המטרה: מהפך

בלב המעוז הכי מובהק של מכבי ת"א, יושב אוֹרי אלון וטווה את האלטרנטיבה שמאיימת ליטול את ההגמוניה בכדורסל הישראלי. משרדו של בעלי הפועל ירושלים נמצא ברחוב יגאל אלון, כמה מאות מטרים מהיכל יד אליהו - דווקא בקומה ה־24 של מגדל אלקטרה, החברה שמאמצת את הצהובים. כשאלון מביט בנוף הנשקף מהחלון הפנורמי, הוא מרגיש על גג העולם. משם הוא יכול להסתכל לאלופה הנצחית בעיניים ולומר בפה מלא: באתי לכאן כדי לנצח.

האדומים מהבירה אכלו מרורים במשך שנים ארוכות. תמיד הגיעו לבאר, אך לא שתו ממנה. הם זכו בארבעה גביעי מדינה, אבל לא בתואר החשוב באמת - האליפות. "אף פעם לא תניפו צלחת", מקניטים אותם אוהדי הקבוצות היריבות. שש פעמים הופיעו בגמר הפלייאוף. פעם, ב־1999, הגיעו מהמקום הראשון והיו צריכים רק לא להפסיד באולמם הביתי; פעם, ב־2007, היו רחוקים שתי שניות מהצלחת. תמיד נותרו בידיים ריקות והפכו ללוזרים האולטימטיביים.

ובכל זאת, נדמה שעוד לא היתה להם הזדמנות פז כמו עכשיו כדי לעשות היסטוריה. הקבוצה בשיאה, רוב השחקנים הישראלים המצטיינים משחקים בשורותיה, והיא דאגה להתחמש בזרים שכבר קטפו תארים ושיחקו ברמות הגבוהות. מנגד, מכבי מעולם לא נראתה פגיעה יותר: יש לה שלושה ישראלים בכירים בלבד, היא סובלת ממכת פציעות קשה, וחלק גדול משחקני החיזוק שלה יודעים שבתוך שבועיים, לכל המאוחר, הם כבר לא יהיו במועדון. האם זה יספיק?

על ההצגה הזאת מנצח בשלט רחוק הבעלים אלון. רק בן 35, אבל מקרין הרבה שקט וניסיון. לפני שנתיים רכש את הקבוצה. בניגוד לראשי קבוצות אחרים, הוא לא יושב על הספסל, לא לוחש על אוזנו של המאמן ולא מפעיל לחץ על אנשי המזכירות. הוא ממוקם בשורה הראשונה ביציע ממול, קופץ ומעודד, לעיתים מצטרף לשירת האוהדים ומדי פעם, אחרי שריקות נגד האדומים, משחיל צעקה לעבר השופט.

אומרים שאם הפעם לא תזכו באליפות, זה כנראה לא יקרה לעולם.

"שטויות. גם אם לא נזכה, אני נשאר כאן ולא הולך לשום מקום".

ובכל זאת, איך משנים דנ"א של מועדון? הפועל ירושלים ידועה כקבוצה שתמיד קורסת במאני טיים.

"אני לא יכול להתייחס למה שהיה עד השנה שעברה, כי זה לא היה המועדון שלי ולא היה הדנ"א שלי. זה נכון שבעונה שעברה הפסדנו בחצי גמר הפלייאוף, אבל מלכתחילה לא דיברנו על מיקומים ודירוגים או על תארים. ביום שנכנסתי לקבוצה הצבתי לעצמי מטרה לעונה הראשונה - להחזיר את הכיף למלחה, ועמדנו בזה במאה אחוזים. העלינו את מספר המנויים מ־1,600 בעונה שעברה ל־5,000 העונה בארנה.

"המטרה שהצבנו לעונה הנוכחית היתה לחזור למעמד הגמר, גם בגביע וגם בפלייאוף, ודיברנו על הגעה ליורוליג אחרי שלוש שנים. הדבר היחיד שלא הצלחנו בו זה מה שקרה לנו העונה ביורוקאפ (מקום אחרון, עם שני ניצחונות לעומת שמונה הפסדים; א"ו). אבל כמערכת - אתה רואה שהתקדמנו. אני מאמין שאם אתה בונה דברים כמו שצריך, התוצאות יבואו. לפעמים המזל איתך ולפעמים לא, אבל אם תבנה נכון, בסוף תצליח". 

אתם מועמדים להצטרף ליורוליג כבר בעונה הבאה, לראשונה מאז 2001.

"ביורוליג מחפשים דרך להכניס אותנו, ואנחנו צריכים לתת להם סיבה. אני חושב שזה תלוי בנו. ככל שנתקדם ונשיג יותר על המגרש, וככל שנזכה בתארים, זה יעזור לנו. יש לנו קבוצת יורוליג לכל דבר מבחינת האולם, מספר האוהדים, תקציב המועדון. ביורוליג רוצים קבוצות כמו שלנו. אבל אנחנו צריכים גם להראות שאנחנו יכולים להגיע להצלחות מקצועיות, והשנה יש לנו הזדמנות לעשות כברת דרך מאוד גדולה בכיוון הזה". 

להגיע ליורוליג זו מטרה יותר חשובה מאשר לזכות העונה באליפות? 

"לא אמרתי את זה. אני חושב שאליפות זה מאוד מאוד חשוב. זה משהו שהעיר והקבוצה צמאות לו הרבה שנים. הרבה אוהדים יגידו לך שהם רוצים אליפות לפני הכל, אבל לבריאות הכלכלית ולהמשכיות של המועדון, היורוליג זה דבר חשוב". 

בערוץ הספורט דוּוח שמכבי ת"א מנסה לעזור לכם להיכנס ליורוליג.

"הם לא עומדים בדרכנו, ואני חושב שזה כבר דבר יפה. אבל 'לעזור' זו מילה מאוד חזקה, אני לא יודע".

עד כמה מכבי באמת דורסנית, כפי שטוענים אוהדי הפועל?

"ממה שאני רואה ומתרשם, הם לא דורסניים. אני לא יכול להגיד לך מה היה לפני, אבל היום הם מצליחים בפני עצמם. אני חושב שזה לגיטימי לרצות קבוצה מנצחת. לפעמים לאחרים אין כלים להתמודד עם הכלים שלך, וזה יכול ליצור מצב שזה נראה דורסני. אני מציע לכולם, לכל בעלי הקבוצות ולאחרים, לנסות להעלות את הרמה שלהם, ולא להוריד אחרים". 

מכבי רואה את עצמה "הקבוצה של המדינה". היא באמת תקבל מצב שאתם תנגסו לה בפרסום וברייטינג בימי חמישי?

"אני לא חושב שיש קבוצה שהיא 'הקבוצה של המדינה'. לת"א יש את מכבי וגם את הפועל, לירושלים יש אותנו. אותי מעניין לייצג את ירושלים, עיר הבירה של ישראל, העיר הכי חשובה בישראל. זה מה שמעניין אותי". 

אתה מתחבר למנטרה של אוהדי הפועל ת"א, "אנחנו מייצגים את הפועל ולא את ישראל"?

"לא. כשאנחנו משחקים באירופה, אנחנו מייצגים גם את ישראל, אבל בעיקר את ירושלים. אני אף פעם לא מצפה מאוהדים של קבוצה אחרת לאהוד את הפועל ירושלים באירופה. אני אשמח אם הם יאהדו אותנו, אבל אני לא מצפה לזה". 

בלילה, לפני שאתה הולך לישון, אתה חולם על אליפות? 

"לא, הראש שלי לא עובד ככה בכלל. אני לא חולם, אני עושה".

הכנסות של 360 מיליון דולר

אלון עונה במהירות לכל שאלה, אבל ניכר שהוא בורר את מילותיו בקפידה. דואג לא לשרוף גשרים, נמנע מפרובוקציות ומהצהרות שיסבכו אותו. לעיתים חוזר לאחור ומוודא שאמר את המילה הנכונה. מדובר באיש מחושב. אולי מחושב מדי, בהתחשב בעובדה שהתחום הספורטיבי הוא מאוד אמוציונלי. הוא רווק, ועל משפחתו וחייו האישיים הוא מסרב בתוקף לדבר.

עבור הציבור הרחב הוא היה די אלמוני עד שהצטרף לעולם הכדורסל ב־2013. וזה די אירוני, כי הוא הספיק לעשות היסטוריה בגיל צעיר. אחרי הכל, כמה אנשים יכולים להתהדר בכך שמכרו לגוגל בגיל 25 מנוע חיפוש שהם עצמם פיתחו, תמורת מיליוני דולרים?

הוא גדל במבשרת ציון, ואחרי שהשתחרר מצה"ל טס לטיול בתאילנד. משם עבר לאוסטרליה, כדי ללמוד מדעי המחשב. השלים תואר ראשון ושני, ואז, בעבודת הדוקטורט באוניברסיטת UNSW בסידני, פיתח את מנוע החיפוש "אוריון", שאיתר שמות בתוך טקסטים באינטרנט - שמות של אנשים, של אירועים, של מקומות - וידע להציגם לגולש בדף אחד.

"זה משהו שפיתחתי באוניברסיטה, בשביל האנשים באוניברסיטה. אף פעם לא חשבתי שהדבר הזה יתפתח למשהו הרבה יותר גדול מזה. גוגל היה מאוד שטחי בזמנו, הוא היה מוצא לך דפים עם מילות חיפוש מסוימות, והוא לא באמת הבין את המשמעות.

"הרבה אנשים באוניברסיטה התחילו להשתמש באלגוריתם שאני פיתחתי. יום אחד הגיע מישהו מגוגל לבקר בקמפוס כדי לבחון איזשהו פרויקט, שלא קשור אלי בכלל, ראה שאנשים משתמשים בזה והתפלא. הוא אמר 'מה זה? למה משתמשים בזה? למה אתם לא בגוגל?'

"ככה הם הגיעו אלי. אמרו לי, 'ראינו מה שאתה עושה, בוא אלינו לקליפורניה'. שלחו לי כרטיס טיסה במחלקה הראשונה, ונסעתי להציג בפניהם את הפיתוח שלי. באותו זמן כבר התחילו פרסומים על ההתעניינות של גוגל בפיתוח הזה - אתה יודע, כמו שעכשיו מפרסמים שהפועל ירושלים מתעניינת ביינסי גייטס - ואז קיבלתי גם פניות מיאהו וממיקרוסופט. אז כבר עשיתי טיול והראיתי את הפיתוח לכולם". 

התמונה שהציג אלון בטוויטר אחרי חתימתו של דונטה סמית' בירושלים, לפני כשנה

בסופו של דבר מכר אלון את הפיתוח לגוגל, בסכום שלא פורסם מעולם. "אני לא אוהב לדבר על הכסף שלי, אבל זה היה סכום נחמד. מיליוני דולרים. זאת העיסקה הראשונה שעשיתי בחיי".

איך היה הטעם של הקפה בבוקר שאחרי?

"אותו טעם בדיוק. זה כל הסיפור. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, ולא רק מה שאתה רוצה. תציב לעצמך יעדים שאתה מאמין בהם, וכשתשיג אותם תהיה לך תחושה שעשית משהו. ואני לא מדבר על יעדים ריקניים כמו רק כסף, או רק סטטוס מסוים".

אלון יצא לטיול שאחרי האקזיט באוסטרליה. אחרי חודשיים החל לעבוד במשרדי גוגל במאונטיין ויו בקליפורניה, ואחר כך עבר לניו יורק.

"לקח לנו שנתיים להטמיע את האלגוריתם שלנו בתוך גוגל, והתחלתי לנהל פרויקטים עבור החברה, שגם חבר'ה מהארץ היו מעורבים בהם. אחרי שלוש שנים החלטתי לעזוב ופתחתי חברה חדשה, 'ג'ולפאן', כשהמטרה שלי היתה ליצור את מנוע החיפוש מספר 1 בשוק. 

"פיתחנו מנוע לרשתות חברתיות, שהתבסס על התנהגותו החברתית של הגולש. כלומר, אם אתה יודע שיש עכשיו משחק של בוסטון סלטיקס, תקיש את השם שלהם ותמצא הכל - מה אומרים עליהם עכשיו, איפה יש שידור חי של המשחק, כל מיני דברים כאלה. עד אז, היית כותב את השם של המועדון והוא היה מוצא לך את האתר הרשמי ואת הערך בוויקיפדיה".

מיקרוסופט השקיעה במיזם החדש 4.5 מיליון דולר עוד כשהיה בחיתוליו, ובתוך שנה, ב־2011, מכר אלון את החברה לטוויטר תמורת כ־40 מיליון דולר. הוא יצא לטיול שאחרי האקזיט השני בברזיל, ואחריו הצטרף לטוויטר וניהל את מרכז הפיתוח שלה בניו יורק.

הכל נשמע קליל וזורם, אבל יש בעבודה הזו גם המון לחץ, לא?

"לא, למה? אני אף פעם לא לחוץ. אני עושה את מה שאני אוהב, ואני מאמין בעצמי, ואני מאמין שאגיע בסוף לאן שאני רוצה. יותר מהכל, כיף לי. אף פעם לא הרגשתי לחץ, ואולי זה בגלל שהיה לי מספיק מזל, שהדברים הצליחו תמיד".

והיום, כשאתה מחפש משהו באינטרנט, מה אתה עושה?

"גוגל, אלא מה?"

בגיל 32 הגיע אלון לפרשת דרכים. "אמרתי לעצמי, טוב, נראה לי שאפרוש. השגתי כל מה שרציתי, אני לא במצב שאני צריך לעבוד כדי להתפרנס. חשבתי לייעץ פה ושם לחברות, להשקיע בסטארט־אפים, לתרום קצת ולתת חזרה. אין כמו לתת חזרה. קשה להסביר את זה בלי שזה יישמע מוזר, וגם אני לא הייתי מבין את זה אם הייתי שומע את עצמי מהצד".

אלון הגשים חלום וקנה מועדון לילה מצליח בניו יורק, "גולד בר". אבל כפי שהעיד על עצמו בעבר, כמה זמן כבר אפשר לשכב על חוף הים ולנוח? ב־2012 הקים את החברה השלישית שלו, "אורבן קומפאס", סטארט־אפ בתחום הנדל"ן, שגייס 8 מיליון דולר עוד לפני שהציג איזשהו מוצר. כיום יש לחברה לא מעט סניפים בניו יורק, במיאמי ובוושינגטון, היא מעסיקה יותר מ־400 עובדים ונחשבת לאחד הכוחות העולים בשוק הטכנולוגי האמריקני. אלון עצמו מתגורר עם משפחתו באיסט וילג' במנהטן ומגיע לישראל למשך חודש בשנה, בממוצע.

"ראיתי כאן הזדמנות גדולה לשנות משהו בתחום שהוא מאוד מיושן. אנחנו בונים פלטפורמה שעליה גם למוכר וגם לקונה יהיה הרבה יותר קל להבין מה הערך של כל נכס, וכך הם יסגרו עיסקה בצורה הרבה יותר שקופה. זה דבר שיכול לפגוע בסוכנים מסוימים, או בחברות שניסו לעשות כסף ולהעלות מחירים שלא כמו שצריך. בהערכת הרווחים האחרונה שלנו עמדנו על הכנסות של 360 מיליון דולר. ותחשוב, לפני שנתיים החברה הזאת לא היתה קיימת בכלל, רק בראש שלי ושל עוד שני אנשים". 

איפה תעשה את הטיול של האקזיט השלישי?

"שאלה טובה".

לא עסק כפוי טובה

החיבור הראשון של אלון להפועל ירושלים התרחש כשהיה בן 7. אביו, גדעון (הכתב הפרלמנטרי של "ישראל היום"), לקח אותו למשחק של הקבוצה במלחה, והאהבה ניצתה מייד. "הייתי הולך למשחקים, יושב מאחורי הספסל של הפועל. אני זוכר את ההצגה של עדי גורדון בגמר הגביע השני שבו ניצחנו (32 נקודות מול מכבי ת"א ב־1997; א"ו). אהבתי את ההרגשה סביב הקבוצה, זה היה מאוד משפחתי, היתה מין אחווה כזאת, וזה היה שונה ממה שראיתי במקומות אחרים. עדי טבע בירושלים את המשפט 'יש בנו אהבה והיא תנצח', וזה דיבר אלי".

אלון שיחק כדורסל בנבחרת התיכון שבו למד, במבשרת, התאמן במגרש שטראוס המיתולוגי בבירה ושיחק בקבוצות הנוער של מכבי והפועל ירושלים. "שיחקתי לא פעם נגד ארז כץ, ששיחק אחר כך הרבה שנים בבוגרים של הפועל".

חלמת להיות כדורסלן?

"לא. הייתי שחקן די טוב, אבל אף פעם לא חשבתי על זה כאופציה. ראיתי בזה תחביב. ידעתי שאני רוצה ללמוד, לנצל את השנים האלה באוניברסיטה. אלה השנים הכי טובות בחיים. אתה לומד, יוצא עם כמה בחורות שאתה רוצה, כולן סטודנטיות, ומבלה וחי את החיים, משקיע בעצמך. כשאתה הולך לעבוד, אתה עושה את זה בשביל מישהו אחר. באוניברסיטה אתה עובד בשביל עצמך. מה יכול להיות יותר טוב מזה?"

מאז שעברת לחו"ל, התנתקת מהפועל?

"לא לגמרי. עקבתי מרחוק, אבל גם לא הייתי ממש מעורב".

אז מה הביא אותך להשקיע במועדון ולרכוש אותו?

"רציתי לתת חזרה לעיר שבה גדלתי. אני יודע שיש כל מיני אנשים שאומרים שהם הביאו אותי, אבל זה היה רעיון שלי. אותי אף אחד לא מביא, ומי שמכיר אותי יודע את זה. כשאני רוצה לעשות משהו אני אעשה אותו, וכשאני לא רוצה, אני לא אעשה אותו. לפני שהלכתי למהלך הזה דיברתי עם הרבה אנשים, שותפים לדרך, שחקני עבר, מנהלים שהיו כאן. הבנתי איפה הדברים עומדים, וחשבתי שאפשר לעשות פה פרויקט נחמד ולהעמיד קבוצה שתביא הרבה כבוד לירושלים". 

להיות בעלים של מועדון ספורט בישראל זה לא רווחי, וגם קצת כפוי טובה. 

"למה כפוי טובה? אף אחד לא בא אלי בטענות אף פעם. ומלכתחילה לא הגדרתי את זה כעסק רווחי. זה צריך לעבוד כעסק שמתקדם עם הזמן, להביא כל הזמן יותר מנויים ויותר ספונסרים, לנסות לכסות את העלויות שלו בצורה יותר טובה. כל זה חייב לקרות, אבל לא בשביל להרוויח כסף. לזה אין לי ציפייה".

בכל חברה שניהלת עשית אקזיט די מהיר. כמה שנים אתה מתכוון להישאר בהפועל ירושלים?

"אני רוצה שירושלים תארח קבוצות מובילות באירופה, תשחק ביורוליג, תהיה קבוצה מובילה ברמה הישראלית וקבוצה בסדר גודל מכובד באירופה. זה מתחיל מזכייה בתארים בארץ, לא באופן חד־פעמי, אלא להיות שם בצורה עקבית, וזה בסדר גם אם מפסידים לפעמים. בעיקר להיות שם לאורך זמן. זה ייצר את המסורת, ואחר כך, יחד איתה, איפשר להמריא לחו"ל".

אז אם הכל יעבוד כמו שצריך, ובחמש השנים הקרובות תהפכו לקבוצה שזוכה בתארים ושמתמודדת היטב ביורוליג, תגיע לאיזשהו מיצוי?

"אני באתי לפה לבנות מערכת, והמערכת הזאת צריכה לעבוד טוב, איתי או בלעדיי. המטרה שלי היא שהפועל ירושלים לא תצטרך מישהו כמוני שיבוא ויציל אותה. שהיא תהיה מערכת מסודרת בפני עצמה, עם מנויים, עם מסורת, עם תארים, עם מקום בליגה אירופית כזאת או אחרת. המטרה היא שאני באופן אישי אהפוך עם הזמן לפחות רלוונטי". 

שתוק ותראה קצת תשוקה

אלון וקבוצת הניהול שבראשה הוא עומד היו בקשר גם עם הסמל הכי גדול של המועדון, עדי גורדון, אבל הוא מיאן להצטרף אליהם. "הם פנו אלי ובדקו אפשרות לשתף פעולה, אבל אחרי כמה פגישות היה ברור שגם במקרה הזה אין שום קשר בין מהות הדרך שאני מדבר עליה לבין דרכם של אלון ושותפיו, אלא רק למראית עין", אמר גורדון בראיון ל"ישראל היום" לפני כשנה. "מהמועדון נשאר אותו השם ונשארו אותם אוהדים יקרים לליבי, שהובלו לדרך שאליה אני לא יכול להתחבר".

בתגובה לדבריו של גורדון אישרו אז בקבוצה כי "עם הכניסה של חברת הניהול החדשה כבעלי הקבוצה, התקיימו עם עדי כמה פגישות, שבהן הוצע לו מגוון אפשרויות להשתלב בפעילות הקבוצה. ראשי המועדון נמצאים בקשר רציף עם עדי, אך לצערנו טרם נמצאה הנוסחה לחידוש הקשר באופן פעיל. הנהלת הפועל בטוחה כי ביום שעדי יבין לעומק את המטרות שהצבנו לעצמנו בחיזוק הקשר של הקבוצה עם העיר ועם הקהילה, לצד התחזקותה המקצועית, תימצא הדרך לשיתוף פעולה".

מעודד השבוע מול ראשל"צ. "יריבות ספורטיבית זה דבר לגיטימי, אבל אין מה לשנוא ולתעב" / צילום: אלן שיבר

אלון: "כן, דיברתי עם עדי, ניסיתי להבין מה קרה איתו, למה הוא עזב את הפועל כמו שהוא עזב בזמנו. דיברתי עם שחקנים שהיו בקבוצה, דיברתי עם ראשי הקבוצה שהיו לפניי, דני קליין ואורי מנצור. הוא היה אחד מהאנשים האלה".

היו אנשים שהזהירו אותך לא להתקרב לזה? 

"לא, כי האנשים שמכירים אותי יודעים שעם כל הכבוד להפועל ירושלים, כבר עשיתי דברים טיפה יותר גדולים, ושאני יודע מה אני עושה".

בסיום העונה שעברה הצליח אלון להחתים את דונטה סמית', כוכבה הגדול של מכבי חיפה, על אפה ועל חמתה של מכבי ת"א, שחפצה בשירותיו אחרי שזכתה ביורוליג. כיצד בישרו האדומים על צירופו של השחקן האמריקני? באמצעות תמונה עתירת פאתוס בחשבון הטוויטר של הבעלים. בדצמבר האחרון, אחרי הפסד ביתי מביך לעירוני נהריה, הוא פירסם סטטוס: "זה לא משנה מה השם שלך. אם אני לא רואה ממך 100 אחוז של מחויבות, אני אשלח אותך לארוז את המזוודות. עכשיו, שתוק ותראה קצת תשוקה". 

האשימו אותך שאתה מכבס את הכביסה המלוכלכת בפומבי.

"הייתי אז בניו יורק, צפיתי במשחק נגד נהריה, וראיתי שהשחקנים לא נתנו הכל. לא כיוונתי את הסטטוס הזה לאדם אחד ספציפי, ועשיתי שיחות טלפון עם מי שחשבתי שצריך לשמוע את הדברים האלה. אחר כך רציתי להעביר מסר לכולם - גם להנהלה, גם למאמנים, גם לשחקנים וגם לקהל. זה לא קשור לכביסה מלוכלכת.

"מה שאכפת לי בסופו של דבר זה האוהדים, ואם הם באים למגרש ורואים שלא נותנים להם 100 אחוז, הם יפסיקו לבוא. אתה יכול לקלוע 40 נקודות, אבל אם לא תלך על כל כדור, לא נראה אותך משתטח על הרצפה, לא באמת נרגיש שאתה רוצה את זה - אתה לא תהיה בהפועל ירושלים, גם אם יש לך חוזה וגם אם נצטרך לשלם לך על יציאה מוקדמת.

"לגבי התמונה עם דונטה, אני דווקא מאוד גאה בה. שמע, אני צעיר ב־30 או ב־40 שנה מהבעלים האחרים של הקבוצות בישראל. אין מה לעשות. אני צעיר, ואני בא מהניו־מדיה. התמונה עם דונטה העבירה את המסר הנכון לכל מי שצריך לראות: הנה שחקן שיכול לבחור לשחק בכל קבוצה בארץ, והוא בחר בהפועל ירושלים".

אתה מסוג הבעלים שירביצו בשחקנים נאומי ציונות לפני משחק חשוב?

"עשיתי את זה באחד המשחקים בשנה שעברה, בחדר ההלבשה במלחה. אני רק יכול להגיד שאחר כך ניצחנו באיזה 20 הפרש. אולי אני אעשה את זה שוב בקרוב מאוד".

אליפות המדינה תוכרע השנה כנראה על הפרשים. ירושלים צפויה לארח את משחק הגמר הראשון במגרשה הביתי, הארנה, ומשחק הגומלין ייערך ביד אליהו. אם כל קבוצה תנצח במשחק אחד, מי שתעשה זאת בפער גבוה יותר תוכתר לאלופה.

עבור האדומים מדובר, תיאורטית, בבשורה טובה; ב־15 החודשים האחרונים הם כבר ניצחו את הצהובים בפערים של 30, 28 ו־16 נקודות. מצד שני, כשהם פגשו העונה את מכבי בגמר גביע המדינה, דווקא בירושלים, הם הובסו ב־18 הפרש.

פתחתם את העונה בסערה, שברתם שיא מועדון עם תשעה ניצחונות בתשעת משחקי הליגה הראשונים, ואז הכל השתבש. הפסדתם חמש פעמים ברציפות, הובסתם בגביע, דונטה סמית' הניף אצבע משולשת לעבר הקהל.

"בדצמבר, בשיאו של המשבר, אמרתי שהכל יהיה בסדר, שישפטו אותנו ביוני, ושטוב לחוות את המשבר עכשיו ולא מאוחר יותר. ידעתי שאנחנו בונים משהו טוב, שיש לנו שחקנים טובים, ושיש עליות ומורדות בדרך. עשינו את החיזוק שהיינו צריכים כשהחתמנו את טיוואן מקי ודיון תומפסון, והם חוללו שינוי מדהים. זה כל העניין. אנשים צריכים להיות סבלניים, להבין שיש פה דרך, שיש פה כיוון. אנחנו לא שולפים מהמותן. כשאתה בונה נכון, אי אפשר לעצור אותך בסוף".

אוהדי מכבי חוששים לראות את יריבתם המושבעת חוגגת על חשבונם. בשבוע שעבר, לאחר פציעתו של דווין סמית', התנהל דיון בפורום של אתר "צהבת", ואלה חלק מהדברים שנאמרו שם על ידי הקהל הצהוב: "זאת פשוט לא העונה של מכבי. ברכות לירושלים"; "אולי פשוט תיתנו את הצלחת לירושלים ובוא נגמור כבר עם העונה המתישה והבלתי נגמרת הזו?"; "אני חושב שמכבי היתה מפסידה את האליפות גם איתו"; "ברכות לירושלים, עכשיו באמת אפשר לסגור את השאלטר וללכת לים".

"אני שומע שהם מודאגים, ואני מבין למה", אומר אלון, "אבל אני באמת חושב שאוהדי מכבי צריכים להתעסק בקבוצה שלהם, ואנחנו נתעסק בקבוצה שלנו. אוהדים אמיתיים, שאוהבים את הספורט הזה, מבינים שתחרות זה דבר טוב. לכולם. עם כל הרצון שלנו לנצח תמיד, גם אני לא הייתי רוצה שלא תהיה תחרות, כי אז אתה לא מעריך את ההישגים ואת התארים".

אתה מצליח להבין את התיעוב שיש לאוהדי הפועל ירושלים כלפי מכבי? 

"לכל אחד יש זכות להרגיש איך שהוא רוצה. אני חושב שכדי להצליח בחיים, אתה צריך להניע את עצמך מדברים שחשובים לך, ולא משנאת האחר. יריבות ספורטיבית זה דבר לגיטימי לגמרי, אבל אין מה לשנוא ולתעב. אלה לא מילים שצריכות להיות קשורות בכלל לנושא".

מה אתה מרגיש כשאתה שומע מהיציע שירי "שמעון מזרחי תתאבד"?

"אין לזה מקום. האוהדים שלנו צריכים להתמקד בלעודד את הקבוצה שלנו, זה מה שהשחקנים שלנו צריכים. שירים נגד היריבות לא נותנים כלום. אנחנו מדברים עם האוהדים ואני חושב שיש שיפור. גם אם התופעה לא נעלמה לגמרי, אני מניח שעם השנים זה ילך וישתפר עוד".

אלון יודע שגם אם ירושלים תזכה העונה באליפות, זה לא מה שיעשה את ההבדל. גם הפועל חולון, גלבוע/גליל ומכבי חיפה הניפו את הצלחת בשבע השנים האחרונות, אבל לא באמת השתדרגו. לכן הוא מדבר על דברים שמעבר לזכייה: "שמתי לב שכל הזמן מזכירים אותנו כמועמדים להחתים כל מיני שחקנים בכירים. תמיד הזכירו רק את מכבי בהקשרים האלה. וזה כבר טוב לכולם. מונופול זה לא דבר טוב. מה שעשינו הוסיף המון עניין בליגה".

ממרום מעמדו, הוא דואג לא לעבוד קשה מדי. "בניגוד לימים שבהם שימשתי מנכ"ל, היום כיו"ר מצאתי איזון הרבה יותר טוב בחיים. אני אוהב לצאת לבלות, אוהב לטייל, ואוהב גם לעבוד. חשוב לי לעשות את שלושת הדברים האלה וליהנות מהם, אבל שאף אחד מהם לא ייקח יותר מדי זמן. אני בר מזל שאני יכול להרשות את זה לעצמי. לרוב האנשים זה יותר קשה".

השראה מהפטריוטס

אלון מוצא עניין גם בספורט האמריקני. הוא אוהד שרוף של בוסטון סלטיקס מה־NBA ושל קבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס מה־NFL. לפני שנה אפילו טס במיוחד לאריזונה כדי לצפות בסופרבול, שבו ניצחה קבוצתו האהודה. "זאת היתה חוויה אדירה, ובכלל, אני שואב המון השראה מהפטריוטס כארגון, ומקווה שגם בהפועל נלמד מהם".

הנה שחקן שהיה יכול לעזור לכם: כוכב ה־NBA אמארה סטודמאייר, שמחזיק בחלק מהבעלות על הפועל ירושלים.

"הוא מחזיק אחוז מסוים של הקבוצה, והוא חלק מהדירקטוריון. הוא מאוד אוהב את ירושלים, הוא רוצה לתרום לעיר, לפעמים יש לו רעיון למרקטינג, אבל הוא לא כל יום בזה. הוא נותן טיפה כסף, תורם, הוא לא מרוויח מזה, וזה יפה מאוד". 

הוא ישחק מתישהו במדים האדומים? 

"קשה לי להגיד לך כרגע".

אתה צופה במשחקים של דיוויד בלאט וקליבלנד בגמר ה־NBA?

"אני עוקב אחריו בעיקר כשאני בארה"ב. כשאני בארץ זה יותר קשה, כי אני לא מאלה שקמים ב־4 לפנות בוקר. אם כבר, אני הולך לישון בשעה הזאת. כל הכבוד לדיוויד. הוא אדם מיוחד, אישיות יוצאת דופן, וגם מאמן מצוין. פגשתי אותו כמה פעמים, ובאמת מגיע לו. תמיד כיף לראות ישראלי שמצליח. למי ששכח צריך להזכיר שלפני יותר מ־20 שנה, עוד לפני שהפך למאמן גדול, דיוויד שיחק בהפועל ירושלים". 

מכבי ת"א ומכבי חיפה משחקות מדי פעם במשחקי ראווה נגד קבוצות NBA. גם אתם תצטרפו לטרנד הזה?

"אנחנו נעשה את זה, כן. אבל לא העונה". 

לא בא לך לקנות קבוצת NBA?

"אולי בטווח הארוך".

aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו