עונה חלשה של "דה וויס" הסתיימה, שישה חודשים ומבצע צבאי אחד אחרי שיצאה לדרך. הגמר שבסופו נחת הקונפטי על אלקנה מרציאנו היה כצפוי, "מקסים" ו"אדיר", העונה "עשירה" ו"מהנה" - אבל אל תתפתו להסחות הדעת. רק מה שיש בו אמת יוכל לשרוד. דינם של טרנדים להיעלם. "דה וויס" היתה טרנדית לפני שנתיים. הכיסאות המסתובבים היו גימיק נחמד. החידוש בדמות מנטורים כריזמטיים (טוב, אחד) היה מרענן. ואז זה דעך. ודעך. לא נעים לראות ריאליטי גוססת, אבל יש דברים גרועים יותר (ע"ע: הכוכב הבא, קים קרדשיאן). הגיע הזמן לנעול את "דה וויס" ולתת לאביב גפן את מה שהוא זקוק לו: מצלמה אישית.
• • •
"איש חשוב מאוד" עשתה שירות מצוין ליהודה לוי ושירות מעולה לדרמה הישראלית. בכל מקום דיברו על יהודה לוי, על החברה של יהודה לוי, על "יודה" ועל "יהודה", בן דמותו בסידרה - ולהפך. לא היה אפשר לברוח מאח"מ, וגם לא היה צורך. אח"מ היא דרמה אנושית, כתובה ומשוחקת נפלא, מלאת כישרון, אומץ ואהבה. אהבה היא מצרך נדיר בתעשיית הטלוויזיה, וכשפוגשים בה - ככה, פרונטלית, על המסך - זה לא פחות מטורף מלבקש מיהודה לוי מלגלם אחד, יהודה לוי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הרבה לפני העוז זהבים, היה פה לוי, הטאלנט הישראלי הראשון במעלה, דוגמן־שחקן־מגיש־פרזנטור, חובב נשים יפות ומפורסמות. ואז באה הפרידה, ואז באה הסידרה. יש להדגיש: המציצנות היא מאבני היסוד של הדרמה הזו, ואלמלא הסקרנות החולנית שלנו לדעת מה קורה אצל השכנים – ובטח אצל השכנים הסלבס: תראו, אקי אבני בדרך למכולת! - זה לא היה עובד. ההצלחה של אח"מ קשורה באופן ישיר להצלחת "האח הגדול" ולהצלחת האח הגלובלי, פייסבוק. אנחנו פשוט אוהבים להציץ על חיי אנשים אחרים. נקודה.
אח"מ לקחה את המותג יהודה לוי ופשטה את עורו. היוצרת שירלי מושיוף הפשיטה את לוי (תודה לך) כדי לספר סיפור על מחיר הפרסום: הזיוף, הריקנות, הסמים, הציפיות, הפגיעות, הקנאה והנרקיסיזם. המון נרקיסיזם, עוצר נשימה, כמעט כמו הנוף שנשקף מדירת החלומות הקרה והיקרה של לוי. האם זוהי דירתו? האם אלו תסביכיו? האם הוא חי בחוסר אותנטיות משווע כזה, מוקף עדת מעריצים לקקנית? הטשטוש המכוון בין הדמות לשחקן עבד לטובת הדרמה. הקו הדק בין לוי לדמותו עורר את המתח ואת הספקולציות לגבי אמינות, שמהן ניזון הקהל. ברור שאלו לא חייו של לוי, אלא תסריט (שנכתב לפני שנים). אבל הדמיון, אוי, הדמיון.
הרעיון שלוי יתאהב במלצרית־סטודנטית מפשוטי העם היא פנטזיה קסומה ועם זאת בעלת גרעין מציאותי. מה, זה לא יכול לקרות? בטח. אלמה דישי גילמה בטבעיות את הסינדרלה המודרנית. אשת חיל עם אג'נדה, אשר לקחה את "נוטינג היל" ו"להיות איתה", ובעטה להן בישבן. דישי היא לא יו גרנט ולא אביב אלוש. היא באמת החלה את הדרך כנו־באדי, והפכה בזכות לוי למישהי שבלייזר ישקלו להקדיש לה שער ניצחון.
בניגוד לחלום שהתגשם לדישי, אפשר לאחל ללוי שתפקיד חייו יהיה עסיסי מזה שגילם באח"מ.
הניצוץ ישנו, השאלה הגדולה היא לאן לוי ילך מכאן. לא בטוח שעונה שנייה היא התשובה. פרק הפינאלה הפריד בין בני הזוג במסר פשטני. הצרכים שלהם שונים - הוא זקוק לקהל, היא לתה עם נענע. לא ברור מה עוד יש לרומן הזה להציע. מוטב לקחת את המחמאות האותנטיות שלוי זכה להן בפינאלה ("אתה וירטואוז, אתה ענק, באמת"), וללכת על כיוון אחר לגמרי. אם מישהו יכול, זה יהודה לוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו