בתל אביב הוכרז הערב הזוכה בפרס ספיר לספרות. בפרס זכה ראובן נמדר על ספרו "הבית אשר נחרב", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. נמדר התמודד מול ארבעה סופרים נוספים: לאה איני על הרומן "בת המקום", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, חגית גרוסמן על ספרה "לילה ולואיס" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, גלית דיסטל אטבריאן על הרומן "טווס בחדר מדרגות" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן ואגור שיף על הרומן "המאחרים" בהוצאת עם עובד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לאחר ההכרזה על הזכייה אמר נמדר: "אני חש רגעים של עונג גדול בלהיות סופר, בעיקר כשתהליך קולח וזורם. מילים תמיד גרמו לי להתפעל, היכולת לומר משהו אחד בכמה מילים, זה מפעים בעיניי".
מנימוקי השופטים על מועמדותו לפרס: אל תוך עולמו המוגן, הבטוח והזחוח של אנדרו כהן, פרופסור ניו יורקי לתחום הטרנדי ביותר האפשרי, תרבות השוואתית, פורצת לפתע ללא כל התראה מציאות אחרת. כהן חוזה שורה של חזיונות שבהם כהן אחר, הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים, עוסק בפעילות שאין זרה ממנה בעולם הניו-יורקי הנכון פוליטית ותרבותית - הוא מקריב קורבנות ביום הכיפורים, שוחט בעלי חיים ומזה את דמם על המזבח בבית המקדש שבירושלים.
אנדרו כהן, פרופסור ומומחה עולמי לתרבות השוואתית, הוא גיבור הספר "הבית אשר נחרב. הוא גבר נאה, אלגנטי ומרשים הוא התגלמותה של ההוויה הניו יורקית העכשווית, המצליחה והמרוצה-מעצמה: הוא מתגורר בדירת פאר המשקיפה על נהר ההדסון, מפרסם מאמרים מבריקים במיטב כתבי העת ומנהל בקלילות מערכות יחסים סבוכות עם הנשים בחייו. אלא שלפתע פורצים לתודעתו חזיונות מיסטיים: חלומות והזיות חסרי פשר על המשכן ועבודת הכוהנים בבית המקדש בירושלים.
זהו סיפור של כישלון, כישלונו החרוץ של המומחה לתרבות השוואתית בהבנת התרבות שהיא, כפי שמעיד שמו, מורשת אבותיו. כהן מייצג את ההדחקה רבת השנים של היהדות המודרנית את שורשיה הקדומים. התעלמותו מן הרבדים הבסיסיים, הראשוניים, הקמאיים של הקיום היהודי בפרט והקיום האנושי בכלל, מביאה עליו קריסה מוחלטת, שסופה התפכחות. הדרך שבה מתואר הכישלון הזה היא הצלחה ספרותית מרשימה.
הקצין החשוד בהטרדה: סגן המפכ"ל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
