טרם יבשה הדיו על הסכם הגרעין בין איראן למעצמות - וכבר הזדרז האתר wantchinatimes לדווח כי סין תמכור לאיראן 24 מטוסי קרב מדגם צ'נגדו 10־J.
שווי העיסקה קרוב למיליארד דולר, אבל שום דולר בודד לא יחליף ידיים; בתמורה למטוסים תעניק איראן לסין זיכיון בשדה נפט למשך 20 שנה. המטוסים יועברו לאיראן עד 2020. לפי מומחים סינים, מדובר בשדרוג משמעותי עבור חיל האוויר האיראני, "עד כדי איום על ישראל".
בישראל מעוררת הידיעה סערה זוטא. ראשית - מעצם העובדה שטבעת הסנקציות הוסרה מעל איראן, וכבר היא ממהרת להצטייד במטוסי קרב מתקדמים. ושנית, כי לישראלים יש יחס מיוחד ל־10־J המכונה אצלנו: "הלביא הסיני".
ה־10־J הוא מטוס קרב רב־משימתי הדומה בתכונותיו לסדרות הייצור המתקדמות של ה־16־F, לראפאל הצרפתי ולטייפון (יורופייטר) האירופי. על פי דיווחים שונים, הטווח המקסימלי שלו מגיע עד 3,000 ק"מ והמבצעי - עד 900 ק"מ. הוא מצויד במכ"מ ובאוויוניקה מתקדמים, ואף באמצעי לוחמה אלקטרונית. מהירותו מגיעה למאך 2.2 - יותר מכפול ממהירות הקול. עד כה ייצאה סין את המטוס למדינה אחת בלבד בעולם - פקיסטן.
הלביא. הגירסה המקורית \ צילום: Bukvoed
ואולם, הנקודה המעניינת אותנו ביותר היא דמיונו ל"לביא" הישראלי. הלביא, מטוס קרב כחול־לבן, פותח בתעשייה האווירית באמצע שנות ה־80, אולם פיתוחו הופסק בלחץ אמריקני; האמריקנים העדיפו שחיל האוויר יצטייד במטוסי 16־F, ולא במטוסים מתוצרת ישראל - וישראל נכנעה.
תיאוריות קונספירציה שונות - שהוכחשו הן על ידי ישראל והן על ידי סין, טענו שתוכניות הלביא הגיעו בדרך לא דרך לבייג'ין, על אפה ועל חמתה של ארה"ב - ועל סמך התוכניות הללו יוצר מטוס ה־10־J.
הקשר בין ביצועי המטוסים - למעט המראה החיצוני הכללי - קלוש, ומומחי תעופה מתייחסים להשוואה בביטול.
ה־10־J יצא לאוויר העולם בשנת 2006 - 20 שנה אחרי הלביא, והוא מדור מתקדם הרבה יותר מאשר המטוס הישראלי.
אבל תארו לעצמכם את צחוק הגורל, שפאר התעשייה האווירית הישראלית יגיע, באדיבות ההסכם שמוביל נשיא ארה"ב, ודרך סין, לידי הגדולה באויבותינו, איראן - ואולי עוד ניאלץ להתמודד מולו.
