הביטו בתמונה שמשמאל. אפשר שהיא מספרת את כל הסיפור. שעת חיים אחרונה, תחנה סופית בדרך ארוכה. זו תמונה עם כוח. כוח של אישה אחת שהעזה והצליחה, שגם נפלה כמה פעמים ועכשיו מאמינה ששום דבר לא יעצור אותה בדרך חזרה אל הפיסגה.
היד מורה קדימה ולמעלה. זה הכיוון שאליו היא הולכת ורוצה להוליך את העם שלה, את הארץ שלה ובדרך אולי גם סוף סוף לסגור את המעגל הכואב בחייה, המעגל האישי והלאומי שנפתח עם הוצאתו להורג בתלייה של אביה מול עיניה בהיותה בת 26, אירוע שהשפעתו ליוותה את חייה, ואפשר שקבע את מהלך חייה ומותה שלה.
פניה מספרות את הסיפור כולו. החיוך מספר על האופטימיות והאמונה שאפשר לקחת את המדינה שממנה נעדרה זמן כה רב למקום ולעתיד טובים יותר. אמונה שדווקא היא, אישה אחת במדינה מוסלמית שבה מעמד הנשים נמצא בשפל המדרגה, תצליח הפעם הזו, השלישית במספר, להגשים את אמונתה, את רעיונותיה ואת דרכה.
אלא שחצי שעה מאוחר יותר, בשעת המבחן האולטימטיבי, כשלו שומרי ראשה. שתי יריות והתפוצצות אדירה של מטען שנשא מתאבד ניפצו את החלום. בנזיר בהוטו נרצחה בחוצות העיר ראוולפינדי בפקיסטן, אותה עיר שבה נתלה אביה לעיניה 28 שנים מוקדם יותר. המעגל אמנם נסגר, אך בדרך שונה לחלוטין מזו שתיכננה והאמינה.
הניסיון למצוא את החשודים והאשמים במותה של בהוטו נתקל במשך זמן רב בקיר שנראה כבלתי עביר. רק בחודשים האחרונים התפרסמו מסקנות צוות החקירה שמינה האו"ם לבדיקת נסיבות הרצח - צוות דומה מאוד בהרכבו ובמנדט שניתן לו לחקירת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי. המסקנות היו חמורות ביותר: היוזמה להתנקשות באה ככל הנראה מכיוון ההנהגה ולא רק שבהוטו לא זכתה להגנה מספיקה, אלא שהחקירה סבלה מחבלות ומרשלנות מכוונת.
החוקרים מגלים כי "גורמי ממשל בכירים ביותר בפקיסטן מנעו גישה אל מקורות מידע שעשויים היו לשפוך אור על הנסיבות להתנקשות ועל המעורבים בה. זאת ועוד - חבלה מכוונת בוצעה בפעולות החקירה של הצוות. הדו"ח מזכיר ומאשש את החשדות בדבר קנוניה אפשרית של גורמים שלא רצו לראות את בהוטו בשלטון: החל מהנשיא פרבז מושארף וגורמים בצבא הפקיסטני, כמו גם זרועות הביטחון השונות. הדו"ח קובע בין היתר כי הנשיא מושארף לא עשה הרבה מעבר להעברת הידיעות לבהוטו בדבר איומים על חייה וכי לא ננקטו צעדים ממשיים לאבטחתה בצורה שתהלום את האיומים האלה. החוקרים גם הדגישו כי המשטרה המקומית העלימה במכוון ראיות וכי גורמים פוליטיים השפיעו על אופן החקירה כך שתתנהל בעצלתיים.
צל של אב
בהוטו סומנה כבר מגיל צעיר ואולי סימנה את הדרך בעצמה. כנראה אין דרך אחרת עבור מי שנולדה כבת בכורה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בפוליטיקה של פקיסטן במאה ה-20. אביה, זולפיקר עלי בהוטו, שסיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטאות ברקלי בקליפורניה ואוקספורד בלונדון, הספיק לכהן כשר התעשייה של המדינה הצעירה בגיל 29, ומאז נסק באוויר הדליל של הפוליטיקה הפקיסטנית. ב-1963 הפך לשר החוץ רב העוצמה של פקיסטן.
לאחר שהיה אחראי לגיבוש וליישום ההסכם הפקיסטני-סיני שקירב בין המדינות וסיים את סכסוכי הגבול ביניהן, הוא פרש מהממשלה ויצא לדרך עצמאית. בהוטו האב ייסד את "מפלגת העם הפקיסטני", ולאחר מלחמת האזרחים בפקיסטן ב-1971, שבסיומה נפרדה מזרח פקיסטן ממדינת פקיסטן והפכה לבנגלדש, הפך לנשיא פקיסטן.
הוא היה לאומן נלהב, איסלאמיסט אבל גם אדם מפוכח שהאמין בעצמו ולא היסס לנקוט צעדים דרסטיים: הוא הוציא את פקיסטן מחבר העמים הבריטי כתגובה על הכרת בריטניה בבנגלדש, התרחק מהשפעה אמריקנית ומנגד היה אחראי על "הסכם שמלה" שקרא לפיוס עם הודו, היריבה המושבעת מדרום. מאותם ימים אפשר לראות תמונה נוספת בעמוד הבא. הנה ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי, עם נשיא פקיסטן. לצידו עומדת נערה צעירה, נבוכה מעט על פי שפת גופה, פוכרת את ידיה ומביטה הלאה מן המצלמה. זו בנזיר בהוטו, בתו הבכורה של נשיא פקיסטן.
הצילום הישן מספר בצורה אילמת על עוד אחד מניסיונות הפיוס בין השכנות האסיאתיות, אך טומן בחובו גם את העתיד הנשקף ואת הידיעה המצמררת כי שלושתם, שתי הנשים והגבר במרכז התמונה, יסיימו את חייהם בצורה אלימה ואכזרית.
לאחר שהביא לאישור את החוקה הפקיסטנית ב-1973, שבה נכלל גם הסעיף הקובע כי פקיסטן היא מדינה איסלאמית, התמנה עלי בהוטו לתפקיד ראש ממשלת פקיסטן. את החותמת המשמעותית להיותו דמות מפתח בתולדות פקיסטן קיבל כשהניח את היסודות הראשונים לתוכנית הגרעין הפקיסטנית בדרך אל "הפצצה האיסלאמית הראשונה".
אבל בהוטו צבר לעצמו לא מעט אויבים מבית. במחצית שנות ה-70 הלך המצב הפנימי בפקיסטן והידרדר, וב-5 ביולי 1977 התבצעה הפיכה צבאית שבמהלכה הודח ונעצר בהוטו בידי בן טיפוחיו, הרמטכ"ל זיא אל-חאק. הוא נכלא באשמת אחריות לרצח אביו של אחד מפורשי מפלגתו, האשמה שמעולם לא הובררה מידת אמינותה. שנתיים מאוחר יותר, בתום מאבק משפטי חובק עולם ונאום הגנה עצמית שנשא בהוטו במשך ארבעה ימים(!), הוא הוצא להורג בתלייה לעיני משפחתו בכלא המרכזי בעיר ראוולפינדי.
שובה של הנסיכה
כמי שלמד בעצמו במוסדות החינוך המובחרים ביותר של העולם המערבי, ייעד עלי בהוטו את בתו לאותו מסלול. "היא היתה הבת המועדפת על אביה", אומר המומחה לפקיסטן ד"ר יצחק (איזי) כפיר מבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, "כמו במקרים של אינדירה גנדי, בתו של נהרו ראש ממשלת הודו שהפכה לראש ממשלה, וחסינה ואזד מבנגלדש, בתו של שייח' רחמן מייסד המדינה".
כבר בגיל 15 נשלחה בנזיר לאוניברסיטת הרווארד כדי ללמוד מדעי המדינה ומשם המשיכה אל ספסלי אוניברסיטת אוקספורד. ביום הולדתה ה-24 שבה לפקיסטן מתוך כוונה להצטרף למשרד החוץ, אך לאביה היו תוכניות אחרות לגביה. הוא התכוון שתעמיד עצמה לבחירה לאסיפה הלאומית, מתוך רצון כי תלך בדרך שתביא אותה בסופו של דבר אל הנהגת המדינה. בהוטו החלה לעבוד כיועצת לצד אביה ביוני 1977. העתיד נראה מבטיח ואיש לא שיער כי בתוך שבועות ספורים הכל ישתנה. ההפיכה של זיא אל-חאק בחודש הבא טרפה את הקלפים.
השינוי הדרמטי במעמדם בעקבות הדחתו ומעצרו של האב והעובדה כי בנזיר ואמה נוסראת הושמו במעצר בית לא ריפו את ידי בני המשפחה. עד מהרה תפסה אשתו של בהוטו את מקומו כמנהיגת "מפלגת העם הפקיסטני" ואילו בנזיר הפכה לצינור שדרכו המשיך עלי בהוטו להעביר מסרים לתומכיו והפכה עבורם לדמות מוכרת ואהובה. לאחר סיום משפטו והוצאתו להורג של אביה, היה זה אך טבעי כי היא מיועדת יום אחד לתפוס את מקומו כמנהיגת המפלגה.
בשנים שבאו לאחר מכן ולמרות מעצר הבית והתנכלויות השלטון, הורשתה בנזיר לצאת מדי פעם מפקיסטן. אמה עזבה את המדינה וב-1984 עזבה גם בנזיר וקבעה את מקום מושבה בלונדון, משם ניהלה פעילות מחתרתית ענפה בפקיסטן. אבל הריחוק ממולדתה לא השכיח אותה מלבבות תומכיה - נהפוך הוא.
ב-10 באפריל 1986 התקבצו יותר ממיליון איש בנמל התעופה בלאהור כדי לקבל את פני הנסיכה ששבה מן הגלות. היא רכבה על גלי האהדה וחרשה את פקיסטן בשורת עצרות המוניות שבהן נשאה את בשורתו של אביה המת, מיתגה עצמה כיורשת הטבעית שלו וקראה לביטול המשטר הצבאי של זיא אל-חאק והשבת הדמוקרטיה לפקיסטן. ב-1987 היא נישאה לאסיף עלי זרדרי ושנה מאוחר יותר החלו חלק מהמעגלים להיסגר. הראשון היה מעגל הנקמה.
מעגלים נסגרים
"המטוס קיפץ באוויר מעלה ומטה ואז צלל בצורה אנכית, פגע בקרקע ועלה בלהבות", כך תיארו עדי הראייה את התרסקות מטוס ההרקולס שנשא את שליט פקיסטן, זיא אל-חאק ופמלייתו, ואת השגריר האמריקני בפקיסטן ארנולד רפאל ויועציו ב-17 באוגוסט 1988. התיאוריות על נסיבות ההתרסקות נעו ממסקנות ועדת החקירה האמריקנית שדיברה על כשל טכנולוגי במערכות ההמראה והנחיתה, דרך הוועדה הפקיסטנית שטענה כי נמצא רעל במנגו שאכלו הטייסים ועד חברו של הטייס שסיפר כי האחרון, שהושפע מרצח איש דת בידי המשטר הצבאי, אמר לו: "הפעם הבאה שבה זיא יטוס איתי תהיה הפעם האחרונה". תיאוריות קונספירציה אחרות קושרות למקרה את "החשודים הרגילים": ה-CIA, הקג"ב והמוסד. בנו של זיא האשים את אחיה של בנזיר בארגון ובביצוע ההתנקשות. היא עצמה התייחסה לאירוע רק במילים "זו היא פעולה אלוהית" ולא הפגינה צער.
אבל היא כבר המשיכה במלוא הכוח קדימה כדי לסגור את המעגל הבא. לאחר פנייה לבית המשפט העליון כדי שיקבע כי הבחירות לאחר מותו של זיא אל-חאק ייערכו על בסיס מפלגתי ולא אישי, היא הובילה את "מפלגת העם הפקיסטני" שהקים אביה לניצחון ענק בבחירות תחת הסיסמה "איסלאם דתנו, דמוקרטיה מדיניותנו וסוציאליזם דרכנו. כל הכוח לעם", וקבעה שני תקדימים היסטוריים: בגיל 35 היא הפכה לראש הממשלה הצעירה ביותר בעולם המוסלמי וחשוב מכך, היתה לאישה הראשונה שנבחרה להנהיג אומה מוסלמית. עוד מעגל נסגר.
בהוטו נכנסה במרץ רב לתפקיד שהועיד לה אביה בשנות ה-70. כמי שהתחנכה במערב, הכריזה כי הרעיון המרכזי שהיא מעוניינת לקדם הוא הרצון לשפר את רמת חייהם ומצבם הכלכלי של השכבות הנמוכות. היא גם ביטלה את האיסור להתאגד והכשירה את הקרקע לאיגודי מסחר ואגודות סטודנטים והביאה ראיית עולם שונה מקודמיה בתפקיד. אבל למרות התקדימים המשמעותיים והרוח החדשה שהביאה עימה למשרד ראש הממשלה הפקיסטני, גילתה בנזיר מהר מאוד כי התפקיד שאליו נבחרה מביא עימו שורה ארוכה של מכשולים וקשיים משמעותיים ביותר.
אחד מהם היה הנתק מהממסד הפוליטי השמרני, שכנראה מעולם לא הסתגל לרעיון של אישה העומדת בראש המערכת, ועוד כזו הדוגלת ברעיונות מערביים ככלי לניהול מדינה.
מכשול נוסף שעמד לה לרועץ היה קרוב יותר: בעלה, אסיף עלי זרדרי. מעורבותו של הבעל (שזכה לכינוי "מר 10 אחוזים", על שם הסכום שנהג לגזור מכל חוזה ממשלתי) בעסקים מפוקפקים ובפרשות שחיתות שונות הטילו צל כבד על פעילותה כראש ממשלה, ועד היום אי אפשר לברר עד כמה ידעה או היתה מעורבת בעצמה בחלק מפרשות אלה, ששימשו חומר מצוין עבור מבקריה ועבור האופוזיציה.
בבחירות של 1993 היא ניצחה וזכתה שוב בראשות הממשלה. היא הורתה על פריסת רשתות חשמל באזורים כפריים מרוחקים שמעולם לא היו מחוברים והפעילה פרויקט בניית בתי"ס בכל רחבי המדינה. הבריאות, החינוך והדיור היו הנושאים שעליהם שמה את הדגש, ומעל הכל היא הכריזה על מודרניזציה של פקיסטן כמטרתה הגדולה והחשובה ביותר.
חלק מהפרויקטים אכן נעו קדימה, אחרים לא, אבל בשלוש השנים שבהן כיהנה בפעם השנייה כראש ממשלה, ריחף מעליה והטיל את צילו הכבד ענן החשדות וההאשמות בשחיתות של בעלה. אלא שהפעם היו ההאשמות מכוונות גם אליה. ב-1996 הודחה בשנית מהתפקיד, והפעם היה נדמה כי הקריירה הפוליטית שלה בפני סיום. הדחתה גם סימלה את כניסתה המחודשת של פקיסטן למערבולת פוליטית שבסופה תפס הצבא בראשות פרבז מושארף את השלטון.
וכך נעה שוב המטוטלת של חייה. בעלה נכלא בפקיסטן באשמת שחיתות ובנזיר יצאה שוב לגלות עם ילדיה, למשך כתשע שאותן העבירה בעיקר בדובאי ובלונדון. אבל גם הפעם האישה הזו לא ויתרה על חלומה. אסיף זרדרי שוחרר מן הכלא ב-2004 ובנזיר כבר עבדה כמה שנים על התוכנית לשוב פעם נוספת לפקיסטן כדי להתמודד שוב על ראשות הממשלה. במסגרת פעילותה היא לא היססה גם לחבור למי שהיה אחד מיריביה בעבר, הלא הוא נאווז שריף, שתפס את מקומה כראש ממשלה והודח בעצמו על ידי מושארף.
אבל בשנים שבהן נעדרה ממולדתה הפכה זו לארץ אחרת ושונה. התופעות שהיו בחיתוליהן עת עזבה את המדינה הפכו להיות פניה של פקיסטן. השליטה במדינה התחלקה כעת בין שני גופים אימתניים, שהשמועות על הקשר האמיץ ביניהם מלוות אותם זמן רב: הראשון הוא ISI, שירות המודיעין הפקיסטני, ארגון שהוא לא פחות מכל יכול בפקיסטן ושעל פיו יישק דבר, ובין היתר שולח את ידיו בנעשה במדינות השכנות, למשל הודו ואפגניסטן. ה-ISI אחראי על הנשק האטומי הפקיסטני, ויש המכנים אותו "ארגון שיש לו מדינה".
הגוף השני הוא טליבאן, אשר העצים מאוד את כוחו כתוצאה מההקצנה הדתית באזור בכלל ובפקיסטן בפרט מאז הפלישה האמריקנית לאפגניסטן ב-2001. מתוך ה"מדרסות" והמסגדים בקע קולו של הארגון, קול שצבר כוח רב שלא היה אפשר להתעלם ממנו בפקיסטן של המאה ה-21. ארגונים אלו לא הסתירו את האיבה לאישה שהתכוונה לחזור ולהנהיג.
בהוטו לא נרתעה. היא סיכמה על שובה עם מושארף, וכנראה סגרה איתו עסקה שבמסגרתה התחייב שלא תועמד לדין על כמעט 90 אישומים שונים שעמדו נגדה עוד מזמן שעזבה את פקיסטן. לקראת שובה היא פרשה את מצעה למערכת הבחירות הקרובות: חזרה אל הדמוקרטיה במערכת הפוליטית הפקיסטנית, לחימה באיסלאמיזציה המיוצגת על ידי טליבאן ומאיימת על דמות המדינה ומאבק בעוני.
כמו אז, בפעם הראשונה, נקבצו מיליון איש גם ב-18 באוקטובר 2007 כדי לקבל את פני הנסיכה השבה מהגולה אחרי שנים ארוכות. היתה זו עדות לרגשות, לנוסטלגיה ובעיקר לאהבה אליה, אבל בין מקבלי פניה היו גם נציגים של רגשות אחרים כלפיה. היא כבר היתה מוכנה, וכפי שסיפרה לוולף בליצר מה-CNN - "אני יודעת שעומדים לתקוף אותי בפקיסטן". לא בטוח שהיא שיערה עד כמה מהירה תהיה המתקפה.
לא רחוק מאבא
בעוד השיירה הענקית עושה את דרכה משדה התעופה לעצרת בחירות מתוכננת בקראצ'י, מה שאיפשר למי שרק רצה לדעת על תנועותיה מראש, התפוצצו שני מתאבדים שנשאו מטענים גדולים לא רחוק ממנה. החומה החיה של נאמניה שהקיפה אותה שמרה עליה, אך 50 משומרי ראשה נהרגו במקום. בסך הכל נהרגו 136 אנשים ו-450 נפצעו.
הקמפיין לבחירתה המשיך כמתוכנן, בעוד האיומים על חייה הולכים ומצטברים, בתוך המצב הכללי בפקיסטן שצבר מתח לאחר "אירועי המסגד האדום" והטבח בנאמני הטליבאן.
ב-3 בנובמבר הכריז הנשיא מושארף על מצב חירום בשל "ההקצנה הדתית במדינה", כדבריו, עובדה שאיפשרה לו לשים גם את בנזיר במעצר בית. המהלך פגע בקמפיין הבחירות שלה שהתבסס, כמו תמיד, על הופעות רבות ברחבי פקיסטן. באותו חודש היא מילאה את טופסי ההרשמה להתמודדות והמשיכה לתבוע ממושארף לבטל את מצב החירום במדינה. בראיונות ובעצרות הכריזה כי שוב תתמקד בנושאים החשובים לה: חינוך, שוויון, תעסוקה ואפילו איכות הסביבה.
בד בבד גברו מעשי האלימות נגד תומכיה ואנשי מפלגתה, אך בהוטו המשיכה לפקוד את הערים הגדולות ולערוך עצרות שבהן הלהיבה את תומכיה לא לפחד ולהמשיך בפעילותם. ב-27 בדצמבר 2007 היא הגיעה לעצרת כזו בעיר ראוולפינדי, אותה עיר שבה חזתה בהוצאתו להורג של אביה.
התמונה בעמוד הפותח של כתבה זו מראה אותה שם, מול אנשיה ותומכיה. עוד מעט, כאשר תסיים את נאומה ותוקף מעריצים, היא תעלה לג'יפ ממוגן הירי שלה, ובהחלטה שאיש לא היה יכול לדעת את השלכותיה, תזדקף מבעד לפתח הגג כדי לנופף למעריציה. בתוך הקהל הגדול שמקיף את מכוניתה, איש לא שם לב לשני גברים המתקדמים לאט ובנחישות לעברה. כאשר הגיעו השניים למרחק של כמטר וחצי מכלי הרכב שלה, שלף האחד אקדח, כפי שאפשר לראות בתמונה, וירה בה שני כדורים. הגבר הנוסף הפעיל מטען חבלה רב עוצמה שהרג אותה ועוד 20 איש במקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו