"אני אחד שרץ מרתון"

קיימת סבירות גבוהה שאתם לא מכירים את השם יניב ביטון, אף שמדובר בשחקן צעיר ומוכשר ששיחק בלא מעט הפקות. 

ברזומה שלו הצגות דוגמת "קומדיה של טעויות", "הנפש הטובה מסצ'ואן" ו"סיראנו דה ברז'ראק" בתיאטרון הקאמרי, תפקידי אורח בסדרות שונות, ובהן "החברים של נאור", "פולישוק", "בלתי הפיך", "הבורר" ו"נויורק", ובסרט "שושנה חלוץ מרכזי".

בימים אלה מככב ביטון (36) בהצגה בתיאטרון בית ליסין, "המוגבלים". מדובר במחזה ישראלי חדש מאת גור קורן ובבימויו של גלעד קמחי, העוסק בסיפורה של משפחת פשע שנמצאת בצרות ולא מצליחה להבריח סמים למקדוניה. אנשי המשפחה פוגשים במקרה קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי מוגבלויות, המחפשים מימון לנסיעה לפסטיבל תיאטרון באותה מדינה ממש. החיבור בין ארגון הפשע לעולם התיאטרון סוחף את כל החבורה למסע משעשע וביקורתי. 

לצד ביטון משחקים יורם טולדנו, ענת מגן־שבו, אפרת בוימולד, נדב נייטס ועוד.

"הייתי מאוד מעורב במחזה כי גור וגלעד הם חברים טובים שלי", מספר ביטון. "מההתחלה ולאורך כל החזרות היתה הקפדה על אנושיות, לא ללכת לקריקטורה. גלעד (קמחי - הבמאי, מ"כ) אמר כל הזמן 'שכל אחד ייקח בחשבון שהוא מייצג פה קבוצה שלמה, שהוא כמו סניגור של הקבוצה הזאת'. הצחוק הוא לא עליהם, הוא איתם".

בימים אלה אפשר לראות את ביטון גם בעונה השלישית של הסידרה "נויורק", המשודרת ב"יס", ובקרוב הוא יהיה חלק מתוכנית המערכונים "היהודים באים" שעולה בערוץ 1, ושעברה לא מעט מהמורות עד שהוחלט לשדר אותה בסופו של דבר. "זה באמת הדבר הכי טוב שהשתתפתי בו בטלוויזיה", מספר ביטון. "זה די ביאס אותנו שהתוכנית לא משודרת, כי יש 13 פרקים מוכנים של משהו שהוא מאוד טוב. אני שמח שהעורך הראשי החדש של רשות השידור, יונה ויזנטל, הצליח לגרום לזה לקרות".

עדיין מחכה לפריצה הגדולה? להתפרסם?

"זה מורכב. אני אשקר אם אגיד שאני לא רוצה להתפרסם, כי כל שחקן רוצה שיראו אותו כמה שיותר, אבל פעם גרי בילו אמר משפט שאני זוכר עד היום: 'יש רצי ספרינטים ויש רצי מרתון'. אני מרגיש שאני רץ מרתון. יש בקריירה שלי התקדמות מנקודה לנקודה וזה בעלייה. נכון שהיא לא מטאורית אלא עבודה, אבל זה המשחק. אני לא מרגיש שיש איזה תקרה או מחסום, יש לי פשוט את הדרך שלי".

יש איזושהי מטרה? פנטזיה?

"אני רוצה לעבוד כל הזמן כמה שאפשר. שתהיה לי תוכנית לייט נייט ושאתחיל לכתוב דברים לטלוויזיה שאני אבצע. זה כיף ברמה אחרת לעשות משהו שהוא שלי לגמרי, שצוחקים מבדיחות שאני כתבתי. זה עוד מחסום שאני צריך לעבור עם עצמי, הפחד מהכתיבה".