בשבת (15:00, ספורט 5 פלוס) יעלו נבחרות הפדרציה של צ'כיה ורוסיה למפגש הגמר של המפעל. הצ'כיות יקוו לזכייה רביעית בחמש השנים האחרונות, ומולן תנסה מריה שראפובה לזכות בתואר שלא נמצא אצלה בארון הגביעים. אולם ה־O2 בפראג יהיה מלא וגם הרוסייה הודתה, "אנחנו מגיעות כאנדרדוג".
לא בכדי הטניס הנשי בצ'כיה מייצר בשנים האחרונות את כמות שחקניות הטניס האיכותית ביותר יחסית לגודל המדינה. מרטינה נברטילובה האגדית אמרה אתמול לקראת גמר הפדרציה: "מדהים כמה טניסאיות הוציאה המדינה הקטנה לאורך השנים לעומת מספר הגברים. היום אנחנו מדינה של 10 מיליון תושבים וכשהיינו תחת דגל צ'כוסלובקיה היינו קצת יותר ועדיין ייצרנו כמות גדולה של שחקניות. אנשים שוכחים שלמרטינה הינגיס יש שורשים צ'כיים".
ואכן, מבט בדירוג העולמי מגלה עובדה מדהימה: קביטובה (6 בעולם), סאפרובה (9 בעולם) ופליסקובה (11 בעולם) משלימות טריו שמשתווה רק לאימפריית טניס כמו ארה"ב. למעשה, לצ'כיה שש טניסאיות במאייה הראשונה ואם מחברים את הטניסאיות הסלובקיות מגיעים לתשע. וזה, כאמור, במדינה שאוכלוסייתה קטנה בחצי מניו יורק. הן כולן בשנות העשרים ומספרות שכשאחת משחקת בטורניר גדול, "האחרות יושבות בחדר ההלבשה וצופות במשחק". הן תמיד ייצאו לאכול יחד, בטח במהלך ההכנות למשחקי הפדרציה. למרות שהן באות מאזורים שונים בצ'כיה, "מורשת הקרב" של הענף יושבת לכולן בראש.
בעיני פרשנים רבים, ההצלחה הצ'כית מעידה דווקא על מצבו העגום של הטניס הנשי העולמי בשנים האחרונות, זה שסימן ההיכר שלו הוא חוסר יציבות. הצ'כיות יכולות לזכות בטורנירים גדולים, להיעלם בטורניר הבא ולעוף כבר בסיבוב הראשון. השליטה של האחיות וויליאמס, בייחוד סרינה, רק העידה עוד יותר על כך שאין באמת מישהי שיכולה לסכן את המקום הראשון בעולם. אבל כשעיתונאי הטניס בעולם התבקשו לאחרונה לציין באילו משחקים בסבב הנשים הכי מהנה לצפות, רובם ענו שהצ'כיות הן המוכשרות, המפתיעות והכי לא יציבות - מה שהופך את הצפייה בהן לכיפית במיוחד.
פאר שוב בחוץ
שחר פאר הודחה שוב בסיבוב הראשון, הפעם בצ'אלנג'ר בארה"ב, וסיימה למעשה את העונה הגרועה בקריירה שלה. בקרוב היא צפויה להודיע על עתידה המקצועי, וההערכות הן שהיא תשתתף במפגש הפדרציה של הנבחרת בחודש פברואר.
