ארבעה חודשים לאחר אירוע הירי בכלא רימונים, בו האסיר סמואל שיינביין פתח בירי ופצע מספר סוהרים, ועדת הבדיקה מצאה כי גורמים שונים בשב"ס נושאים באחריות אישית ופיקודית גם יחד לכשלים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר אהרון פרנקו, מינה ועדה שבדקה כיצד הצליח האסיר להערים על כל מערך הביטחון של הכלא ולהחדיר אליו אקדח. גם המשטרה חקרה, אך התשובה לשאלה נותרה בלתי פתורה.
ב-23 בפברואר השנה נפל דבר בשירות בתי הסוהר. בפעם הראשונה בתולדות הארגון, ירה אסיר בנשק חם שהוברח לתוככי הכלא, לעבר סוהרים ואסירים בתוך כתלי בית הסוהר ופצע כמה מהם באורח קשה עד קל עד שנורה למוות.
הוועדה לא מצאה תשובה כיצד הצליח שיינביין להחדיר אקדח לכלא, אך קובעת שלא היה לשיינביין כל סיוע מבפנים מצד סוהר או אסיר, אלא "פעולות רשלניות ואי קיום הוראות במשך תקופה ארוכה, שהביאו בסופו של דבר לקרות האירוע".
הדלי עם התחתית הכפולה
הועדה לא גילתה כיצד הצליח שייניבין להחדיר אקדח לכלא, אך קבעה כי קיימות שתי אפשרויות לכך: או על ידי זריקתו מחוץ לגדר הכלא לכיוון השיחים, להם יש לו גישה חוקית בעת עבודות הניקיון, או הסלקתו ברכב של איש סגל הכלא ואיסופו בזמן עבודתו ברחיצת המכוניות של אנשי הסגל.
עוד מצאה הוועדה, כי שיינביין נהג להסתובב ברחבי הכלא, כדבר שבשגרה, עם דלי בעל תחתית כפולה. העובדה שנהג לצאת לחופשות הפכה אותו לבעל פוטנציאל הברחה מסוכן שמומש. "מנגנוני הביטחון קרסו הודות לשילוב עובדת היותו 'בן חורג' ו'אמריקאי מוזר' שלא נשקפת ממנו סכנה. האסיר הרגיל את סגל בתי הכלא שהוא בסך הכל 'עובד חרוץ' בעל 'הדלי' שלו, שנתפש כבר כחלק מגופו, נטען בדוח הוועדה.
בשאלת המניע קבעה הוועדה, כי שיינבין החליט לבצע את "התוכנית הגדולה" לפיה יערוך אירוע ממשי שייזכר לשנים. לשם כך ניסה לגנוב נשק מתושב רמלה, מתוך מטרה לבוא מחופשה עם הנשק ולייצר אירוע הכולל הרג בני ערובה ושחרור המוני של אסירים. מטרת המשנה שלו הייתה לעורר את הציבוריות בישראל לעובדה שאסירי ה"חוליה" האחראים לחלוקת האוכל בכלא הם "השולטים" בכלא ולא הסוהרים, זאת משום שכעס על אנשי ה"חוליה" באגפו, שלדבריו החסירו ממנו אוכל ולא סיפקו את דרישותיו הטבעוניות.
מסקנות הוועדה מצביעות על מספר כשלים חמורים בחמישה תחומים עיקריים: היעדר תרבות של וידוא ביצוע אפקטיבי ואיכותני של הנהלים הקיימים והצורך בביצוע חשיבה מחודשת ועדכנית בנושא הנהלים הקיימים, תפיסה מיושנת ולא אפקטיבית של מנגנוני החיפוש על גוף האסירים ובכל מעגלי האבטחה הקיימים והצורך בהסטת משאבים לשילוב אמצעי גילוי טכנולוגיים, תפיסה דוגמטית וחסרת מעוף של תפקיד המודיעין בשב"ס, תוך הסתכלות רק על האסירים כמקור מידע, הגדרת האיום העיקרי כ"בריחת אסיר" ושימת איום משמעותי כ"החדרת נשק חם" ברמה משנית של חשיבות, היעדר חשיבה "מחוץ לקופסא" לגבי אסיר "נחבא", קרי אסירים "חיוביים" היוצאים לחופשות ומשובצים לעבודות עד כדי חוסר כיסוי מודיעיני כלל.
עוד מצאה הוועדה, הזנחה של הטיפול בדלתות הבטחון בכלא והעדר יישום ראוי של הנהלים המחייבים רוטציה בקרב אסירי עבודה ואסירים בכלל השוהים שנים ארוכות באותו אגף.