הצלחה לא מבוטלת נחל גדעון סער כשהצליח לשמור בסוד את פרישתו עד הרגע האחרון. סער הוא פוליטיקאי ממולח, אחד המוכשרים בכנסת. למרות שהמרחק בינו ללשכת ראש הממשלה היה כזה שלא ניתן לגישור בשנים הקרובות, וגם על ראשות הליכוד אפילו לא התכוון להתמודד, הצליח סער להלחיץ את כל מי שמסביבו ולשדר מסר של פצצה מתקתקת מהלכת. אין ספק שתרמה לכך העובדה כי לסער קשרים ענפים עם עיתונאים רבים ולמעט מקרים בודדים, קשה למצוא בשנים האחרונות פרסומים שליליים על אודותיו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מאז נכנס לכנסת נחשב סער לאחד הפוליטיקאים המוכשרים. לצד אריאל שרון הוא שימש יו"ר סיעת הליכוד והצליח להיות חלק ממורדי הליכוד המתנגדים להתנתקות מצד אחד, ולהישאר מקורב לראש הממשלה מצד שני. עד כדי כך שכאשר ביקש לפרוש מתפקידו לאחר שראה כי עמדתו שונה מהותית מזו של יו"ר תנועתו, ביקש ממנו שרון להישאר.
כיו"ר קואליציה נהג סער לזמן אליו אחרי ישיבת הסיעה את נציגי התקשורת ולתדרך אותם באירועים הפוליטיים הבולטים בשבוע שיהיה, וכן בשיחות שקיים עם ראש הממשלה והשרים הבכירים. חלק מראשי הסיעה שבאו אחריו אימצו את הנוהג הזה. כך טווה סער במשך השנים קשרים הדוקים עם עיתונאים רבים, ואלה מצידם התמסרו לרצונו והעבירו את מסריו בשקיקה כמעט כל אימת שחפץ בכך.
סער נותר צמוד לנתניהו במהלך הישיבה באופוזיציה כשלליכוד היו 12 מנדטים בלבד. תמיד התברג בצמרת רשימת הליכוד לכנסת. כשנתניהו נבחר ב־2009 לראשות הממשלה, בכירותו הבטיחה לו תפקיד שר משמעותי. עד היום נחשב סער לשר חינוך טוב. בקדנציה הנוכחית כשהתמנה לשר הפנים, הוא נותר שר פעיל למדי אם כי ניכר היה כי הוריד מעט הילוך מהעשייה המיניסטריאלית. במהלך הקדנציה התבלט בעיקר בסוגיית המסתננים, הארכת שעון קיץ ופעילותו נגד פתיחת עסקים בשבת.
מתקרב לחרדים?
בחודשים האחרונים עשה סער מאמצים לחזור לקדמת הבמה הפוליטית וניצב בראש החזית הלעומתית מול נתניהו. בניגוד לתדמיתו החילונית־תל־אביבית, מעין יאיר לפיד ימני אם תרצו, תידרך סער באמצעות מקורביו כי החל בתהליך התקרבות ליהדות, לשמירת שבת ועוד.
התדרוכים האלה הביאו להתקרבות גדולה בינו לבין נציגי המגזר החרדי, שעיתוניהם הבליטו תדרוכים אלה, מהלך שנתפס כהתחלת ניסיונות מצידו לרכז כוח פוליטי לא רק בתוך הליכוד אלא גם מחוצה לו, מה שמעיד על כוונות שלטוניות.
יש דמיון רב בין המהלך של סער למהלך דומה שביצע משה כחלון בכנסת הקודמת. גם כחלון, כמו סער, נחשב להבטחה פוליטית ולמי שעתידו עוד לפניו. כמו כחלון גם סער הותיר חותם במערכת הפוליטית. כשהודיע השבוע על פרישתו במהלך כינוס פעילים בכפר המכביה, קולות האכזבה שנשמעו מתומכיו היו אמיתיים.
בטווח הקצר הרוויח נתניהו מכך שמי שאיים על ההגמוניה השלטונית שלו, ואף הרבה למתוח ביקורת על מדיניותו, כולל במהלך מבצע צוק איתן - פינה את הזירה. מצד שני, לא מן הנמנע כי כשסער בחוץ הנזק הפוליטי שהוא יכול לחולל עוד גדול יותר. עכשיו הופך סער לאזרח מודאג. כמו משה כחלון ואולי גם יובל דיסקין ואחרים, הוא כנראה יחפש את דרכו חזרה בעתיד. ייתכן שמהאזרחות יוכל לבנות את עצמו טוב יותר מאשר מתוך הממשלה. הוא גם יכול לחבור לכחלון ככוח מאוחד נגד הליכוד. בכל מקרה, סביר מאוד להניח שסער עדיין לא אמר את המילה האחרונה.
לפיד רוצה אקזיט?
לשר האוצר יאיר לפיד אין הרבה ברירה, אלא לעמוד הפעם בכל התחייבויותיו לקראת אישור התקציב לשנה הבאה. אחרי שנה וחצי רצופות אכזבות ואי עמידה בהתחייבויות, בפרט לגבי הדאגה למעמד הביניים, אין תסריט שלפיו לפיד ייתן יד להעלאת מסים. מה עוד שמי האיש שיסכים לתמוך במי שמבקשים לשלוח יד לכיסו?
מנגד, אחרי ששר הביטחון הלך יד ביד עם ראש הממשלה במהלך מבצע צוק איתן, איך יוכל נתניהו להפקיר אותו כעת במאבקו על הגדלת תקציב הביטחון? מה גם, שהצבא צריך להיות ערוך ומוכן לקרב שיתפתח מכל כיוון, מצפון או מדרום, מתוך תקווה שבפעם הבאה הוא גם ייראה מנצח. בשביל זה צריך כסף.
כולם צודקים וכולם מנסים למשוך את השמיכה כל אחד לכיוונו. אבל השמיכה קצרה מדי ולא יכולה לכסות את כולם. מה עושים? מתפשרים. כך נוהלו דיוני תקציב עד היום, וכך הם צריכים להתנהל גם הפעם.
אלא שכאן מתחילה הבעיה, והיא כלל לא קשורה לעניין התקציבי: לא לתקציב הביטחון, לא להעלאת המסים ולא לגובה הגירעון. הבעיה המרכזית היא שהקואליציה על כל מרכיביה טרם קיבלה החלטה אסטרטגית שהיא ממשיכה יחד.
בשיחות סגורות אומרים מקורבי נתניהו כי לדעתם לפיד כבר הכריע נגד הישארות בממשלה. הוא רוצה בחירות או ללכת לאופוזיציה. לכן כל העסק מקרטע. אין תקציב ואפילו אין מגעים להעביר אותו. הרי הפשרה בנושא התקציב כאילו כבר הוכתבה מראש: לא יהיו העלאות מסים, תקציב הביטחון יגדל באופן דיפרנציאלי והגירעון יגדל במעט. כך התפשרו תמיד. כך גם יתפשרו הפעם. השאלה אם לפיד בכלל מעוניין בזה, או, כפי שאנשי נתניהו מעריכים, פניו בכלל לאקזיט.
ממי תבוא ההפתעה הבאה? // צילום: דודי ועקנין
שנה של דשדושים
נתניהו לא יכול להרשות לעצמו לשבת למו"מ, לוותר, לתת ללפיד הישגים, כאשר בסוף הדרך יתברר שהפיצוץ המתוכנן הבא ממילא ימוטט את הממשלה על יושביה. לכן כולם ממתינים ללפיד שיחליט לאן פניו מועדות. ההתלבטות שלו קשה. פרישה מהממשלה יכולה להביא להקדמת הבחירות. ליברמן הרי לא רוצה בשלב הזה את החרדים. בחירות עכשיו עבור לפיד עשויות לגזור את גורלו לתמיד. והוא בסך הכל שנה וחצי בפוליטיקה.
אולם במידה שליברמן יתגמש ויסכים להכניס את החרדים, לפיד יכול לזכות בכל הקופה. כשהוא ראש האופוזיציה ומולו עומדת ממשלת ימין־חרדים, הרי זו התגשמות החלום שלו.
כל 19 המנדטים שקיבל בבחירות נובעים מכך שהממשלה היוצאת היתה ממשלת ימין־חרדים. ממשלות מסוג זה מתאפיינות בדרך כלל ביציבות גדולה ובהומוגניות יוצאת דופן, אולם מאידך, אלו ממשלות שסופגות אש בתקשורת ובקרב מובילי דעת הקהל, באקדמיה ובאליטה האשכנזית ממרכז הארץ.
לפיד כאופוזיציה לממשלה כזאת - יחזור בגדול למשחק. די בכך שהממשלה החדשה תשנה את חוק הגיוס ותגדיל את הקצבאות לישיבות, כדי למחוק בתוך חודשים בודדים שנה וחצי של דשדושים ואלתורים במשרד האוצר.
ההערכה שלפיד רוצה לפרק את הקואליציה היא ההצדקה היחידה שאמורה להיות לראש הממשלה להתערבות בעבודתו של שר האוצר.
כשם שלפיד רוצה לצאת עם הישג בדמות הדאגה למעמד הביניים כשהוא מתעקש לא להעלות מסים, כך לנתניהו מותר להצטייר כמר ביטחון בדאגתו לתקציב הצבא.
אולם אם יתברר שממשיכים הלאה ולא מפרקים את השותפות, היה מוטב לנתניהו שלא להתערב בנושא התקציב. אם יש דברים שמהותיים עבורו כמו תקציב הביטחון, שינהל את המאבק באופן שקט בחדרי מו"מ ולא מעל כל במה.
הסיבה פשוטה: במשך שנה וחצי נהג נתניהו לבצע הפרדה מוחלטת בין התחום המדיני־ביטחוני שאותו העביר לטיפולו הבלעדי, לבין התחום הכלכלי־חברתי, שעליו הופקדו מפלגות יש עתיד והבית היהודי. ההפרדה הצליחה מעל ומעבר.
בניגוד לממשלה הקודמת שבה שטייניץ שימש שר אוצר ונתניהו שר אוצר־על, מה שהביא לכך שכל חיצי הביקורת, כולל במחאה החברתית הידועה, הופנו כלפיו, הפעם כל חיצי הביקורת בנושא הכלכלי שהוחזק בבלעדיות על ידי לפיד, הופנו כלפי שר האוצר. ראש הממשלה יכול היה רק להביט בגרף היורד לאיטו במספר המנדטים של יש עתיד בסקרים וליהנות מהיציע.
עכשיו, כשראש הממשלה מתערב ועוד באגרסיביות כזאת, נשבר החיץ בינו לבין האחריות הכלכלית. אם דירוג האשראי יירד השנה בגלל עליית הגירעון, אם כך יקרה, האצבעות עלולות להיות מופנות אליו. מבחינת נתניהו, עדיף שלא להתערב ולתת ללפיד לאכול בסוף היום את הדייסה של עצמו.
יעלון ונתניהו: יחד
סיבה נוספת להתערבות של נתניהו בתקציב בניגוד למדיניות שנקט שנה וחצי, היא תחושת המחויבות שלו כלפי שר הביטחון.
בממשלה הקודמת נרקמה בין נתניהו לשר הביטחון שלו אהוד ברק מערכת יחסים קרובה ואינטימית. אמון כמעט מושלם, והליכה שלובת זרוע בנבכי אילוצי הביטחון של מדינת ישראל, תמרוני המו"מ המדיני והיחסים עם ארה"ב, ועד נפתוליה של המערכת הפוליטית. ארבע שנים הלכו השניים יחד, מהמשט הטורקי, דרך עמוד ענן ועד פירוק מפלגת העבודה, עד כי היה נדמה כי לא יהיה אפשר לשחזר את רמת האמון והתיאום בין שני אישים כה בכירים, כפי שהיה ביניהם.
עד שהפציעה הזוגיות של נתניהו ויעלון והראתה שאפשר לשבור גם את השיא הזה. הצלחת הזוג נתניהו־ברק נבעה בראש ובראשונה מהידיעה הברורה של נתניהו כי ברק לא ינסה בשום שלב לגנוב לו את השלטון. אותה סיבה בדיוק רק מהצד ההפוך הביאה לכך שיעלון לא התמנה לשר הביטחון בקדנציה הקודמת.
כשהודיעו נתניהו ויעלון על הצטרפותו של הרמטכ"ל לשעבר לליכוד היה ברור שייעודו הטבעי הוא לתפקיד הבכיר שבקריה. נתניהו חשב אחרת. הוא לא הביא את יעלון כדי לגדל לעצמו יורש. לכן נותר יעלון במשרד המומצא לעניינים אסטרטגיים.
בקדנציה הנוכחית לנתניהו כבר לא היתה ברירה ויעלון מונה לתפקיד הביטחוני הבכיר. נתניהו עשה זאת בחוסר חשק. מתוך אילוץ. אולם ככל שעבר הזמן התברר לראש הממשלה שעשה את עיסקת חייו. יעלון לא רק שאינו משמיע דברי ביקורת על נתניהו אלא פועל עימו בתיאום מוחלט ובלי שמץ של הפגנת עצמאות. גם את כנס הפעילים השבוע בפתח תקווה הם קיימו במשותף. יעלון לא מתכוון, לפחות נכון לעכשיו, להתמודד נגד נתניהו עד פרישתו.
יעלון היה יכול בקלות לגרוף הון פוליטי ממבצע צוק איתן, שהסתיים באכזבה. הוא יכול היה לנקוט קו לוחמני יותר מנתניהו ולמצוא חן בעיני מצביעי הימין. אבל הוא בחר להישאר צמוד לראש הממשלה ולעמוד לצידו בחזית אחידה. אם המלחמה תגרום בעתיד לנזק פוליטי, הוא יחול על שניהם באותה מידה.
בית יהודי, לא דתי
מי שכן גרף הון פוליטי, לפחות כפי שהדבר מצטייר מהסקרים, הוא יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. לזכותו ייאמר שבנט הבין מה שרבים ממחנהו עדיין לא, וזה שלהיות ימני, אפילו ימני חזק, אינו מבריח מנדטים אלא להפך.
הרושם שנוצר עד היום הוא כי כדי לכבוש את השלטון צריך "להתמרכז", ולהיות ימין מתון ורך. מתברר שזו טעות. הציבור הולך ונעשה ימני יותר, מפוכח מאשליות המו"מ המדיני וחושש מפינויים לא אחראיים של שטחים שכבר די ברור שיום אחרי שיתפנו, בין אם בהסכם עם ישראל ובין אם לא, יביאו לחילופי שלטון ואבו מאזן יצטרך לפנות את מושבו ברמאללה לנציג חמאס שייטול ממנו את המושכות.
אחרי שהעביר את החוקה בבית היהודי ימשיך בנט במהלך ההתנערות מהצביון הדתי של מפלגתו. מטרתו היא להפוך את הבית היהודי למפלגה גדולה ומרכזית שתתמודד בפעם הבאה על ההנהגה.
לטעמו, את זה אי אפשר לעשות באמצעות מפלגה מגזרית, אלא כללית. לכן הוא מתנער מהרבנים ומעסקני המפד"ל שבמחי הצבעה הפכו את עצמם לבלתי רלוונטיים, כמו חברי הכנסת שהנושא הדתי כן חשוב להם, כגון מוטי יוגב ויוני שטבון.
כך נותרו כמה מהמפעלים של הציונות הדתית, כמו ישיבות ההסדר, המכינות הקדם־צבאיות והישיבות התיכוניות - ללא "אבא דואג" בכנסת. בניגוד לאנשי המפד"ל, בנט לא מעוניין לעסוק בכל אלה. אחרי החוקה החדשה זה כבר קטן עליו.
גם כך מרגישים ראשי המוסדות של הכיפות הסרוגות כי בקדנציה הקודמת, כאשר לבית היהודי והאיחוד הלאומי היו שבעה מנדטים יחד, מצבן היה טוב בהרבה מאשר כעת עם 12 המנדטים של בנט. מעתה ואילך סביר להניח שילך המצב ויחריף.
אם לא די בכך, השבוע חוללה יו"ר הסיעה, איילת שקד, סערה במפלגה כאשר התראיינה לתוכנית המשודרת בערב שבת בערוץ 2. זו לא הפעם הראשונה. הבוס, בנט, יזם בעבר כתבת תדמית באותו ערוץ עבור התוכנית "אולפן שישי" המשודרת בערב שבת.
בתקומה, השותפה בבית היהודי, שממילא אחרי החוקה הולכת ומתרחקת מבנט ומחבורתו, תקפו בחריפות את העניין ואמרו כי מפלגה דתית אינה יכולה לשתף פעולה עם חילול שבת.
איילת שקד ושתי המדינות
אבל מה שהרתיח את ראשי תקומה באותו ראיון של שקד הוא לא רק עיתוי השידור אלא גם תוכן הדברים שאמרה. אייל קיציס, המראיין, שאל אותה איך היא רואה את הפתרון המדיני בעוד 20 שנה מהיום. הדברים שאמרה שקד בתכנית הם לא פחות ממדהימים, בייחוד לאור העובדה כי הדברים ששקד אומרת הם ברשות ובסמכות הבוס שלה.
מאז שימשה מזכירתו הנאמנה בלשכת נתניהו אי אפשר למצוא התבטאויות מנוגדות היוצאות מפי השניים.
בהתייחסה לערביי יהודה ושומרון אמרה שקד בראיון כי "הם חיים את חייהם. גם היום, דרך אגב, יש להם כמובן סוג של אוטונומיה. חייהם האזרחיים מנוהלים לגמרי על ידי הרשות, ואין להם שליטה ביטחונית מלאה. יש בימין אנשים שחושבים שצריך מדינה אחת. לעומתם, אני לא חושבת כך. אני חושבת שזה דבר שהוא לא ישים, זה דבר שלא יחזיק מעמד".
לשאלת קיציס היכן יוכלו לממש את זכות ההצבעה שלהם, השיבה ח"כ איילת שקד כי יוכלו לעשות זאת בירדן, בעוד הם מתגוררים בשטח יהודה ושומרון. "לא צריך להעביר אף אחד ממקומו", אמרה שקד.
לדבריה, "אפשר לייצר (רצף טריטוריאלי). לקחת שטח, לעשות העברת שטחים". קיציס היקשה, "אז זו בעצם מדינה משלהם. לא? זה שתי מדינות לשני עמים". שקד השיבה בחיוב. "זה רק לא ביהודה ושומרון מעל הבית שלי", אמרה.
קיציס התעקש ולא הבין, "אבל רגע, לפי מה שאת אומרת זו ממש מדינה נוספת בתוכנו?" שאל. "זה סוג של. זה חלק... חלק מהם יהיו באמת,
כשאתה מדבר איתי על עוד 20 שנה אני חושבת שחלק משטחי A ו־B צריכים להיות קונפדרציה עם ירדן".
במפלגת הבית היהודי נדהמו רבים מהדברים וכמה מחברי הכנסת במפלגה נזכרו כיצד תקף בנט את נאום בר־אילן של ראש הממשלה נתניהו שבו תמך לראשונה בפתרון של שתי המדינות. מה עוד שלמרות הסערה לא מצא בנט לנכון להגיב לדבריה של שקד ולהכחישם.
אחרי החוקה של בנט והצרות של שקד לא נותר למעשה שום ראש מפלגה בכנסת המתנגד לפתרון שתי המדינות. ההתנגדות נותרה מנת חלקם של שרים וח"כים בליכוד ובבית היהודי.
• • •
בנט מתכונן לבחירות
לשר הכלכלה, נפתלי בנט, יש הרגל לקחת קרדיט על מעשי אחרים: השבוע הודיע שהוא האיש שיזם את המבצע נגד המנהרות (אחרי שההכנות כבר נעשו) • הדוגמאות רבות: בעבר הודיע שידחף את הרפורמה בנמלים - למרות שזה כלל לא באחריותו • אחר כך הבטיח שלא יעשה זאת שוב • ההבטחה, מתברר, נשכחה
נתניהו נפגש השבוע עם אלוף אביב כוכבי, ראש אגף המודיעין בצה"ל, ושיבח אותו על הישגי המודיעין במבצע צוק איתן. לכאורה עניין של מה בכך. טבעי לחלוטין שראש הממשלה יפרגן לאחד הקצינים הבכירים שפעלו במערכה בעזה. אבל לא היתה זו הבעת הוקרה תמימה. זה קרה יממה אחת בלבד אחרי העימות שפרץ בין יעלון לבנט על רקע מעורבותו לכאורה של תא"ל (מיל'), הרב אביחי רונצקי, הרב הצבאי הראשי לשעבר, בהעברת מידע לכאורה בזמן המבצע.
על פי גורמים בכירים במערכת הביטחון, זה מה שקרה במהלך המבצע: נפתלי בנט, שהפך את צוק איתן לקמפיין הבחירות המרכזי שלו עד כה, נהג לרדת לשטח, להיפגש עם חיילים וקצינים ולהעלות את תמונות המפגש לעמוד הפייסבוק שלו. במקביל, ירד לשטח גם הרב רונצקי, כשהוא לבוש מדים - למרות שלא נקרא כלל לשירות מילואים - והשתתף תוך כדי ניצול הדרגות הבכירות שעל כתפיו בתדרוכים של מח"טים ומפקדי יחידות בשטחי הכינוס.
בשלב מסוים קיבלה חטיבת גבעתי הוראה מהדרג המדיני להיערך לכניסה יבשתית לטיפול במנהרות ההתקפיות. היה זה בשלב שבו הקבינט, שהפך למקור בלתי נדלה של הדלפות והתנהלות שערורייתית, לא עודכן בהנחיה של ראש הממשלה ושר הביטחון לצה"ל להיערך לטיפול בעניין.
וכך, כשנודע הדבר לבנט על ידי גורמים צבאיים, מבחינתו היה זה חידוש. למרות זאת, הדבר לא הפריע לו להתבטא בעניין בתקשורת ובקבינט ולדרוש טיפול במנהרות. בזמן שהוא דיבר - ההכנות לטיפול במנהרות כבר נעשו.
באופן דומה, בנט רמז כי על הצבא להיכנס קרקעית לעזה - אחרי שההחלטה על כך כבר התקבלה.
בנט אף יצא בתקשורת בחריפות נגד המו"מ עם חמאס במצרים - אחרי שזה התפוצץ והירי חודש, וכל זאת אחרי שאישר בהרמת אצבע כמה ימים קודם לכן את קיומו של המו"מ במתווה המצרי.
במבצע צוק איתן שיכלל בנט את מה שהפך אצלו למגמה בשנה וחצי האחרונות - לקיחת קרדיט על מעשים של אחרים.
בניגוד לדבריו של בנט, לא הוא יזם את מבצע המנהרות. כאמור, המידע הגיע אליו מהצבא אחרי שההוראה על כך כבר ניתנה על ידי נתניהו ויעלון.
כך למשל, בעבר הצהיר בנט כי הוא מקדם בכל הכוח את הרפורמה בנמלים. "לא ניכנע הפעם לוועדים", הכריז. שר התחבורה ישראל כ"ץ, הבולדוזר האמיתי מאחורי המהלך, השתומם למשמע הדברים. "לא זכור לי שמיניתי את בנט לפרויקטור של המשרד לעניין הנמלים", אמר. בשיחה סגורה שהתקיימה כמה זמן לאחר אותה תקרית, אמר בנט לשומעיו כי המקרה לימד אותו לקח וכי הוא למד שלא לנכס לעצמו הישגים של אחרים. הלקח היה קצר מועד. השבוע חזר לסורו.
• • •
לבנט יש הסבר אחר. לדבריו, אין סיבה שחבר קבינט יהיה שבוי בקונספציה של אגף המודיעין בצבא ועליו למצוא מקורות מידע משלו כדי לקנות לעצמו ידע ותפיסה רחבה כדי לגבש את עמדתו.
בדבריו בהחלט הצביע בנט על בעיה מובנית. ברגע שגוף אחד, גדול ומוכשר ככל שיהיה, אחראי לאיסוף המידע, לניתוחו, לעיבודו ולמסירתו לשרים על פי השקפת עולמו, אין לשרי הקבינט מספיק כלים אובייקטיביים כדי לקבל החלטה מושכלת.
כך למשל, אחרי פינוי גוש קטיף טענו באמ"ן בכל תוקף כי חמאס אינו מעוניין לנצח בבחירות מאחר שהוא אינו מעוניין בנשיאת האחריות השלטונית הכרוכה בכך. עד יום הבחירות התעקשו באגף המודיעין, בכל הסקירות שנתנו באותם ימים לראש הממשלה, לשרים ולחברי ועדת החוץ והביטחון, חזרה ההערכה הנחרצת הזאת. מי יודע כמה החלטות מדיניות וביטחוניות התקבלו באותם ימים על סמך הערכה זו. כאשר חמאס ניצח בגדול - כולם הוכו בתדהמה.
עם זאת, בנט פעל בניגוד לנהלים כשנפגש עם קצינים מאחר שהדבר טעון אישור של שר הביטחון. ההיגיון ברור: מה שמתחיל כדליית מידע על ידי שרים באופן פרטי, יכול לגלוש לצוותי מקורבים לובשי מדים. לפוליטיזציה של הצבא. מצד שני, ההגמוניה של אמ"ן בהחלט יכולה להיות גורם למידע חסר עבור שרי הקבינט.
• • •
בכל מקרה, כדאי לשים לב להצהרתו של בנט. דבריו על כך שהוא שיזם את פרויקט המנהרות והציל את יישובי עוטף עזה - עשויים להעיד על מגלומניה פוליטית והאדרה אישית ברמות שלא הכרנו עד כה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
