דיכאון בין הכפפות

רוברט אנקה. התאבד עקב דיכאון קשה // רוברט אנקה. התאבד עקב דיכאון קשה

השנה האחרונה לא היתה טובה עבור שוערי עבר ברחבי העולם. פאבל סרניצ'ק הצ'כי, בעל קריירה מפוארת בניוקאסל, נכנע לדום לב בגיל 47; מרטון פאלופ ההונגרי הלך לעולמו בגיל 32 בשל מחלת הסרטן; ואתמול התבשרנו שפאריד מונדראגון, השוער האגדי של נבחרת קולומביה, מאושפז בבית החולים בקאלי בגלל חוסר איזון במערכת המטבולית.

"אני שמח לחזור הביתה אחרי חוויה לא נעימה ומודה לכולם על התמיכה", כתב אתמול השוער מביתו, לאחר שבילה 12 שעות בחדר האשפוז. אולם בשעה שהצוות הרפואי ובני משפחתו דיברו על כשל פיזי בלבד, רבים בקולומביה סבורים שהעסק מסובך הרבה יותר ושמונדראגון ניסה לשים קץ לחייו.

פאריד מונדראגון. מה באמת קרה שם? // צילום: אי,אף.פי

מאז תלה את הכפפות משמש השוער הוותיק מאמן נוער ופרשן בטלוויזיה המקומית, ואת הקשר עם האוהדים הוא משמר דרך הרשתות החברתיות. הספק הופיע לאחר שבתקופה האחרונה שיתף מונדראגן לא מעט רמיזות אובדניות, שאותן העלה ומחק. "אני רוצה להיות השופט של קיומי, נמאס לי ששופטים אותי", היה הפוסט האחרון שהעלה. קדם לו: "מי שמתגעגע אליך יחפש אותך, לא יוותר עליך". על פי ההערכות, הביקורת שספג על תפקידו כפרשן ומערכת היחסים המעורערת עם רעייתו לשעבר הובילו למצב הנפשי הקשה שבו הוא נמצא.

גם אם מדובר כרגע בהערכות בלבד, הקולומביאני נכנס בעל כורחו לרשימה של שוערים שקרסו תחת הלחץ. כנראה יש מחיר לאופי המיוחד שאנחנו מגדירים "משוגע". המפורסם ביותר הוא סיפורו הטרגי של השוער הגרמני רוברט אנקה, שבגיל 32 שם קץ לחייו לאחר מאבק ארוך בדיכאון. בספר הביוגרפי "חיים קצרים מדי" (מאת רונלד רנג) מתוארת הבדידות שחש אנקה כשוער.

"הוא תמיד הרגיש שהפסיד. כשהקבוצה ניצחה 0:3 אף אחד לא התייחס אליו, וכשהיא ספגה הוא תמיד היה האשם". הספר מעביר לקוראים את תחושת ההשפלה והספקות שליוו את אנקה לכל אורך הקריירה, ומתאר סביבה שלא שמה לב לסימנים המקדימים.

מי שכן שם לב, וידע לטפל בבעיה בזמן, היה ג'יאנלואיג'י בופון. ב־2008 הפתיע השוער האיטלקי רבים כשגילה שחמש שנים קודם לכן סבל מדיכאון קשה. "רעדתי כל הזמן, שנאתי את החיים שלי", גילה וסיפר שההחלטה לפגוש פסיכולוג הצילה לו את הקריירה ואת החיים. ג'ון סאליבן (פורטסמות'), קורניה סנדי (סמפדוריה), עלי ג'ראח (גאנה) וסטיב הארפר (ניוקאסל) - כולם שוערים שחשפו לאחרונה את העובדה שנאלצו להיאבק בדיכאון. כולם מכנים את התקופה "הימים השחורים של חייהם" ומזכירים את המילים "בדידות" ו"חוסר הערכה". "טוב לראות שהרבה אנשים מדברים על זה היום", אמר הארפר, "הרבה מאיתנו זקוקים לעזרה".

המודעות לדיכאון בספורט אכן גדלה לאחרונה בצורה דרמטית. בגרמניה קיימת קרן לטיפול בסובלים מהבעיה, בעוד שכדורגלנים רבים, בדגש על שוערים, לא מפחדים לשתף את חוויותיהם ולהציע עזרה. "כולנו בני אדם בסופו של דבר", סיכם סאליבן, שפרש ממשחק בגיל 26.