלי מחויבות ללימודים.
מהתיכון נשרה בגיל 15, ובכספה רכשה מכונית תמורת 6,000 דולר ונהגה בה ללא רישיון - עד שנתפסה והורדה מהכביש. כעבור שנה נעצרה במועדון לילה. "זה היה סיפור משעשע", סיפרה בעבר. "הייתי בת 16, משועממת, ויצאתי לבלות במועדון. לא ידעתי שאין להם אישור חוקי למכור אלכוהול.
"כשהשוטרים פרצו למקום, הם קראו לכל מי שגילו פחות מ־18 להרים יד כדי שיהיה אפשר לשחררו. חברה שלי ואני הרמנו יד - ומייד אזקו אותנו ולקחו אותנו לתחנה. תמיד הייתי בעלת נפש של אמנית, ואני בת להורים בוהמיינים, כך שידעתי שתמונת המעצר שלי תהיה יצירת אמנות. ביקשתי מהשוטרים עותק מהצילום, ואמן הכין לי אותה בהדפס משי מיוחד, שתלוי אצלי עד היום בסלון. אתם מבינים? נעצרתי רק כי יצאתי לרקוד. לא צרכתי סמים או אלכוהול - אבל התקרית הזאת יצרה לי המון מוניטין מגניב ברחובות".
לפני חודש העלתה לאינסטגרם תמונה, שבה היא לובשת חולצת טריקו עם הדפס של תמונת המעצר. "זה לא בסדר ללבוש חולצה עם תמונת המעצר שלי? כי אם כן - אני לא רוצה להיות בסדר!" כתבה. החולצה, אגב, זמינה לרכישה ברשת תמורת 15 דולר, קודש לקידום סיבוב ההופעות הקרוב שלה.
בתחילת שנות העשרים לחייה התמכרה לסמים קשים ואושפזה במכון גמילה. אחרי הפריצה ב"פסגת הפחד" צברה תנופה מרשימה, כשהופיעה בסרטים "בעלים ונשים" של וודי אלן, "מה עובר על גילברט" (לצד ג'וני דפ ולאונרדו דיקפריו הצעירים), "קליפורניה" (לצד פיט) ו"רוצחים מלידה" הפרובוקטיבי של אוליבר סטון. אבל לקראת סוף שנות התשעים החל מפלס המגניבות שלה לדעוך, והפרויקטים שבהם השתתפה לא הותירו חותם ממשי.
• • •
כעת היא בעיצומו של קאמבק. לפני שנתיים שיחקה לצד מריל סטריפ וג'וליה רוברטס בדרמה המשפחתית "אוגוסט: מחוז אוסייג'", והזכירה למלהקים בהוליווד שהיא קיימת. בשנה שעברה לוהקה לתפקיד הראשי בדרמת המתח של ABC "סודות ושקרים", שעלתה בשבוע שעבר גם אצלנו (ימי רביעי בערב ב־HOT3 וחינם ב־HOT VOD). זו התוספת האחרונה לטרנד סדרות המתח רחבות העלילה, שבמרכזן תעלומות רצח הנפתרות ומפוענחות עד תום העונה. היא מבוססת על מיני־סידרה אוסטרלית, ששודרה לפני שנתיים.
לואיס מגלמת את הבלשית אנדריאה קורנל (דמות שבאוסטרליה גולמה דווקא בידי גבר). קורנל מובילה חקירה מסובכת, אחרי שילד בן 5 נמצא ללא רוח חיים ביער מחוץ לשכונה שלווה. מוצא הגופה הוא מעצב פנים ואיש משפחה בשם בן קרופורד (ראיין פיליפה), שקורנל משוכנעת שהוא הרוצח. קרופורד מנסה להוכיח את חפותו, אך נתקל בגורמים עוינים, שמנסים לשבש בכוח את החקירה. במקביל הוא מתמודד עם רדיפה מצד התקשורת והקהילה המקומית בעיירה.
משחקת בלשית ב"סודות ושקרים". "ממש לא אני במציאות" // צילום: אי.בי.סי
העונה זכתה לביקורות מעורבות, אך גרפה רייטינג נאה של 8-7 מיליון צופים. העונה השנייה כבר הוזמנה ותעלה בהמשך השנה. את ההחלטה ללהק אישה לתפקיד קורנל מגדירה לואיס "הברקה", אבל מבהירה שהיא לא נעזרה במקור האוסטרלי. "למדתי עוד כשעבדתי על 'מה עובר על גילברט', שהיה מבוסס על ספר, לא להתעכב על המקור או לנסות להשוות כל הזמן. תן לפרויקט לעמוד בפני עצמו. זה אופי מסוים של תפקיד, שטרם התנסיתי בו. קיבלתי את התסריט לפרק הראשון, והסיפור המרתק והעשיר שיכנע אותי.
"מה שכן - האוסטרלים גם הפיקו פרקים קצרים שהיו זמינים רק באינטרנט במהלך שידור המיני־סידרה שלהם, שזה דבר חדשני שמאוד מצא חן בעיניי, כי הוא נתן לצופה עוד תוכן והצצה אל העולם המורכב של הדמויות וכיצד המציאות שלהן התערערה סביב החקירה, כל הדרמה העסיסית הזאת שאנחנו כל כך אוהבים. אבל מעל הכל, הדמות של קורנל היא כמובן זו שכולם רוצים להכיר לעומק.
"לאורך העונה יהיו הצצות לחייה הפרטיים, אבל העיקר הוא קורנל בעבודתה, וזה מה שאני אוהבת. העובדה שנבחרה אישה במקום גבר, שהופיע במקור, היא שולית. פשוט מדובר באדם שטוב במה שהוא עושה, והמין שלו לא מגדיר אותו. בלש אמור להיות מנותק מהאמוציות המוכרות לכולנו כדי לפעול נכון".
גילום של דמות חזקה לא חדש לך.
"אמנם יצא לי לגלם לא מעט מורדות ונשים חזקות, אבל גם דמויות חלשות. אני לא יודעת אם אני בהכרח מעוררת קונוטציה מיידית של אישה חזקה, אבל אני שמחה לשדר עוצמה. אחד הדברים הקשים שהייתי צריכה לעשות בסידרה היה לעמוד חמישה סנטימטרים מראיין פיליפה, שצֹווח עלי מתוקף דמותו, ולא להיות מסוגלת למצמץ. כי זו הדמות. כל בלש שחוקר רצח צריך להביא לתפקיד קור רוח ועמידות ולשדר לצופה שהוא בשליטה, לא משנה מה קורה סביבו.
"האתגר הגדול הוא שזו ממש לא מי שאני במציאות, אבל בתור שחקנית אני בלאו הכי מחפשת כמה שיותר לא להיות עצמי. כהכנה לתפקיד יצא לי לראיין בלשים, גברים ונשים, חלקם נשואים, חלקם הורים, ולמדתי שעלי להיות בשליטה מוחלטת. צפיתי מקרוב בחדרי חקירה, התלוויתי לניידת משטרה בצפון קרוליינה, וכשנוכחתי לראות את הדברים במציאות, זה הכניס אותי למתח. אני חושבת שהשוטרים נהנו מחברתי, בעיקר כי הם הרגישו שהם מבלים עם פורעת החוק מלורי מ'רוצחים מלידה', אבל אני באתי לעשות שיעורי בית. קורנל לא נכנעת לרגשות, אסור לה, ואם אני אצטייר כדמות מאיימת או קשוחה מדי, זה מצוין. עבורי זה בראש ובראשונה לשדר אסרטיביות: לא משנה כמה היא גורמת לסובבים אותה להרגיש לא בנוח או נפגעים, היא לא מנסה להיות נחמדה. גם אם הייתי שחקנית עצלה ונשענת רק על הכתיבה המצוינת, הייתי מחזיקה מעמד בסידרה.
"אבל מי שחושב שהסידרה החדשה חשפה אותי לצד אפל וקודר באמצעות קורנל, לא יודע כמה אופל ראיתי מעודי. אם הייתי ציירת, היה צריך לעמוד לרשותי סט צבעים שמעוררים אנרגיות עזות, להמחיש סיטואציות הרות גורל מהחיים. זה מה שמוציא את המיטב או את החלק האיום ביותר בכל אחד מאיתנו. זה מה שמושך אותי לדרמה, עצם העיסוק בעצבים חשופים, שיכולים להרים ולהאיר, אבל גם להוריד למקומות כבדים. בחיים האמיתיים אני משתדלת להיות קלילה ומרוממת".
במציאות, מי מצליח יותר לשמור סודות ולשקר - גברים או נשים?
"המין לא רלוונטי. מעצם היותי שחקנית שמעמידה פנים בעבודתה, ולמעשה, אחת שמשקרת למחייתה, אני חושבת שיש דואליות, כי אנחנו תמיד מביאים קצת אמת לדמויות שאנחנו מגלמים. במציאות אני שקרנית נוראית, לא יכולתי לשקר גם אם חיי היו תלויים בזה. לכן העבודה על הסידרה גרמה לי לרחוש כבוד עצום לאנשי המקצוע ברשויות החוק - הם הדבר האמיתי, אני רק עושה בכאילו".
סדרות רצח הפכו מאוד פופולריות בשנים האחרונות. יש דמיון בין הסידרה שלכם לבין האחרות?
"שלנו הרבה יותר טובה... סתם. לא ממש צפיתי באחרות".
• • •
לואיס נולדה ב־1973 בלוס אנג'לס לשחקן ג'פרי לואיס, שהלך לעולמו אשתקד בגיל 79, ולגלניס בייטלי, מעצבת גרפית שהיתה אשתו השנייה. הם התגרשו כשהיתה בת שנתיים, ומכלל נישואיהם יש לה 11 אחים ואחים למחצה. על אהבתה לבמה הכריזה כבר בגיל 7. לאחר תפקידים קטנים בפרסומות החלה להופיע בגיל 12 בסדרות הטלוויזיה "עובדות החיים" ו"שנות הקסם" - עד לפריצה אצל סקורסזה, בגיל 18.
אחרי "רוצחים מלידה" (שעליו זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל ונציה), שיחקה ב"רומיאו בן זונה", "יומן נעורים", "מצאת החמה עד צאת הנשמה" ובסרט הטלוויזיה "שמי לואיזיאנה שלי", שעליו היתה מועמדת לאמי.
אבל האהבה האמיתית שלה היא המוסיקה. את הקריירה בתחום השיקה ב־2003, כסולנית הרכב הרוק "ג'ולייט והליקס", שעימו הוציאה שלושה אלבומים וערכה סיבוב הופעות עולמי, כולל הופעה אחת בישראל ב־2007. ב־2009 הוציאה אלבום סולו והקימה הרכב חדש בשם New Romantiques. מבקרי המוסיקה מפרגנים לה והיו אף שתיארו אותה כ"איגי פופ נשית".
עם כל הכבוד ליכולותיה על המסך ועל הבמה, התקשורת תמיד התעניינה יותר במערכות היחסים שלה. בין היתר, יוחסו לה רומנים עם קולגות קולנועיות כמו ג'וני דפ ואדם סנדלר. ב־1998 פגשה את התסריטאי וגולש הסקייטבורד המקצועי סטיב בארה, והם נישאו כעבור שנה (והתגרשו אחרי חמש שנות נישואים). בשנים האחרונות הספיקה לצאת עם כוכב אמנויות הלחימה צ'אק לידל ועם המוסיקאי טראווי מק'קוי.
וכמובן, לנצח יזכרו לה את החבר בראד פיט, שעימו יצאה לפני שעלה לגדולה. בראיון ל"הפינגטון פוסט" התרעמה: "בכל פעם שהשאלות על בראד עולות, אני אומרת: 'אולי תשאלו אותי גם על רודני, הילד שבו התאהבתי בכיתה ז'? הוא היה חבר שלי באותה מידה'.
"השאלות על בראד או על הסמים קשורות רק לבחורה שהייתי בגיל 20. מדהים אותי שגם היום אנשים מרותקים לשמוע על השנים שלנו יחד. לי זה נראה כמו משהו מגלגול קודם. כשמציגים לי תמונות שלנו יחד אני בעיקר צוחקת, כי לא היה לנו שום חוש לסטייל. לבשתי בגדים מהארון שלו בשילוב בגדים שלי, וגם התמונה מהאוסקר נראית כמו מנשף סיום בתיכון.
"זה היה בשנות התיכון שלי, וזה היה קשר אוהב ומקסים עם בחור חכם וקליל. ואז זה נגמר, ובראד הפך להיות מפורסם. אחרי כל כך הרבה שנים, אין שום דבר שאני יכולה לחשוף עליו, שיכול לעניין מישהו".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו