נדמה שבמושגים של יוזמה כלכלית צמד המילים "אוכל" ו"שיתופי" נשמע כמו חלום. העיסוק באוכל חדר במאה ה־21 אל כל ספקטרום אפשרי, מתוכניות ריאליטי ועד סדנאות בישול לגיל הרך. ואילו המילה "שיתופי" היא כנראה המילה החמה ביותר בקו הדמיוני שבין שדרות רוטשילד בתל אביב לעמק הסיליקון בקליפורניה. כולם מדברים על אוכל, כולם רוצים להיות שיתופיים. sharing is caring.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשנתיים האחרונות צצו ברחבי הרשת הישראלית כמה וכמה אתרים המאפשרים להרכבים שונים ומשונים של חובבי אוכל להתקבץ לארוחת ערב בבית של אחד מהם, לנסות טעמים חדשים, להכיר אנשים חדשים ובעיקר לצאת לבילוי קצת שונה.
כוכבו של אחד מהם, EatWith, דרך והפך להצלחה לא קטנה בשנה האחרונה. מה שהתחיל כמיזם לתיירים שמחפשים ארוחה טעימה, לאו דווקא יקרה אבל בעיקר אותנטית, שתספר את סיפורה של העיר שבה הם מבקרים לזמן קצר, הפך לסטארט־אפ שחדר ל־34 מדינות ול־160 ערים. תל אביב, ירושלים, סן פרנסיסקו, פאריס, רומא. החוויה חצתה את העולם התיירותי והפכה למעשה לטרנד מקומי, כזה שבו ישראלים נפגשים לאכול בצוותא בדירה בתל אביב או איטלקים בדירה ברומא.
מילת המפתח - התרגשות
מאחורי הסטארט־אפ הזה עומד הצמד הישראלי שבימים אלו נמצא ב"מכה" של גברי ישראל בגולה: סן פרנסיסקו. גיא מיכלין ושמר שוורץ יצאו עם המיזם שלהם לדרך בסוף 2013, כשעסקו בגיוסי הכספים, אבל בעיקר בניסיון להסביר למשקיעים שלהם מדוע יהיו אנשים שיסכימו לשלם בין 30 ל־50 דולר כדי ללכת לאכול בבית של מישהו אחר, אוכל שהוא בישל.
הרעיון להקים את EatWith התגבש במוחו של גיא מיכלין אחרי טיול משפחתי ביוון. מבחינה קולינרית נחלו בני המשפחה אכזבה, עד אותה ארוחת ערב בבית משפחה מקומית, שבה לצד האוכל, הסיפור האמיתי היה הדלתות שנפתחו, הסירים שהביא עימו כל אורח ובעיקר החוויה שהאוכל שימש בה רק תירוץ.
שמר שוורץ, האחראי לצד הטכני ייצר פלטפורמה ל־500 מארחים ברחבי העולם, שהחברה דואגת להכניס אותם למאגר שלה לא רק על פי יכולות הבישול אלא גם על פי יכולות האירוח. כנהוג בתחום, אפשר כמובן לדרג את המארחים, להגיע לארוחות ברזולוציה מאוד גבוהה (טבעוני הודי, טעימות, חומוס וכו') וכמובן להתכונן לאירועים על פי תאריכים מסוימים.
האירוע הקולינרי שם דגש גם על ספונטניות. לעיתים לא תכירו את אלו שבאו איתכם לאכול, וברוב הפעמים גם האוכל שיוגש יהיה הפתעה אחת מוחלטת שכמובן רק מוסיפה למילה הדומיננטית בכל העסק לצד השיתוף: התרגשות. בראש השנה האחרון, למשל, התרחשו כמה אירועים, וגם סדר פסח הקרוב יהיה עבור ישראלים רבים הזדמנות למשהו שישבור את המפגש הרגיל עם הדודים והדודות.
"הרעיון שלנו הוא בעצם שיהיו בעולם כמה שיותר מסעדות בבתים של אנשים, שיאפשרו לאנשים לאכול בבתים של אנשים ולחוות חוויה שהיא שונה לגמרי", מסביר שמר שוורץ בשיחה מעמק הסיליקון, לשם עבר מרכז הפעילות של החברה לאחר שלפני חצי שנה היא ביצעה גיוס של שמונה מיליון דולרים.
