באחד המפרצים שעל כביש 444, המחבר בין שהם ואלעד, בצומת הסמוך ליישוב ברקת, עומד הטנדר של דוד חן. כבר 25 שנים הוא שם, מוכר מלבי, בורקס חם ולימונדה. מאחוריו שדרת עצים גדולה, וכניסה למעין יער מסתורי. במרחק הליכה קצר בתוך היער הזה, על אדמה בוצית, בין שיחי פרא, אבנים וצמיגי מכוניות, מתגלה שטח רחב ידיים, שפעם שימש מחצבה וכעת הוא תקוע בלב הנוף הירוק כמו צלקת מכוערת. בשנת 2013 היה אמור לקום כאן אחד הפרויקטים הגרנדיוזיים של מדינת ישראל - בית העלמין ברקת, שנועד לתת מענה למצוקת הקבורה הקשה בגוש דן לעשרות השנים הבאות.
את דוד מהמלבי זה מצחיק. "בית עלמין? כאן? ב־2013? ב־25 השנים האחרונות, אתה הראשון שבא לבדוק את המקום. אם היו באים, הייתי רואה. כל מי שעובר כאן אני רואה. היו אנשים שרצו לפתוח כאן תחנת דלק, בא מישהו שיש לו אדמות ליד אלעד שרצה למכור, אבל בית עלמין? אפילו לא בכיוון. האמת, לפני כמה ימים הזיזו אותי חמישים מטר מהמפרץ הקודם שעמדתי בו, אבל זה בגלל שנהיה שם מסוכן, כי המשאיות עצרו בצד".
קרוב לעשר שנים פועל הגוף שאחראי על הקמת בית העלמין בברקת, "מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת". למרות שבשטח לא הוזזה אפילו אבן אחת, מקבלת "המועצה" מדי שנה, כמו שעון שוויצרי, כמיליון שקלים וחצי מתקציב משרד הדתות, לצורך "מימון פעילותה". הכספים מיועדים לשלל הוצאות - החל ממשכורות גבוהות למנהלים ושכירת משרדים, דרך הוצאות רכב וטלפון, כיבוד לישיבות וציוד משרדי, וגם סעיפים מעוררי תמיהה דוגמת "השתלמויות" שלא מתרחשות בפועל או "שירותי דת".
ההתנהלות הזאת תמוהה שבעתיים לנוכח הספק שעלה עם השנים לגבי נחיצותו של בית העלמין וכדאיותו הכלכלית. עבודות ההקמה, אם וכאשר יקרו, אמורות להימשך כשלוש שנים, והעלויות מוערכות ביותר ממיליארד שקלים. המתנגדים לפרויקט טוענים כי בית עלמין ירקון יכול לעמוד במספר הנפטרים לשלושים השנים הקרובות, ואין צורך לבזבז כבר מעכשיו כספים שיכולים ללכת לבריאות ורווחה. אחת השאלות המשמעותיות שעולות בהקשר לפרויקט היא אם המיקום שנבחר - רחוק יחסית מרוב ערי המטרופולין - הוא בכלל הגיוני.
בית העלמין ירקון. "יש להם מספיק קיבולת ל־30 השנים הקרובות" // צילום: יהושע יוסף
לשרת 22 יישובים
כבר בשנת 1984 נכלל השטח באזור ברקת בתוכנית המתאר הארצית כאופציה לשמש בית עלמין שיפתור את מצוקת הקבורה בגוש דן. המיקום נבחר בקפידה, בגלל המרחב הגדול ונוחות ההגעה - הוא ממוקם על כביש 444 בין שהם לראש העין, סמוך ליישוב ברקת וקרוב לשדה התעופה לוד, מתוך מחשבה לתת יתרון של קבורה לנפטרים מחו"ל. ניתן להגיע לאזור בקלות דרך כביש 6, כביש 1 וכביש 443.
ב־1995 החליטה הממשלה להקים את בית העלמין במקום. הגוף שהיה אמור לטפל בהקמה היה מינהל מקרקעי ישראל. הכוונה היתה לאפשר, לראשונה בארץ, כניסה של יזמים פרטיים לתחום הקבורה - לבניית חלקות הקבורה ולביצוע הקבורה בשטח - מה שהיה אמור להפקיע את המונופול מידיה של חברה קדישא.
באוגוסט 2000 החליטה הממשלה להסמיך את שר הדתות להוציא תקנות להקמת בית העלמין, וכעבור שנה אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להפקיד בוועדה המחוזית תוכנית לבניית אתר קבורה בקומות, שיכיל 350-320 אלף קברים בשטח מחצבת ברקת הנטושה. התוכנית הוגשה כשינוי לתוכנית מתאר מחוזית למחוז מרכז־מזרח, ואושרה במסגרת תוכנית המתאר הארצית לבתי עלמין.
ב־2002 הוחלט להעביר את פרויקט בית העלמין בברקת ממינהל מקרקעי ישראל לידיו של גוף מיוחד, הנקרא מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת. הגוף הוקם רק ב-2005, ובראשו עומד יו"ר וסגן יו"ר, שמתמנים על ידי שר הדתות, ותחתיהם 31 חברי מועצה, שמתמנים גם הם על ידי השר. ליו"ר הראשון מונה תא"ל (מיל') אריה גביש, שהיה בין היתר מנהל נמל אשדוד, ונחשב מקורב לראש הממשלה דאז, אריאל שרון.
על פי התוכניות, בית העלמין היה אמור להיבנות בשני שלבים: בשלב א' פיתוח של תשתיות על, ובשלב ב' - הקמת אתרי הקבורה, בכמה שיטות קבורה. האתר המיועד נמצא בשטח השיפוט של מועצה אזורית חבל מודיעין. הוא מתפרש על פני כ־573 דונם, מתוכם כ־380 דונם אמורים לשמש לקבורה, והשאר שטחים ירוקים.
לטענת גורמים במשרד הדתות, שעומדים מאחורי הפרויקט ודוחפים את קידומו, בית העלמין ברקת יהיה התשובה היחידה של המדינה לקבורת נפטרים מגוש דן כשבית עלמין ירקון ייסגר. כבר כיום מורגשת היטב מצוקת הקבורה באזור - כל בתי העלמין באזור, למעט ירקון (שם עברו לקבורה במבנים), סגורים, והקבורה בהם מתאפשרת רק לנפטרים שהזמינו חלקות קבר בעודם בחיים או במקרים של רכישת חלקות אחרונות בממון רב.
בית העלמין החדש היה אמור לשרת את 22 יישובי גוש דן, ובהמשך יישובים נוספים. על פי התכנון, 85 אחוזים משטחו היו אמורים להיות מוקצים לקבורה רוויה (בקומות), ו־15 אחוזים לקבורת שדה (באדמה), והוא היה אמור לכלול גם בית עלמין צבאי.
התכנונים המוקדמים לא חסכו בפרטים ויצרו רושם של פרויקט גרנדיוזי ומפואר, שדומה יותר לפארק מאשר לבית קברות במתכונת המוכרת. בנייני הקבורה היו אמורים להיות מכוסים בצמחייה ירוקה וליצור גבעות ירוקות, וביניהם תוכנן אגם, שגם ינקז את מי הגשמים וישמש להשקיית הצמחייה. המבנים יציעו כמובן מעליות לשימוש הציבור, אם כי החניות לכלי הרכב תוכננו כך שהמבקרים לא יצטרכו לעלות יותר מקומה אחת. בתוך המבנים עצמם תוכננו עמודים עגולים, והרווח הגדול בין הקומות נועד לתת תחושה של מקום מקודש.
מחסור חמור במקומות קבורה
עקב החשש מהנטל הכלכלי ומהיעדר מקורות מימון, הוחלט ב־2006 על הקמת צוות בין־משרדי, ובו נציגים של משרדי האוצר והדתות, כדי לבחון את ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט ואת העלויות למדינה. לצורך העניין נשכרה חברת הייעוץ הכלכלי "פארֶטו".
בד בבד, התקדמות הפרויקט נתקעה בוועדות התכנון השונות. נציגים של התושבים באזור, ובראשם המועצה המקומית שהם, הגישו עתירה לעצירתו, שהתגלגלה עד לפתחו של בית המשפט העליון. בשנת 2007 דחה בית המשפט את העתירה.
בשנת 2007 הוגש לשר לענייני דתות דאז, יצחק כהן (ש"ס), לוח זמנים עקרוני, שלפיו באותה שנה ייעשה תכנון מפורט של תשתיות העל של בית העלמין. לוח הזמנים קבע כי העבודות יבוצעו בשנים
2010-2008, ועד 2013 כבר יוקמו בתי העלמין והמבנים לקבורה רוויה. כדי לצמצם את חוסר הכלכליות בהקמה ובהפעלה של בית העלמין תוקן חוק שירותי הקבורה, כך שהסכומים שייגבו תמורת חלקות קבר שירכשו אנשים בעודם בחיים יוכלו להיות גבוהים בהרבה מהמקובל כיום.
יו"ר מועצת בתי העלמין, אריה גביש, כתב לשר הדתות בתחילת 2007 כי בית העלמין צפוי להתחיל לפעול בשנים 2014-2013. זמן קצר אח"כ הגיש גביש לשר התפטרות: "הפרויקט לא מקבל תשומת לב ראויה בחלק מהמשרדים הנוגעים בדבר".
במאי 2008 הגיש הצוות הבין־משרדי את מסקנותיו. הדוח הכלכלי שהכינה חברת "פארטו" קבע כי "הקמת בית העלמין היא פרויקט גבולי מבחינת היתכנותו העסקית ליזמים ולקופה הציבורית", וכי בית העלמין צפוי להיות גירעוני באופן ניכר ויזדקק לסיוע ממשלתי של כ־200 מיליון שקלים לפחות. החברה התריעה כי הרעיון המקורי, ליצור תחרות בין יזמים פרטיים שתוזיל את העלויות של רכישת חלקה, אינו ריאלי, מאחר שיהיה קשה ליצור שוק ותחרות אמיתית בתחום; לכן, ההערכה היתה שהמחירים שייגבו יהיו גבוהים בהרבה ממחירי קבורה רגילים.
גורמים הבקיאים בפרויקט אומרים כי לנוכח המסקנות הללו, היתה דרושה הערכה מחדש של כדאיותו. "חוסר האחריות בפרויקט הזה וחוסר הראייה לטווח הרחוק מזעזע", אומר אחד מהם, שעוסק בפיתוח בתי עלמין. "מועצת בתי העלמין ביקשה מהמדינה 60 מיליון שקלים עבור פיתוח התשתיות, אבל יידרשו 200 מיליון. אז אחרי שיוציאו את ה־60 מיליון, יצטרכו לבקש עוד. האוצר לא ירצה לבזבז את 60 המיליון שכבר הושקעו, וכך ייאלץ להמשיך ולהזרים כספים לפרויקט".
למרות זאת, במהלך השנים הארוכות שבהן הפרויקט קפוא, לא פסקו הזרמות הכספים מהמשרד לשירותי דת למועצה המנהלת את הפרויקט. להפך - הן רק הלכו ותפחו.
חוסר שקיפות
התקצוב לפרויקט בתי העלמין בברקת מגיע ממשרד הדתות ומחולק לשניים: תקציב פיתוח ותקציב שוטף. תקציב הפיתוח, בהיקף של כ־60 מיליון שקלים, נועד לביצוע עבודות תשתית דוגמת פיתוח כבישים, עבודות עפר, הצבת קירות, עבודות ניקוז וכו'; רוב התקציב הזה ינוצל רק כשיתחילו בעבודות הלכה למעשה.
התקציב השוטף נועד לתפעול המועצה, כשחלוקת הכספים הפנימית נעשית על ידי המועצה עצמה, באישור של מליאתה. במשך השנים נע התקציב השוטף בין 1.2 מיליון שקלים לכ־1.6 מיליון שקלים - כך שבסך הכל, הוקצו למועצה עד היום קרוב ל־15 מיליון שקלים. הוצאות השכר טיפסו בהתמדה, עד כדי 70 אחוזים מהתקציב השוטף, למרות שלא היה גידול בפעילות. בתקציב השוטף של שנת 2014, מתוך 1.4 מיליון שקלים, 961 אלף שקלים יועדו למשכורות.
על פי "תקנות שירותי הדת היהודיים", שמסדירות את פעילות בתי העלמין, שלושת מקבלי המשכורות במועצת בתי העלמין בברקת הם היו"ר, סגנו ומזכיר המועצה. חברי המועצה מכהנים בה בהתנדבות. המועצה יושבת בבניין ברחוב כנרת בבני ברק.
אחד הנושאים שמעוררים תרעומת בין חברי המעצה הוא "מינוי בכירי המועצה לפי שיוכם הפוליטי, בהתאם להרכב השלטון", כהגדרתם. אחרי התפטרותו של גביש מונה לתפקיד השר לשעבר רפאל פנחסי, איש ש"ס, שהורשע ב־1997 בהעברת כספים שלא כדין ונידון לשנת מאסר על תנאי ולקנס. בשנה האחרונה מכהן בתפקיד היו"ר צבי הנדל, איש הבית היהודי.
מעיון במסמכי המועצה עולה, שהמשכורות של היו"ר, של סגנו ושל המזכיר תפחו עם השנים. ב-2011 הוקצו למשכורת היו"ר 283 אלף שקל; ב־2012 עמדה משכורתו על 420 אלף שקל, וב-2014 היא זינקה ל־498 אלף שקלים.
גם שכרו של סגן היו"ר עלה בהדרגה. בשנת 2011 הוא עמד על 139 אלף שקלים, ב־2012 קפץ הסכום ל־210 אלף שקלים, ובשנת 2014 ירד מעט, ל־205 אלף שקלים (כ־17 אלף שקלים בחודש) - עלייה של 47 אחוזים בתוך ארבע שנים.
שכרו השנתי של מזכיר המועצה עמד בשנת 2011 על 145 אלף שקלים, ב-2012 עלה ל־160 אלף שקלים, וב־2014 כבר עמד על 183 אלף שקלים - עלייה של 26 אחוזים בארבע שנים.
באחת הישיבות האחרונות של המועצה העיר אחד מחבריה על השכר הגבוה שמקבלים העומדים בראשה. "למה יו"ר צריך לקחת 41.5 אלף שקלים בכל חודש?" שאל. "הסגן שלו יושב על 17 אלף שקלים בכל חודש, ואדם שבסך הכל משמש מזכיר עם 15 אלף בכל חודש? יש גופים ממשלתיים אחרים, שבהם גם אם אתה עובד בשתי משרות לא תגיע לסכומים הללו. עשר שנים אבן לא זזה בשטח, והמשכורות רק הולכות וגדלות. גם אם היה זז משהו, זו עבודה שמתאימה לחצי משרה, למה לבזבז כספי ציבור?" הנושא לא זכה להתייחסות של המועצה.
פרק נוסף בתקציב השוטף מתייחס לשירותים מקצועיים, שלהם מוקצבים קרוב ל־120 אלף שקלים. כך, לדוגמה, בתקציב האחרון הוקצו 50 אלף שקלים ליועץ משפטי, 12 אלף ל"ייעוץ ארגוני כלכלי", 35 אלף להנהלת חשבונות וייעוץ אחד מוזר במיוחד - "ייעוץ דת והלכה", שמתוקצב ב־5,000 שקלים בשנה. זאת ירידה לעומת שנים עברו - ב־2007 וב־2008 קיבלה המועצה 30 אלף שקלים למטרה הזאת.
הפרק השלישי בתקציב השוטף מאגד "הוצאות הנהלה וכלליות", שם מחושבות הוצאות שבהן דמי השכירות של המשרדים, חשבונות הארנונה, המים והחשמל, תשלומי רכב, תקשורת, דואר ושליחויות, השתלמויות מקצועיות וכנסים וכיבודים. גם בנוגע לפרק הזה העלו חברי המועצה במשך השנים שאלות קשות.
אחד מהם, יאיר צדוק, שלח במארס 2011 אי־מייל למזכירות המועצה לקראת ישיבה על תקציב 2012, ובו דרש התייחסות לנושא. וכך כתב: "ההוצאות על השירותים המקצועיים ירדו בכ־20 אחוז, אך הוצאות ההנהלה עלו בשנתיים בכ־40 אחוז, והמשכורות עלו בכ־15 אחוז... מהו סעיף רכב, שעלותו 80 אלף שקלים? (מאז, אגב, עלתה עוד עלותו של הסעיף הזה: בתקציב 2014 הוקצו לה 110 אלף שקלים; י"ש). לדעתי יש הפרזה בהוצאות ויש לבחון מחדש את התקציב לפני אישורו".
חבר מועצה מוסיף: "מדי שנה מוקצים 6,000 שקלים לכנסים מקצועיים, אבל מעולם לא היינו באחד כזה".
לשאלה כיצד קרה, איפוא, שהם אישרו את התקציב, אומרים חברים במועצה כי בתחילה הם נתנו אמון מלא בהנהלה. אולם ההתנהלות של השנים האחרונות, לצד חוסר ההתקדמות בפרויקט, חוסר השקיפות והתחושה של בזבוז כספים הביאו לכך שכמה מהם החלו לשאול שאלות קשות בנוגע לפרויקט.
"באתי במטרה לקדם תהליכים", אומר אחד מהם, "אבל נראה לי שהכל זה אינטרסים אישיים ופוליטיקה. פעם בשנה שולחים לך ברכת שנה טובה ופעם אחת שולחים לך דף עם פרטים חלקיים של התקציב ומזמינים אותך לאשר אותו. אנחנו רואים רשימה של משכורות עתק, ולא ממש מבינים על מה ולמה. מבקשים מאיתנו שנרים את היד לאישור התקציב, כאילו אנחנו חותמת גומי, עד לשנה הבאה. זה ביזיון. בואו, תסבירו מה עשיתם כל השנה, איפה היתה התקדמות, איפה נתקע, מה קרה? כלום.
"בהתחלה הצבעתי כמו כולם, כמו מטומטם שלא מבין. אתה נכנס בפעם הראשונה, רואה את כולם מצביעים, אז גם אתה מצביע. רק אחר כך אתה שואל על מה ההוא מרוויח 40 אלף שקל בחודש, ועל מה המזכיר עושה 15 אלף שקל בחודש.
"ברשומות הכל מתנהל נכון, כביכול, יש אנשים שמתעסקים עם התכנון והבנייה וכל המסביב. אבל בשורה התחתונה, לא עשינו שום דבר כל השנים האלה. אתה בא אחרי שנה, אומרים לך, 'עשינו, בדקנו, זה מתקדם'. יושב חצי שעה, אוכל רוגעלך, ובזה נגמר העניין. רובנו הגענו במטרה טובה, אמרו שבית העלמין יביא להורדת מחירים, שהוא יקל את הקבורה, אבל בפועל - כלום.
"פעם, אחד מחברי המועצה העז לשאול את רפאל פנחסי, כשהוא היה יו"ר המועצה, הרבה שאלות. שאלו אותו על המשכורת הגבוהה, לאן הולכים כל כספי השכירות, הביטוחים, הנסיעות. פנחסי התעצבן ואמר שהשואל הוא חוצפן. אם הייתי יודע שככה זה מתנהל, לא הייתי נכנס לזה. זה לא בשבילי ולא לרוחי, אותי חינכו על יושר והגינות".
לדברי פ', אחד המעורבים הבכירים בפרויקט, היה אפשר לעשות הכל בתקציב נמוך בהרבה. "כדי לנהל את מה שקורה שם אין צורך במשרה מלאה, אפשר להסתדר בחמישים אחוז משרה, ואפילו פחות, ועדיין היו מתקבלות אותן תוצאות. אפשר לנהל את ברקת בשעתיים בשבוע. מה כבר עושים שם? יושבים קצת עם המתכננים ומחכים לפסיקות של בית משפט וועדות תכנוניות? כמה זמן זה לוקח?
"ההרגשה היא שמאחר שהמדינה בלאו הכי מעבירה כסף, אז חייבים לבזבז אותו, ועכשיו רק צריך למצוא על איזה סעיף. יש מיליון שקל וחצי, נבזבז את רובם על משכורות, על אחזקה, על ימי עיון בנושא בית עלמין שלא קיים, על כיבוד בתקציבים גדולים כאילו יש עשרות ישיבות. עם הכסף שמועבר רק לכיבודים אפשר לקנות עשרים קילו רוגעלך, מי אוכל את כל זה?"
התנהלות נוספת שעוררה תמיהות בקרב חברי המועצה היא שכירת שירותיהן של חברות ניהוליות וקבלניות על ידי אנשי מועצת ברקת. במכרז שנערך בשנת 2012 לבחירת קבלן ביצוע, זכתה הצעתה של חברת "קל בניין". אלא שהחברה קרסה בסוף 2013, זמן קצר אחרי שזכתה במכרז, ולפני שהספיקה לבצע פעולה כלשהי. במשך כחצי שנה היא נוהלה על ידי נאמן, עד שנקנתה על ידי חברה אחרת. במקומה נבחרה לביצוע העבודות חברת "מגנזי", שהגיעה למקום השני במכרז.
"מי סוגר מכרז עם קבלנים לפני שיש היתר בנייה?", שואל אחד מחברי המועצה. "איך קורה שלוקחים חברה שנמצאת בתהליכי קריסה, על סף פשיטת רגל? במקרה הטוב, היתה כאן התרשלות בבדיקת האיתנות הפיננסית של החברה".
קונספט שגוי של קבורה
השר לשירותי דת לשעבר, יעקב מרגי, התומך בפרויקט, לא מבין את העיכוב בהוצאתו אל הפועל. "במהלך כהונתי כשר הדתות הייתי באטרף להכין עתודות קבורה. זה פרויקט שאמור לתת אוויר לנשימה בכל מה שקשור למקומות קבורה, ועוד לממן את עצמו ממכירת קברים. האוצר רצה לרדת מהתוכנית, אבל אנחנו לא נתנו להם לרדת. היום זה כבר נראה כמו מקום שנועד לג'ובים. אני לא מצליח להבין את העיכוב, הרי כל הגורמים הרלוונטיים היום הם מהבית היהודי - היו"ר צבי הנדל, היה להם שר שיכון משלהם, יו"ר ועדת כספים ושר לענייני דת. איזו סיבה יש לדבר הזה להיתקע? זה מחדל שיתפוצץ לנו בפנים".
אחד המתנגדים הבולטים לפרויקט הוא גיל ליבנה, ראש המועצה המקומית שהם, שחושש בעיקר לסביבת המחיה של תושבי האזור. "הקונספט של בית עלמין מטרופוליני הוא קונספט שגוי. הולכים ומרכזים באתר אחד כל כך הרבה פעילות של קבורה, ועוד באזור שהוא לא נגיש, אין אליו תחבורה ציבורית. איך אנשים יגיעו לפה מחולון או מבת ים?
"שכרנו יועץ תחבורה, שמצא שעומסי התנועה בכבישים לכאן יהיו כבדים מאוד. תחשוב שעושים לפחות חמישים הלוויות ביום, בכל הלוויה יש בין 50 ל־100 כלי רכב, זה יוצא 2,000 כלי רכב ביום רק להלוויות, ועוד לא דיברנו על אזכרות. אלפי כלי רכב שאמורים להגיע בזמן נתון ייצרו פקקים אדירים.
"כבר כשצללתי לפרויקט הזה הבנתי שלא צריך לקדם אותו, וגם מבחינה כלכלית הוא לא מוצדק. יש אתרי קבורה, כמו בבית עלמין ירקון, שיש להם מספיק קיבולת ל־30 השנים הקרובות. יש שם תשתיות מוכנות, אז בשביל מה לפתוח אתר חדש, עם כל התשתיות ועבודות הפיתוח? נראה שמשרד האוצר מעדיף לשלם כמה מיליונים לחברה ולמשכורות מאשר להוציא 300 מיליון לקבלני פיתוח ותשתיות, כי גם שם מבינים שזה כסף מבוזבז".
תגובות
"הכל בגלל העיכובים הרבים בוועדות התכנון"
• יו"ר מועצת בתי העלמין ברקת, צבי הנדל, אמר לנו השבוע: "נכון שהפרויקט לוקח הרבה זמן, אבל עיקר האשמה היא בוועדות לתכנון ובנייה, שעיכבו את הפרויקט במשך שנים. הייתי יו"ר ועדת תכנון ובנייה מקומית, ולא זוכר שעשיתי כל כך הרבה צרות לאוכלוסייה. עד שהגעתי לברקת, ואז הבנתי למה צריך שהממשלה תתעסק עם הוועדות לבניין ערים. אנחנו מחכים שנים לאישורים, וכל אחד בוועדות מעכב את זה בגלל האינטרס שלו.
"אף אחד גם לא תיכנן שהקבלן יפשוט את הרגל ויחליף בעלים. זו חברה שבנתה את רוב בתי הקברות בארץ, חברה גדולה, שפתאום הפכה לחדלת פירעון. זה קורה לגאונים הגדולים ביותר. יש רגעים שהכל נראה זורם, ועכשיו התחלף הקבלן, ההתנגדויות מוּסרות, ואנחנו נתקדם".
על נחיצות הפרויקט אומר הנדל: "זו היתה החלטת ממשלה. אני מבין את אלה שבוכים וחוששים לפרנסתם, אבל אין מה לעשות. הממשלה החליטה שהיא לא רוצה להתעורר יום אחד עם מצוקת קבורה אז עובדים על פתרון".
על הטענות למשכורות המנופחות: "יש כללים. מדובר בעובדי מדינה, לא אנחנו קובעים את השכר. כיום יש שתיים וחצי משרות והוצאות על רכב, אדריכל, מהנדס והרבה ניירת. אלו הוצאות סבירות. בחיים לא הייתי במצב הזה, שמישהו חושב שאני אוכל חינם. אפילו חשבתי לעזוב בגלל זה, אני לא משווע לעבודה, אני מאוד נהנה בהתנדבות ברשות למלחמה באלכוהול וסמים, מה אני צריך שישאלו אם אכלתי לחם בחינם או לא?
"לא כל מה שרשום ומאושר בדף התקציב, משתמשים בו במהלך השנה. למשל תקציב השכר ליועץ דת. גם אני שאלתי בהתחלה מה זה תקציב ליועץ דת, כי זה נשמע צורם, והסבירו לי שזה נחוץ, כי יש כל מיני שיטות הלכתיות שצריך לתת עליהן את הדעת. בכל מקרה, עד היום לא הועבר שקל בעניין, כי לא היה צורך.
"לגבי המשכורות הגבוהות, כשמקימים פרויקט ועובדים עם מתכננים ואנשים, ואין עדיין טרקטורים, אז כל הכסף הולך למשכורות. זה 100 אחוז הוצאות על משכורות, אין דבר אחר".
• מהמשרד לשירותי דת נמסר: "הצורך בהקמת בית עלמין נוסף באזור המרכז הכרחי בראייה אסטרטגית לטווח ארוך, אך ייתן מענה גם בטווח הקרוב. לשם כך יועד שטח מחצבה נטוש, שלא היה ניתן לייעוד אחר, וכל שיקום של שטח אחר היה דורש מהמדינה הקצאת משאבים גדולים. הקמת בית העלמין אושרה במסגרת תוכנית המתאר הארצית, ולפיה הוא עתיד להכיל כ־332 אלף מקומות קבורה ולשמש פתרון קבורה ארוך טווח ליישובי מטרופולין תל אביב והמרכז ברדיוס של 30 ק"מ למשך חמישים השנים הבאות, נוכח המצוקה בשטחי קבורה באזורים אלו.
"התקציב השוטף שמקצה המשרד לפעילות בית העלמין הוא כמיליון שקלים לשנה. עבור פיתוח הוקצו כ־60 מיליון שקלים. נעשתה עבודה מקצועית וסיזיפית מול ועדות התכנון, משרד האוצר וגורמים נוספים.
"העיכוב העיקרי בקידומו של בית העלמין ברקת נובע מעיכובים רבים בוועדות התכנון. הוועדה המחוזית עיכבה את אישור התב"ע, ולאחר קבלת האישור המיוחל, זה מספר שנים שהמועצה האזורית חבל מודיעין לא הוציאה היתר בנייה להקמת בית העלמין. בימים אלו התבשרנו כי הוועדה המקומית צפויה להעניק את היתר הבנייה להתחלת עבודות הפיתוח והתשתית.
"חברת 'קל בניין', שזכתה במכרז ונמצאת בכינוס נכסים, ויתרה על זכייתה, וכעת נעשתה התקשרות עם החברה שזכתה במכרז במקום השני - חברת 'מגנזי'. עבודות הפיתוח צפויות להסתיים לכל המאוחר בתוך כשנה וחצי, לפיכך, משרדנו, בשיתוף פעולה עם מועצת בתי העלמין, מקדמים את ההיערכות לקראת היציאה למכרזים על הקמת מבני הקבורה וכו'.
"תקציב ברקת השוטף כולל עלויות שכר של יו"ר, סגן יו"ר ומזכיר, וכן הוצאות הנהלה וכלליות. שכרו של היו"ר הוא כשכר של יו"ר ברמת תאגיד 2. שכרו של סגן היו"ר עומד על 50 אחוז משכר של מנכ"ל תאגיד סטטוטורי ברמה 1.
"המשרד בחן את האפשרות להביא לצמצום מצבת העובדים עד לתחילת העבודות בשטח ולצמצום אחוזי המשרה של המועסקים במועצה בהתאם להיקף העבודה הנדרשת כיום, אך נוכח ההתקדמות הצפויה, הוחלט לעת עתה להשאיר את המצב על כנו.
"מר הנדל מונה לכהונת יו"ר המועצה לאחר שהביא עימו ניסיון ניהולי מיוחד והוכיח כשירות מיוחדת לכהונה. מינויו אושר בלשכה המשפטית".
• סגן שר הדתות, הרב אלי בן דהן, מסר: "צבי הנדל הוא לא אישיות פוליטית. הוא עזב את הפוליטיקה כבר לפני עשר שנים וממלא תפקידים ממלכתיים. הנדל הצליח לעשות מה שתשע שנים אף אחד לפניו לא עשה: קיבלנו הודעה מהוועדה המקומית לבנייה שיש אישור, בימים הקרובים נקבל אישור בכתב, ובעוד ימים ספורים יעלו הטרקטורים על השטח. לקחנו אדם עם ניסיון רב, איש מקצוע, שאני מאמין שיוכל לקדם ושהצליח לקדם".
• רפאל פנחסי מסר: "המשכורות במועצת בתי העלמין ברקת לא גבוהות, ואפילו נמוכות. יש ברוטו שכולל מס מעביד. בנטו נשארו ליו"ר בסך הכל עשרת אלפים שקלים. נושא המשכורות היה תחת ביקורת של האוצר. אנחנו לא מעבירים שקל ממשרד הדתות שלא נבדק. מלבד זאת, בשנתיים האחרונות, גם כשאני הייתי יו"ר וגם אצל היו"ר החדש, לקחנו משכורת חלקית ולא מלאה, והעודפים נשארו בתקציב".
