הרומן של אילנה אביטל עם אלוהים התחיל בגיל 7. זה קרה בערב יום הכיפורים, אחרי שאביה, דוד, ביקש ממנה לעלות על כיסא בבית הכנסת בפאריס, עיר מגוריהם, ולשיר את "ירושלים של זהב".
מחיאות הכפיים והתגובות הנרגשות שמילאו את חלל בית הכנסת והנוכחים שעמדו בתור ארוך וביקשו להחמיא לילדה המזמרת גרמו לאביטל להבין שחלום הילדות הראשוני שלה, להיות מיילדת כשתגדל, כבר לא רלוונטי. היא בטוחה שזאת היתה יד אלוהים שכיוונה אותה לשירה.
שש שנים אחר כך, בגיל 13, סימנה אביטל וי על החלום להיות זמרת. היא הוזמנה להקליט שלושה שירים לאחת מחברות התקליטים הגדולות בצרפת, והוצע לה חוזה הקלטות של חמש שנים, כדי לשווק אותה כילדת פופ ביפן. אבל החוזה לא נחתם, כי אבא שלה הטיל על זה וטו ("גדלתי בבית דתי ומאוד שמרני").
בגיל 16 וחצי, עשר שנים אחרי השירה המאולתרת בבית הכנסת, היא פרצה לתודעת הקהל הישראלי עם השאנסון הישראלי "אותך", שביצעה בפסטיבל הזמר הישראלי ב־1977. ההופעה ההיא הפכה אותה לאחת הזמרות הבולטות בסצנת הפופ של תחילת שנות השמונים וסללה לה את הדרך להופעות טלוויזיוניות בסדרות כמו "סיטי טאואר" ו"לגעת באושר", במחזמר "מרי לו" ובהצגות בידור.
מאז, ידעה אביטל (55) עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות, ולא מעט אייטמים במדורי הרכילות, שביקשו לעקוב אחרי נישואיה למפיק שלמה צח, שהיה גם מנהלה במשך שנים ואבי בנה הבכור עמית (36), גירושיה, נישואיה השניים לאיש העסקים שי טוכמאיר, שאיתו הביאה לעולם את ברק (23), גירושיה השניים ואחר כך חיי הרווקות שלה.
בפעולה. "להיט רדף להיט" // צילום: קוקו
אבל הכתבה הזאת היא על הקשר של אילנה אביטל עם אלוהים. קשר שהתחיל בבית הכנסת ההוא בפאריס ונמשך עד היום בשיחות יומיומיות שהיא מקיימת מפינת הישיבה הלבנה, המשקיפה אל החצר, בווילה שלה ברמת השרון. כבר 15 שנים שהיא מקליטה ומתעדת את השיחות היומיומיות שלה עם אלוהים, ועכשיו, אחרי שארזה אותן בספר עב כרס בן כ־300 עמודים בשם "אלוהים, זה ביני לבינך", לצד דיסק שבו היא מקריאה בקולה את הספר, היא מבקשת את תמיכת הציבור במימון הפרויקט באמצעות אתר ג'אמפסטרטר. עד כה היא גייסה בהצלחה 65 אלף שקלים, כשהיעד: 93 אלף.
"מבחינתי, להגיד שאני מתחברת לאלוהים זה קודם כל להתחבר לעצמי ולדבר עם עצמי. כל אחד מגדיר את האלוהים שלו אחרת, ומבחינתי, בזה שאני מדברת לעצמי אני מדברת אל האלוהים שלי, בלי מתווכים, וכך אני מקבלת כלים לחיים. מתוך ההקשבה העמוקה לעצמי - למילים, לשאלות, לתשובות ולמחשבות".
את מדברת אליו בקול רם?
"בלחש. אבל הוא שומע אותי. אני נשבעת לך שהוא שומע אותי".
את חוזרת בתשובה?
"אני לא חוזרת בתשובה ולא מחזירה בתשובה. יש לי המון כבוד לדת, הוריי אנשים דתיים שומרי שבת, ואחי חזר בתשובה לפני 30 שנה, וכיום הוא סופר סת"ם שכותב מזוזות וספרי תורה.
"בעיניי פחות חשובה ההגדרה של מה זה בדיוק אלוהים ואם הוא קיים או לא קיים. בכל אחד מאיתנו קיים האלוהים הפרטי שלו.
"אני לא הבן אדם הראשון שטוען שאמונה זה דבר מאוד מאוד אישי. אמונה באלוהים או בכל ישות אחרת, אמיתית או דמיונית, היא לא דבר מוחשי אלא דבר אישי. אני יכולה לומר לך שאני אומרת כל בוקר ולילה 'שמע ישראל' ואני מנסה להיות טובה ולעשות טוב לאחרים, בדיוק כפי שהתנ"ך מנחה אותנו. בשורה התחתונה, לא צריך לנסוע עד טיבט או אומן או סוף העולם כדי למצוא את האלוהים. אתה מכיר את הסיפור על שושנת המזל?"
לא.
"מספרים על אדם אחד שקם בבוקר ואמר לעצמו, שמעתי שיש בעולמנו שושנת מזל ושמי שמגדל אותה חייו משופעים בטוב ובמזל. אני חייב למצוא אותה. הוא עבר מיבשת ליבשת בחיפוש אחר השושנה, ולא מצא. השנים חלפו, הוא היה כבר בן 50 ו־60, והמשיך במסע החיפושים שלו.
"בסופו של דבר, הוא חוזר הביתה עייף, מותש, מאוכזב וכמעט בן 100. למחרת, הוא פותח את החלון ורואה שפורחת אצלו בחצר שושנה. שושנת המזל.
"בקיצור, אנחנו מוקפים בטוב ובאהבה, אנחנו רק צריכים לזהות אותם, להושיט את היד ולגעת".
אז זה מה שיהיה בספר? סיפורי מוטיבציה?
"הספר הזה הוא אסופה של תובנות שיצרתי מתוך טעויות ומפָּלות שהיו בחיי, ואני רוצה להעביר את הכלים האלה הלאה. במשך שנים אני מקבלת תגובות חמות מנשים, שרואות בי אישה עצמאית, חזקה, דעתנית, כזאת שלא דופקת חשבון.
"אני גם יודעת שאו שאוהבים אותי או ששונאים אותי, אני לא תמיד קלה לעיכול בגלל שאני טיפוס צבעוני שאומר את מה שהוא מרגיש. וזה בסדר גמור, למדתי שאי אפשר לרצות את כולם ואי אפשר לחנך את כולם. בשורה התחתונה אני מבקשת לתת לאנשים כוח באמצעות התובנות שהגעתי אליהן ולגרום להם להפסיק לפחד.
"לאורך חיי עשיתי לא מעט טעויות. אני זוכרת שאחרי גירושיי השניים אמרתי לעצמי, 'איך הגעת לנקודה הזו ששוב את מפרקת בית ומשפחה?'. לא רציתי לחזור על זה, ולכן החלטתי להתחיל בשינוי.
"לשמחתי הגדולה יש לי ילד מדהים בשם עמית, שהוא כמו מנטור בשבילי. הוא עובד בניו יורק כמפיק מוסיקלי. הרבה שנים אני מתייעצת איתו, יש לו עצות מאוד חכמות, רק שתמיד הקשבתי ולא באמת הפנמתי. בשנים האחרונות התחלתי סוף סוף להפנים, ועכשיו אני מרגישה בשלה לתת גם לאחרים".
אילו טעויות עשיתי בחייך?
"או־הו, היו לא מעט".
אז בואי נעבור על חלק מהן. למשל, בגיזרת הזוגיות.
"אתה יודע מה הבנתי בשנים האחרונות? שכל החיים שלי אני מושכת אלי הומלסים. מאז שאני קטנה, אני זוכרת את עצמי מטפלת באנשים. כשהייתי נערה היתה לי דודה חולה שהייתי מקלחת, מאפרת ומסרקת, ומדברת אליה בלי סוף.
"כל החיים אהבתי לעזור לאחרים ואני עדיין אוהבת, אבל יום אחד התעוררתי והבנתי שאני מכניסה לחיי גברים טיפוליים. אני רואה את זה, יודעת את זה, וכאילו שמה לעצמי רטייה על העיניים. אולי כי רציתי אהבה. אולי כי רציתי להרגיש שזקוקים לי.
"בכל מקרה, למדתי במשך שנים קואוצ'ינג, ואני יודעת שהדבר הכי קשה לאדם הוא לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות שמקובעים אצלו במשך שנים. אבל החלטתי שזהו, שנמאס לי להיות הכתף של הגברים האלה, שאני לא אחות סיעודית, והבית שלי הוא לא בית מלון. ואם כבר בית מלון, אז לפחות שיהיה מלון בוטיק עם האנשים המדויקים לי.
"הרבה פעמים שאלתי את אלוהים, במסגרת השיחות שלנו, למה זה קורה לי. למה תמיד אני מוצאת את עצמי עם אותם הטיפוסים, שלא באמת מתאימים לי. והבנתי מתוך השיחות האלה שהתיקון שלי הוא בכך שאני עוזרת להם בתיקון חייהם.
"לא עוד. הבנתי שאני יכולה ורוצה לשנות את זה, והחלטתי לחפש לעצמי גברים מסוג אחר".
היום יש לך מישהו?
"היום אני לבד, ומקדישה את כל כולי לכל כולי".
לא חסרה לך הזוגיות והחברות האינטימית?
"לא חסר לי אף אחד, אין לי זמן לנשום. בכל מקרה, בפעם הבאה אני אבחר בקפדנות גדולה. לא עוד טעויות. אם יש לך מישהו על רמה להכיר לי, זה יכול להיות נחמד" (צוחקת).
העובדה שאחרי גירושייך השניים התחלת לצאת עם גברים צעירים ממך הסיטה את תשומת הלב מהמוסיקה שלך לעניין הרכילותי.
"אכן יצאתי עם צעירים ממני במשך תקופה, אבל אני לא מתנצלת על זה, ובוודאי שלא מתחרטת. קל מאוד לשפוט אנשים מהצד, ובוודאי אישה שמרשה לעצמה ליהנות. אבל צריך להבין שהייתי נשואה תשע שנים לבעלי הראשון, ועוד 12 שנים לבעלי השני, הייתי נאמנה, עבדתי קשה מגיל צעיר, ורציתי סוף סוף לחוות קצת נעורים. אז הרשיתי לעצמי לצאת עם צעירים, לבלות במסיבות ולהתלבש כמו אישה משוחררת.
"בינינו, בתוך זמן לא ארוך הבנתי שצעירים... נו, אתה יודע, הם צעירים וזהו. אני כבר שנים לא במקום הזה, ואם יש מישהו שרוצה לשפוט אותי על זה, הטעות היא שלו, לא שלי".
יש פער לא קטן בין אילנה אביטל הציבורית, זאת עם הקול הגדול, שייצר להיטים כמו "שובי לים", "בזכות ימים כאלה", "אבא, אמא וארץ ישראל", "די לי די" ו"בוא אל החגיגה", זאת עם התסרוקות והצבעים המתחלפים בשיער, התלבושות המוגזמות שאפיינו את שנות השמונים והמרואיינת שלא מצנזרת את תשובותיה בראיונות - לבין אביטל מודל 2015.
• • •
אביטל החדשה היא טיפוס ביתי, שהשקיע עשרות שעות בעיצוב מקורי של הבית, כולל קיר לבנים עצום מימדים מעשה ידיה ופסל עצום של האחים בלוז בתוך רכב אמריקני בגודל מלא ("אני מאוד אוהבת לפסל ולהתעסק בעיצוב, כבר עיצבתי כמה בתים להנאתי"). היא פתחה ברמת השרון בית ספר לפיתוח קול, שירה ומשחק, שבו היא מלמדת מדי יום קבוצות המונות כעשרים תלמידים ("אחרי שנים שבהן לימדתי במקומות אחרים וקיבלתי תשלום צנוע, החלטתי להקים לעצמי מקום משלי"), מופיעה באירועים סגורים עם להיטיה הנוסטלגיים וגרסאות כיסוי לשאנסונים צרפתיים ועסוקה בפיתוח הקריירה הבאה שלה - כמרצה להעצמה אישית.
מה היתה הטעות הכי גדולה שעשית בחייך?
"ההתנהגות שלי כאמא צעירה. כשעמית נולד, הייתי בשיא הקריירה שלי. בשנתיים הראשונות ישבתי בבית וטיפלתי בו, אבל אחר כך חזרתי לעבודה, להיט רדף להיט, הופעות, טלוויזיה, ראיונות ועוד דברים שהמקצוע זימן.
"כשהוא היה ילד היו לנו כל מיני עימותים, כמו שיש בכל בית, והיה רגע שבו עמית כעס עלי ואמר לי שהוא רוצה לעבור לגור עם אבא שלו. במקום להקשיב לצרכים שלו, כעסתי עליו שהוא מאיים עלי, וחשבתי לעצמי, מי אתה שתגיד לי מה לעשות, פישר? בגיל 9 נתתי לו לעבור לגור אצל אבא שלו. לא ויתרתי עליו, כי הייתי רואה אותו כל יום, אבל נתתי לו לצאת מהבית שלי, ולא נלחמתי.
"במשך שנים אכלתי את הלב על זה. והייתי ישנה עם כדורי שינה. היום הייתי מטפלת בזה אחרת לגמרי. אני יודעת שכל הורה חווה משברים עם הילד שלו, ואת התובנות שלי מהאירוע הזה אני רוצה להעביר הלאה. באופן כללי, למדתי עם השנים להיות פחות פדנטית וקשה. פעם היו לי קיבעונות - משעה זו עד שעה זו אני עושה את זה, ובשעות שאחר כך את זה וכו'. אני לומדת לשחרר".
כשעמית גדל, דיברת איתו על התקופה ההיא?
"ברור. עמית ואני מדברים היום על הכל מכל: על העבר, על ההווה ועל העתיד. פתחנו את כל התיקיות וסידרנו הכל על השולחן. כשדיברנו על התקופה ההיא בפעם הראשונה, הוא אמר לי: 'אני לא מבין איך ויתרת עלי', ואני אמרתי שלא ויתרתי עליו לרגע, פשוט עשיתי טעות שלא נלחמתי עליו מספיק'.
"צעירים עושים טעויות, אני עשיתי. אבל זה מאחורינו. אנחנו כיום מאוד מאוד קרובים למרות שהוא גר בניו יורק. אם יש בעולם הזה אנשים שאהיה מוכנה לתת להם את הכליות שלי בלי לחשוב פעמיים - אלה שני בניי".
עדן בן זקן. "נהדרת" // צילום: קוקו
היא מדברת הרבה על שנאת חינם, ו"איך נתַנו לה להשתלט לנו על החיים".
"העולם שלנו נעשה אגואיסטי, צר ומגעיל. אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי, אני לא מקנאה באיש ומקפידה לפרגן. אני יכולה לשבת בבית, לראות בטלוויזיה זמר או זמרת שנותנים הופעה, ולשלוח להם הודעת פרגון. למה לא? למה לא לפרגן אחד לשני?
"בספר כתבתי, 'אם אתה מסתכל על הדשא של השכן, הוא ייראה לך ירוק יותר. אבל מה קורה בתוך הבית של השכן? לפעמים הוא מואר הרבה פחות'. צרוּת עין והשוואות מיותרות זה דבר שמחרפן אותי".
לפני ארבע שנים נכנסת ל"היכל התהילה", שהיה סוג של "האח הגדול" לזמרים שהקריירה שלהם עברה את ימי הזוהר. זו היתה טעות?
"ממש לא, אני מאוד שמחה שהלכתי. זאת היתה חוויה לשרוד בתוך בית עם טונות של אגו, ומצד שני זה לא היה פשוט, כי היו הרבה מלחמות וצעקות. את הוויכוחים פחות אהבתי, ובגללם גם הצטערתי שהלכתי לתוכנית, כי אנשים כעסו עלי שהייתי אמיתית ודעתנית.
"זה רק מוכיח לך עד כמה אנשים לא מבינים שהמקצוע הזה הוא זיוף. שמה שרואים על המסך הוא לא תמיד האמת של האדם. זמרים באים למכור אילוזיה, לא את האישיות שלהם. זה קצת כמו ללכת לקזינו, כי יש שם אשליה שתזכה במיליונים בזמן שאתה בעצם מפסיד את רוב הכסף שלך.
"אבל היו גם מי שהעריכו את האמת שלי ואת ההליכה שלי אחרי הלב. ככה אני גם מקווה לצאת בספר: חשופה ואמיתית. אני יורדת על המקצוע ועל עצמי ולא מנסה לייפות את המציאות. לא סתם כתבתי 'אלוהים זה בינך לביני'. עכשיו אני רוצה שכולם יידעו".
את חושבת שיש בישראל כבוד לאנשי התרבות וליצירה שלהם?
"לא. אני יודעת שאמנים מהגוורדיה הקודמת היו צריכים להיות היום במקום אחר, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת מעמדם. הגוורדיה ההיא איבדה את כתרה כי גרמו לה לאבד את כתרה. לכל אחד היה כתר.
"הכבוד הזה נעלם ביג טיים מאז תחילת האינטרנט. הקידמה הרסה אצלנו הכל. הציביליזציה מתקדמת מהר מדי ורמסו כל דבר שהוא ערכי והיסטורי.
"כל רגע נולדים זמרים חדשים, וכולם רוצים להיות מפורסמים, בין שהם יודעים לשיר או לא. כל ילד היום יכול להפיק לעצמו דיסק ולפתוח ערוץ יו־טיוב בלי שום מאמץ. פעם היינו עובדים על אלבומים ושירים במשך חודשים ושנים.
"בארה"ב יש כבוד גדול לאמנים הוותיקים. את פרנק סינטרה, לדוגמה, לא הפסיקו לשדר לרגע, ועדיין מעריכים אותו. שומרים לו על הפאסון".
ומצד שני, יו־טיוב ואתרים אחרים מנציחים את האמנות. אפשר למצוא שם את כל השירים שלך, מ"אותך" ועד "מרי לו".
"נכון, וזה נהדר. אבל השפע הזה מטמטם את האנשים. מישהו שומע שיר, ואחרי 30 שניות זה כבר לא מעניין אותו והוא עובר לשיר הבא. יש שפע מוגזם.
"פעם אדם היה הולך לחנות, קונה דיסק, חוזר הביתה, קורא את המילים, מקשיב לשירים שוב ושוב ושוב, ומגלה בהם את כל הדקויות. היום הכל 'על הדרך', דרך הרמקולים של המחשב או בטלפון. ושלא תבין אותי לא נכון, אם אין לי שעה אינטרנט כדי לגלוש, אני משתגעת. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, אבל הוא הרס פה הרבה דברים ודפק לנו את הצורה".
את מי את אוהבת בין המוסיקאים הצעירים?
"יש לא מעט. אני מאוד אוהבת את מירי מסיקה, בעיניי היא מאוד ייחודית. אני אוהבת את הסגנון של הראל סקעת ואת סינרגיה והיהודים. השניים האחרונים הם לכאורה לא הסגנון שמתחבר אלי, אבל בגלל שיש לי בית ספר לפיתוח קול ואני תמיד מחפשת חומרים לאתגר את התלמידים שלי, נחשפתי אליהם.
"מוסיקה מזרחית אני לא שומעת על בסיס קבוע, אבל אני מאוד אוהבת את אייל גולן ובועז שרעבי. יש דור שלם של זמרים מזרחיים נהדרים, כמו עדן בן זקן. אני לגמרי חושבת שיש מקום לכולם.
"חורה לי שהרדיו לא נותן במה לאלה עם הכישרונות האבסולוטיים ולא כל כך משמר את העבר. רק רשת ג' ורדיו ללא הפסקה, עם רצועת סוף השבוע העברית שלהם, משמרים פה את התרבות".
אילו טעויות עשית בקריירה המוסיקלית שלך?
"אני חושבת שהטעות הכי גדולה היא שפשוט הקדמתי את זמני. ישראל של שנות השמונים קידשה את שירי ארץ ישראל ואת שירי הלהקות עם ה'הומפה הומפה', ואני הבאתי מוסיקת פופ, הופעות צבעוניות וקול גדול. לא ידעו איך לאכול את זה פה, ואני לא מדברת על המעריצים שלי, אלא על העיתונאים ברדיו ובטלוויזיה.
"אני זוכרת שבזמנו צדי צרפתי אמר: 'אילנה אביטל היא זמרת שכאילו הקפיצו אותה מחו"ל לישראל, ואוטוטו מחזירים אותה לשם'. מה שמצחיק הוא שלמרות כל מיני טעויות שאולי נעשו, חלק מהשירים שלי נשארו עד היום. גם היום יש ביקוש להופעות סגורות".
היו טעויות בהתנהלות האישית שלך בקריירה?
"כן, הייתי מאוד פרפקציוניסטית ונוקשה. רציתי שהכל יהיה מתוקתק, ולא תמיד ידעתי ללכת בין הטיפות. לא תמיד הייתי סבלנית לתהליכים או לאנשים. רציתי הכל בדרך שלי.
"תראה, אין בי צער על דברים שקרו או לא קרו עם הקריירה שלי. מבחינת אנשים אני 'אילנה אביטל', אני מופיעה, אני עובדת על מופע חדש וסינגל שמפיק לי הבן שלי, אני מפסלת והצגתי בכל מיני תערוכות, יש לי בית ספר לפיתוח קול ומשחק, עשיתי סדרות והצגות בידור, ואני עומדת להוציא את ספר התובנות שלי.
"אלוהים נתן לי מניפה של כישורים וכישרונות, והחלטתי שאני מפסיקה לחשב כל הזמן מה אנשים חושבים על ריבוי העשייה - ופשוט עושה".
שכחת להגיד קואוצ'רית.
"למה אני צריכה להגדיר את עצמי? למה צריך כל הזמן לספק לאנשים טייטלים? אם אני משחקת, אני כבר לא זמרת? אם אני מפסלת, אני כבר לא שחקנית? אם אני מוציאה ספר, אז אני מחלטרת?
"אני לא רוצה להסתפק במועט, ואני לא רוצה לחיות בתבניות ובהגדרות. מי האדם שיגדיר מה התלם הנכון ללכת בו?
"אגב, אתה יודע למה לעולם לא אהיה אישה דתייה על פי ההלכה? כי אני לא מאמינה בפנאטיות. אני שונאת שאומרים לי מה לעשות. אני לא רוצה שיגידו לי שאני חייבת ללכת עם פאה או עם חולצה סגורה או מה שלא יהיה.
"האמונה שלי לא פחות חזקה מהאמונה של הדתיות החסודות, ובלי לפגוע, אני מרגישה שאני שליחה לא פחות גדולה מאנשים דתיים. עם הספר הזה אני רוצה להחזיר לקוראים את האמונה בעצמם. אותה אמונה שאני מצאתי בעצמי אחרי הרבה שנים שהרגשתי אבודה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו