ברגע הגדול הזה ביום ראשון השבוע, שבו נקבע בהגרלה שהקבוצה של ברוך דגו, הפועל אשקלון מליגה א', תתמודד ביום שלישי הבא מול מכבי ת"א הגדולה, שבה עשה את שנותיו היפות ביותר כשחקן - ברוך דגו תפס את הראש.
"לא תאמין מה קרה לי. לפני חודש הפכתי לאבא. נולדה לי תינוקת, נויה. קבענו לה מסיבת בריתה גדולה ביום של המשחק נגד מכבי, כי מי היה יכול אז לתאר לעצמו שנעלה לשמינית הגמר. עכשיו נפל עלי כאב ראש. כל היום אני עסוק בטלפונים לאולם, לצלם, לדי.ג'יי, לכל העולם. איזה בלאגן".
אל תטעו לרגע: דגו, שיחגוג בעוד חודשיים את יום הולדתו ה־33, חיכה לבלאגן הזה שנים. לחזור סוף סוף לקדמת הבמה הספורטיבית אחרי התקופה הקשה והמייסרת של חייו. זו בעיקר האבהות שמוציאה ממנו רכות ורגש שלא היו שם בעבר, אבל לא רק. הרבה מזה טמון גם בדשא, באהבה הגדולה שמצא בהפועל אשקלון. כן, הפועל אשקלון מליגה א' דרום.
זה אותו שחקן שנחשב פעם לתקווה הגדולה של הכדורגל הישראלי, קרע רשתות במכבי ת"א ובליגת האלופות ובליגה האירופית ובהפועל ת"א. בארון שלו צלחת אליפות אחת וחמישה גביעי המדינה, מהם שלושה שבהם זכה ברצף, באמצע שנות האלפיים. ואז דעך כוכבו באחת. הוא ניסה להשתקם בקבוצות בקפריסין, לא הצליח וחזר לארץ.
"לפני שנתיים חשבתי לפרוש מכדורגל ולעזוב הכל. לא היה לי ביקוש בשום קבוצה, ראיתי איך שחקנים שממש לא יותר טובים ממני משחקים בליגת העל, ואני לא מקבל שום הצעה. הרגשתי שזה נגמר, שאני לא מצליח יותר להביא לידי ביטוי את המתנה שקיבלתי מבורא עולם - את הכדורגל שלי. חשבתי, מה אעשה עם עצמי? ממה אחיה? זו הרי הפרנסה שלי".
לבסוף החליט להישאר. בעונה שעברה הצטרף להפועל אשקלון, שהיתה בליגה הלאומית. הקבוצה ירדה לליגה א', הליגה השלישית בישראל, ודגו מצא את עצמו במקום הספורטיבי הכי נמוך שהיה בו.
"אני ווינר, וזה הכניס לי מוטיבציה לעזור לאשקלון לעלות ליגה ולהצליח. ראיתי שנעשים בקבוצה מהלכים טובים. העירייה לקחה אחריות על הקבוצה, הביאו מאמן טוב - יובל נעים, ושחקנים טובים כמו ליאור אסולין, שי רביבו, השוער גליל בן שאנן וצעירים מוכשרים. הרגשתי ששמחת החיים שלי חוזרת אלי אחרי שנים ארוכות. שבא לי לבוא לאימונים, לשחק ולנצח.
"אני לא זוכר בקריירה שלי קבוצה שבה קיבלתי כל כך הרבה אהבה מהקהל ומהשחקנים ומהמאמן, שלא חשש לקחת אותי, כמו הרבה מאמנים אחרים בעבר. אני פשוט נהנה מכל רגע".
ואם כבר הנאה, מה תגידו על הניצחון ההרואי של אשקלון בגביע המדינה בשבוע שעבר על בית"ר ירושלים בבעיטות פנדלים, אחרי 3:3 בתום הארכה. "זה היה טירוף", אומר דגו במבט מאושר. "כל העיר בטירוף עכשיו".
האמנת שאתם יכולים לנצח?
"ברור שהאמנתי. אנחנו הקבוצה היחידה בליגה א' שמתאמנת חמש פעמים בשבוע, בבוקר. יש לנו קבוצה נהדרת ומאמן מעולה, אנחנו במקום הראשון, ואני מאמין שנחזור ללאומית ומשם לליגת העל. זה אפשרי. אני יודע שאני יכול לשחק היום גם בליגת העל, ואני מאמין שזה עוד יקרה".
דגו (משמאל) במשחק הדרמטי מול בית"ר. "הרגשתי ששמחת החיים שלי חוזרת אלי אחרי שנים ארוכות"
התגלה בגיל 12
ברוך דגו נולד באתיופיה. בנם הבכור של ביילין (59) ושל איינה (52). יש לו עוד שלושה אחים צעירים ממנו (בהם מסאי דגו, ששיחק גם הוא בהפועל ת"א) ואחות. ב־1990, כשהיה בן 8, עלתה המשפחה לישראל. שנתיים התגוררו במרכז הקליטה בבאר שבע, ומשם עברו לאשדוד.
"המצב הכלכלי בבית לא היה פשוט", הוא נזכר. "אמא שלי עבדה ועדיין עובדת כאחות בבית אבות. אבא שלי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות. אפילו לא שאלתי אותו אף פעם במה בדיוק. לא היה לי נעים. כיום הוא לא עובד. תמיד ידעתי שהוא ואמא עושים בשבילנו הכל ומנסים בכל כוחם לא להחסיר מאיתנו כלום, למרות המצב הקשה בבית. זה לימד אותי להסתדר בחיים בכל מצב. משם ספגתי את האמונה שאפשר להתרומם מכל משבר".
את מפלטו מצא בשכונה, עם הכדור. בילה שעות במשחקי קט־רגל סוערים עם הילדים. יום אחד, כשהיה בן 12, ממש כמו בסיפור אגדות לילדים, עבר מאמן נוער מעירוני אשדוד בשכונה וחיפש נערים לקבוצה שלו.
"רצו להקים באשדוד קבוצת נערים ג', ובא מאמן לשכונה שלנו לחפש שחקנים. הוא לקח 40-30 ילדים למבחנים, אני הייתי ביניהם, ולא אשכח את הרגע הזה שאמרו לי שהתקבלתי. הייתי כל כך מאושר". עיניו של דגו נוצצות גם כעת, 20 שנה אחרי. מנהל הקבוצה הזאת, שבה שיחק דגו לראשונה בנערים של אשדוד, היה דוד תשובה. הוא זיהה את הפוטנציאל הגדול של הילד, לקח עליו חסות וניהל בפועל את כל ענייניו.
בגיל 18, בשנת 2000, הגיעה הפריצה הגדולה והמתוקשרת של דגו. הנער מאשדוד נרכש על ידי מכבי ת"א תמורת 1.3 מיליון דולר וגילה את החיים הטובים בעיר הגדולה. באותה שנה היה מעורב בפרשת "הנבחרת והצעירה", שבה הואשמו שבעה שחקנים כי ערב משחק של הנבחרת בילו לילה סוער עם נערה בת 18 בבית המלון. דגו הושעה מהנבחרת לשנתיים, שבסיומן חזר למדי הנבחרת הלאומית והספיק לשחק בהם פעמיים בלבד, בשני משחקי ידידות בשנת 2003.
שלוש השנים הראשונות שלו במכבי היו הצלחה מסחררת. כבר בעונה הראשונה כבש צמד בדרבי מול הפועל ת"א בחצי גמר גביע המדינה, ותרם לזכייה בגביע. גם בעונה השנייה זכתה מכבי בגביע, ובשלישית (2002/03) זכתה באליפות הליגה, כשדגו כובש 14 שערים, מבשל עוד 12 ומוכתר לכדורגלן העונה. אבי נמני, עד אז הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, נדחק הצידה.
עונת האליפות ההיא זיעזעה את מכבי. נמני נזרק מהמועדון על ידי המאמן ניר קלינגר, ודגו יועד להיכנס לנעליו. אבל הוא לא הצליח לעמוד בציפיות. למרות ארבעה שערים שהבקיע בליגת האלופות בעונת 2004/05 (בהם צמד מול אייאקס אמסטרדם) חטף הרבה אש מהאוהדים, בעיקר מאלה שנמנו עם מחנה נמני.
"האשימו אותי שחתרתי נגד נמני, וזה לא היה נכון", הוא פותח את הלב. "הייתי בסך הכל ילד שרוצה להצליח בכדורגל, והכניסו אותי לסיטואציה שלא הייתי קשור אליה. היה קומץ אוהדים שפגעו בי והשפילו אותי עם קללות ונהמות, וזה היה מאוד קשה. היום, אחרי שהתבגרתי וחשבתי על הדברים וניתחתי אותם, אני יודע שאין לי את מי להאשים, אולי רק את עצמי. בתקופה ההיא לא היו לי כוחות לעצור את הסיפור הזה".
מה היית עושה אחרת?
"הייתי צריך לדבר עם נמני, עם כל מי שקשור לעניין הזה, ולהרגיע את המצב. במקום זה התבצרתי בעמדה שלי, חשבתי שהגל יעבור, אבל הוא הפך לצונאמי חסר שליטה. זה הזיק לי מקצועית. נתתי אמון באנשים הלא נכונים, וזה פגע בקריירה שלי. מצאתי את עצמי מחוץ למכבי".
אחרי חמש שנים במכבי, נאלץ דגו לעזוב את הקבוצה. ולא סתם לעזוב: הוא עבר את הכביש ונחת ביריבה העירונית השנואה, הפועל ת"א. שם שיחק שלוש שנים, זכה בשני גביעים וכבש שני שערים חשובים בליגה האירופית (נגד חטאפה וגלזגו ריינג'רס). "בסך הכל היה לי שם די טוב", הוא אומר.
הטוב הזה נגמר אחרי שלוש שנים. השחקן שסומן כאחד משחקני דור העתיד של נבחרת ישראל מצא את עצמו ב־2007 במקום אחר לגמרי.
"דוד תשובה ניהל לי את העניינים העסקיים, ופתאום גיליתי שחלק גדול מהכסף שלי נעלם. זה היה האדם שנתתי בו את כל האמון שלי, שהיה הכי קרוב אלי, כמעט כל עולמי מגיל 12. הוא היה עבורי כמו אבא שני. בתור ילד חלמתי רק על דבר אחד - להיות שחקן כדורגל, והוא לקח אותי ועזר לי להגשים את החלום וניהל לי הכל מאל"ף עד תי"ו. לא ידעתי מה זה בנק, מה זה חשבון בנק, לא ידעתי כלום. עד שהתחלתי לשאול שאלות. להתפכח.
"כשעזבתי את הפועל לאשדוד, הכל התפוצץ בינינו. הפריע לו שאני פתאום שואל שאלות, שפתאום דברים לא מסתדרים לי עם חשבון הבנק שלי. הוא ניסה להגיד לי שהוא דואג לי ושומר עלי, אבל אני הבנתי שיש כאן בעיה גדולה ונפרדנו. הייתי שבור לגמרי. הרגשתי שהחיים שלי מתפרקים.
"בכיתי לא מעט, היו לי המון לילות בלי שינה. חשבתי לעצמי שההתנהלות שלי בחיים היתה לא נכונה, תמימה. כאילו התעוררתי מאיזה חלום למציאות איומה. שאלתי את עצמי איך הגעתי למצב הזה. איך משחקן בכיר במכבי הגעתי למצב כזה עם האוהדים של הקבוצה, איך נתתי אמון באיש אחד והוא פגע בי וגרם לי להתנהלות לא נכונה בחיים, למה מאמנים רבים חוששים לקחת אותי. איך זה קרה לי?"
דוד תשובה מסר בתגובה: "אין לי תגובה ואני לא מעוניין להיכנס לזה שוב. דשו בזה מספיק. אני מאחל לברוך דגו מכל הלב שיצליח, ושיתמקד בכדורגל".
דגו. "ימים טובים" // צילום: פיני סילוק
החליט לעשות תיקון
אחרי חודש במכבי נתניה, חזר דגו לאשדוד. "ידעתי שאני חייב לשקם את החיים שלי, את האמון שלי בבני אדם, את האמון שלי בעצמי. אמרתי לעצמי שאני חייב להיות אמיץ, לעשות תיקון גדול ולשנות את החיים שלי, גם אם זה יהיה כואב. הראש שלי לא היה בכדורגל בכלל, אלא רק בשאלה איך לשרוד את התקופה הקשה הזאת. ההורים שלי וחברים קרובים עזרו לי, הם היו ממש כמו פסיכולוגים בשבילי.
"היה לי גם שבר לא קטן עם הנבחרת. בתקופות הטובות שלי במכבי ובהפועל ידעתי שהגיע לי להיות בנבחרת ישראל ולשחק בהרכב, וזה לא קרה. בכלל לא קיבלתי זימון. עד היום אני לא משוכנע שזה לא היה בגלל הבעיות שהיו לי בעיקר במכבי.
"הבנתי שאני תקוע במקום, וככה זה לא יכול להימשך. שאי אפשר כל החיים להאשים אחרים במצב שלי, וזה לא יקדם אותי לשום מקום. החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולנסות לשחק בחו"ל, בקפריסין. ידעתי שרק שם אני אצליח באמת להתנתק מהתקשורת ומכל הרעש סביבי. להתנקות ולהיעלם בכיף. להיות לבד, עם עצמי, לשקם את הנפש שלי ואת הכדורגל שלי.
"שיחקתי בנאה סלמיס פמגוסטה ובאפולון לימסול. בדיעבד, אני יכול לומר היום שזה הדבר הכי טוב שקרה לי. לא שאלו אותי כל יום ברחוב 'איפה אתה? לאן נעלמת? מה קורה איתך?' הייתי שם שנתיים, והרגשתי שלאט לאט אני משלים עם עצמי, מגיע למקום יותר בריא ומאוזן בחיים. עצרתי את הסחף.
"חשבתי גם שהגעתי להרבה מאוד הישגים בכדורגל, ושחקנים רבים היו חותמים על הקריירה שלי. אני עדיין חולם להגיע עם אשקלון לליגת העל או לקבל הצעה מאחת הקבוצות הבכירות בישראל, אבל למדתי גם להיות יותר מחובר ומציאותי. התחלתי לראות את חצי הכוס המלאה בחיים שלי, ואני באמת נמצא היום במקום הרבה יותר בריא".
דגו חזר לישראל והחל לשחק במדי עירוני רמת השרון, שהיתה אז בליגת העל. הוא כבש שישה שערים וסייע לקבוצה להישאר בליגה, אבל אחרי עונה וחצי נדחק לספסל ונחתך מהקבוצה. בתחילת 2013 עבר להפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית, ובעונה שעברה הגיע להפועל אשקלון, "שם מצאתי קבוצה קטנה עם לב גדול". בסוף העונה ירדה הקבוצה לליגה א'.
תעתועי הגורל: אותו אבי נמני, שהיה בין הגורמים לכך שדגו עזב את מכבי, משמש בעונה הנוכחית יועץ מקצועי בהפועל אשקלון. "אני ביחסים טובים מאוד איתו, כל מה שהיה בעבר נגמר. הוא בא לאימונים, עוזר לנו בקבוצה ונותן לנו ביטחון והרגשה טובה. אני מתייעץ איתו כל הזמן".
הקבוצה שבנה יובל נעים באשקלון מובילה את ליגה א' דרום ללא הפסד, עם יתרון של 14 נקודות על סגניתה מכבי שעריים, והיא בדרך הבטוחה לעלות ליגה. דגו פתח העונה בכל המשחקים וכבש שער ליגה אחד, ובשבוע שעבר הוסיף שער בניצחון על בית"ר.
דגו מסיים בקרוב קורס מאמנים ("נשארו לי עוד שלושה מבחנים ואקבל תעודת מאמן"), ובמקביל, לומד ייעוץ נדל"ן ("אני רוצה להיכנס לזה חזק בעתיד"). לפני שנתיים וחצי גם מצא את אהבת חייו.
"בחג שבועות נסעתי עם חבר לאילת. היינו במסיבה, ושם הכרתי את חיה (26). היא בת להורים יוצאי טוניסיה ותימן, גדלה בקריית מלאכי ועובדת כקוסמטיקאית. היה לנו קליק מיידי, ידעתי מייד שזה זה. חיה מאוד מאזנת אותי. יש בינינו קשר מאוד חזק ובריא".
אחרי יותר משנה יחד הם נישאו, ועברו לדירה שכורה בראשון לציון. בחודש שעבר נולדה נויה, ודגו אומר שהיא שינתה לו את החיים. "זה לא ייאמן איך הפצפונת הזאת מוציאה ממני כל כך הרבה רגש ואהבה. אני רק מחכה שהיא תתעורר בלילה, אני קם אליה בשמחה. פעם בכמה שעות אני הולך לבדוק שהיא נושמת והכל בסדר. הנה, איחרתי עכשיו לפגישה שלנו כי היינו איתה בטיפת חלב, נתנו לה חיסון.
"אני הרוס מעייפות, אבל נהנה מכל רגע. פתאום אני מבין, דרך התינוקת הקטנה הזאת, שהכל מתגמד מול הדברים החשובים באמת בחיים. כשאתה אבא, אתה הופך לאדם אחר".
עם האישה חיה. "כשהייתי נער קיללו אותי וקראו לי כושי"
פרפרים בבטן
ואז הגיע המשחק נגד בית"ר, ואחריו הגרלת שמינית גמר הגביע, שזימנה לסינדרלה מאשקלון את מכבי הגדולה. עשר שנים אחרי שעזב את בלומפילד, דגו חוזר.
מה הרגשת כששמעת על ההגרלה?
"היו לי פרפרים בבטן. או אה, לשחק נגד מכבי ת"א! זה לא יוצא לי מהראש. הרבה זמן לא שיחקתי שם, הם קבוצה מדהימה עם שחקנים אחד אחד. יש סביבי הרבה רעש עכשיו. מתקשרים אלי אוהדי מכבי ומברכים אותי על המפגש המחודש. זה מאוד מרגש. מסקרן אותי מה יהיה שם: ומה אם נגיע לפנדלים אחרי הארכה ואני אהיה הבועט האחרון? זה חלום? זה מציאותי בכלל? אני קונה תסריט כזה עכשיו. אשתדל לעמוד בו בכבוד".
מה דעתך על מכבי כיום?
"שזאת קבוצה מצוינת שמנוהלת בצורה הכי מדהימה שיש. הכי מקצוענית. אולי אם זה היה ככה בתקופה שלי, הייתי מגיע לקריירה בחו"ל".
יש לכם בכלל סיכוי מולם?
"ברור שרוב הסיכויים שמכבי ינצחו. תראה איזה שחקנים יש שם ואיזה הישגים יש להם. אבל לא נבוא ונפתח שם את הרגליים. נילחם וניתן הכל, ונקווה לנס".
אתה לא חושש שהאוהדים של מכבי לא סלחו לך?
"אני לא מפחד יותר מכלום. היו לי פחדים כשעברתי משברים אישיים, עכשיו אני אחרי זה. למדתי להתנתק כשאני משחק, לא לשמוע את הקולות מסביב. תזכור גם שזה לא כל הקהל של מכבי, יש רבים שאף פעם לא עשו לי שום דבר רע. אם יקללו אותי, אני אמשיך לשחק את המשחק שלי".
בקרוב הוא מתכנן לצאת במסע הרצאות ברחבי הארץ, "לספר, בעיקר לצעירים מהעדה שלנו, את הסיפור האישי שלי. לתת להם כלים להצליח, להשתלב בחברה, להיות הישגיים. אמנם המצב היום טוב מבעבר, אבל תמיד אפשר לעשות עוד בעניין".
הקריירה שלך נפגעה בגלל שאתה אתיופי?
"היו לי רגעים לא קלים. כשהייתי נער, קיללו אותי וקראו לי כושי. לא נשברתי מזה. זה רק הטריף אותי להצליח יותר, להשקיע יותר ולהוכיח להם, ובעיקר לעצמי, שאני מסוגל להגיע לרמות הכי גבוהות. גם כשהייתי שחקן מפורסם במכבי ת"א היו כלפיי נהמות, מהקהל של הקבוצות היריבות וגם מהקהל שלי. אבל זה לא שבר אותי.
"אני רוצה להסביר לצעירים בני הקהילה, וגם לאחרים, איך אפשר לצאת ממשברים גדולים. המנטרה שלי כל הזמן, גם ברגעים הכי קשים, היתה שאני חייב לתת לגלים הגדולים לחלוף מעלי, ואז יגיעו גם ימים טובים. אני מרגיש שהימים הטובים שלי הגיעו, ובגדול.
"אני חייב את חיי להורים שלי. גם בתקופות שאכזבתי אותם, הם תמיד היו שם בשבילי. היו תקופות שלא הקשבתי להם, אבל אז, כשהייתי זקוק לחום ואהבה, הם היו איתי. וזה התחיל את השינוי הגדול בחיים שלי. הם נתנו לי את הכוח להאמין בחיים ולא להישבר, גם אם היה המון קושי בדרך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו