אתונה, 1991. הימים הם ימי שלטון מפלגת הימין "ניאו־דמוקרטיה". אלכסיס ציפראס, אז אקטיביסט בן 17 בנוער הקומוניסטי, מחליט שאת מרד הנעורים שלו תחווה מדינה שלמה. הוא יוצא למסע פגישות, רוקם קשרים כמו פוליטיקאי מנוסה ועם חבריו מוביל את מחאת הצעירים הגדולה ביותר שיוון ידעה - חודשיים אלימים, שבמהלכם משתלטים המוני תיכוניסטים על כ־2,000 בתי ספר, גרים בהם, ישנים בהם, שומרים עליהם ובעיקר - שובתים. הסיבה: התנגדות לרפורמות שמרניות בתחום החינוך שהממשלה רצתה להעביר. הציבור היווני התוודע באותה תקופה למהפכן הצעיר בעיקר בזכות רגע טלוויזיוני אחד, שבו הגיב כך לשאלת המראיין: "אנחנו רוצים את הזכות לשפוט בעצמנו אם להבריז מהשיעור או לא".
הצטרפו לישראל היום בפייסבוק, לעדכוני חדשות שוטפים לאורך כל היום
על אף התדמית האנרכיסטית, ציפראס, מעריץ מושבע של צ'ה גווארה, היה בקיא מאוד בעולם הפוליטי ונתפס כמי שמסוגל לשאת ולתת בשמם של התלמידים. בסיומו של מו"מ שבו היה לו חלק פעיל, נאלצה הממשלה בת עשרת החודשים לסגת ממרבית תוכניותיה לערוך שינויים בחוק החינוך. היתה זו תבוסה מהדהדת למפלגת השלטון הימנית. זאת לא תהיה הפעם האחרונה בהיסטוריה שהיא תסבול מיכולותיו הכריזמטיות של ציפראס.
24 שנים עברו מאז והחל מהשבוע, הנער המתבגר כבר הפך לראש הממשלה הצעיר ביותר (40) של יוון מאז 1865. אם לא די בכך, הוא גם הצליח לדחוק הצידה, מימין ומשמאל, את שתי המפלגות היחידות ששלטו במדינה מאז תום ימי השלטון הצבאי ב־1974 - אותה "ניאו־דמוקרטיה" של ראש הממשלה היוצא, אנטוניוס סמראס, ו"פאסו"ק", שהתרסקה כמעט לחלוטין. כל זה כשרק לפני שש שנים נבחר לעמוד בראש "סיריזה" - איחוד בעל אופי שמאלני־רדיקלי של גורמים ניאו־קומוניסטיים, טרוצקיסטיים, סוציאליסטיים וירוקים. מהבחירות הקודמות לאחרונות זינק מ־52 כיסאות בפרלמנט היווני (מתוך 300) ל־149.
אבל עם כל הכבוד לסיפור הפנים־יווני - מדינה עם כלכלה מתרסקת שהלכה לקלפיות בפעם הרביעית מאז 2009 - ציפראס ריכז השבוע את תשומת הלב באירופה בגלל סיבה אחת: הבטחתו לפתוח מחדש את חבילת הצנע שכפה על המדינה המשולש שזכה לכינוי "טרויקה" - האיחוד האירופי, הבנק המרכזי של היבשת וקרן המטבע הבינלאומית. "הציבור היווני הכריע: ה'טרויקה' הוא נחלת העבר", הצהיר בנחרצות ראש הממשלה הנבחר בנאום הניצחון שלו מול אלפי תומכים באתונה, "פסק הדין שלכם מחסל את הסכמי החילוץ, שהביאו לצנע ולהרס".
האם האיחוד בדרך לקו פרשת מים בעקבות פרישה אפשרית של מדינה ראשונה? נדמה שחלק מהתשובה על כך טמון בשאלה אחרת: כמה מרוח המרד של אותו ילד בן 17 ילווה את ציפראס ברגע שהוא ייאלץ להביט בלבן של העין של אנגלה מרקל?
מרדן או פרגמטיסט?
במקרה או שלא, ציפראס נולד בפרבר אתונאי ב־28 ביולי 1974 - שלושה ימים בלבד לאחר שיוון סיימה את שבע שנות שלטון החונטה הצבאית. הוא מייצג דור של יוונים שנהנה מפירות הדמוקרטיה אך גם התאכזב ממנה, בתהליך שהגיע לשיאו עם פרוץ המשבר הכלכלי ב־2009.
הוא ללא ספק עוף מוזר בפוליטיקה היוונית, תכונה שאולי סייעה לו לאחר שנים של ייאוש משתי המפלגות הוותיקות. הוא אתיאיסט, תכונה נדירה מאוד במדינה שבה 97 אחוזים מהאוכלוסייה מגדירה את עצמה נוצרית־אורתודוקסית; מעולם לא נישא, אף שהוא מקיים זוגיות ארוכת שנים עם פריסטרה, חברתו מהתיכון; וכצעד מהפכני לכל הדעות - הפך השבוע לראש הממשלה היווני הראשון שלא מקיים טקס שבועה דתית אל מול הארכיבישוף.
גם סגנון החיים הממוצע שלו עזר לו ביצירת הדימוי המנוגד אל מול האליטה הפוליטית הישנה שהובילה את המדינה. כך למשל, ציפראס מתגורר בדירה צנועה בבניין בן שבע קומות בקיפסלי, אזור אתונאי של בני מעמד הביניים - רחוק מלהיות מנקר עיניים. זוגתו, אגב, נכנסה לאחרונה לסטטיסטיקה היוונית הכללית ואיבדה את עבודתה בחנות תכשיטים במרכז העיר. גם סגנון לבושו היומיומי - צווארון פתוח וללא עניבה - הוסיף לתחושת ה"אחד משלנו", שקנתה יוונים רבים, צעירים ומבוגרים. "אענוב עניבה ביום שיעשו לנו תספורת" (של החוב), התבדח עם עיתונאים ערב הבחירות.
מאלילו גווארה אימץ לא רק רעיונות פוליטיים, אלא גם את החיבה לאופנועים, שעליהם דהר בצעירותו ברחבי המדינה. לבנו הצעיר (מתוך שניים) אף העניק יותר מאוחר את השם האמצעי "ארסנטו", שמו הפרטי של המהפכן הקובני. כשהיה בן 26 סיים לימודי הנדסה אזרחית, אבל גם באקדמיה המשיך לעסוק בפעילות פוליטית. ב־2006 נבחר למועצת עיריית אתונה ושנתיים לאחר מכן, בעודו בן 33 בלבד, כבר עמד בראש "סינאספיסמוס" - הפלג הקומוניסטי שמוביל את "סיריזה". בהנהגתו זינקה המפלגה מכזו שזכתה רק ל־4.6 אחוזי תמיכה ב־2009 ל־36 בבחירות האחרונות.
תומכיו של ציפראס מבליטים את נרטיב הפוליטיקאי הלא פוליטיקאי, לוחם הצדק שמייצג דור ללא תקווה. מבקריו מציגים אותו כפופוליסט זול, שמשחרר הבטחות לא ריאליות על אודות העלאת השכר וצמצום הקיצוץ בפנסיות במחיר חורבנה הכלכלי של יוון. אחרים אף הרחיקו לכת כשייחסו לו קשר בארגונן של הפגנות אלימות נגד משטר הצנע והזהירו מפני פגיעה בדמוקרטיה. "הדבר היחיד שלא אמרו עלינו הוא ש'סיריזה' תחטוף ילדים ונשים", הגיב ציפראס בביטול.
החוששים מפרישה מגוש היורו יכולים אולי לשאוב עידוד מהפרגמטיות שהפגין לאורך הדרך. כך למשל, ניאות להרכיב השבוע קואליציה עם מפלגת הימין הקטנה, "היוונים העצמאים", ששונה ממנו לא מעט מבחינה אידיאולוגית אבל מחזיקה במכנה משותף אחד עם "סיריזה": התנגדותה לחבילת הצנע.
יוון נאלצה להסכים להלוואות עצומות של כ־350 מיליון דולר תמורת רפורמות מבניות רחבות במגזר הציבורי וצעדי צנע במדינה. שיעורי האבטלה הגיעו ל־25 אחוזים בציבור הכללי ולכמעט 50 אחוזים בקרב הצעירים. על פי הנוהל, ציפראס פיזר ציטוטים מרגיעים סמוך לבחירות בנוגע לפרישה מגוש היורו, אך מצעו התבסס על הרצון לדון מחדש בחבילת הסיוע ולקצץ את החוב - דרישה לא מתקבלת על הדעת מבחינת מרקל ומנהיגי אירופה.
על פניו, מדובר במסלול התנגשות בלתי נמנע בין יוון לגוש. השאלה היא מי ימצמץ ראשון.
הסנונית הראשונה לפני שאירופה תשתנה? ציפראס, השבוע, עם הפוליטיקאי הספרדי פאבלו איגלסיאס // צילום: איי. אף. פי
התחנה הבאה: ספרד?
בדיעבד, התמונה המפחידה ביותר מבחינת חסידי הגוש באירופה, נצפתה כבר ביום חמישי שעבר. על הבמה באחת הכיכרות המרכזיות של אתונה ניצבו שניים: ציפראס ופבלו איגלסיאס, מנהיג מפלגת השמאל המקבילה הספרדית, "פודמוס", שעשה את כל הדרך ממערב היבשת רק כדי לתמוך בחברו לתנועת האנטי צנע. אלפי תומכים נופפו בדגלים לצלילי הפסקול השנוי במחלוקת אך המשעשע של לאונרד כהן - "קודם ניקח את מנהטן ולאחר מכן נשתלט על ברלין".
הראשון הפך השבוע למנצח הגדול במדינתו בעוד השני, שמוביל בסקרים בספרד, חולם לעשות כך בנובמבר הקרוב ולהדיח את ממשלת הימין. גם הוא מנהיג צעיר (36) שעומד בראש מפלגה חדשה יחסית, שהוקמה רק ב־2011; גם הוא עתיד לערער את הדומיננטיות של שתי המפלגות הוותיקות מימין ומשמאל; וגם הוא מתנגד בתוקף לצעדי הצנע שנכפו על מדינתו.
"יוון הולכת לקבל נשיא יווני", הכריז לאחר הניצחון של חברו, "לא שליח של אנגלה מרקל, אלא מישהו שהאינטרסים שלו מקבילים לאלה של המדינה והעם". וזה בדיוק חלום הבלהות של הגוש - היותה של יוון רק אבן דומינו ראשונה בתהליך שידביק מדינות רבות באירופה.
פרישה או לא פרישה, אזרחי יוון נותרים עם האבטלה, השכר והפנסיות המתקצצות ותחושת הייאוש שהפכה לאורחת של קבע בחיי היומיום שלהם. עתיד האיחוד האירופי ככל הנראה לא ממש מדיר שינה מעיניהם, או כמו שהיטיב לנסח זאת יאניס, אזרח מן השורה שהצביע עבור ציפראס: "המדינה שלנו מתמוטטת. רצינו לנסות משהו חדש".
• • •
היהודים ביוון: דאגה משני הצדדים
לפחות על פי ההיסטוריה של המפלגות, תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע ביוון לא מבשרות טובות לישראל. "סיריזה" אמנם מורכבת מפלגים שונים, אבל ככלל היא נחשבת למפלגה פרו־פלשתינית שחבריה, כולל ראש הממשלה הנבחר אלכסיס ציפראס, ביקרו לא אחת את מדיניות ישראל בשטחים. אחדים מחבריה אף השתתפו במשט לעזה ב־2010. החשש המשמעותי ביותר הוא לפגיעה ביחסים הביטחוניים בין שתי המדינות, שהתהדקו לא מעט לאחר המשבר עם טורקיה.
ציפראס, אגב, זכה לחיזוק ישראלי מצד יו"ר חד"ש דב חנין, שלפני שנתיים נפגש עימו לסדנה על עתיד השמאל העולמי והשבוע התקשר לברך על התוצאות. "יש הרבה מה ללמוד מניצחון השמאל ביוון", כתב בעמוד הפייסבוק שלו לצד תמונה משותפת עם ציפראס, "שמאל צריך לחשוב בגדול גם כשהוא כוח קטן".
בקהילה היהודית הקטנה של יוון, המונה אלפים בודדים, בירכו רשמית את ראש הממשלה הנבחר, אך מתחת לפני השטח הזהירו מפני יחס עוין אפשרי לישראל. "הקהילה היהודית ביוון תמיד השתתפה במאבקים הלאומיים ותמשיך לעשות כך באמצעות תמיכה בממשלה הבאה", אמר יו"ר הקהילה, משה קונסטנטיניס, בהצהרה שפירסם לאחר הבחירות.
סוגיה מטרידה נוספת בעיניים ישראליות־יהודיות היא כמובן התחזקותה של המפלגה הניאו־נאצית "השחר הזהוב", שהגיעה למקום השלישי וזכתה ב־6.3 אחוזים מהקולות. "הקהילה היהודית המומה מהיותה של המפלגה הפרו־נאצית הכוח השלישי בגודלו ביוון, מולדת הדמוקרטיה", הוסיף קונסטנטיניס, "אנחנו שוב שולחים אזהרה: עלייתן של אידיאולוגיות קיצוניות באירופה וביוון מביאה עימה סכנות חמורות לעתיד". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו