ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס היום בטקס מצטייני משרדו להסכם המתגבש עם איראן: "ההסכם שמתגבש בלוזאן שולח מסר שאין מחיר לתוקפנות, ואף להיפך – שיש שכר לתוקפנותה של איראן. המדינות המתונות והאחראיות באזור, בראשן ישראל וגם מדינות רבות אחרות, הן הראשונות להיפגע מהסכם זה".
"אי אפשר להבין כיצד בעת שבתימן ממשיכים כוחות בתמיכת איראן לכבוש עוד ועוד שטחים, בלוזאן עוצמים עיניים מול תוקפנות זאת. אבל אנחנו איננו עוצמים עיניים ונמשיך לפעול נגד כל איום בכל דור ודור, ובוודאי בדור הזה".
גורם דיפלומטי מערבי בכיר אמר היום לסוכנות הידיעות רויטרס כי ישנם עוד שלושה נושאים עיקריים שמונעים הסכם מסגרת עם איראן עד תום הדד ליין מחר. לא ברור כעת האם ניתן לגשר על הפערים הללו שנוצרו. הדיפלומט אמר שהנושאים שנותרו לא פתורים קשורים למגבלות פעילות האטום של איראן לאחר 10 שנים, הסרת הנסקציות והשבתם במידה וטהראן לא תעמוד בהסכם. "לא יוכל להיות הסכם במידה ולא נקבל תשובות לשאלות הללו. ההרגשה היא שאם חלקי הפאזל יתחברו זה יקרה עכשיו. יש רגעים שפשוט צריך להגיד כן או לא", צוטט הגורם.
מנגד, סגן שר חוץ הרוסי, סרגיי ריאבקוב, הביע אופטימיות בנוגע לשיחות בלוזאן בין המעצמות ואיראן על תכנית הגרעין של טהרן, כך דיווחה סוכנות הידיעות טאס. שרי החוץ של איראן והמעצמות נפגשו היום בניסיון אחרון להגיע להסכם ראשוני, פחות מיומיים לפני המועד האחרון.
"מפגש מאוד אינטנסיבי ועמוק מאוד של שש המעצמות ואיראן התקיים הבוקר", צוטט ריאבקוב. "הנושא העיקרי שגורם לאופטימיות הוא הנחישות של כל השרים להשיג תוצאות במושב הנוכחי". שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אמור לעזוב את לוזאן היום לפגישה שתוכננה מראש במוסקבה, אבל הוא עשוי לחזור לשוויץ לשיחות ביום שלישי, כך דיווחה סוכנות הידיעות RIA, שציטטה את משרד החוץ הרוסי.
ההסכם - פרק מפואר במצעד האיוולת
היות שכבר היינו בסרט הזה, בנובמבר 2013, עת נחתם בז'נבה הסכם הביניים אחרי ימים של "מתח" ו"התייעצויות דרמטיות של הרגע האחרון", יש יסוד להאמין כי אנחנו שוב חוזים בתסריט דומה (יש הבנות, אין הבנות, יש פערים, אין פערים) לקראת מסמך העקרונות שאמור להיחתם, אולי מחר, בז'נבה. המסמך יהווה את עמוד השדרה של הסכם הקבע שייחתם ב־30 ביוני והוא יכול בקלות לזכות בתואר "מצעד האיוולת".
הכתבה הכי נקראת היום באתר: חייל משוחרר? יש לנו חדשות טובות בשבילך
ב־1983 פורסם ספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". היו בו כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית. בספרה מרחיקה טוכמן אחורה עד למונטוסומה, שליט האצטקים, שהתעקש לפתוח את השערים לכובש הלבן ולא להילחם בו מתוך אמונה שבואו מהווה את חזרת האל קצלקואטל. היום את השערים פותח המערב בפני האיראנים, שכמו הכובש הלבן אז, מנצלים כל פירצה למטרת התפשטות. האיראנים, שבתפיסתם ממשיכים את המהפכה האיסלאמית, מתקשים להאמין עד כמה העולם עיוור מטיפשות, או גרוע יותר - עושה את שעושה ביודעין.
וזה הדבר הנורא בסיפור שלנו. העולם צפוי להשיב את איראן למשפחת העמים, להסיר את הסנקציות שהושגו בעמל רב ולאפשר לה לשמר יכולת גרעינית מסוכנת ומיותרת (אם אכן כוונותיה היו תמימות) רק מפני שלעולם לא באמת אכפת מהתוצאות ומההשלכות. תנו למנהיגי המערב לסמן וי ולחזור לבירותיהם. ישראל ואויבותיה הסוניות כבר ייאלצו לנקות מאחור. שכונה שלמה מטורפת ואלימה, שגם כך מסובכת עד הצוואר, וקוראים לה המזרח התיכון, זועקת לעולם "די, עצור" - אבל דומה שמישהו, אולי בבית הלבן, החליט שאת ההסכם הזה אין לעצור.
נכון, בוודאי יש כאלה שיגידו: "נו, מה האלטרנטיבה?" ראשית, צריך להודות כי משטר חשוך כמו איראן לא היה צריך בכלל להגיע כל כך רחוק בתוכנית הגרעין שלו. "בשקר תעשה לך פצצה" היה תחילה המוטו האיראני, ובהמשך, כאשר הבינו כיצד העולם פועל היום, הם עברו לנוסחה "בדיפלומטיה תעשה לך פצצה". גם כך וגם כך התוצאה זהה. ערמומיים תמיד היו האיראנים.
המו"מ עם איראן היה אמור להיות להעניק להם את המינימום. במקום זה קיבלה איראן מעמד של מעצמה כמעט זהה למדינות שאיתן היא נושאת ונותנת. תראו את איראן ב־2003 ותראו אותה היום, וזה עוד אחרי שמונה סבבים של סנקציות במועצת הביטחון ופיקוח של סבא"א. דמיינו לכם כיצד היא תיראה אחרי שכל זה יוסר ממנה. הכיצד ייתכן שהיא זוכה למקסימום בזמן שהיא מדינה סוררת? מהו מוסר ההשכל בסיפור הזה? בואו נעזוב לרגע אותנו (מדינת היהודים, נו באמת). ראשית, ההסכם מבטיח לאייתוללות עוד שנים ארוכות של שלטון במקום לזרוק אותם לפח הזבל של ההיסטוריה, כפי שאפשר היה ב־2009, ואם לא למעננו אז לפחות למען בני עמם. אלא שב־2009 כבר היה המערב במצב של טייס אוטומטי שתוכנת רק לדבר אחד: הסכם.
מובן שההסכם הזה מוביל את איראן להפוך למעצמה אזורית מסוכנת שעוד לפני שילדינו יגיעו לתיכון כבר יוסר ממנה הפיקוח. הכיצד אף אחד לא חשב שכל זמן שמשטר כזה שולט חייב תמיד להיות פיקוח אם כבר הולכים להסכם גרוע כזה?
ביום שישי הקרוב ליל הסדר. נסב סביב השולחן המשפחתי ונזכור כיצד "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ביום שישי הקרוב יברך כל אחד מאיתנו על החירות שניתנה לנו. את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו של דורנו. אלא שאת המרור השנה כבר מכינים לנו ביום שלישי ולא בדמות עלים מרים, אלא בדמותו של הסכם מר שיכול בקלות להתווסף כפרק נוסף בספרה הנפלא של הגברת טוכמן.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
• • •
על סף חתימה (או פיצוץ)
מחר יסתיימו המגעים בין איראן למעצמות על הסכם המסגרת, אך מחלוקות אינן חסרות • הראשיות: קצב הסרת הסנקציות ומספר הצנטריפוגות המותרות
המגעים בין המעצמות לטהרן הגיעו כבר לישורת האחרונה, אבל ההערכה הרווחת היא שהשיחות יימשכו עד הרגע האחרון, עת יפוג הדד־ליין מחר.
בכירים אמריקנים סיפרו אתמול כי נותרו עוד כמה סוגיות במחלוקת, ובהן קצב הסרת הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על איראן. על פי דיווח אתמול ב"וול סטריט ג'ורנל", תוקף ההסכם עומד כעת על לפחות 15 שנה. מקורות ששוחחו עם סוכנות אי.פי הוסיפו כי המחלוקת המרכזית היא סביב מה מתרחש בין השנים ה־11 ל־15 של ההסדר: בעוד איראן דורשת את הסרת כל המגבלות לאחר עשר שנים, המעצמות מתעקשות על הסרה הדרגתית.
_0.jpg)
מזכיר המדינה קרי // צילום: אי.פי
בהמשך לפרסומים בימים האחרונים על הקושי האיראני לחתום על הסדר כתוב, מקור אמריקני נוסף שצוטט בסוכנות רויטרס טען כי המגעים מתרכזים כעת בהשגת "הבנות" ולאו דווקא בהסכם רשמי.
עוד במחלוקת - כמות הצנטריפוגות שאיראן תורשה להפעיל, הפסקת פיתוח של דור צנטריפוגות חדש, כמות האורניום שתעביר איראן למשמורת ברוסיה - אם בכלל, וגורלו של כור המים הכבדים באראק.
מכל מקום, גם אם כל המחלוקות במשא ומתן ייפתרו, להסכם פוטנציאלי נכונים עוד כמה אתגרים, ובראשם ההתנגדות הרבה שהוא גורר בגבעת הקפיטול. הקונגרס יצא לא מכבר לפגרה, וישוב לפעילות באמצע אפריל. או אז, תיתכן הצבעה על סנקציות חדשות נגד טהרן או חוק שיכריח את הבית הלבן להביא את העיסקה לאישור המחוקקים, שני מהלכים שלטענת הבית הלבן עלולים לגרום לפיצוץ בתהליך הדיפלומטי.
יו"ר בית הנבחרים, ג'ון ביינר, שצפוי להגיע השבוע לביקור בישראל, אמר אתמול כי עדיין יש לו "ספקות רציניים" לגבי השאלה אם ארה"ב ובעלות בריתה יצליחו להגיע להסכם עם טהרן. בלי עיסקה, טען ביינר בראיון ל־CNN, הוא יקדם במהירות סנקציות חדשות. לדבריו, למנהיגי איראן "אין שום כוונה לעמוד במילתם".
גם הסנאטור הרפובליקני הבכיר, בוב קורקר, מי שיוזם חלק גדול מהצעות החוק בנושא האיראני, הזהיר בסוף השבוע כי קואליציה דו־מפלגתית של סנאטורים עלולה להכריח את הנשיא אובאמה להביא את ההסכם לאישור הקונגרס. "לפני שהם מתחילים לפרק את משטר הסנקציות שהקונגרס בנה, אנו רוצים לוודא שהם מראים לנו את ההסדר", אמר קורקר ל־CNN.
מנגד, דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, הגיב לביקורת של הרפובליקנים ואמר כי "אם ביינר חושב שארה"ב צריכה להפציץ את איראן - צריך להיות לו האומץ להגיד זאת". הוא הדגיש כי ארה"ב לא מתכוונת לדחות את הדד־ליין.
כתב איראני ערק
בשולי המגעים נרשם אתמול סיפור מביך למדי מבחינת האיראנים. עמיר חוסיין מותאגי, עיתונאי איראני המקורב לנשיא חסן רוחאני ואף סייע לו במירוצו לנשיאות כאחראי ליחסי ציבור, ערק למערב וביקש מקלט מדיני בשווייץ, לשם הגיע כדי לסקר את המו"מ הגרעיני. מותאגי אמר על המו"מ כי המשלחת האמריקנית נמצאת בשווייץ "בעיקר כדי לדברר את איראן מול חמש המעצמות ולשכנע אותן להגיע להסכם". כמו כן, הוא סיפר כי אינו ראה טעם להמשיך בעיסוקו העיתונאי לאור העובדה שעיתונאים הורשו לכתוב רק מה שהוכתב להם. "יש כמה אנשים בצד האיראני של השיחות שנאמר עליהם שהם עיתונאים המדווחים על המו"מ", הוא סיפר לערוץ של האופוזיציה האיראנית, "אבל הם אינם עיתונאים ותפקידם המרכזי הוא לוודא שכל החדשות המוזנות חזרה לאיראן עוברות דרך הערוצים שלהם. המצפון שלי לא יאפשר לי יותר להמשיך בעיסוקי אופן זה".
יוני הרש, ארה"ב, ואלי לאוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו