"ברוך הבא לשום מקום", התקבל המדען צ'רלי אייזקס במדבריות ניו מקסיקו, בבכורת העונה הראשונה של דרמת הריגול התקופתית, "מנהטן". שם הרובע נוטף היוקרה עשוי להטעות את הצופים, בעיקר כי בינו לבין המעבדה הלאומית המאובקת לוס אלמוס יש רק קשר אחד: פצצת אטום. "מנהטן" עוסקת בפיתוח פרויקט הנשק הגרעיני של ארה"ב והיא מביאה את סיפורם הבדיוני של המדענים שנטלו בו חלק ובני משפחותיהם. היא משתמשת בשמות ובמקומות אמיתיים כדי לבלבל עוד קצת את הצופים, שישאלו את עצמם כמה מזה בדיוני. כשברקע מלחמת העולם השנייה, מציירת "מנהטן" עולם שבו החלוקה בין טובים לרעים ברורה ביותר, ועם זאת החיים בקהילה הסגורה ומלאת הסודות והשקרים מייצרים לחץ בלתי נסבל וגובים קורבנות מכל אחד משותפי הסוד, ומקרוביהם. לפחות כאן ברור שהדרמה הזו הולכת למקום אחד: הפיצוץ הגדול בלתי נמנע.
העונה השנייה של "מנהטן" נפתחה בסערה בסידרת פצצות חכמות, כל אחת פגעה בול במטרה. היעלמותו של ראש הפרויקט הותירה חלל, שאליו הוזעק אייזקס כממלא מקום. חיי המשפחה שלו נמצאים בנקודת שפל, אחרי סידרת גילויים מפתיעה, ובשני רגעי שיא הוא מתחייב גם בפני אשתו וגם בפני צוות החוקרים, שהוא האיש הנכון עבורם. שאלות פילוסופיות על אמון, אמונה, מדע ושליחות בחיים עולות בדרמה המורכבת והמסועפת. הדמיון ל"מד מן" קיים בפן השחזור התקופתי, אבל לא ברמת האינטנסיביות. במסדרונות של קופר־סטרלינג רוב הזמן לא אירע, באמת, כלום. ב"מנהטן" קצב ההתרחשויות מזכיר יום חדשות טיפוסי בישראל. מעבר לכך שרוב הדמויות המרכזיות מזוהות כיהודיות, שהשואה היא ציר מרכזי בעלילה, ושהדיונים על הצורך בכוח צבאי בלתי מוגבל יהדהדו לכל צופה ישראלי - "מנהטן" מעוררת מחשבה גם בפן הפסיכולוגי. "אלה ששורדים הם אלה שמסתגלים", אומרת דמות מפתח בבכורת העונה השנייה, רגע לפני שהיא מסיימת את דרכה בסידרה. מי שמחפש דרמה קלילה ונאיבית שילך למקום אחר. "מנהטן" לא באה לעשות נעים בגב.
• • •
ווטסאפ על ספידים
מלכות הצעקה, חינם, yes VOD
"נעורים הם דבר נפלא. איזה פשע לבזבז אותם על ילדים", אמר פעם ג'ורג' ברנרד שו, וצפייה בסדרות נעורים, מהרגע שסיימת להימנות על ההגדרה "נוער", היא תזכורת לתקופה שעברה ולא תשוב. "מלכות הצעקה" היא דרמת אימה קומית, שכל כולה פנטזיית התבגרות אבסורדית ומופרכת מן פרודיה על סרטי הקולג' המסורתיים בשילוב מוטיבים מסרט אימה זול. דווקא מתוך המפגש בין "קלולס" לבין "הצעקה" על קוקאין, ריטלין ויאבה (סם המרץ החדש של הנוער, כאילו?), צומחת ביקורת חברתית חריפה על הדור הנרקיסיסטי, חסר האונים, המפונק והעצלן, שלא יודע לחשוב אלא רק ללחוץ על כפתורים שיחשבו בשבילו. בעולם של "מלכות" לפרסם פוסט בפייסבוק כשרוצח גוהר מעליך בסכין שלופה הוא מהלך הגיוני, כמו לנהל שיחה בווטסאפ עם הרוצח כשהוא מולך בחדר: מה חשוב יותר, שנרצחת או שתועלה תמונה מתוך הרגע החשוב והמאממם הזה...?
"מלכות הצעקה" היא יצירה מצחיקה, קולית ומטורפת, שמהלכת על הקו הדק שבין אי־שפיות לקור רוח עילאי. היא מזכירה במידה רבה את היצירות הקודמות של יוצריה - glee ו"אימה אמריקאית". צופים שיתמידו ייהנו מאווירת הפאן המטורללת ואולי ירוויחו חיבור ישיר לדור ה־Z.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו