1. כשבעלים של קבוצת כדורסל רוצה להעביר מסר תקיף למועסקים שלו - גם אם הוא בחור באמצע שנות השלושים לחייו, דוקטור למדעי המחשב, יזם היי־טק שהעולם כולו פרוס לרגליו - ובוחר לעשות את זה כסטטוס בפייסבוק, זה משאיר טעם של בועות סבון בפה. קצת מזכיר את שר האוצר היוצא, שכדי לקצור מחמאות מטוקבקיסטים בתשלום היה מתכתב עם קוראיו ברשת החברתית ומשאיר את שאר האנשים, אלה עם ההיגיון, תמהים מדוע הוא לא עוסק בטבלאות אקסל במקום לבלבל את המוח.
לחלופין, מדוע אורי אלון היה צריך לפרסם סטטוס אבו עלי לשחקנים שלו, במקום להגיד להם את זה פנים אל פנים, סלולרי לסלולרי, מסך סקייפ למסך סקייפ? עבור נזיד לייקים וכמה תרועות עידוד בתגובות?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לו הצווארון המוקפד של מעיל העור של אלון היה מתחכך בזקנו המדובלל של דונטה סמית', כמו ששולי גלימתה של חליפת האיומים של שמעון מזרחי היתה מונעת משחקנים צהובים נזופים ליצור קשר עין עם הבוס - היה מועבר מסר תקיף שהיה מדגיש את השורש בע"ל במילה בעלות, ואת העובדה שהחיים האמיתיים קורים ליד פייסבוק, לא בתוכו.
פרנקו. סמית' מחרב לו את השיטה // צילום: עמי שומן
2. לכל מאמן יש ה"בוי" שלו, הבן המועדף של המאמן, שילך איתו באש ובמים, גם אם האש תחרוך את כיסא המאמן והמים יספקו לו מקלחות קרות של הפסדים מתסכלים. הצעות הגיליוטינה שמקבל פרנקו לחתוך את דונטה סמית' בוודאי נשקלו. חיתוך כזה יהיה הצהרה שעמוד התווך שעליו נבנתה הקבוצה - זה שהצטלם מניף צעיף אדום לבן במשרדיו של אורי אלון בניו יורק לאחר שחתם בקבוצה, קרס אל תוך עצמו ואיתו כל הקונספציה של פרנקו.
מדובר בחתיכת אגו גדול שצריך לפרק. החוזה ארוך הטווח של סמית' הוא בוודאי שיקול מרכזי. פרנקו, שידוע ביסודיות שלו - החל מסוג הטייפ שבו עוטפים את קרסולי השחקנים ועד לפרט הטקטי האחרון לקראת כל משחק - בוודאי מתוסכל ש"הגו טו גאי" שלו מחרב לו את השיטה, את האווירה ואת חדר ההלבשה.
ואולי הוא קרוב מדי לסמית'. אולי, כמו איש העומד קרוב מדי למראה, אם יתרחק מעט יוכל לראות את הדברים נכוחה. כי אם זה יימשך כך, לפרנקו לא תהיה ברירה וסמית' אכן יהיה גו טו גיא הראל, המנכ"ל, שיחכה לו עם מונית לנתב"ג.
3. לפעמים מאמנים שולחים שחקן לבקש חילוף כדי להיכנס, והשחקן שהיה אמור לצאת עושה פעולה חיובית וגורם למאמן לבטל את החילוף. השחקן שהיה אמור להיכנס חוזר חפוי ראש לספסל, אצבעותיו מתגרדות לנוכח ההזדמנות שהוחמצה.
אז אותו דבר, רק עם מאמנים, ורועי חגאי שלח את המחליף שלו לחכות להזדמנות הבאה. אצבעותיהם של חברי הנהלת נהריה מתגרדות, לא מוצאות כיס עמוק מספיק להתחבא בתוכו.
