מצביע אמון/אי אמון ביושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת כרמל שאמה-הכהן. אי אמון מפני שמלכתחילה לא היה מקום שיידחק לדיון בפרשת המיכליות של האחים עופר אשר עגנו בנמלי איראן. אם עשה כן על דעת גורמי ביטחון סמויים וחשאיים - מה טעם ומה צידוק יש לחשוף זאת בדיון פומבי בוועדת הכלכלה? אך גם אם נהג כך על דעת עצמו ממניעים אנוכיים-רווחיים, לא ועדת הכלכלה החרורה והמנוקבת היא הבימה לקיים דיון כזה. הרי מראש ברור כי אין בעיה כספית-כלכלית. איש אינו חושב כי הספינות של עופר במימי איראן הביאו תועלת למשק הלאומי או הזיקו לו. לא ביקשו סובסידיה ולא חמקו מתשלום מס, ומה יש לשאמה-הכהן לחפש בשערורייה כזאת- היו"ר ראובן ריבלין, ששמע את דבריו המהוססים-משהו והמתונים של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן בעניין משפחת עופר, טרח עם בוקר ותידרך את יו"ר הוועדה, ח"כ שאמה-הכהן לנהוג מתינות וזהירות, אבל לא נענה. נכון יותר, נענה רק 15 דקות אחרי שנפתחה הישיבה הפומבית עם מצלמות ומכשירי הקלטה. את הנעשה אי אפשר היה כבר להשיב. מראש ומלכתחילה זה עניין לוועדת החוץ והביטחון בלבד, שיש לה מוסדות וכלים ומכשירים וועדות משנה חשאיות. לא ברור אם יש בכוחה למצות את הבירור. אך ברור גם ברור שיש בידה לעשות זאת טוב יותר מכל גוף פרלמנטרי אחר בישראל. גם שאמה-הכהן הבין זאת. הוא עצמו דיבר על הצורך להעביר את הדיון מוועדת הכלכלה בראשותו לאנשי החוץ והביטחון, אבל אז הגיע תורו של היצר הרע שהוא נחלת כל פוליטיקאי בעולם. זה הצורך הבלתי נלאה, שכמעט אינו בר כיבוש, לפרסום אישי, לתשומת לב. לפיכך משהגיעה פנייתו של ד"ר נחמן שי מקדימה לקיים דיון בוועדת הכלכלה לא עמדו שניהם בפיתוי. שי טען אמש כי אילו הוחלט להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון היה מקבל את הדין. בכל זאת יש אכזבה בכך שלא הבין לבד. הן יש בעברו פעילות רבת שנים בתחום הביטחוני-תקשורתי, ולפיכך ביקורתו החריפה על שאמה-הכהן שהבין כי טעה וניסה למזער את הנזק בסגירת הישיבה שלא היתה צריכה להיפתח מלכתחילה - לא היתה במקומה. רק אחרי שהמצלמות ומכשירי ההקלטה נכנסו לתמונה קיבל שאמה-הכהן רגליים קרות ופתק מעוזרתו. הוא הבין ששגה וניצל פתק כדי לרדת מן העץ הגבוה שעליו טיפס שלא לצורך. בבחינת "מודה ועוזב - ירוחם". בנקודה זו הוא ראוי לאמון. ישראל היא המפסידה הגדולה בכל הפרשה הזו. בכל המובנים. תערובת של הפקרות ורשלנות גברה על שיקול הדעת. זה לא מייתר את הצורך בדיון. לא משחרר איש מאחריות. נחוצה הפקת לקחים והסקת מסקנות. בעיקר כפי שטוען שי בצדק, שיש להבטיח כי אין כלל יצוא מישראל למדינת האויב איראן. אך אירועי הישיבה המיוחדת בוועדת הכלכלה אתמול היו פארסה אחת גדולה.