"החזון שלנו הוא לבנות חברה שבה אנשים יפתחו את הבתים שלהם לאירוח, במקביל לכך שנייצר מוצר טוב שרק הולך ומשתפר. לגבי השאלה שקשורה לכל הישראלים שנמצאים בתחום, שוורץ אינו מתחמק: "האקזיט כרגע לא בראש מעיינינו, וגם כשיצאנו לדרך זה אף פעם לא היה הפוקוס, וזה לא משהו שדובר עליו. החלומות שלנו קשורים במקומות שעוד לא הגענו אליהם בארצות הברית ובאירופה, והרצון לחדור לעוד ועוד מקומות, כי באמת יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד לעבור ומקומות חדשים להגיע אליהם".
נעמה שפי, האחראית מטעם החברה על הקהילה בניו יורק, מספרת: "הניו־יורקרים מאוד מחפשים את הריגוש. אם זה באוכל חדש, אם זה לפגוש אנשים חדשים אבל בעיקר, כשאני מסתכלת על זה מהצד יש בי תחושה שעבורם מעבר לכל מדובר בשואו. כמו שהם הולכים לברודוויי או לכל חוויה אחרת, הם רוצים את הריגוש הכללי ובעיקר הם מוכנים לנסות דברים חדשים ומאוד ליברליים במחשבה שלהם. זה יפה לראות שבסופו של דבר במפגשים האלה אתה מרגיש שאתה קודם כל נפגש עם אנשים שמאוד דומים אחד לשני".
הנקודה של שפי מעניינת, כי בעוד הישראלים מוכנים לפתוח את ביתם לכל דיכפין, מושגי הפרטיות משתנים ממקום למקום: "ברור שבתל אביב, שם עשינו את הפיילוט שלנו האנשים היו הכי פתוחים להכניס אנשים לביתם", מסביר שוורץ, "גם בברצלונה, שזו עיר עם תרבות אוכל אדירה אנשים קיבלו את העניין. בסן פרנסיסקו, שזו עיר שבה הומצאו סטארט־אפים כמו שינה בבתים של אחרים או נסיעה במכוניות של אנשים שהופכים את המכונית שלהם למונית, ברור שהיתה פתיחות לתת לנו להיכנס. אבל אני יכול להגיד שבשאר ארצות הברית הכניסה שלנו לא היתה קלה כמו בישראל".
סינגפורי ורומני נפגשים
בביתם של נורית ויובל בכרם התימנים בדרום תל אביב מסתובבים דרך קבע כלבלבים מחופשים שהפכו לאטרקציה משעשעת בתשעת החודשים שהם מארחים בביתם, שאותו בנו והכשירו קודם כל לאירוח ולחוויה קולינרית שמתכתבת עם שוק הכרמל הסמוך.
נורית מעידה שמדובר באחת החוויות המרתקות בחייה, הקשורה גם בהגשמה עצמית: "אני הייתי תמיד בעסקי האוכל אבל יותר בתחום הניהול ופחות בתחום הבישול. שמעתי על החברה ממש בתחילת הדרך, כשהיא עוד היתה בחיתוליה, הם פנו אלי וישר הסכמתי. אני שמחה לראות את ההתפתחות של העניין הזה.
"בשבוע שעבר, לדוגמה, עבדנו כאן ערב אחר ערב במשך חמישה ערבים רצופים, והיו כאן אנשים מכל קבוצת אוכלוסייה שאתה יכול לחשוב עליה. היו אנשי עסקים מסינגפור שהתעקשו להשאיר את הנעליים שלהם מחוץ לבית, היתה כאן משפחה מהונג קונג, מטיילים מדרום אמריקה ובשבוע הבא יהיה כאן ערב של אנשי עסקים מאיטליה ומרומניה. אני לא מרגישה בתור מארחת שיש הבדל גדול בין כל הישראלים שמגיעים הנה לבין הזרים שנכנסים. כולם רוצים לאכול וליהנות זה בחברתו של זה".
ואכן, נדמה שבמבט חטוף במזמינים את הארוחות, קשה לבצע חתך בולט באוכלוסייה: בדירה אחת מתכנסים להם אנשי היי־טק לחגוג אירוע משמח לחברה, באירוע אחר מסיבת הרווקות מקבלת טוויסט עם שף מוכר שמגיע הביתה כדי לבשל עם הנשים החוגגות, ונורית מספרת שבאחד מימי שישי האחרונים נכנסה אליה אישה הביתה, ובידה פתק שעליו רשומה כתובת הבית, במה שהפך מאוחר יותר למסיבת הפתעה מוצלחת.
"אני חושבת שמדובר בבילוי שמשלב גם מחשבה על אדם שיקר לך, אבל גם בתמחור הגיוני", מספרת שירה, עובדת בבית השקעות שבשנה האחרונה הזמינה ובילתה במספר רב של אירועים דרך האתר. "ברור שאת הדייטים הרומנטיים שלי או של כל אחד אחר לא נעשה בארוחות האלה, וזו גם לא הכוונה. אבל מצד שני זו גם לא מסעדה שבה הרעיון מוכר ואם תזמין אנשים שלא מכירים אחד את השני, הסיכוי שהם יתחילו לדבר שואף לאפס.
"בכל האירועים שנכחתי בהם, אחרי הארוחה כולם עברו לסלון, ההוא הסתכל באוסף הדיסקים, השני בספרייה ואז נוצרה דינמיקה שהפשירה את הסיטואציה, מה שלדעתי לא היה קורה בשום מקום אחר. בנוסף, אני חושבת שזה כלי מצוין להזמין אנשי עסקים שמטיילים בכל העולם ומחפשים ריגושים חדשים ורוצים להכיר את ישראל מזווית קצת שונה במקום הארוחות המעונבות הרגילות, שלא נגמרות ונמשכות שעות על גבי שעות".
דוד קישקה, מסעדן ויועץ אסטרטגי בתחום הקולינריה מסביר שבתחום המסעדנות דווקא מפרגנים לתופעה, ולא רואים בה תחרות לעולם המסעדנות הקלאסי: "אנשים, וזה צורך של כל האנשים בעולם המערבי במאה ה־21, מחפשים את הקהילה ואת החברותא. דווקא בעולם כל כך מנוכר הצורך להכיר אנשים חדשים ולחוות דברים חדשים שיפיגו את השעמום הוא מאוד חשוב. מהצד של המארחים אני יכול להגיד לך שיש הרבה אנשי מקצוע או שפים שנמצאים בין עבודות והאפשרות הזו היא דרך עבורם להמשיך לעשות את מה שהם אוהבים וגם להצליח להתפרנס בכבוד.
"תופעה נוספת היא שיש הרבה שפים או מסעדנים מצליחים שמחפשים גם עבור עצמם חוויה שונה לגמרי", ממשיך קישקה, "כי הם מתגעגעים למגע עם האנשים וליכולת לבשל למספר מצומצם של אנשים. הדבר הזה מאפשר להם להכניס את השינוי שלהם באמצע הקריירה ולרענן אותה מהשיגרה השוחקת. אני יכול להעיד מהניסיון האישי שלי שבכל הארוחות שהשתתפתי בהן, תמיד המבשלים היו ברמה מספקת והאוכל היה טעים בכל קנה מידה".
מקושקשת לא תספיק כאן
אז כן, לפני שאתם קופצים מהספה ומשתעשעים ברעיון להזמין אליכם הביתה אורחים זרים שינסו את חביתת הבצל שלכם וטוסט המשולשים עם גבינת העמק, עליכם להבין שבכל האתרים הללו הרמה היא בדרך כלל גבוהה, ותנאי הקבלה קשים למדי.
נעמה שפי מחדדת את הנקודה: "הבחירה היא כמובן על פי יכולות הבישול של המארח או המארחת, אבל זה לא מספיק. אנחנו תמיד בודקים כיצד הוא מתמודד עם חברה, האם החוויה אצלו תהיה שלמה, האם אנשים שיבואו אליו ייהנו גם מהאוכל, אבל לא רק ממנו".
העובדים של החברה הצעירה זוכרים שבתחילת הדרך הם עברו מבית לבית כמעט מדי ערב, טעמו, רשמו הערות ואז לאחר תהליך סינון קפדני בחרו את המתאימים ביותר. ההערכות בתחום מדברות על תמחור הוגן של EatWith, אשר גובה בסביבות 15 אחוזים מכל מארח אשר נבחר להיכנס לרשימה המובחרת ולארח בביתו.
בחברה שגדלה מיום ליום יודעים שהיעד האמיתי הוא הכניסה אל שוק התיירות. קישקה מסביר שזו תופעה שאופיינית לכל החברות החדשות הפעולות בתחום ומציעות את חוויית האכילה בבית: "בתחום הקולינריה, ואני מניח שלא רק בתחום הזה, מתחיל להימאס לאנשים צעירים יותר וצעירים פחות מלהיכנס לאתרים ולקבל חוות דעת וציונים על מסעדות במקומות כאלו ואחרים. גם מדריכי הטיולים הולכים ונעלמים מחיינו כאשר אנחנו נוסעים למקומות חדשים. המחשבה שכבר בערב הראשון שלך בעיר זרה אתה יכול להיכנס לבית של מקומי, לאכול ארוחה טובה, לקבל טיפים על מה שמתרחש בזמן אמת בעיר ולפגוש אנשים חדשים, הופכת את כל המסע שלך למשהו שונה לחלוטין ולכן גם מושכת אליה בעיקר אנשים צעירים".
מהצד של השפים הקלאסיים מעדיפים להסתכל על התמונה הכוללת בצורה רחבה יותר: "כל התרחשות בקולינריה הישראלית היא דבר מבורך, כי זה פותח עוד אנשים לתרבות האוכל ובסופו של דבר זה עושה טוב לכל מי שקשור לתחום", מסביר השף גיא גמזו.
"אבל טיבם של מיזמים כאלו שהם פונים לפלח מאוד ספציפי באוכלוסייה, ולכן יש תקרת זכוכית למקום שאליו הם מכוונים. מעבר לזה תמיד צריך לציין את כל הדברים הברורים מאליהם, למשל המוצרים שעושים בהם שימוש ועוד הבדלים ברורים שמעניקים יתרונות למסעדה".
נוכח התמורות השונות המתחוללות בעולם המערבי ניכר שהסטארט־אפים והחברות העוסקות בשיתוף ובאירוח מיועדות אך ורק לצרכן האירופי והאמריקני. זה בסדר, כי שם נמצא הכסף הגדול, המחולל האמיתי של עולם הסטארט־אפים. "העולם הערבי לא באמת רלוונטי עבורנו", מודה שמר שוורץ. הסיבות הן ברורות ולו רק בשל העובדה שהאירוח ופתיחת הדלתות לזרים באוכלוסייה הערבית על כל שלוחותיה הוא משהו מובנה תרבותית, שלא זקוק למתווכים כאלו ואחרים.
אבל כאמור, אם יצליחו לכבוש את מנהטן, אחר כך יבוא כבר העולם. שמר ומיכלין סוגרים עוד יום עבודה שהתחיל מוקדם מדי ונגמר מאוחר מדי. הסטארט־אפ שלהם נמצא בנקודה מכרעת, על התפר של שימוש בידי משתמשים ספציפיים לבין הגעה למסה גדולה יותר, שחוצה בישראל את גבולות תל אביב וירושלים ובמקביל חודרת גם לחלקים פחות קוסמופוליטיים מסן פרנסיסקו או ניו יורק. עכשיו רק צריך לנחש מי זה דופק בדלת והאם מדובר בטרנד בר חלוף.
אנשים זרים, מדינות שונות, תשוקה דומה. ארוחות משותפות בבתים פרטיים בסן פרנסיסקו, בברצלונה ובתל אביב // צילומים: יח"צ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
