"ברוכים הבאים לתוכנית שלא מתביישת לחפור כדי לגלות את האמת", מקדם דודו ארז את פני הצופים הצעירים. "החפרנים", גולת הכותרת המקורית של הטלוויזיה החינוכית, היא תוכנית ידע כללי לילדים. ניכר שיוצריה מבינים כי האמצעי היעיל ביותר להעביר אינפורמציה לדור הבא הוא הומור. "החפרנים" מורכבת ממערכונים היתוליים ושורה עליה רוח קומית בלתי מחייבת. משמח במיוחד לגלות שארז מצא מפלט מירון ברלד ומנונסנס רדוד, והצליח להביא את דמות מגיש החדשות המיתולוגית שיצר, על האירוניה והציניות הטבועות בו, לחממה הנכונה. עבור הילדים ארז הוא גאון קומי רב־תחומי, היכול לספק תשובות על שאלות בנושאי ספורט, היסטוריה, מדעים, אמנות ודינוזאורים. מבחינת רוב בני השבע זה מספיק כדי להכתיר את ארז כראש ממשלת היקום.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"החפרנים", המתואמת לצפייה משפחתית, חוזרת לשורשי הלמידה ומכהנת בו בזמן כתוכנית טלוויזיה וכשיעור העשרה. היא מבוססת בחלקה על שאלות ששולחים ילדים למערכת ועל ריאיון עם אורח, מומחה בתחומו. בעולם של "החפרנים" אין שאלה לא נכונה. מכיוון שכל שאלה מובילה ללמידה ולהתפתחות - הכל הולך. למשל, למה אכילת ברד עושה כאב ראש ואיפה הכי בטוח להיות בזמן סופת ברקים. ארז מפנה את השאלות לכתבי השטח שלו, הפרוסים בעולם ואינם כפופים לחוקי זמן ומקום מסוימים, ואלו מספקים את התשובות במערכונים קומיים קצרים ומדויקים. הנושאים מגוונים, ומכאן שלא כל צופה ימצא עניין בכל השאלות, אך המבנה הקבוע - הכולל גם פינות, כמו פינתו של אמן ההתנצלויות משה מלכה - עוזר לילדים להתמודד גם עם החלקים הפחות רלוונטיים עבורם, בעוד הסדר יוצר ציפייה לקראת ההמשך.
בתוכנית פתיחת העונה השנייה שלח ארז את כתביו לגלות מי המציא את הקרקס ומתי, מהם שמות החודשים בעברית וגם מה עושים בסופת ברקים. כתביו השיבו מאנגליה במאה ה־18 (הקרקס הראשון בעולם), מבבל העתיקה (חודשי השנה העבריים שנכתבו באכדית עתיקה) ומתוך כלוב פראדיי המונע ממטען חשמלי להיכנס פנימה (התשובה לסופת ברקים). לא רק שמבוגרים יכולים ללמוד משהו מ"החפרנים", הם יכולים ללמוד הרבה.
כל שאלה בתוכנית עשויה להוביל לחקר עצמאי של הצופה (והוריו) בבית. מבחינה זו, ארז וכתביו מציעים טעימה קטנה האמורה לעורר סקרנות. השימוש בחומרים הקשורים לעולם הילדים והפנייה לקהל היעד בגובה העיניים ובשפה שהוא מכיר מבהירים שכאן לא מנסים לחנך אף אחד. מובן שגם ל"חפרנים" יש נקודות חולשה, והבולטת בהן קשורה למבנה של חברת החדשות. "החפרנים" מבוססת בחלקה על בדיחות תעשייה ברנז'איות (לדוגמה, כל הכתבים מצוידים באותו שם משפחה), אשר חולפות מעל ראשם של הצופים הצעירים. אולי את ההורים זה מצחיק? נניח.
למרבה המזל, הדמיון והיצירתיות של התוכנית מאפיינים גם את האורחים שמגיעים לאולפן של ארז. למומחים יש נטייה להפוך באולפנים לסם הרדמה מהמהם. אצל ארז זה לא קורה. הדגמה של כתב אכדי היא עסק מדליק, והבלשנית שארז אירח הצליחה לעורר עניין גם בחלק הפדגוגי לכאורה של התוכנית. הקלוז'ר של "החפרנים" - חזרה על כל מה שנעשה בתוכנית - הוא קצבי וענייני, ועוזר מאוד להטמעת המידע החדש. "אנחנו נהיה כאן גם מחר, בינתיים אל תפחדו לחפור כי רק ככה מגלים את האמת - באמת", נפרד ארז מצופיו. יגעת? חפרת? תאמין.
