טום באום היה עלול להגיע לכותרות בנסיבות אחרות לגמרי. "הייתי בדרך לברנוער בדיוק ביום שאירע שם הרצח", הוא חוזר לערב ההוא באוגוסט 2009, כשהיה בן 16. "מה שהציל אותי היה שני הצעיפים שהתלבטתי ביניהם. עמדתי יותר מדי זמן מול המראה, הורדתי והחזרתי אותם איזה עשרים פעם. רציתי להרגיש טוב עם איך שאני נראה, והרגשתי שזו החלטה חשובה שצריך להשקיע בה מחשבה. רק בדיעבד הבנתי את המשמעות של העיכוב הזה.
"בדרך למועדון קיבלתי שיחת טלפון מאחד האנשים שהיו שם וברחו, והוא צעק לי שיש שם רוצח. בהתחלה היתה שמועה שהיורה מסתובב בחוץ, אז התחלתי לרוץ מפחד, בלי לדעת ממש לאן. פתאום קלטתי שאני רץ הלוך ושוב בשדרות בני ציון. התאפסתי וחזרתי הביתה. מפחיד לחשוב שאם הייתי הולך לשם חצי שעה קודם, יכול מאוד להיות שלא הייתי פה היום. זה לא קרה כי זה לא היה צריך לקרות, אבל בלי קשר לצירוף המקרים שלי, הסיפור עצמו - כאזרח וכהומו בפרט - הוא קשה, ולא משנה איך מסתכלים על זה. השתתפתי בלא מעט פעילויות שם ובאיג"י. הכרתי את הצעירים שנרצחו".
מאז הרצח בברנוער הספיק באום לסיים תיכון, לככב ב"המירוץ למיליון", לקבל תוכנית בטלוויזיה - וגם להפוך למנחה ההומו המוצהר הראשון בערוץ הילדים. "לא לקחו אותי בגלל הנטייה המינית שלי ולא בגלל מה שאני עושה בלילה במיטה. זה התחיל בפינה בתוכנית, עבר לחצי שעה שאני הנחיתי בתוכנית אחרת, 'הנדחפים', ואחריה כבר קיבלתי את התוכנית 'הכל טום' - תוכנית אירוח משלי, שמשודרת בימים ראשון עד רביעי. העונה הראשונה כבר הסתיימה, והשנייה תעלה בחודש הבא".
למה דווקא ילדים?
"הבנתי שילדים מאוד אוהבים אותי ואת ההומור שלי ומקבלים אותי, וזה לא דבר מובן מאליו. אם הם מגיבים ככה, אני רוצה להיות שם".
החיבור של באום וערוץ הילדים הוא הרבה מעבר לתחביבים משותפים ומעקב אובססיבי של הצופים אחרי האינסטגרם שלו (יותר מ־80 אלף עוקבים). הבחירה בו היא האמיצה ביותר מאז שקברניטי הערוץ העמידו מול המצלמה, אי אז בניינטיז, את יעל בר זוהר בחולצת בטן. באום הוא לא רק ההומו המוצהר הראשון שמקבל תוכנית, אלא כזה שלא פחד לצאת מהארון בגיל 14, להסתובב בטייטס ברחוב ולדבר בלשון נקבה בפריים טיים של ערוץ 2.
"מגיל קטן אני רוצה להיות גדול. בגלל שגדלתי בבוגרשוב בתל אביב, שזה המרכז של המרכז של העיר, מגיל 15 החלטתי שאני כבר ילד גדול שיכול לצאת למועדונים של גייז ולהסתובב לבד ולבלות איפה שאני רוצה. הייתי מתחזה לנער בן 18, כדי שייתנו לי להיכנס. מה שאנשים מכירים בדרך כלל בגיל 22, אני הכרתי בגיל 15, וזה ריגש אותי. לא שתיתי אלכוהול ולא עשיתי סמים, סתם אהבתי לצאת למסיבות. הייתי מוחק בפייסבוק תמונות שמתייגים אותי מבית הספר, כדי שלא יידעו שאני עדיין תלמיד.
"ודווקא כשהגעתי לגיל 20, התחלתי להרגיש שאני חי את הרגע ונהנה מהצעירות שלי. כשמישהו שואל בן כמה אני, ואני אומר לו 22, והוא אומר שכל החיים לפניי - אני שמח על זה. אתה מבין? הפער ביני לבין הצופים שלי לא גדול, אנחנו אוהבים אותם דברים".
ילדים יכולים גם להגיד דברים פחות נעימים.
"ילדים הם מאוד אמיתיים, והם יגידו לך בפרצוף מה שהם חושבים. אם אני פותח את האינסטגרם אני מוצא גם תגובות הומופוביות ומעליבות, אבל אני בוחר לא להסתכל עליהן. זה לא חדש לי שאני מקבל הערות הומופוביות, אני מכיר את זה עוד מהימים שהייתי נער והלכתי ברחוב עם תיק קלאץ' מוגזם, וצעקו לי הומו. אם אני אלך היום ברחוב ומישהו יצעק לי הומו, אני מבטיח לך שלא איעלב. קודם כל, כי הוא צודק. ושנית, אם זה מפריע לו, זאת בעיה שלו, לא שלי".
חששת מתגובות שליליות של הורים?
"כשפורסם שאני הולך להיות בערוץ, היה חשוב לי לקרוא מה הורים חושבים על זה. באמת היו ברשת כמה תגובות בסגנון 'איזה חינוך הוא ייתן להם?' ו'הילדים שלי לא יראו את זה'. אבל אז נכנסתי לערוץ, ומאז אני מקבל הרבה תגובות של הורים שאומרים שהם חולים עלי ונהנים לראות אותי יחד עם הילדים שלהם, ושזה חשוב שאני אהיה שם".
אתה שומע את זה גם מחוץ לתל אביב?
"רוב העבודה שלי היא בתל אביב ואני גר בתל אביב, אז לא יוצא לי לבקר הרבה מחוץ לעיר. אבל אני מקבל הרבה תגובות בפייסבוק מאנשים מכל הארץ, ובאופן כללי, אני מקבל הרבה פידבקים טובים".
אתה מקפיד יותר על ההתנהגות שלך בחיי היומיום מאז שאתה מנחה בערוץ?
"כן, לגמרי. עצם המחשבה שאני משמש דוגמה והשראה אפילו לעשירית מהצופים של הערוץ גורמת לי לחשוב פעמיים לפני שאני עושה דברים. באופן כללי אני משתדל לא לעשות דברים שעלולים להיות לא חינוכיים, חצופים או מוגזמים. מצד שני, יש לי את החיים הפרטיים שלי, שבהם אני עושה מה שבא לי. אני לא צריך לתת דין וחשבון על כל מעשה שלי".
נשמע כאילו יש לך תחושת שליחות.
"שליחות זו מילה גדולה מדי. אבל אם שיניתי משהו בתפיסה של מישהו או השפעתי אפילו על ילד אחד או ילדה אחת לטובה - אז אני את שלי עשיתי. זה מהמם בעיניי שיש ילדים מבולבלים מינית, וכשהם רואים אותי הם מבינים שהם בסדר, הם לא עשו שום דבר רע ואין להם במה להתבייש או ממה לפחד".
ממי אתה הושפעת כילד?
"כשאני הייתי ילד לא היה לי מנחה גיי בטלוויזיה שיכולתי להישען עליו, להסתכל עליו וללמוד ממנו. לא היה את אסי עזר ב'האח הגדול', ובטח שלא מנחה בערוץ הילדים. אני בהחלט חושב שבערוץ הזה צריכים להיות נציגים מכל גוני החברה, ולא רק על רקע נטייה מינית.
"כילד, דנה אינטרנשיונל היתה המודל שלי לחיקוי. אחרי שהיא הופיעה באירוויזיון, הייתי לוקח את המצעים של המיטה וקושר אותם בצורת שמלה א־סימטרית עם כתפייה אחת, שם את 'דיווה' בטלוויזיה, לוקח את השלט של הטלוויזיה ומבצע את השיר יחד איתה.
"באותה תקופה אבא שלי עבד באגד בבן יהודה, והיתה מסעדה קבועה שהם היו אוכלים בה. יום אחד, כשהגענו לשם, היא אכלה שם, והתחושות שעברו לי בגוף זה כאילו שביונסה הרגע דפקה לי בדלת. אבא שלי הרים אותי על הידיים, ניגשנו אליה, ומרוב התרגשות הזזתי את הראש ואמרתי לו, 'אבא בוא נלך'. כל כך התרגשתי, שלא הצלחתי להוציא מילה מהפה".
מה ראית בה כילד?
"מבחינתי דנה היתה הדבר הכי חופשי, הכי מוכשר, הכי אמיץ והכי פורץ דרך. היו לה כל התכונות שקיוויתי שיהיו לי כשאגדל".
פגשת אותה מאז? סגרתם מעגל?
"פגשתי אותה לפני שלושה חודשים, והתחושות של הילד שבי חזרו, כאילו לא עבר יום אחד מאז המפגש ההוא. אבל הפעם התגברתי על הלחץ וביקשתי סלפי. אגב, היא עושה לי לייקים לפעמים בפייסבוק. בכל פעם שהיא עושה לי לייק, היום שלי הופך להיות טוב יותר".
מחמאות מהומואיות חמודות
באום נולד וגדל בתל אביב, בנם של יצחק (73), עובד אגד, וחיה (62), בנקאית, שאיתם הוא מתגורר עד היום. הדירה שלהם, אגב, שופצה על ידי מושיק גלאמין במסגרת תוכנית הטלוויזיה שלו. יש לו שני חצאי אחים מצד אמו, שמתגוררים בלוס אנג'לס, ועוד שניים מנישואים קודמים של אביו. בתיכון למד בעירוני א' לאמנויות. הוא לא שירת בצה"ל בגלל בעיות בריאות ("אני מצטער שלא יכולתי לשרת, ומאז אני משתדל לתרום ולהתנדב בכל הזדמנות שאני יכול").
הוא פרץ לחיינו לפני שנה, בעונה הרביעית של "המירוץ למיליון". שילוב של טיימינג, כישרון גדול וחריצות הפכו אותו לדבר הכי מרענן בתעשיית הבידור, והוא, מצידו, לקח את התפקיד בשיא הרצינות. מאז הוא לא מפסיק לעשות סלפי.
"יש רשימה מצומצמת של הומואים מפורסמים, ופתאום הרגשתי שאני חלק מזה. קיבלתי הרבה מחמאות מהרבה הומואיות חמודות ומהרבה הומואים שכתבו לי שעזרתי להם לצאת מהארון. זה נורא כיף".
ברמה האינטימית יותר היה שינוי? מצאת זוגיות חדשה?
"דווקא שם זה מאוד קשה. בניגוד למה שאנשים חושבים, הפרסום לא הפך אותי לנחשק יותר, אלא להפך. אני לא יודע אם זה תקף גם לבחורה סטרייטית, אבל הרגשתי שיש כאלה שנרתעים ממני כשזה מגיע למשהו יותר רציני או אינטימי".
למה?
"אנשים חושבים שאני דמות מסוימת שיצרתי לעצמי ויצאה ב'המירוץ למיליון', והזנתי אותה גם בדברים שעשיתי אחר כך. אבל מה שרואים שם זה לא מי שאני כל היום. הרבה פעמים פוגשים אותי ואומרים לי, 'במציאות אתה לא כזה אנרגטי' ו'אתה לא כזה נשי'. נו, ברור שאני לא.
"יש לי את הרגעים האלה פעם בשלושה ימים, כשנדלקת המצלמה, כי זה הטיקט שלי כרגע. אבל זה לא מי שאני. רוב היום שלי זה לא פאן ופארטי. אני בן אדם לחוץ, פחדן וחרדתי. כמה שאני שלם עם עצמי בדברים מסוימים, אני מוצא דברים אחרים לפחד מהם. אני לא מסתובב ברחוב עם זיקוקים ונצנצים. את זה אני משאיר למצלמה. והסטיגמה הזאת לא עובדת לטובתי".
ב"מרי לו". בתפקיד הבן של מאיה בוסקילה // צילום: רונן אקרמן
ב־15 בדצמבר יכבוש יעד נוסף, כשיככב בעונה החדשה של "גאליס", סידרת הילדים המצליחה ביותר בערוץ הילדים. גם שם, איך לא, הוא בתפקיד הומו מוצהר, נער בשם ליאון, שאביו (איציק כהן) מתכנן להשתלט על העולם ומנצל את כישורי בנו כדי להשיג את המטרה. ליאון קרוע בין הרצון לרצות את אביו לבין חוסר הרצון שאביו ישתלט על העולם.
"אודישנים זה משהו שעשיתי עוד הרבה לפני 'המירוץ', זה לא חדש לי. שיחקתי בתיאטרון ובמחזות זמר, אז אני יודע ללמוד טקסטים ולהיערך בהתאם, אבל זו פעם ראשונה שקיבלתי תפקיד משמעותי בסידרה מאוד מצליחה, אז התכוננתי במיוחד עם מורה פרטית. רציתי להגיע מוכן, וגם אם לא הייתי מתקבל, היה חשוב לי להשאיר רושם טוב. העיקר הוא לא לעשות, אלא לעשות טוב".
איך היה לך עם איציק כהן?
"מהמם. הוא מוכשר בטירוף. הדמות שלו היא של אבא מאוד קשוח, ומרוב שהוא טוב, היו רגעים שממש האמנתי לו וחשבתי שהוא אבא שלי".
איך היחסים שלך עם אביך בעולם האמיתי?
"היום הם טובים מאוד. אני מאוד אוהב אותו והוא מאוד אוהב אותי. אבל ברור שהיו תקופות שהיה יותר קשה, במיוחד בגיל ההתבגרות ואחרי שיצאתי מהארון. אבא שלי הוא לא ממש צעיר, והוא לא הבין למה אני לא יכול להיות כמו כולם.
"לשמחתי היה לי תמיד כישרון לגרום לכולם לאהוב אותי ולקבל אותי כמו שאני, אז מהר מאוד זה נפתר. אבא שלי לקח אותי לשיחה בזמן שאמא שלי היתה בחו"ל, ואמר לי שהוא מקבל אותי כמו שאני.
"היום הוא לגמרי גאה בי. הוא מעדכן אותי על כל דבר שכותבים עלי, אפילו על דברים שלא ידעתי. הוא מאוד אוהב כל דבר שאני אוהב, אין לו טיפת שיפוטיות או ביקורת כלפיי.
"אם אני אעשה עכשיו את התפקיד הכי גרוע בעולם וכולם יקטלו אותי, מבחינתו זה יהיה הדבר הכי מדהים שעשיתי. שומר המסך בטלפון שלו הוא תמונה שלי, וכשהוא הולך לסופר ושואלים אותו איך אפשר לעזור לו, הוא מספר שהוא 'אבא של טום', גם כשזה לא קשור לשיחה. כל זה לא מובן מאליו בכלל".
איך אמא שלך קיבלה את היציאה מהארון?
"הכי מדהים שיש. באתי אליה יום אחד, כשהייתי בן 15, וסיפרתי לה שאתמול התנשקתי בפעם הראשונה. היא נורא שמחה. ואז אמרתי לה: 'לא עם בת, עם בן'. אז היא אמרה: 'אוקיי, סבבה'. זאת בעצם היתה היציאה שלי מהארון. מול אבא שלי מעולם לא יצאתי באופן רשמי, הוא פשוט הבין לפי הצעיפים המוגזמים".
בסידרה בחורה מתאהבת בך. זה קרה גם בחיים?
"זה קרה לשנייה. היתה אחת שטענה שהיא מאוהבת בי. באותה תקופה הייתי דו־מיני, ועדיין, לא ממש התאהבתי בה, אלא יותר בידיד שלה. חוץ מזה לא היו לי אינטראקציות עם נשים, כי הבנתי את הנטייה המינית שלי בגיל מאוד צעיר, כך שלא היו לי בלבולים. אני מניח שגם לבחורות לא היו בלבולים כלפיי".
להרגיש סטרייט לרגע
בימים אלה מתחיל באום חזרות לקראת עלייתו המחודשת של המחזמר "מרי לו", המבוסס על שיריו של צביקה פיק, בכיכובם של מאיה בוסקילה, שיר מורנו, ישראל אטיאס, אסף הרץ, גיא זוארץ, גאלה קוגן והילה סעדה. באום יגלם את פרדי, אחיו ההומו של אטיאס, שמנסה להידמות לאחיו הסטרייט אך בפועל הוא מתאהב ברקדן ואז יוצא מהארון בפני אמו (בוסקילה), שמתקשה לקבל את הבשורה.
שוב הטייפקאסט הזה. אתה חושב שתוכל לעשות גם תפקיד של סטרייט?
"בוודאי, אבל אני לא בטוח שאעשה את זה, כי יש פה עניין של ליהוק. סטרייט שמשחק הומו מקבל פרס אופיר, והומו שמשחק סטרייט זו בדיחה. זה קצת מתסכל. החברה רואה בזה משהו לא אמין, והלוואי שאוכל לשנות את זה. לשם אני מכוון, ולקריירת משחק וקומדיות ודרמות וקולנוע. ואני אעשה את זה".
מצד שני, הובלת קמפיין של "אמבוס", מותג שעונים גברי.
"נכון, הם לקחו אותי כפרזנטור. הרגשתי סטרייט לרגע, וזה החמיא לי. הסלוגן של הקמפיין היה 'כולם שווים', וזה ממש ריגש אותי".
אבל אז איזנת את זה עם קמפיין קופצני לסנו.
"השעון היה לי יותר מדי גברי, הרגשתי שאני חייב לנקות קצת אבנית ולחזור לשורשים. אם להיות כנים, אני לא ממש מנקה את הבית שלי, אבל היה לי כיף להיות במקום הזה ליום אחד".
יש לך מחשבות לעצור הכל וללכת ללמוד משחק לשלוש שנים?
"התכנון המקורי שלי היה לטוס ללמוד משחק בלוס אנג'לס, כבר התחלתי לבדוק עלויות. ואז הגיע 'המירוץ', ואמרתי, אוקיי - אם אני מצליח למנף את זה מהמם, ואם לא, אני הולך ללמוד משחק. והנה, כן הצלחתי. אז אני נהנה מזה וקוצר את הפירות.
"בגדול אני כן רואה את עצמי הולך ללמוד. אולי לא עכשיו, אלא בעוד כמה שנים. באופן כללי זה חשוב ללמוד, גם אם זה עיצוב פרקטים".
חלק מהתפקיד ב"מרי לו" דורש גם כישורי שירה. אתה יודע לשיר?
"בתיכון למדתי במגמת תיאטרון, ובבגרות שרתי את 'קברט', ושרתי מעלף. אבל מאז, חוץ מבמקלחת, לא יצא לי לשיר. אני יכול להגיד לך שאני לא מזייף.
"אני עובד עם מורה לפיתוח קול כדי שאוכל לשיר כל יום בלייב בלי לחזור הביתה עם יבלות בגרון. בתקופה האחרונה עשיתי הרבה טלוויזיה, אז להופיע בתיאטרון מאוד מרגש אותי".
אתה הולך להמון השקות. נהנה?
"שמע, זה חלק מהמשחק, ואתה כנראה תמשיך לראות אותי בהשקות. כל ההשקות והתמונות המסחריות באינסטגרם הן תופעות הלוואי הפחות חשובות של כל הדבר הזה. אנשים באים לריאליטי ואומרים שהם לא באו בשביל הפרסום, אבל כשהם רואים מה קורה להם בזמן אמת, את כל התהילה והתגובות והבאזז והמתנות בחינם - יש בזה משהו מאוד ממכר. ואז מנסים לשמר את הדבר הזה, לא רוצים לשחרר.
"לא תמיד זה מצליח, כי לא תמיד יש לאנשים מה להציע לתחום, והמניעים שלהם לא בהכרח נכונים. אני תמיד ידעתי שאני רוצה לשחק ולהופיע, ושעולם הבידור הוא המקום שלי. מבחינתי, 'המירוץ' קיצר לי את הדרך בחמש שנים. זה היה כמו לקחת רכבת במקום ללכת ברגל, אבל הייתי מגיע לשם בכל מקרה.
"אחרי 'המירוץ' הבנתי שאני צריך לעבוד קשה מעבר ל'להכות בברזל בעודו חם' או 'לנצל את 15 דקות התהילה', או שאר הקלישאות שמשתתפי ריאליטי אוהבים להגיד. בוא לא נתייפייף - לא קל לקבל תפקידים בתעשייה הזאת, בטח לא לגיי, שהאופציות שלו מצומצמות יותר באופן משמעותי. צריך לעבוד קשה כדי להמשיך את הדבר הזה ולייצר לעצמי הזדמנויות וליזום פגישות, ולא לשבת בבית ולחכות שיזמינו אותי לעוד השקה. אני עובד מאוד קשה".
לפליטי ריאליטי יש הרבה פעמים נפילת מתח גדולה אחרי שהתוכנית יורדת. זה משהו שחווית?
"ברור, וזה עדיין בא והולך. יש משהו בחשיפה הזאת של ריאליטי, שאף אחד לא יכול להכין אותך אליו. אף אחד לא יכול להסביר לך מראש מה אתה הולך לעבור. כשמיליון וחצי איש צופים בך פעמיים בשבוע וזה נפסק פתאום, חייבת להיות נפילת מתח.
"אל כל זה תצרף את הסטיגמה שפליטי ריאליטי נעלמים דקה אחרי שהריאליטי יורד. שיום אחד אחרי שכל העולם מכיר אותך ומבקש להצטלם איתך, אתה נהיה לא רלוונטי. למזלי היה לי את 'מלחמת המינים' (תוכנית בידור של "רשת", שבה השתתף; ע"ס), ואחר כך את התוכנית בערוץ הילדים. אז במקרה שלי היתה לי נחיתה רכה, ואני מודה למי שפתח בפניי את הדלת. אבל זה היה הזמן שהתחלתי להבין שכדי להגיע שוב לפריים טיים, אצטרך לעבוד קשה. ואני עושה את זה".
באום. "התחלתי לאחרונה טיפול בשיטת הניאו־הומנולוגיה, זה מהמם" // צילום: דניאל קמינסקי
צפית ב"מירוץ"?
"צפיתי בכל הפרקים בזמן אמת, אבל הכל מאוד מעורפל לי. זה היה כל כך מטלטל, שאני כמעט לא זוכר מה קרה שם. צפיתי לא מזמן באחד הקטעים מהתוכנית, ואמרתי לעצמי, איזה חמוד הייתי, ואיך התבגרתי בשנה האחרונה והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה. באסה שלא ידעתי ליהנות אז מתשומת הלב".
דווקא נראה היה שנהנית מכל רגע.
"אנשים כל הזמן אומרים לי את זה. אבל אתה צריך להבין שזה היה בעיקר מלחיץ. אני בן אדם מאוד מודע, ואני לא יכול ללכת ברחוב ולהגיד לעצמי, 'איזה כיף, מזהים אותי ברחוב'. להפך, אם אני רואה שמזהים אותי, אני מייד שואל את עצמי איך אני מוכיח את עצמי עכשיו. ואם עד עכשיו החרדות שלי היו ביני לבין החברים שלי, אז פתאום החרדות והפחדים שלי הם ביני לבין העולם.
"היו הרבה רגעים קשים בתקופת 'המירוץ', וגם אחרי, שאני לא יודע איך הייתי עובר אלמלא הטיפול הפסיכולוגי, ההדרכה והחברים שייעצו לי".
היה שלב שחשבת לעצמך שאתה עוזב את התחום ומתחיל לעבוד בעבודה שבני 22 עובדים בה?
"השאלה הזאת מהדהדת כל הזמן ומאוד מפחידה אותי. חצי מבוגרי בתי הספר למשחק מברמנים וממלצרים. אני מאוד מקווה שלא אצטרך לעשות דברים שאני לא אוהב, כי אני באמת טוב במה שאני עושה ואוהב את מה שאני עושה. אני לא יודע להחזיק מגש. כשמכרתי ג'ינסים, גם אמא שלי לא קנתה ממני. אז לטובת כולנו, אני מקווה שזה לא יקרה".
יכול להיות שדווקא הפחד הזה הוא שמניע אותך?
"הרבה דברים אצלי נובעים מהפחד, ועד עכשיו התוצאות לא רעות. חרדות ופחדים ולחץ נותנים לי דרייב מטורף להגיע ליעדים ולהשיג דברים. היתה לי שנה מטורפת, שלא ציפיתי לה בשום צורה, ושום דבר לא מובן מאליו. אבל שום דבר שקרה לי הוא לא בגלל מזל, אלא רק מדברים שאתה מזמן לעצמך ומעבודה קשה מאוד".
יש מישהו שעוזר לך להתמודד עם הפחדים?
"התחלתי לאחרונה טיפול בשיטת הניאו־הומנולוגיה, זאת שיטה שמבוססת על אנרגיה ולפיה בעיות רגשיות מקורן ברמת אנרגיה נמוכה, שנובעת מליקויים במידע שהוטבע במוח בילדוּת. אני מרגיש שזה מהמם".
אוריאל? כל אחד בעיסוקיו
עכשיו, כשאתה יודע מה "המירוץ" עשה לך, היית חוזר על זה?
"כן, הייתי עושה את זה שוב בכיף. זו אחת החוויות הכי חזקות שעברתי, הלוואי שאעבור שוב חוויה עוצמתית כזאת. זו חוויה שאתה מבין רק בדיעבד. ואני מדבר על הריצה עצמה. בלי מצלמות כן ובכיף, אבל עם מצלמות זה כבר עניין של תקציב".
מה היית עושה היום אחרת ב"מירוץ"?
"קודם כל, עושה הכל כדי לקחת את המיליון. אני מרגיש שיכולנו לעשות יותר, דווקא ברגעים הקריטיים, בגמר. אבל באותה נשימה אני יכול להגיד שאני גם דבק בגישה של 'אין בי חרטה על שום דבר'. כל דבר שאני עושה, אני לא אמצא את עצמי מצטער שהיו דברים שפיספסתי. החרטות היחידות שיש לי הן כשלא נהניתי מספיק. וב'מירוץ' לא נהניתי מספיק. ברגעים הקריטיים רק רצינו לחזור הביתה ולחברים שלנו. אם הייתי עושה את זה שוב, הייתי נהנה יותר".
אומרים שהזוכים במקום השני שורדים אחרי התוכנית יותר מאשר הזוכים במקום הראשון.
"אני שלם עם המקום הזה, בכיף".
מה זה עשה לקשר שלך עם אוריאל?
"כל אחד החליט לכוון לקריירה שלו, גם בזמן ש'המירוץ' שודרה וגם אחרי. אנחנו עדיין אוהבים אחד את השני ותמיד נאהב, אבל כל אחד בעיסוקיו".
אתה רואה את עצמך עושה איתו משהו בעתיד?
"יכול להיות. מה שעבד כל כך טוב במירוץ זה שבאותה תקופה זה לא היה מאולץ. היינו החברים הכי טובים עוד לפני התוכנית, בלי קשר לעבודה ובלי קשר לכלום. ואז, כשיצאנו למירוץ, זה היה חלק מהחברות שלנו. זו היתה חברות טובה ורלוונטית לאותו רגע, אבל מה שקרה אחרי כבר הרגיש לי פחות זורם. החברות הזאת הפכה לסוג של עבודה. לא צריך לעשות דברים שלא קורים מעצמם".
"טייק־אוויי", תוכנית האירוח שלכם, ירדה לפני הזמן.
"אם תשאל אותי, זאת לא תוכנית שהייתי צופה בה, כי אני לא קהל היעד שלה. אבל מי שהיה קהל היעד מאוד נהנה ממנה. עד היום פונות אלי נשים בגיל של אמא שלי, שאומרות לי שהן חולות על התוכנית".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו