הידיעה על התרחשות חריגה בסידני, אוסטרליה, תפסה את ערוצי החדשות מוכנים לגמרי: לא בכל יום מתרחש אירוע טרור ביבשת הרחוקה, אבל בכל יום מתעוררים כתבים זרים בסידני ובהונולולו, מוכנים לכל אסון תעופה, פגע טבע או טרור ידי אדם. התבצרותו של מוסלמי חמוש בבית הקפה לינדט במרכז סידני, המאיים לפגוע בעשרות בני הערובה שלכד, היא תסריט שיכול היה לעלות בישיבות פיתוח בניו יורק ובלוס אנג'לס. את ההמשך ספק אם גדולי המוחות היצירתיים היו יכולים לשרטט. 16 שעות של מריטת עצבים, תמונות סטילס דוממות וסרטוני בריחה בלופ - עד לסיום הבלתי נמנע. גופת מחבל אחת (ושתי גופות בני ערובה), סוף. ב"24" המבצע היה אורך פרק, ב"הומלנד" היו מקדישים לו סצנה - בחיים זו היתה דרמה מותחת, מצמררת, שהשאירה חותם בדמות תמונת היום: אזרחים אוסטרלים מבוהלים נסים מפני טרור.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ערוצי החדשות שמרו, רוב הזמן, על דיווח ענייני. מקפידים שלא לעורר היסטריה גלובלית, דאגו המגישים לעטוף את חוסר הוודאות בממלכתיות דרוכה. באף אחד מהם לא נשמעה התלהמות. איש ממגישי Sky News ו־CNN לא ביקש את ראשו של ראש הממשלה האוסטרלי, לא נשמעה קריאה לפיטורי שום בכיר, והטענה היחידה שעלתה ב־CNN, תוך כדי האירוע, היתה לגבי אופי הסיקור. בניגוד לנעשה בארה"ב, גורמי הביטחון העדיפו לפעול עכשיו ולהתראיין אחר כך. עבור ג'ון ווז מ־CNN היה מדובר במהלך תמוה עד מוטעה. "אצלנו זה לא נעשה כך", הסביר לכתבת המוצבת בארה"ב, וזו נאלצה לרמוז בעדינות לווז שיש מקומות שבהם הדברים נעשים אחרת.
בהיעדר תמונות טריות מהזירה, שודרו שוב ושוב בלופ סרטוני בני הערובה הנמלטים. עובדות לינדט, בסינרים חומים, ברחו שוב ושוב מחוטף - אנונימי בשלב זה - היישר לזרועות נציגי כוחות הביטחון. צריך היה להיזכר שוב - זו לא סצנה בדרמת אקשן, אלא המציאות. באיזה חמ"ל מישהו ניהל מבצע מורכב, ומיליוני עיניים חיכו לתוצאותיו, מביטים בדגל שעליו כיתוב בערבית, ובידיים מורמות למעלה, צמודות לחלון, חסרות אונים. הידיעה שבני אדם בכל העולם מרותקים במקביל לדרמה הזו, הפכה אותה לשיחה עולמית - ואת שידורי הטלוויזיה למולך. ערוצי החדשות לא פיספסו את המומנטום.
ב־FRANCE24, ב־Sky News וב־CNN דילגו בין דיווחי הכתבים לציוצי טוויטר, הופכים אותם לחדשות לגיטימיות. כבר אין חשוב יותר וחשוב פחות, אלא זריז יותר וזריז הרבה יותר. דרך הציוצים למדו הצופים על סגירת הזירה ועל ה"עוצר" שהוטל בסידני. הגישה המפוכחת שלטה בדיווחים, ששילבו פרשנות, ניתוחים, דיווחים וציוצים. חדשות הן חדשות הן חדשות, הגיוון במקורות היה מתבקש, הכל נע קדימה - רק הזירה נותרה תקועה. אחרי שעות של שידור, הגיעה תמונה סוריאליסטית, שבה נראה החוטף על רקע תמונת ענק של פו הדוב. פני החוטף הוקפו בעיגול - המטרה סומנה.
קצינת המשטרה האוסטרלית, שנאותה להתראיין לאחר שעות של דממה תקשורתית, התגלתה כדמות משנה קלאסית. מטח מיקרופונים נשלף מולה, והיא, כמו קנגורו חסר דאגות, נותרה שלווה וקרת מזג. "אנחנו רוצים לפתור את זה בדרכי שלום", שיגרה מסר לעולם חסר סבלנות. אז מה עושים עם אירוע חדשותי מתגלגל המסרב לגווע? ממשיכים לסקר. החשיכה ירדה, ולבסוף, אחרי שזהותו של הטרוריסט התגלתה, החלה ההסתערות. האמריקנים הריעו, האוסטרלים פחות. הזיכרון הקולקטיבי שלנו מורכב מאימג'ים, מסצנות, מקולות. מטוס נכנס במגדל התאומים. ידיים נשלחות לגזע עץ כדי להיחלץ מגלי הצונאמי. אמש נכנסה סידני לסטטיסטיקה. לדרמת האקשן הזו, אפשר להניח, יהיה - לרוע המזל - המשך.