אם יש משהו שקובי אושרת, האיש שהלחין יותר מאלף שירים וניצח על חמש הופעות מיתולוגיות באירוויזיון - כולל "הללויה" - מסמן כהחמצה, זה אי יציאתו של הדיסק "תפילה בדרך" של שמעון פרס לחנויות. לא, זאת לא בדיחה. מתברר שלנשיא לשעבר יש דיסק שהוקלט לפני כחמש שנים על ידי מיטב אמני ישראל, ובהם שלמה גרוניך, מתי כספי, אריק סיני, ארקדי דוכין, גליקריה, יזהר כהן, הראל סקעת, נינט, מירי מסיקה ועוד. על המילים: מי שהיה האזרח מספר אחת. על הלחנים: קובי אושרת.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"הרומן המוסיקלי שלי עם פרס מתחיל עוד ב־1973", אושרת חוזר במנהרת הזמן אל ימים רחוקים כפי שישוב ויעשה שוב ושוב במהלך השיחה, "יפה ירקוני הביאה לי דף שעליו מילות שיר ואמרה לי 'חבר של שייקה, בעלי, כתב את זה. אולי תלחין אותו?' מהר מאוד התברר שהחבר הזה הוא לא פחות משמעון פרס, שכבר אז היה חבר כנסת עם שפע של עשייה מאחוריו. לדעתי, אגב, פרס הוא המנהיג הכי משמעותי שהיה לישראל והוא גדול יותר מבן־גוריון שנמנה עם מייסדי המדינה. הוא עשה למען ישראל כל כך הרבה דברים שחלקם לא ידועים.
"בכל אופן, הסתכלתי על מילות השיר, שהיה לא פשוט להלחנה, ושמו 'שבחי קלייה'. השיר נכתב בעקבות מלחמת ששת הימים על יישוב שנכבש, והוא כמו אישה חשוקה כשההרים מסביב הם כמו הגברים. זה שיר רומנטי לאדמה ושיר לא פשוט להלחנה, ובגלל שמדובר היה בפרס לקחתי את השיר כמשימה מיוחדת. אני זוכר שכשנכנסנו לאולפן ההקלטות יפה ירקוני ז"ל אמרה לי 'קובי, לא נעים... בשביל שיר כזה מיוחד אתה צריך זמרת אמיתית'".
"התוצאה היתה מקסימה למרות שהוא היה אסור לשידור ברדיו, בגלל שהוא דיבר על שטח כבוש", ממשיך אושרת. "פרס אהב את התוצאה ומדי פעם סוניה רעייתו ז"ל היתה מגניבה לי טקסטים של שירים שהוא כתב. בשנת 2009, לקראת יום הולדתו ה־87, שוחחתי עם יונה בר טל שהיא יד ימינו, וחשבנו על הלחנת תקליט שלם למילות השירים שלו. נעניתי לאתגר וכל האמנים שדיברתי איתם אמרו 'כן' בלי לחשוב פעמיים. הפרסומאי מושיק תאומים העמיד לרשותנו את מחלקת הגרפיקה של המשרד שלו, ואשתו של הצייר ראובן רובין נתנה לנו את האישור לעטר את חוברת המילים של הדיסק בציורים של בעלה".
אז איך זה שלא שמענו את השירים מתוכו?
"פרס נבהל מהרעיון שיעשו מזה רעש גדול מדי ושיגידו שהוא מנצל את תפקידו או את מעמדו על מנת לקדם את השירים שלו, והוא גם חזר ואמר שהוא לא אלתרמן למרות שלדעתי הוא כותב בצורה מקסימה. אפילו כשלרגל יום הולדתו החליטו לקיים מופע עם השירים הוא סירב שזה יתקיים בהיכל התרבות, והמקום שנבחר להשיק את הדיסק היה אמפי דוהל בשכונת התקווה בתל אביב. לפרס יש אלף דיסקים שהוא נותן במתנה לאנשים שחשובים לו ובזה נגמר הסיפור".
נו, אולי עכשיו כשהוא בפנסיה ממשכן הנשיא יש מצב להוציא את הדיסק?
"אני לא חושב... הוא כל הזמן אומר 'עזבו אותי, אני לא משורר'. זאת לגמרי החלטה שלו. אגב, יש שם כמה שירים רציניים אבל גם שיר מלא שנקרא 'למה ישראלי נמצא בדוחא', שיר על כך שהוא נמצא בכל מיני ועידות עולמיות ומשתעמם. אני באמת חושב שיש לזה פוטנציאל מסחרי".
קובי אושרת (70) מבין לא מעט בפוטנציאל מסחרי ובהצלחה כלכלית של שירים. מאחוריו מאגר להיטים וקלאסיקות שהלחין, ובהם "בללייקה" של אילנית, "בת שישים" של הגבעתרון, "דרך ארוכה", "ולנטינו" ו"נסיך החלומות" של גלי עטרי, "אולי עוד קיץ" של להקת "חלב ודבש", לא מעט שירי ילדים כגון "גלי", "ידידי טינטן", "היפו היפי", "ילד פלא", "אמת או חובה", יצירת שירי סידרת הטלוויזיה המיתולוגית "ראש כרוב", שבה גם שיחק, וכמובן "הללויה" - אחד מהשירים הישראלים המוכרים בעולם שזכה לכ־400 גרסאות כיסוי בשפות שונות והניב לו סכומי כסף גדולים ("השיר הזה הכניס לי יותר כסף מכל השירים שהלחנתי במהלך הקריירה שלי").
ע
"הללויה" באירוויזיון. זכה ל־400 גרסאות כיסוי // צילום: לע"מ
מרגש הורים וילדים
בשנים האחרונות האיש שגרף כל פרס והוקרה אפשרית, ובהם פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם על תרומתו לזמר העברי, ממשיך לייצר ולהלחין ללא הפסקה. את הפגישה אנחנו מקיימים במשרד ההפקות "פריד־אושרת הפקות", שהקים עם אילנה פריד, חברה ותיקה ולשעבר מנכ"ל חברת דיזנהאוז. השניים מפיקים תוכן אמנותי עבור חברות, ארגונים ופסטיבלים. במקביל, הצגת הילדים "ילד פלא" עמוסת הקלאסיקות, שכתב השחקן יובל סגל ומביים עודד פז, ממלאת אולמות עם ילדים צעירים והוריהם. במהלך חג הסוכות יקיים פארק מיני ישראל את פסטיבל "פלא בפארק" שיכלול, מלבד המחזמר, הפעלות בהשראת שירי הילדים הקלאסיים של אושרת.
"זה מרגש לראות שירים משנות ה־70 שעדיין מצליחים לרתק את הילדים הקטנים וגוררים גם תגובות התרגשות והתלהבות מההורים. בשנים האחרונות יש זילות בנוף הצגות הילדים ולדעתי זאת חצי שליחות לספק לדור הצעיר שירים עם מילים בעלות משמעות", הוא אומר בהתלהבות גדולה כאילו סיים זה עתה להלחין אותן, ולא שוכח להתרגש גם מהמופע "הללויה לעולם" שיצר, שבו הוא מספר ושר את הסיפורים שמאחורי השירים הגדולים שהלחין ויתקיים ב־13.10 במסגרת "פסטיבל שוהם".
"את תחילת הדרך שלי במוסיקה עשיתי בלהקת פיקוד צפון ולמרות שאחרי הצבא, כשעברתי לתל אביב עם אשתי הראשונה והבנות שנולדו לנו, הופעתי בהרכבים מוסיקליים כמו 'קוביות' ו'שלישיית שובבי ציון', מצאתי את עצמי בשלב מסוים מאחורי הקלעים. זה היה שילוב נסיבות של צורך בלהתפרנס על ידי ניהול מוסיקלי של כל מיני מחזות זמר שהעלו באותה התקופה ובהמשך תשוקה אמיתית להלחין שירים, למרות שמעולם לא למדתי את זה.
"תמיד התרגשתי מהעובדה שכתבתי בראש שלי שיר כלשהו ופתאום אני שומע תזמורת שלמה מבצעת אותו. אין תחליף לאנרגיה של כמה נגנים בחלל אחד מתעלים את כל האנרגיה שלהם ליצירה משותפת. זה פיצוץ של מוחות ואנרגיה במקום אחד. משהו שהלך לאיבוד בשנים האחרונות, מאז שהטכנולוגיה מאפשרת להקליט כל כלי בנפרד ואז לחבר הכל במחשב. המחשב בעיניי זה צרה איומה, כי במקום להשתמש בו כמחסן להמון מידע, אנשים משתמשים בו כחלופה למפגש אנושי. בכל מקרה, בשנים האחרונות גיליתי את ההנאה בלעמוד שוב על הבמה ואני גם עובד על הקלטת אלבום סולו שלי".
טוב שנזכרת...
"אם הייתי עושה את זה לפני 30 שנה הייתי עסוק בסוגיות של איזה סינגל להוציא, האם יאהבו את זה או לא ומה יגידו המבקרים. בגלל הניסיון והגיל שלי אני משוחרר מכל השאלות הללו ואני פשוט נהנה מהיצירה, ולא מעניין אותי מה יגידו האחרים. אני המבקר הכי גדול של עצמי. יצליח - יצליח. לא יצליח - אני אגיד לעצמי שניסיתי".
ואין בך חשש שהשירים לא ייכנסו לרדיו? הרי בשנים האחרונות משמיעים רק את מה שהפך לקלאסיקה שלך.
"לא. מוסיקה טובה מוצאת את הדרך שלה להגיע אל הקהל. חוץ מזה, אין מה לעשות: דור בא ודור הולך ולא תשמע פה תסכול או מרמור על המצב שהוא טבעי. גם כשאני נכנסתי לעשייה בסוף שנות ה־60 אנחנו הזזנו את מוהר, ולנסקי וארגוב הצידה. אנחנו היינו הצעירים והרוקיסטים יחסית ומרדנו בכל אלה שנחשבו אז לקלאסיקה. אלו החיים... תראה מה קרה לאריק איינשטיין בשנים האחרונות, כשכל התקליטים האחרונים שלו לא זכו להד תקשורתי. אני לא מכיר אותם לעומק כדי להגיד לך אם הם היו מופת או לא ויכול להיות שהם היו פחות טובים מהתקליטים האחרים שלו, אבל אין לי ספק שהיה שם לפחות שיר אחד או שניים שהיו ראויים להשמעה ברדיו.
"אריק איינשטיין הוא דמות שאי אפשר להתעלם ממנה לחלוטין ועדיין הרדיו, ובראשם גלגלצ, התעלמו ממה שיש לו להציע. ואגב, אני לא בא לגלגלצ בטענות על כך שיש שם ילדים שקובעים מה ישודר ומה לא. הם דור אחר עם טעם אחר, וברגע שאומרים להם 'תחליטו' ככה זה נשמע. הבעיה הגדולה היא לא הרדיו אלא שהארץ שלנו נהפכה לצינית לגמרי ואין שום הערכה וכבוד למה שקשור לעידן של ארץ ישראל היפה. גם אם אריק איינשטיין עשה משהו שהוא לכאורה בינוני בבגרותו הוא עדיין ראוי להשמעה מינימלית ברדיו בזכות העבר המפואר שלו".
הצגת הילדים "ילד פלא" שאת שיריה הלחין אושרת // צילום: חוני יוסי
כשהיית חלק מההרכב שובבי ציון חיממתם את איינשטיין במשך כמה חודשים. מה אתה יכול לספר על האיש?
"בארה"ב היה פרנק סינטרה שכונה 'דה וויס' ולנו היה את אריק. היה משהו בקול שלו ובצורה שבה הוא הביע את הדברים שנגע בכל אחד. אני חושב שהאבל עליו היה אבל לאומי בסדר גודל של רצח רבין, מכיוון שהרגשנו שהלכה מאיתנו חתיכת ארץ ישראל. הוא חצה את כל העם ואין אדם שלא ביכה את מותו גם אם הוא אהב או לא אהב את היצירה שלו. הוא היה זמר אדיר ומעבר לזה שחקן וקומיקאי מוכשר ואדם מאוד פשוט.
"יש עליו כל כך הרבה סיפורים שלא זכו להגיע לתקשורת בגלל צניעותו, כמו מקרה אחד שבו התקשר אליו אבא של ילדה אוטיסטית וסיפר לו שהבת לא יוצרת קשר עם העולם למעט מקרה אחד שבו היא שומעת תקליט שלו ואז היא נפתחת כמו פרח ומתקשרת. האבא אמר לו שהתקליט אבד ושישמח לדעת איפה אפשר להשיג את האלבום הישן. בתוך שעה וחצי אריק התייצב אצלו בבית עם התקליט ומאז הוא הגיע לביקורים נוספים במשך תקופה ארוכה. הוא היה איש אדיר שאחראי לגילוי של מיקי גבריאלוב, פוליקר, צ'רצ'יל, שלום חנוך ועוד כמה ענקים והוא חסר מאוד".
ואין לו ולשאר בני מחזורכם תחליף?
"אני מניח שיש אבל קשה מאוד למצוא אותם. העולם השתנה והקידמה הטכנולוגית הרסה הכל מכיוון שהכל פה נהיה תעשייתי ומהיר מדי. פעם חברת תקליטים היתה מאתרת זמרים, מחתימה אותם על חוזה של חמישה תקליטים, עובדת איתם במשך תקופה ארוכה על שירים נכונים ובדרך מסננת את הדברים הפחות טובים. היום הטכנולוגיה מאפשרת לכל אחד להקליט שיר באולפן ביתי מאולתר ולהפיץ תמורת תשלום של אלף שקלים את הסינגל החדש שלו לכל תחנות הרדיו. פלא שכל השדרנים קורסים וזורקים את הרוב לפח? היום נולד דור של זמרים בכל מיני תוכניות ריאליטי כמו 'כוכב נולד', 'דה וויס' ו'אקס פקטור', שחושבים שאחרי שלושה חודשים תהיה להם קריירה, אבל מהר מאוד הם מגלים שאין להם עומק ודרך והם נזרקים לפח האשפה של ההיסטוריה המוסיקלית.
"הדור הנוכחי מתוחכם פי עשרה מהדור שלי, אבל הוא נעדר התבגרות מנטלית בגלל כל קיצורי הדרך. מצד אחד הוא דור מתקדם אבל מצד שני הוא דור מאוד אינפנטילי. תסתכל על נינט, שהיא באמת זמרת מוכשרת ונפלאה שעבדתי איתה כשהיא הקליטה את השיר לסרט "סוף העולם שמאלה" ובאלבום לפרס. מה היא השאירה פה אחרי עשר שנים של פעילות? היא הקליטה שני אלבומים בעברית ולא נשאר מהם כלום. היא הרי לא יכולה לצאת ככה לסיבוב הופעות ובטח שלא יכולה למלא את היכל התרבות. על סמך מה? ומצד שני, היא בטופ של הסלבריטאיות פה עם כתבות ואייטמים במדורי הרכילות בכל יום".
דווקא נינט היא דוגמה למישהי שהולכת בדרך הארוכה. היא עצרה את עצמה מלפעול אוטומטית, חישבה מסלול מחדש ובונה את עצמה כזמרת רוק.
"אמת, ואני מכבד אותה על זה למרות שזה לא עובד. זה לא מתאים לאוזן הישראלית. אתה יודע את מי אני מאוד מעריך כאמן? את שלמה ארצי. הוא תופעה שצריך לחקור על כך שהוא פיצח את הקוד הישראלי. הוא אולי האמן היחידי בישראל הקטנה שמסוגל למלא את האולמות הכי גדולים שוב ושוב ושוב. שלמה ארצי יכול לשחק בסרט את הטייס הישראלי, הקיבוצניק הישראלי או איש ההיי־טק הישראלי. כולם אוהבים אותו".
ומה דעתך על אייל גולן, שלמרות פרשות הקטינות וענייני המסים והכספים ממשיך להיות אהוב ונערץ?
"אני חושב שנאמר כבר הכל על ענייני המוסיקה המזרחית וגם על אייל גולן וכל מילה מיותרת. יש שם הרבה אמנים מוכשרים, אבל התעשייה הזאת של להיטים שנכתבים מהיום למחר היא של להיטים שאין להם עתיד. רק מבחן הזמן יוכיח אם הם יישארו כאן או לא. קצב הייצור שם הוא מסחרר והוא מדביק גם את שאר היוצרים במוסיקה הישראלית. כולם בהיסטריה של להביא להיט כי התחרות גדולה וכי בכל יום מקליטים עוד שירים וצומחים עוד כוכבים בעוד תוכניות. הבעיה הזאת, אגב, היא בעיה עולמית. מה יישאר מביונסה בעוד 20 שנים מהיום?"
לא הגזמת קצת? יישארו הרבה מאוד קליפים שזוכים, כל אחד, למאות מיליוני צפיות ביו־טיוב.
"ותראה מה ביונסה צריכה לעשות בשביל לבדר את הקהל. תאורה, עשן, רקדנים, תסרוקות, בגדים, אפקטים. תראה, מנגד, את אריק קלפטון, שהוא כבר סבא זקן, עולה לבמה עם גיטרה אקוסטית ומנגן במשך 20 דקות את הבלדות שלו כשרק אחר כך מצטרפים אליו שאר הנגנים".
בגלל התחרות, צריך לרגש את הקהל.
"וזאת בדיוק הבעיה. הריגוש נהיה חיצוני. פעם זמר היה עומד על במה, שר שיר עם מילים נוגעות והיה חודר ללב של המאזינים. תראה איך השיר 'אין לך מה לדאוג', שמוכר יותר בתור 'תחתונים וגופיות', עדיין רלוונטי אחרי כל השנים והיה אחד השירים המושמעים בצוק איתן. זה נכון שעברו עשורים והשתנו אופנות וסאונדים, אבל שיר טוב הוא שיר טוב ולי היתה הזכות ליצור כאן בין שנות ה־60 לסוף שנות ה־80 עם כל הגוורדיה של כספי, רביץ, שם־טוב, פוליקר ואחרים".
את הדרך של מי מהצעירים אתה מעריך?
"את אביב גפן ועברי לידר. אביב הוא יוצר נפלא ופיקח שבא מבית, ברוך השם, לא פשוט אבל הוא כותב שירים בדרך הישנה. ולמרות שהוא בעצמו אומר על עצמו שהוא לא זמר ווקאלי גדול, הוא יוצר נפלא ורציני ומצליח להישאר רלוונטי כל השנים. גם עברי לידר יודע לחבר את הקידמה המודרנית למוסיקה שלו ועדיין יודע לרגש. הם בני 40 והם דור הביניים של בין תקופתי לבין הדור הצעיר שהולך לאיבוד מקצועי מאוד מאוד גדול לטעמי".
אז אחרי כל העשייה שלך, איך התחושה שמזיזים אותך הצידה ברדיו?
"אני לא מהאנשים שבוכים על מר גורלם. אז 30 שנה הטלפון צילצל בלי הפסקה ולא ידעתי למי להגיד 'לא' קודם ועכשיו המצב השתנה. זה מאתגר והפך אותי ליזם. אני עכשיו עובד עם קובי אוז על תהליך הפיכת ספר שיר השירים לדיסק. להלחין את הספר הזה זה דבר מאוד מאוד מלהיב, מכיוון שזה ספר מטורף עמוס בתככים, בזימה ובטרגדיות. קיימתי מפגש להרמת מופע שירי שמוליק קראוס, פגשתי את עפרה מנור להרים מופע שירי ילדים של אהוד ואין סוף לתכניות".
עם חנן יובל וקובי רכט ב"שובבי ציון"
להנציח זיכרון של מלאך
אושרת, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה־70, נולד בחיפה כיעקב ונטורה ואף על פי שתמיד נמשך למוסיקה ואף זכה בגיל 14 בתחרות כישרונות צעירים שנערכה בעירו, הוא מעולם לא פינטז על יצירה חובקת עולם. אושרת, שנשוי כבר 35 שנים לעדה אושרת, אחת מבעלות חנויות האופנה הוותיקות בכיכר המדינה, הוא אב לסיגל, לשירלי וליוני שהלך, בעקיפין, בעקבותיו, ולרועי ולדן ילדיה של עדה. "יוני הוא כוכב טרנס בינלאומי בשם אייס ונטורה. פעם הוא היה נוהג לומר שהוא 'הבן של קובי אושרת' והיום אני נוהג לומר שאני 'אבא של אייס ונטורה'. הוא מצליח בעולם ברמות על ובכל סוף שבוע הוא מנגן במקום אחר על פני כדור הארץ. בהתחלה היה לי קשה עם הסגנון המוסיקלי שלו ולא חשבתי שיש לזה עתיד גדול, אבל טעיתי בענק ואני רואה איך אחרי 11 שנים של עשייה הוא משתכלל. אני מניח שגם הגיל שלו, 37, תורם לו להתפתחות".
עדה ואתם נשואים, יש לכם שבעה נכדים מהילדים שכל אחד הביא איתו לחבילה אבל אין לכם ילדים משותפים. יש בך תחושת החמצה על כך?
"זאת שאלה טובה. כשהכרנו היא בדיוק התחילה את הקריירה שלה בעולם האופנה והיתה צריכה לנסוע לאירופה ולארה"ב וזה הרגיש לא פייר לתקוע אותה בבית עם חיתולים בזמן שהיא ממריאה לגבהים עם העשייה שלה. בהמשך היתה תקופה ששנינו הצטערנו על זה אבל יש לנו נכדים מקסימים ואהובים ולאחרונה התחדשנו בכלב בשם ג'ורג'י שהוא שיצו סיני מדהים ביופיו".
הקריירה שלך עמוסה שיאים מוסיקליים. אם אבקש ממך לסמן את שיא השיאים מה זה יהיה?
"למרות שמתבקש שאגיד 'הללויה' שהביא לי כבוד גדול, ביסס את מעמדי וגם סידר אותי כלכלית אני בוחר דווקא במשהו מעולם המוסיקה הקלאסית. בשנת 2008 פנתה אלי אורית פוגל, מנהלת סימפונט רעננה שהיא חברה של שגרירת פולין בישראל, וסיפרה לי סיפור על אישה פולנייה ששמה אירינה סנדלר שעבדה במשרד הבריאות הפולני במהלך מלחמת העולם השנייה והיתה לה גישה לגטו ורשה כדי לבדוק את התנאים הסניטריים. היא היתה אישה קתולית צעירה, בת כ־20, וכשהיא הבינה מה מתרחש שם היא התחילה לחלץ ילדים קטנים מהגטו ומצאה להם בתים מאמצים. היא הצילה ככה יותר מ־2,500 ילדים יהודים והסתירה את כל הפרטים עליהם בכדים שטמנה בחצר ביתה. הגרמנים גילו את המעשים שלה ועינו אותה קשות עד שהיא חולצה על ידי המחתרת הפולנית.
"הסיפור הזה לא היה מוכר עד שבשנת 2007 קבוצה של תלמידים אמריקנים התבקשה לעשות עבודה על השואה ואיכשהו התגלגלו לסיפור הזה באמצעות האינטרנט ונסעו לראיין אותה כשהיא בת 98. העולם השתגע מהסיפור והיא אפילו היתה מועמדת לפרס נובל לשלום, שלקח בסוף אל גור. כל כך התרגשתי מהסיפור אבל לא הבנתי למה היא מספרת לי אותו, ואז היא אמרה לי 'אני רוצה שתכתוב יצירה סימפונית לכבוד הגברת'. 'אני?' אמרתי לה, 'אני בא ממוסיקה קלה וממוסיקת רוק. מה לי ולזה?' והיא התעקשה שאני מסוגל וכך היה.
"התיישבתי לכתוב את זה בעזרתו של אודי ברנר, בוגר מוסיקה קלאסית מהאקדמיה שסייע לי בתזמור, וכך נולדה יצירה מרגשת שנוגנה בארץ ובהמשך בפולין בכנסייה הכי עתיקה שמעולם לא הכניסו אליה כלי נגינה למעט עוגב, וזה הגיע עד לאוסטרליה ויש הזמנות נוספות לנסוע בעולם ולנצח על תזמורות שונות. עמדתי על בימות גדולות ובמעמדים בינלאומיים כמו האירוויזיון, אבל זאת ממש שליחות מרגשת שהמוסיקה מאפשרת לי להנציח זיכרון של אישה שהיא מלאך".
עם ילדיו בצעירותו
"אנחנו מחושקים פוליטית"
וכשאושרת מזכיר את האירוויזיון, לאור ההפסדים הצורבים וההשפלות בשנים האחרונות, אי אפשר שלא לבקש ממנו התייחסות לדיבורים הרציניים על פרישת ישראל מהתחרות.
"תחרות האירוויזיון הסתיימה בשנת 1992, ביום שבו החליטו על הצבעות בהודעות טקסט של הצופים. עד אז זה היה אירוע מוסיקלי חשוב בהשתתפות הזמרים הטובים ביותר מכל מדינה. זה היה אירוע חברתי, מוסיקלי וכלכלי, אבל מאז שהתחילו ההצבעות שבהן מדינה מצביעה לשכנתה ומדינות קונות חבילות של הודעות טקסט על מנת לקבל קולות, הכל נהיה בדיחה אחת גדולה וכולל בעיקר גימיקים של מפלצות שואגות, זקנות שרות והרבה זמרים שקופצים על הבמה. האירוע הזה איבד כל קשר למציאות המוסיקלית וכל משמעות תרבותית והוא, לצערי הרב, מייצג את פני הדור כמו שאמרתי לך בהתחלה. הרבה מאוד רעש, מעט מאוד רגש ושום זיכרון משמעותי שייזכר פה. האחרונה שהצליחה לצלוח את האירוע הזה בכבוד היתה שירי מימון וחוץ מזה - כלום.
"אין לנו סיכוי מכיוון שאנחנו מחושקים פוליטית מכל הכיוונים וזה מזכיר לי את התקופה בשנת 2000 כשהייתי קונסול תרבות של מדינת ישראל בלוס אנג'לס. זאת היתה תקופה מאתגרת מאוד עבורי לנסות לפתוח דלתות בקרב הקהילה השחורה או ההיספנית, שהיא כוח עצום בארה"ב שפשוט התעלם מאיתנו. הרבה פעמים העובדה שאני אחד מהאנשים שעומדים מאחורי 'הללויה', אחד השירים הישראליים המוכרים בעולם, סייעה לי וגם ההתעקשות שלי שלא לקבל 'לא' מצד ראשי קהילות שסירבו להיפגש איתי. כשאני מסתכל לאחור, אני גאה שיכולתי לייצג באמצעות המוסיקה את ישראל. השאלה היחידה שמטרידה אותי היא: לאן נעלם הזמן ואיך נהייתי פתאום בן 70?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו