חייבים לשנות את שיטת ההצבעה

במרץ 1990 קרסה הדמוקרטיה הישראלית. ההחלטה מי ירכיב את הממשלה הבאה, לאחר הפלת ממשלת האחדות מכוח התרגיל המסריח אותו ביצע שמעון פרס, היתה מותנית בשאלה מי משתי המפלגות הגדולות תוכל לפתות חברי כנסת מהמחנה הנגדי לבגוד בבוחריו תמורת טובות הנאה. הפכנו לדמוקרטיה נלעגת שעוררה תימהון בעולם, כתוצאה ישירה משיטת הבחירות היחסית.

הכתבה הכי נקראת באתר ישראל היום: לאיזו יחידה התגייס אבנר נתניהו?

שיטת הבחירות שלנו מכתיבה כנסת שיש בה הרבה סיעות, בינוניות בגודלן, שאינן מצליחות לתפקד כקואליציה. כתוצאה מהמשבר של 1990, שונתה שיטת הממשל ועברנו לבחירה ישירה לראשות הממשלה. הווי אומר, שני פתקים: כל אחד מצביע בפתק הראשון באופן אישי וישיר עבור המועמדים לראשות הממשלה, ובפתק השני הוא בוחר במפלגה שתייצג אותו בכנסת.

כל מפלגה עושה את החשבון שלה

טענות רבות הושמעו כנגד שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה. מרבית הטענות מקורן היה בשיקולים פוליטיים. כל מפלגה עשתה את החשבון שלה. אולם הטענה שנשארה כטענה מרכזית כמעט מוסכמת היתה שהבחירה הישירה תגרום לפיצול המבנה הקואליציוני בכנסת ישראל. בחירות ישירות לראשות ממשלה התקיימו ב-1996, ב-1999, ב-6.2.2001. מאז,  לפני כ-14 שנה, חזרנו לשיטת הבחירות היחסית, אך תהליך הפיצול המפלגתי לא נחלש אלא התחזק.

ב-1984 היו לליכוד 49 מנדטים ולעבודה 44 מנדטים. היום זה נראה כמו חלום. בכנסת הנוכחית הנטייה לפיצול משקפת את התעצמותו: יש עתיד 19 מנדטים; הליכוד 18; תנועת העבודה 15; ישראל ביתנו 13; הבית היהודי 12; וש"ס 11. יש לא פחות מ-7 סיעות עם 2-7 מנדטים. לא חוק הבחירה הישירה גרם לפיצול אלא השסעים האידיאולוגים והחברתיים בציבור הישראלי.

למה לא מצליחים להקים ממשלה שתוכל לתפקד?

היום אנו עדים למשבר שהוא תוצאה ישירה של שיטת הבחירות שלנו לכנסת. לא מצליחים להקים ממשלה שתוכל לתפקד. לא חלפו שנתיים מהקמת הקואליציה והיא משותקת. בחירות לא יובילו לשינוי במבנה. כל אחת מהמפלגות המובילות תזכה בקצת יותר או פחות מנדטים. לאחר הבחירות ניכנס שוב לסחרור, כשעיקר המאמצים אינם מושקעים בהתמודדות עם האתגרים האמיתיים, אלא באותו להט ורבלי המאפיין בחירות. כולם טובים וכולם אשמים.

המדינה זקוקה ליציבות. שיטה דמוקרטית חייבת לתפקד. במדינות רבות הייצוג בכנסת לא משקף את החלק היחסי בו זכתה כל מפלגה. כך היא התוצאה בשיטת הבחירות האזוריות, לפיה המועמד הזוכה במספר הגדול ביותר של הקולות הוא המועמד היחיד באזור.

כפי שלמדנו, הסיכוי לשנות את שיטת הבחירות היחסית לכנסת הוא אפסי. שום מפלגה קטנה אינה רוצה להיעלם. המפלגות הגדולות יותר חושבות תמיד על הצורך בקואליציה עם המפלגות הקטנות יותר. אנו שבים אל אותו מקום שהיינו בו במרץ 1990. אמנם תופעת הכלנתריזם חוסלה, אך הצורך לשינוי שיטת הבחירות הוא אקטואלי היום, כפי שהיה אקטואלי אז. הדרך היחידה להעניק יציבות שלטונית בישראל היא לחזור שוב לשיטת הבחירה הישירה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו