כשיובל סגל לא מתפנק או מפנק עם קרן מור במהלך מקבצי הפרסומות, הוא מבלה בחדר החזרות של תיאטרון בית ליסין, לקראת הצגה חדשה ששמה "שבטים" שתעלה ב־25 במאי.
לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המחזה, מאת המחזאית הבריטית נינה ריין, עוסק בצעיר חירש, בן למשפחה שומעת, שמתאהב בבחורה שומעת, בת להורים חירשים. המחזה מעלה שאלות בנוגע ליכולת של החברה לקבל לקויות. את ההצגה מביים רוני פינקוביץ' ולצידו של סגל, שמגלם את אביו של הילד החירש, משחקים בה גם ידידיה ויטל, אגם רודברג, יעל לבנטל, אור בן מלך ולורין מוסרי.
"המחזה עוסק במשפחה שצריכה לקבל את העובדה שיש לה ילד חירש, אבל למעשה מתכחשת לזה", מסביר סגל. "זו משפחה לא מתקשרת. לכאורה הם כאילו מדברים על הכל, אבל לא באמת מדברים ולא באמת מקשיבים".
הדמות שאתה מגלם מאוד מרוכזת בעצמה ומעצבנת. איך מזדהים עם דמות כזאת?
"אני לא בא מהמקום השיפוטי, אני מנסה להבין אותו, את האמת שלו, את הרצונות שלו. בתור אבא אני מודע לדיאלוג הטעון והמורכב שקיים בין הורים לילדים, הפער בין מה שאתה רוצה שהם יהיו לבין הקבלה של מה שהם".
ב־26 במאי חוזרת ל"רשת" (ערוץ 2) הסידרה שגם יצרת, "טקסי דרייבר". איך אתה מרגיש בנוגע לכך שהבייבי הטלוויזיוני שלך חוזר למסך?
"לצערי עבר יותר מדי זמן מאז העונה הראשונה, אבל אני שמח שזה קורה. בעונה הזאת הגיבורים פשוט מתבגרים אבל עם הצבעים המיוחדים ל'טקסי'. לטעמי הסידרה הזאת לא מוערכת מספיק".
נפגעת מהביקורות על העונה הראשונה?
"חלק מהביקורות היו מצוינות וחלק לא. בטח שזה מרגיז אותי, כי לפעמים אני רואה שהמבקרים שנתנו ביקורת לא טובה פתאום משנים את דעתם. אם אנשים היו עסוקים בלכתוב וליצור, הם לא היו כותבים טורים פלצניים. זה מה שאני מרגיש".
עם כל העבודה שלך בתיאטרון ובטלוויזיה, בסוף הכי מזהים אותך עם הפרסומות.
"זה נכון שמזהים אותי מהפרסומות, וזה מקסים בעיניי. זה משהו שעושים בלי יומרה, בלי לחשוב שמשנים עולם, וזה אחלה. ניגשים אלי המון ברחוב - ואין לי בעיה עם זה. מעבר לזה שאני יוצר, אני גם בעל משפחה שצריך לפרנס, ומבחינתי עדיף קמפיין כזה שאני עומד מאחורי התכנים שלו מאשר לפרסם תכנים שאני לא מאמין בהם. לא הייתי רוצה להשתתף בפרסומת שבה אני עושה משהו פאתטי במיוחד".