בסיומו של מבצע, בתחקירים, אתה שואל את עצמך ביושר האם הבנת את האיום ונערכת לקראתו, האם השגת את המטרות שהוגדרו לך, ומה יהיה משך ההפוגה עד לסבב הבא. אני חושב שהתשובות ברורות", כך אומר תא"ל מיקי אדלשטיין, מי שפיקד על אוגדת עזה במהלך מבצע צוק איתן.
אדלשטיין, שמפקד כיום על בסיס האימונים המרכזי של צה"ל בצאלים, התראיין גם בפעם הקודמת ל"ישראל השבוע". אז זה היה בהפוגה שבין עמוד ענן לצוק איתן. השבוע הוא ביקש לחזור לאותה השיחה. באותם הימים, ספר צה"ל פיגועים מעזה על בסיס כמעט יומיומי: קרוב ל־300 בין שני המבצעים, מהם עשרות רבות בשנה הראשונה שלאחר המבצע. כעת, הוא אומר, שנה לאחר צוק איתן, אנחנו סופרים שמונה פיגועים בלבד, ואם אז התלבטנו אם חמאס מבצע את הפיגועים או רק מעלים מהם עין, היום התשובה ברורה - חמאס לא מעוניין כרגע בטרור מהרצועה.
התמונה הרחבה סבוכה יותר. "מאבק על נרטיבים", מגדיר זאת אדלשטיין. "מעבר לעובדה שעלינו להילחם בטרור, באמת כפשוטו - למנוע פיגועים, יש כאן מלחמה על לגיטימציה, ובקומה העליונה - מלחמה על הרצון שלהם להשמיד את מדינת ישראל. מבחינתם זה נותן צידוק לכל דבר, בעיקר להקרבת האוכלוסייה שלהם".
למרות תוצאות המבצע?
"אני לא מכיר מישהו שחשב שהמבצע יגרום להם להפסיק לבנות מנהרות או להתעצם. ברור שיותר קשה לחמאס, שהוא מבין את האיום גם אם הוא לא ממש מבין איך הצלחנו להגיע למנהרות ולגרום לו נזק גדול כל כך, אבל בשורה התחתונה - הוא לא יכול שלא להמשיך בבניין הכוח, כי הוא לא מסוגל להסביר לעם שלו את כל הסבל אלא אם כן הוא יקשור את זה לנרטיב".
ובכל זאת, היו לו הישגים.
"בהחלט. קודם כל הוא הצליח לפתח יכולת. הוא אולי לא הצליח לממש אותה כפי שרצה, אבל מדובר ביכולת משמעותית. שנית, הוא כתש את העוטף באופן אינטנסיבי, וגרם לתושבים למחשבות אם הם רוצים לגור שם או לא. ויש גם ההישג המינורי של הסגירה החלקית של נתב"ג. ועדיין, אם מוחמד דף עושה סיכומים, אני מניח שהוא לא יהיה מרוצה".
אדלשטיין מייחס את שלילת ההישגים של חמאס בעיקר לסוגיית המנהרות. חמאס, לדבריו, משקר באומרו שהוא התכוון לפגוע רק בחיילים, ולראיה - מנהרה שפתח היציאה שלה היה קילומטר וחצי בעומק ישראל, הרבה מעבר לקווי המגע וההגנה של צה"ל. "בניגוד למה שאמרו ואומרים, הבנו היטב את הבעיה לפני המבצע", הוא קובע. "אמרתי אז לאנשיי שאנחנו יכולים להפסיד בהגנה, ובעקבות זאת גם שינינו את כל תוכניות ההגנה על הקו והוספנו כוחות. אני רואה הישג אמיתי בעובדה שלא היה לחמאס שום מגע עם אזרחים".
אז איך זה שהציבור ותושבי העוטף הופתעו?
"לפני המבצע, אין יישוב בעוטף שלא עברתי בו ודיברתי, לא עם התושבים אלא עם ההנהגה, ולא שיחה אחת או שתיים, ואמרתי מה הולך להיות".
לרבות המנהרות?
"הכל, הכל, הכל. אחרי המבצע אפילו הגעתי לאחד הקיבוצים, וקמה תושבת ואמרה שהיא לא הבינה שהאיום כזה גדול, ואז קם חבר קיבוץ אחר ואמר לה, 'מה את רוצה, הרי הוא היה אצלנו במארס ואמר לנו שיש כאן מנהרה ושהוא הולך למצוא אותה'. יכול להיות שחלק מהאנשים פשוט לא רצו להבין, וזה טבעי, אבל אנחנו ידענו בדיוק מה עומד מולנו".
במבט לאחור, אולי היה נכון יותר לפנות חלק מהאוכלוסייה כדי להקל עליכם את ההגנה ולהקטין את הסיכון לאזרחים?
"בהחלט יש מצבים שבהם יהיה נכון לשקול פינוי אוכלוסייה לזמן נתון, אבל אלה מקרים. לא בכל מצב".
יש שיאמרו שאנחנו משחקים בכך לידי האויב.
"נהפוך הוא. החשיבות היא מה שקורה ביום שאחרי, ולא בזמן המבצע. פינינו בעבר באינספור מקומות: מרמת הגולן, גם בעוטף עזה, וזה קרה בגלל איומים קונקרטיים שחלקם התממשו וחלקם לא. אגב גם הפעם, רוב האנשים עזבו בפועל, אבל אני חושב שזה צריך לבוא מאיתנו - כדי לאפשר לנו ולתושבים תנאים נוחים יותר, לנו לפעולה ולהם למחיה". שנה אחרי, הצלקות של צוק איתן אולי קיימות אצל התושבים, אבל האזור עצמו נמצא בתנופה, בפריחה. בחלק גדול מהיישובים יש הרחבות בנייה, משפחות מצטרפות, חלקן, הוא אומר, לא בגלל הטבות כלכליות אלא מסיבות אידיאולוגיות. "אשכרה ציונות", הוא קורא לזה, ומספר על חבר קרוב, אמיד, שעבר לגור ביישוב הסמוך לגדר כי זה היה הדבר הנכון לעשות. "אלה אנשים שחיים במרכז, אבל חשים שזה המקום להיות בו. והם צודקים".
אמרת "סמוכי גדר", ואני חושב על הילד דניאל טרגרמן, שנהרג ממרגמה, ועליך, מפקד האוגדה - שבמקרה נמצא שם באותו הזמן ולא יכול לעזור.
"האובדן הזה היה קשה מאוד. בדיוק סיפרו לי שיש תמונה שלי, שעוד לא ראיתי אותה, רץ שם עם הבקבוקים של התינוק, כי לא רציתי שההורים יחזרו לבית. אז כן, אירוע כזה הוא חלק מהסיבות שנתנו לנו את הזמן להילחם, והוא גם ממחיש עד כמה האויב הזה, שמספר לכולם שהוא לא רוצה לפגוע באזרחים, לא בוחל בשום אמצעי. מי היה בנחל עוז באותו הזמן, צבא? ולכן אני אומר שבדיוק כמו שמרגמה פגעה בנחל עוז והרגה את דניאל, המנהרות נועדו לפגוע באזרחים. זאת אותה הלוגיקה בדיוק".
עדיף השטן המוכר?
אדלשטיין הביא איתו לאוגדת עזה לא מעט לקחים ממלחמת לבנון השנייה, שבה שימש מפקד חטיבת הנח"ל. חלקם נוגעים ליום שאחרי המלחמה, אבל עיקרם - לאופן ניהולה. לצורך להכין את הכוח, להימנע משינוי תכוף של משימות ולהקפיד כי המשימה שקיבל הכוח - תבוצע. הוא מספר על מקרה שבו החזיר לעזה כוח שלא הצליח לאתר פתח מנהרה, פשוט כי "היתה לנו מחויבות לבצע".
עניין אחר נוגע ללקחים שנצרבים אצל הצד השני. אדלשטיין משוכנע שחמאס לא האמין שישראל תיכנס לעזה, ובוודאי שלא לתוך השטח המיושב. "הוא חשב שנפעל כמו בעמוד ענן, בתקיפות מנגד, ולא שנגיע לכל מקום שצריך, שנרחיק אוכלוסייה ונפעל נגד התשתיות שאיימו עלינו. שניכנס לסג'עייה? מבחינתו זה היה בלתי סביר".
תראה את הפרדוקס: אתה אומר שחמאס הופתע שנכנסנו לעזה, והציבור הישראלי יגיד לך שנמנענו מלהיכנס באמת לעזה.
"זה עניין של תכלית: במבצע הזה באנו להרוס את המנהרות. התוכנית המבצעית הזאת נולדה ביוני, חודש לפני המבצע, כשהבנו שאנחנו צריכים עוד תוכנית במנעד התוכניות - כזאת שעוסקת במנהרות. אגב, המנעד הזה רחב מאוד: ממבצעים קטנים ועד מיטוט חמאס והשתלטות על כל הרצועה".
ולא היה נכון לנצל כבר את ההזדמנות, ולהפיל את חמאס?
"לפגוע בשלטון דורש מבצע עמוק יותר. אני בפירוש אומר שזה אפשרי, אבל יש לזה מחירים, ויש גם השאלה מה אתה עושה ביום שאחרי. ההחלטה היתה לא להיכנס לזה".
חיילים לאחר סיום המבצע, 2014 // צילום: זיו קורן
במילים אחרות - עדיף לנו עם השטן שאנחנו מכירים, עם חמאס.
"יש היום מונח שנכון ללא מעט מערכות, ונכון גם לגבי עזה, והוא 'פרנמיז' (frienemies) - חבר/אויב. בסוגיות מסוימות אנחנו וחמאס רואים עין בעין, באחרות לא. במובנים מסוימים יש לנו אינטרסים משותפים, באחרים אנחנו אויבים. אסור לשכוח שהאינטרסים האלה הם זמניים, כי בבסיס חמאס הוא אויב שרוצה למחוק את מדינת ישראל".
ואם נגיע איתם להסכמות, הם יאכפו אותן?
"יש להפריד בין שני דברים. האם הם יכולים לאכוף? בוודאי. האם הם רוצים? הם עברו לפני שנה אירוע מכונן, שיצר אצלם התלבטויות פנימיות ששמו אותם על קרני הדילמה, בין היתר בעניינים האלה".
"נגבה את המפקדים"
בינתיים, חמאס משקם את התשתיות שלו, אבל גם צה"ל מתכונן. בצאלים מאמן אדלשטיין את הכוחות (בעיקר המילואים), ובפיקוד הדרום מדברים על פתרונות - טכנולוגיים ומבצעיים - לסוגיית המנהרות, מתוך רצון שהסבב הבא יהיה ממוקד וקצר יותר. אדלשטיין לא משוכנע גם היום שהיה אפשר לקצר את צוק איתן, וגם לא לצמצם משמעותית את היקף הנפגעים במבצע. הוא מזכיר שתפקידו - לצד עמידה במשימה - הוא להחזיר את החיילים בשלום, אבל זאת מטרה משנית למשימתו העיקרית של הצבא - למנוע פגיעה באזרחים, "ובזה עמדנו".
ומה תאמר לאמא שתטען שלו רק היית אגרסיבי יותר כלפי הצד השני, חיי בנה היו ניצלים?
"אני אומר את האמת: שעשינו הכל כדי להגן על החיילים, והפעלנו את כל הכלים - כולל חיל האוויר וארטילריה - אבל בצורה מדודה וראויה, מבלי לרדת לרמה של חמאס. ובסוף, היינו צריכים להשמיד מנהרות; לו ידענו לעשות את זה עם פצצות מהאוויר, כנראה לא היתה בעיה, אבל לא ידענו".
אתה אומר "מדודה וראויה", ועדיין - יש דו"חות בינלאומיים וחקירות מצ"ח.
"אני עדיין מקדיש הרבה מאוד זמן לעניין הזה ועומד מול דו"חות החקירה השונים ומול כל התחקירים, ואני קובע שלא נתקלתי עד עכשיו אפילו במקום אחד בגזרתי שבו לא ידעתי להסביר מה היה ולמה היה, ולשמחתי גם קיבלו את זה. וכן, אני באמת חושב שפעלנו לפי עקרונות המוסר של צה"ל ולפי אמות המידה המקצועיות שלנו שנוגעות למדיניות הפעלת האש, וחמאס וגם העולם צריכים להבין שזה שפועלים מתוך אוכלוסייה, ומתוך מרפאות ובתי ספר, ובונים מנהרות ויורים רקטות - אחרי זה אי אפשר לבוא ולומר שזה אירוע אזרחי. חמאס בעצמו הפך את זה לאירוע צבאי".
האירוע היחיד שעוד נותר פתוח בגזרתו של אדלשטיין, בהמתנה להחלטת הפרקליט הצבאי הראשי אם לפתוח בחקירה פלילית, היה ב־1 באוגוסט אשתקד - התקרית שבה הפר חמאס את הפסקת האש, הרג את מפקד סיירת גבעתי רס"ן בניה שראל ואת הלוחם סמ"ר ליאל גדעוני, וחטף את גופתו של סגן הדר גולדין. במרדף אחרי החטוף נהרגו עשרות פלשתינים (פחות מ־40 על פי אומדן צה"ל, יותר מ־100 על פי אומדנים אחרים).
אדלשטיין דוחה את הטענה שבאירוע הפעיל צה"ל כוח מופרז: "פעלנו על סמך מידע מודיעיני, ובכל רגע הייתי עם האצבע על הדופק לעצור הכל - במקרה שהיה ברור שאיבדנו קשר עם החוטפים ועם החטוף. זה לא קרה, אבל גם מה שעשינו היה על פי הצורך, ולא מתוך נקמה. חטוף זה לא עוד אירוע, זה אירוע אסטרטגי".
כשאתה נפגש עם משפחת גולדין, מה אתה אומר להם?
"אנחנו בקשר טוב, ואני אומר להם את האמת: שלצערי היתה שם שגיאה טקטית, של מעבר מהיר מדי מלחימה להפסקת אש, בלי להבין את הסיכון שיש מולך אויב שכבר שבר ארבע פעמים לפני כן את הפסקת האש".
ומה אתה אומר לקצינים שאתה שלחת לקרב, ועלולים לעמוד כעת בפני חקירות פליליות ואולי גם בפני העמדה לדין?
"שצה"ל על מפקדיו הוכיח בעבר וגם כעת שהוא יודע לתחקר אירועים מבצעיים באופן ששום גוף אחר לא יודע לתחקר, ולקיים תהליכי למידה והפקת לקחים. בהתאמה, המפקדים ידעו לגבות את הפקודים היכן שנדרש ולנקוט צעדים היכן שהיתה רשלנות או התנהגות שאינה הולמת את אמות המידה ופקודות צה"ל. כמפקד נגבה ונתמוך את כל מי שיעמוד בחקירות, ונוודא שהתהליכים לא ירפו את ידי המפקדים להבא".
מלחמת נרטיבים
אדלשטיין מציג מבצע מוצלח, לא מושלם, אבל בהחלט כזה שעמד בציפיות ואפילו עלה על חלקן. ובכל זאת, ציבורית המבצע נתפס מוצלח פחות, והכניס מילה חדש - "חמיצות" - ללקסיקון הישראלי.
"הציבור צריך להבין שזאת מציאות שונה", הוא אומר. "אין שניים־שלושה שדות תעופה שאם אתה פועל מולם אז השבתת צבא שלם. כשאתה הולך לקחת תשתית שפרוסה על פני 32 מנהרות, זאת מערכה שונה, מבוזרת, מסובכת. חייבים להפנים שזה לא זבנג וגמרנו, אבל מנגד - יכולנו להגיע בתוך כמה ימים להפסקת אש והמשכנו, בדיוק כדי להשיג משהו שישרת אותנו בהמשך".
אך זה לא רק המנהרות, חמאס החזיקו מעמד 50 יום.
"מה זה החזיקו מעמד? תראה איך נראה הסוף שלהם. הם לא נערכו למערכה ארוכה, הם הופתעו מהנחישות הישראלית - גם בחזית וגם בעורף - ועדיין, האם זה מה שאנחנו רוצים? התשובה היא לא, זה לא צריך להיות ההישג שלנו".
איך ייראה צוק איתן 2?
"פיקוד הדרום עוסק בזה בשנה האחרונה באינטנסיביות, כולל קבוצת עבודה שמנתחת את היריב מנקודת מבטו. בלי להיכנס לפרטים, ננסה לממש מערכה בקצב שונה, קצר ועוצמתי יותר, אך נידרש לשמור מוכנות גם לביצוע מערכה רחבה יותר".
פינוי אוכלוסייה?
"כבר אמרתי שנצטרך לשקול בנסיבות מסוימות לעשות את זה, בעיקר כדי להקל עלינו בהפעלת הכוח. הקושי הגדול הוא בהבנה שהאויב נלחם אצלנו בבית: זה לא קרה לנו מאז 73', וכדי להתמודד עם זה צריך הגנה שונה. אגב, זה היה הטיעון שאיתו שיכנעתי בקיץ שעבר - אמרתי לכולם שהם חייבים להבין שזו לא מלחמה רק בצד שלהם, אלא גם בצד שלנו. אנו חייבים לנצח בשני הצדדים של המלחמה הזאת".
ולהערכתך, איך חמאס מתכונן לסיבוב הבא?
"הוא ממשיך עם התת־קרקעי ואפילו מעצים את ההשקעה בו, והוא מקיים תהליך למידה עמוק ויסודי, תהליך ראוי שצריך לכבד אותו כדי שגם בפעם הבאה נהיה צעד אחד לפניו. מה שהוא צריך להבין זה שגם בעתיד לא תהיה מערכה בלי תמרון, כך שבמו ידיו הוא מביא את המערכה על אנשיו ועל תושביו".
ולמה הציבור אצלנו צריך להתכונן?
"אנחנו צריכים להיות ערוכים לכך שהוא יתקוף, וגם שעשויות להיות לו הצלחות טקטיות כי אין מערכה שמסתיימת על האפס. אין היום מלחמות כמו ששת הימים - שגם היא לא הסתיימה על האפס - ואנחנו שוכחים שגם אז, מייד אחרי הניצחון, התחילה מלחמת התשה ארוכה, בעוד עכשיו כבר שנה יש שקט. לכן צריך לבחון לא רק הישגים קונקרטיים אלא גם השלכות, ולזכור שזה תהליך שביסודו יש קרב תרבותי בין שתי חברות שונות, שבו אנחנו שופטים את עצמנו בכלים שונים לגמרי מאלה שבהם הם שופטים את עצמם".
וטוב שכך.
"בוודאי, ורק תסתכל על המהלכים שישראל עשתה השנה, ברמה ההומניטרית - אלה צעדים כבירים, אבל את חלקם הגדול חמאס מנסה לסכל כי זה פוגע לו בנרטיב. את זה אף אחד לא מציג". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו