"המחירים גבוהים כי אין תחרות"

לא לחינם אנחנו מראיינים את שר התיירות החדש, יריב לוין, בעונה החמה ביותר מבחינה תיירותית - חופשת הקיץ של יולי־אוגוסט. הרי אין ישראלי שלא תוהה מדוע יציאה לכמה ימי חופשה בארץ עולה יותר משבוע שלם באחת ממדינות אירופה, או אם בתי המלון חייבים לגבות מחירים כה גבוהים כדי לשרוד. על השאלה השנייה משיב לוין בפשטות. "הם לא חייבים לגבות את המחירים האלה", הוא אומר בפנים חתומות, "בהיעדר תחרות, הם מרשים לעצמם לגבות מחירים גבוהים יותר. הכל עניין של היצע וביקוש".

אבל לא פחות משמעסיקה אותו השאלה איך למשוך תיירים מחו"ל למדינת ישראל, את לוין, בן 46, מעסיקים היחסים עם הפלשתינים. לא מפתיע, בהתחשב בבית הפוליטי שבו גדל. הוא נולד בשכונת קטמון בירושלים לאב פרופ' לספרות ערבית וחתן פרס ישראל לבלשנות, ולאם מנהלת מחלקת אסיה ואפריקה בספרייה הלאומית. "אני חושב שהאירוע הראשון שהשפיע עלי באמת היה הפגישה הראשונה שלי עם מנחם בגין", מספר לוין בחיוך, "היו המון אנשים שהתגודדו, בכיתי, ועד היום האירוע ההוא הותיר בי חותם. הוא היה הסנדק שלי.

"באתי מבית מפוצל: מצד אמי כולם אנשי חרות מובהקים; דוד אמי היה מפקד אלטלנה, בגין היה כאמור הסנדק שלי בברית, סבתי תירגמה ספרים שלו לאנגלית וסבי היה מנושאי הארון של ז'בוטינסקי. הצד של אבא מורכב מאנשי מפא"י בתל אביב. זיכרון ילדות חזק שלי הוא אבא שלי שומע 'שירים ושערים' במטבח עם טרנזיסטור, וצוהל כשהפועל תל אביב הבקיעו גול. כך הפכתי, עד היום, לאוהד של הפועל תל אביב, עם תמיכה נלהבת בהשקפותיו של ז'בוטינסקי". 

לוין למד בתיכון בויאר הירושלמי. אחת מחברותיו לכיתה היתה הזמרת אחינועם ניני, שאוחזת בדעות הפוכות לשלו. בקיאותו בערבית, שאותה רכש מאביו, הובילה אותו לשרת בחיל המודיעין כמתרגם ובהמשך לכתוב מילון עברי־ערבי־אנגלי של מונחים כלכליים. בקדנציה הקודמת הגיש עם ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ הצעת חוק משותפת להפיכת לימודי הערבית בישראל ללימודי חובה. "זה הכרחי משלל סיבות", הוא מסביר, "אני חושב שהדרך לשפר את היחסים עם העולם הערבי עוברת דרך הכלכלה. כבר שנים מושקע כל כך הרבה מאמץ בתהליך, כשעל השלום אף אחד כבר לא מדבר. הפערים רק גדלים והולכים. במקום לייצר שיתופי פעולה כלכליים, למשל תיירותיים, מדברים בסיסמאות ופועלים לפיהן. 

"זה עסק של קופירייטינג יותר ממשהו שבאמת יש לו סיכוי. 'שטחים תמורת שלום' זה דבר הזוי מיסודו, כי אם העיסקה היא שאני נותן למישהו שטח כדי לקנות את השקט ולקבל שלום, והאינטרס שלו הוא לקבל את השטח ותמורת זה לשלם לי בשלום, ברור שזה לא שלום אמת. שלום אמת חייב להיות מבוסס על רצון הדדי של הצדדים. צריך לפתור את הבעיה הטריטוריאלית, אבל מה שקורה בנושא הפלשתיני הוא אשליה אחת גדולה: הוויכוח הוא בכלל לא על מדינה פלשתינית, אלא על הזכות שלנו להתקיים.

"האירופאים והקהילה הבינלאומית גורמים נזק אדיר לסיכוי להגיע להסדר אי פעם, בדיוק ההפך ממה שהם מתיימרים להשיג. הם מחזיקים בגישה פטרונית, נעדרת כל ידע והבנה של המקום, ואין להם שום היכרות עם הצד הפלשתיני והאידיאולוגיה שלו. הם רוצים רק למרק את מצפונם או להניע את כלכלתם". 

אתה מתנגד למתווה שתי המדינות, אבל זה הקו שמוביל ראש הממשלה. 

"כשבנימין נתניהו מדבר על שתי מדינות, זה לא במובן שהאירופאים, האמריקנים וכמובן הפלשתינים מדברים עליו. נתניהו מדבר על ישות שהיא לא מדינה, השטח מפורז וחלות מגבלות קריטיות חשובות. ראש הממשלה מתמרן ופועל בסביבה סבוכה מאוד, מול עולם שחלקו לא מבין וחלקו גם לא רוצה להבין. 

"הבעיה הכי גדולה שלנו היא שאנחנו מדברים על צורכי ביטחון, בעוד הצד השני מדבר על זכויות. במצב כזה נקודת ההנחה היא שהם צודקים, ועכשיו רק צריך למצוא פתרון לבעיית הביטחון. זו שגיאה בסיסית לאורך השנים. אנחנו כאן מכוח הזכות ולא משום סיבה אחרת. עצם ההכרה הזו במדינה פלשתינית היתה שגיאה, כבר בנאום בר־אילן. יש משמעות עצומה לא רק למה שאתה עושה, אלא גם למה שאתה אומר. בשעה שאנחנו כאן מכוח האבות, הפלשתינים אומרים את אותו השקר כבר עשרות שנים, מדברים על זכויות שלא היו ולא נבראו". 

 

זהירות, אמבות 

הזכרת את בגין, אדם שדיבר באופן ברור נגד פגיעה במעמד מערכת המשפט. אתה, מצד שני, מבקש לשנות את מערכת המשפט ונחשב שם לאויב. איך הדברים האלה מתיישבים? 

"כשבגין אמר 'יש שופטים בירושלים', היה כאן בית משפט אחר לחלוטין. לא היה פה מה שאנחנו מכירים היום. לא היתה המהפכה - או בואו נקרא לה בשמה האמיתי, ההפיכה החוקתית - שביצע כאן נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק. היה כאן בית משפט שמילא את תפקידו: להיות פרשן של החוק במסגרת החוק. הוא לא פלש לתחום הרשות המבצעת או המחוקקת, לא ביטל חוקים, לא העלה על דעתו שהוא יכול בכלל לבטל חוקים. הוא לא התערב בהליכים הקשורים לממשלה, לא הציב את שיקול דעתו מעל שיקול הדעת של הדרגים הנבחרים. מי שחושב שבית משפט צריך לנהל מדינה, אולי אפשר להתווכח על זה, אבל דבר אחד ברור: זה לא עובד כך בדמוקרטיה". 

אז איך אתה ממשיך לקיים את ערך עליונות המשפט עם סייגים כאלה? 

"דמוקרטיה אינה שלטון השופט. דמוקרטיה היא מצב שבו יש חוק, וכולם כפופים לו. תפקיד בית המשפט הוא לפסוק דין שווה לכולם, בכפיפות לחוק. מה שבית המשפט שלנו עושה הוא לחוקק בעצמו את הנורמות שבעיניו הן ראויות, במקום לקבל את ההכרעה של העם כפי שהיא באה בכנסת. הוא גם עושה את זה בצורה מפלה וסלקטיבית - למשל, פסקי הדין של בית המשפט העליון שעוסקים בגדר הביטחון. הם מתגאים איך הם עוברים על כל מטר ומנסים לשמור על הזכויות של כל פלשתיני שטוען שיש לו זכות באיזושהי חלקת אדמה, אפילו הוא לא מוכיח בעלות. הם מאלצים להזיז את הגדר בעלויות עתק של מיליארדי שקלים וגורמים לעיכובים בבנייה שלה, כולל במחיר של סיכון ביטחון אזרחי ישראל. אני שואל: איפה היו כל השופטים האלה בגירוש של גוש קטיף? איפה, לשיטתם, זכויות האדם והאזרח של אנשים שמגרשים אותם יום אחד מביתם, עוקרים אותם מאדמתם ולא דואגים להם למקום חלופי, למוסד חינוך ולתעסוקה? 

"בית המשפט לקח לעצמו חירות שאין לו כדי להחליט שהוא יכול לפסול חוקים, כדי להחליט אילו נורמות חשובות יותר וחשובות פחות, כדי להעדיף עקרונות של זכויות אדם ואזרח, כביכול, על פני העקרונות שדוגלים בלחיות כאן חיים יהודיים - בעוד הסדר הוא הפוך. הסדר הנכון של הדברים הוא מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי תקין, הציבור בוחר כנסת והכנסת מאשרת חוקים". 

מה לדעתך הבעיה בדרך שבה ממנים שופטים? 

"הבעיה מתחילה בהרכב השופטים ובשיטת הבחירה שיש לנו, שאין לה אח ורע בעולם. הרשות השופטת בוחרת את עצמה ושולטת בתהליכי המינוי שנעשים בחדרי חדרים, בשיטה של חבר מביא חבר, בצורה הכי לא דמוקרטית שיש. התהליך נעשה במחשכים, בלי שימוע. האליטה יוצרת מין אמבה שכל הזמן מייצרת ממשיכי דרך בצלמה ובדמותה. הדבר פסול מהיסוד. 

"בארה"ב הנשיא ממנה שופטים, והם עוברים שימוע פומבי בסנאט ונבחנים לעומק. אף אחד לא מעלה על דעתו שלשופטים תהיה אמירה בתהליך המינוי שלהם. הכוח שלהם נשמר בכך שכאשר הם מתמנים, אי אפשר לפטר אותם. הם לא כמו נבחרי הציבור, שעומדים לבחירות בכל תקופה קצובה. 

"אני רוצה שהחוקים ייקבעו על ידי מי שקובע במדינה דמוקרטית, קרי הפרלמנט, שגם מתחלף. המערכת המשפטית לא חשופה ולא נגישה לתקשורת. מתקבל הרושם שבכנסת, שבה הכל שקוף והפרוטוקולים חשופים, יש מין תופעות שחבל שהן קיימות - והרשות השופטת כולה נקייה, מקצועית, טהורה ונטולת שיקולים פוליטיים ואישיים. כל אדם בר־דעת מבין שזה לא המצב". 

 

מסע בין כוכבים 

לוין - שכיהן בעבר כיו"ר סיעת הליכוד, יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדות חשובות דוגמת ועדת הכנסת וועדת החוץ והביטחון - התמנה בממשלה הנוכחית לשר לראשונה. למרות חשיבותו למשק, משרד התיירות שעליו הופקד נחשב זוטר יחסית. למעט לוין עצמו, אפשר להניח, איש לא יילחם על שימור יכולות המשרד בדיוני התקציב הקרובים.

"אמרתי לשר האוצר: תן לי תוספת תקציב משמעותית בחצי הראשון של 2016. אם לא אביא תוצאות מיידיות, תוריד לי אחר כך. אני מוכן להיענות לאתגר הזה, אני מקווה שגם הוא", מספר לוין, "יש לנו מוצר מצוין, וצריך לדחוף אותו קדימה. נפגשתי עם שר המשפטים של ספרד והוא שאל אותי כמה תיירים יש לנו כאן. עניתי: 2.8 מיליון. הוא חזר על השאלה, כי הוא לא היה בטוח שהבנתי מה הוא שואל. הסברתי לו שזה המצב. הוא באמת לא האמין. 

"צריך להבין: אנחנו במציאות שבה בספרד נמצאים 62 מיליון תיירים. אפילו במצרים, רווית הבעיות הביטחוניות, יש 8 מיליון תיירים, ובירדן - 4 מיליון. אצלנו קיים המצג התיירותי הטוב בעולם: מקומות קדושים, שפע של ארכיאולוגיה, מזג אוויר מגוון, חופים ואוכל ייחודי. אנחנו מדינה מתקדמת שכיף להיות בה, עם אזרחים שמחבקים תיירים ודוברים הרבה מאוד שפות. נוסף על כך, זו מדינה עם תדמית בעייתית ובעיות ביטחון שאי אפשר להתעלם מהן". 

בממשלה נוטים להמעיט בחשיבותו של משרד התיירות.

"אני לא אתן שהמשרד הזה יהיה משרד זנוח. התיירות היא מנוף כלכלי אדיר, אחד משלושת מנועי הצמיחה המרכזיים לצד היי־טק ותעשייה. תיירים משאירים בישראל 5.5 מיליארד שקלים בשנה. תקציב השיווק של ישראל במשרד התיירות, בממוצע שנתי, עומד על 200 מיליון שקלים. לישראל מגיעים בממוצע 3 מיליון תיירים בשנה. אין שום ענף שמביא הכנסות כאלו עם תשואה משמעותית על הכסף. כמו כן, מיליון תיירים נוספים ייצרו 40 אלף מקומות עבודה נוספים. בתור ח"כ אישרתי בוועדות 8.5 מיליארד שקלים למערכת הביטחון לצורך קנייה בעקבות חוסרים שנוצרו אחרי מבצע צוק איתן. אל מול הסכומים האלה, מה ישראל משקיעה בלשווק את עצמה, בלהביא תיירים שהם מנוע צמיחה ובליצור את הדימוי שצריך להיות לה? תקציב השיווק חייב לגדול, והוא יגדל. אני אלחם על כך שהתיירות תקבל משקל אחר, רב יותר ממה שהיה לה עד היום". 

למה יקר כל כך להתארח במלונות בישראל, והאם אתה הולך לשנות את זה? 

"קודם כל, בגלל הביורוקרטיה. במדינת ישראל קיים אותו מספר של חדרי מלון שהיה בה בשנת 2000. לבנות כאן מלון לוקח 12 שנים. כשחנכתי את מלון הרודס בהרצליה, אמרתי להם שהיו צריכים לקיים את הטקס בחנוכה, כי זה נס שהצליחו לסיים את בניית המלון. הביורוקרטיה בלתי נסבלת וגורמת לכך שמיזם שצריך להיות כלכלי נמתח על פני 12 שנים, עם עלויות מימון אדירות וסיכון עצום, מה שמביא למצב שבו אנשים לא בונים ולא רוצים להיכנס לתחום הזה. אני עובד על מסלול מקוצר, ואני רוצה לקצרו לארבע שנים לכל היותר. 

"מלבד זאת, אין בישראל מלונות של 2-3 כוכבים. זה מביא לעומס עצום על מלונות חמשת הכוכבים, והדבר לוחץ גם את המחירים שלהם כלפי מעלה. ואז הם גובים מחיר גבוה, כי בחודשי הקיץ אין תחרות. יצרנו כעת מסלול מהיר של מענקים מוגדלים, בגובה עד 35 אחוזים, שהמדינה מחזירה למי שמסב מבנים קיימים למלונות של 2-3 כוכבים. המטרה היא לייצר 1,200 חדרים חדשים בכל שנה בכל הארץ. ויסות הביקושים גם יוביל להורדת מחירים".

 

"יש כאן כשל שוק" 

וזו לא הצרה היחידה שלוין יצטרך להתמודד איתה במהלך כהונתו. המלונאים מתלוננים על בעיות עצומות ברגולציה: כך, למשל, קובעת התאחדות המלונות כי הארנונה שעליהם לשלם יקרה פי ארבעה מאשר באירופה. עלויות הכשרות והאבטחה, החובה להעסיק מצילים כל השנה, החובה להקים מרחבים מוגנים, תשלומים חריגים עבור זכויות יוצרים, עלויות הנגשת הסביבה למוגבלים - כל אלה רק מוסיפים לקשיים שלהם. ועוד לא דיברנו על מחירי המזון הגבוהים, ההיטלים על העובדים הזרים ושכר המינימום הגבוה.

השר לוין מסכים עם כל הטיעונים. "זה כשל שוק", הוא קובע, "יש צורך להפחית גם את הרגולציה". עם זאת, הוא מאמין שאת חלק מהטענות, דוגמת הורדת הארנונה, לא צריך להפנות אליו אלא אל שר הפנים. בסוגיות אחרות, כמו הנגישות ושכר המינימום, מדובר לדבריו בתמונת מצב נכונה למדינה מתוקנת, גם אם היא מכבידה על מגזר כזה או אחר. "למרות הכל", מבטיח לוין, "לא נרים דגל לבן ואפעל גם עם שרים אחרים לשינוי המצב".

בעלי בתי המלון חייבים לגבות מחירים כאלה כדי לשרוד?

"צריך לומר שחלק מהבעיה הוא הקשיים האובייקטיביים שאיתם הם מתמודדים, אבל הם לא חייבים לגבות את המחירים האלה. בהיעדר תחרות, הם מרשים לעצמם לגבות מחירים גבוהים יותר. כאמור, המפתח לשינוי הוא בנייה של חדרי מלון נוספים, ולשם אני מכוון". 

בתוך כמה זמן להערכתך תוכל להוריד מחירים?

"השינוי יקרה כאשר נראה כ־60 אלף חדרי אירוח, במקום 50 אלף שיש היום. אני מקווה שנוכל לעשות זאת בתקופה של 3-4 שנים, ושכחצי מהחדרים יהיו במלונות של 2-3 כוכבים והמחירים יירדו. אני רוצה שייתנו לי ולממשלה המכהנת לעבוד, ונצליח להגיע להישגים משמעותיים". ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו