הפרקליטות צריכה לקבל את עיטור העוז. גם החולק על עמדתה המהותית אינו יכול שלא להתפעל מאומץ הלב והעצמאות הראויה שהפגינה אתמול. למרות הרוח הגבית שלה זכה הנגבי בתקשורת בשבועות האחרונים, החליטה הפרקליטות לערער על זיכויו ולדרוש, בשם האינטרס הציבורי, הטבעת אות קלון מוסרי על עדות השקר שבה הורשע. טענות סנגוריו המעולים של הנגבי בדבר היחס בין כתב האישום המקורי לבין ההרשעה בפועל, חלוף הזמן, זכויותיו הרבות כאיש ציבור והעונש שכבר נשא בעצם הרחקתו משולחן הממשלה בשנים האחרונות, שובות את הלב ממבט ראשון. ראוי שיהוו שיקול להקלה בעונש, אך לא לעניין הקלון. כפי שקבע בעבר השופט חשין, עונש לחוד וקלון לחוד. שני אלה הם כ"מים וכשמן" שסמוכים זה לזה אך לא יתערבבו יחדיו. לעניין העונש, ניתן וראוי בהחלט להתחשב במכתבי ההערכה הרבים והמרשימים, יוצאי דופן בהיקפם ובתוכנם. גם הצהרותיו של הנגבי בזכות שלטון החוק והכבוד שהפגין כלפי בית המשפט ראויים לבוא במניין השיקולים. כנגדם עומדים הכחשותיו החוזרות ונשנות וסירובו להתחרט בפומבי על מעשיו. מכל מקום, לכל אלה אין כל רלוונטיות לעניין הקלון, שהוא קביעה משפטית, ערכית ומוסרית. אפילו שב הנגבי בתשובה שלמה וכיום הוא צדיק גמור, חומרת עדות השקר במקומה עומדת, וקלונה מהדהד. אף שבימים האחרונים ניסו להמעיט מחומרתה, לא מדובר בעבירונת קטנטנה אלא בפשע שדינו עד שבע שנות מאסר. גם עקרון השוויון לפני החוק ראוי להישקל. מפקדי האוגדות, תא"ל צ'יקו תמיר ותא"ל עימאד פארס, הלכו הביתה בשל אי אמירת אמת שנסיבותיה חמורות הרבה פחות. במקרה דנן השקר הועלה עלי כתב, והנגבי חזר עליו פעמיים בעדותו לפני השופט חשין ועוד כמה פעמים בתקשורת. לא מדובר כאן בכשל חד-פעמי או בפליטת פה ספונטנית, אלא בעדות שקר שתוכננה מראש ומילותיה נבררו בקפידה. מעמדו הרם של הנגבי, שר וח"כ, רק מחמיר את עוצמת הקלון ואינו מקל עימו. שערי תשובה לא ננעלו, אך ראוי שהכניסה בהם לא תלווה בהקלת ראש בחומרתה היתירה של עדות שקר על השלכותיה הערכיות והמוסריות.
X
