עשר שנים לאחר שהופיע על המסך בפעם האחרונה, ושישים שנה בדיוק מאז שיצא ממימיו עתירי הקרינה של האוקיינוס השקט כדי להחריב את טוקיו לראשונה, מלך המפלצות היפני גודזילה חוזר. והאמת? הוא נראה די אחלה לגילו.
לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"גודזילה", הרימייק ההוליוודי החדש והמצופה שביים גארת' אדוארדס הבריטי, הוא הסרט השלושים שבו מככבת לטאת הדינוזאור האימתנית. קדמו לו 28 הפקות של אולפני טוהו היפניים, ורימייק הוליוודי נורא אחד מ־1998, שעליו חתום רולנד אמריך ("היום השלישי").
במובנים רבים, גודזילה הוא הג'יימס בונד היפני; אייקון תרבותי גמיש שמתאים את עצמו מחדש עבור כל עידן וכל דור. במשך השנים הפך גודזילה ממטפורה בוטה לנשק גרעיני, לדמות קאמפית משעשעת המיועדת לילדים. הוא הופיע בסדרות אנימציה ובחוברות קומיקס, הפך למילה נרדפת ובינלאומית ל"ענק", ודמותו נקשרה לאינספור מוצרים נלווים שהניבו רווחים של מיליארדי דולרים. העובדה שהטריילר לסרט החדש בכיכובו, שהופק בתקציב של 160 מיליון דולר, הפך במהרה לטריילר הנצפה ביותר ברשת בשנת 2014 מוכיחה שכוחו עדיין במותניו.
ניסוי ותהייה
המפלצת המפורסמת נולדה בכלל במקרה, אי אז במארס 1954, כאשר המפיק טומויוקי טנקה מאולפני טוהו היפניים התבשר כי עליו למצוא במהירות נושא לסרט, לאחר שהפרויקט שעליו עבד קרס.
טנקה, שבדיוק עלה למטוס, התיישב במושבו והחל לדפדף בעיתון. הסיפור שמשך את עיניו עסק בסירת דיג יפנית בשם דאיגו פוקוריו מארו (דרקון בר מזל מספר חמש) שהזדהמה בקרינה רדיואקטיבית בשל חשיפה לקרינה מניסוי סודי שערכה ארה"ב בפצצת מימן.
התקרית המרעישה השיבה את האומה היפנית המובסת לטראומה הגרעינית שניחתה על הירושימה ונגסקי פחות מתשע שנים קודם לכן, פתחה מחדש פצעים שטרם הגלידו, ועוררה במדינה פחד מחודש ומאוד ממשי מפני אסון אטומי נוסף.
טנקה מיהר לזהות את ההזדמנות שנקרתה בדרכו. שנה קודם לכן צפה בסרט "The Beast from 20,000 Fathoms" - סרט מפלצות אמריקני על דינוזאור שמתעורר משינה של מיליוני שנים בעקבות ניסוי גרעיני בקוטב הצפוני. המפלצת העצבנית - שעוצבה והופעלה בטכנולוגיית סטופ־מושן בידי גאון האנימציה ריי האריהאוזן - עושה את דרכה לניו יורק, ומחריבה את העיר כליל.
כרזת הסרט "גוג'ירה" מ־1954
טנקה מאוד רצה לעשות סרט מפלצות משל עצמו, אבל הרגיש כי יש צורך בזווית יפנית שתייחד אותו. מה יקרה, שאל את עצמו, אם נשלב בין הסיפור של הסרט האמריקני לסיפור של דאיגו פוקוריו מארו?
מפאת לחץ הזמן והתקציב המוגבל שעמד לרשות טנקה וצוותו, הרעיון לעשות שימוש בסטופ־מושן נזנח ובמקומו הוחלט לעצב חליפת גומי ענקית שתולבש על שחקן, ולבנות מודלים שאותם יוכל השחקן להחריב.
לאחר דיונים רבים וכמה רעיונות לא מוצלחים (על פי אחת ההצעות, ראשה של המפלצת היה אמור להיות מעוצב בצורת ענן פטרייתי), הגיעה החבורה להחלטה שהמפלצת שלהם תתנשא לגובה של חמישים מטרים, ותשלב בין כמה סוגי זוחלים פרה־היסטוריים. שאגתה המצמררת, שהפכה באופן מיידי לסימן ההיכר שלה, נוצרה באמצעות פריטה על מיתרי קונטרבס שמהירותה שונתה. השם שהעניקו ליצור שבראו היה גוג'ירה - שילוב בין המילים היפניות לגורילה (גורירה) ולווייתן (קוג'ירה).
ביום של הפצצה
באוקטובר 1954, מפעיל הרדיו של סירת הדיג הנגועה מת מהרעלת קרינה. חודש לאחר מכן, בתזמון שלא היה יכול להיות מושלם יותר, "גוג'ירה" הסתער אל תוך אולמות הקולנוע והותיר את הקהל היפני בהלם מוחלט.
סצנות הפתיחה של הסרט, שהציגו שורה של סירות שנעלמות באוקיינוס באופן מסתורי, לא הותירו ספק בדבר מקורות ההשראה. וברגע שהמפלצת הגרעינית הופיעה והחורבן המוחלט החל, "גוג'ירה" פסק להיות סרט והחל להיות סוג של תרפיה לאומה היפנית המצולקת. לא פלא שההקרנות הראשונות של הסרט לוו בקולות של בכי חרישי.
"גוג'ירה" לא היה סרט קליל, בלשון המעטה. המפלצת, שמתעוררת מרבצה בקרקעית הים כתוצאה מניסויים גרעיניים, ושהופכת בעקבות הקרינה לסופר־מפלצת שיורקת להבה אטומית כחולה וקטלנית, העניקה לפחד הקולקטיבי ששרר ביפן פנים ושם. וגם ההקשרים להירושימה ונגסקי היו ברורים לחלוטין. בשלב מסוים, למשל, אם המחבקת את ילדיה רגע לפני שהמפלצת מועכת להם את הצורה, מנחמת אותם בכך שהיא מבטיחה להם שבקרוב יפגשו את אביהם. בסצנה נוספת, אחת הדמויות מצהירה שתשרוד את ההתקפה של גוג'ירה בדיוק כפי ששרדה את ההתקפה על נגסקי. סצנה קשה אחרת מציגה את תוצאות הלוואי של ההרס, ומתמקדת בילד צעיר שהרופאים לא מותירים לו סיכוי לשרוד, עקב רמת הקרינה הגבוהה שספג.
אלה היו רגעים אמיתיים מאוד, שצצו בתוך סרט אימה/מדע־בדיוני. והרגעים האלה, עם הריגוש הגדול שהתלווה לצפייה במפלצת המחרידה, והדיונים האתיים הרציניים מאוד (והאקטואליים מאוד) שהדמויות ניהלו סביב הדרך שבה יש להתמודד עם המשבר, הפכו את "גוג'ירה" לאחד הלהיטים הגדולים ביותר ביפן באותה שנה.
יותר מכך, ההצלחה של "גוג'ירה" הולידה ז'אנר שלם של סרטי מפלצות ענק - סרטי קאיג'ו (kaiju) - שהפך במרוצת השנים לאחד הז'אנרים המצליחים והאהובים ביותר ביפן. סרט המשך נראה בלתי נמנע, ואכן, פרק נוסף בעלילותיה של המפלצת נחת באולמות שישה חודשים קצרים אחר כך.
מאויב לאוהב
ההצלחה הגדולה של "גוג'ירה" לא נעלמה מעיניהם של האמריקנים, אך משהו ללא ספק הלך לאיבוד בתרגום. ב־1956 הופצה בארה"ב גירסה אמריקנית וערוכה מחדש ללהיט היפני, תחת הכותרת "Godzilla, King of the Monsters" (את השינוי בשמה של המפלצת נהוג לתלות בטעות אנוש שנבעה משמיעה לקויה). אל תוך הסרט המקורי הוחדר השחקן ריימונד בר (שיתפרסם מאוחר יותר כפרי מייסון), כדי שיסביר באנגלית את מה שמתרחש על המסך. תוך כדי, בערך שליש מהגירסה היפנית נחתכה החוצה, ואיתה הלכו גם רוב הקטעים המצמררים שהפכו את "גוג'ירה" לסרט מפלצות כה ייחודי.
בסופו של דבר, במובן הקופתי, זה לא שינה הרבה. גם הגירסה האמריקנית הפכה ללהיט וגרפה יותר מ־2.5 מיליון דולר. באופן אירוני, רק ב־2004, לרגל חגיגות החמישים לגודזילה, הופצה בארה"ב הגירסה היפנית המקורית, והאמריקנים יכלו סוף סוף להיחשף לכוונתו המקורית של המשורר. הדבר גרר הערכה מחודשת של "גוג'ירה", ותרם רבות לתפיסה הרווחת שלפיה מדובר בשיאה האיכותי של הסידרה כולה, ובאחד מסרטי האימה־מד"ב המשמעותיים והחשובים ביותר במאה העשרים.
ב־1962 יצא לאקרנים "קינג קונג נגד גודזילה", החלק השלישי בסידרה. בניגוד לשני החלקים הראשונים הוא צולם בצבע - דבר שהבליט את העובדה שהמפלצות לא היו יותר מאנשים מקפצים בחליפות גומי כבדות ומחניקות - וכתוצאה מכך, גם הטון השתנה. האימה והפחד הקיומי שאפפו את הסרט הראשון (ובמידת מה גם את הסרט השני) התנדפו לטובת קרב ענקים בין שתי המפלצות הקולנועיות, ובעקבות ההצלחה העצומה של הסרט, המודל הזה נשמר גם בסרטים הבאים. אולפני טוהו החלו לפתח יריבים חדשים עבור גודזילה, והסרטים הבאים בכיכובו הפכו בהדרגה לקרבות WWF משעשעים בין יצורי ענק, ובהדרגה הפך גודזילה מאויב לאוהב והחל להגן בגבורה על האנושות מפני הפולשים הנוספים שאיימו על כדור הארץ.
בהדרגה הפכה הסידרה לבידור קאמפי מטופש ומצחיק המיועד לכל המשפחה ועברה גלגולים שונים, עד שב־1995 החליטו קברניטי הסידרה להציב מול גודזילה יריב קטלני שגובר עליו, ואבוי, הורג אותו. בד בבד נמכרו הזכויות על הדמות האייקונית לאולפני סוני, לטובת רימייק אמריקני ראשון.
הגודל לא קובע
אבל מלך המפלצות לא היה יכול להרשות לעצמו להיעדר זמן רב מדי, שכן הגירסה ההוליוודית של "גודזילה", שבה כיכבו מתיו ברודריק וז'אן רנו, התבררה כאסון מוחלט.
רולנד אמריך, שביים, החליט להתעלם לחלוטין מההנחיות של אולפני טוהו, והציב על המסך מפלצת ממוחשבת שהיתה דומה הרבה יותר ליצור פרה־היסטורי מ"פארק היורה" מאשר למפלצת היפנית. ו"גודזילה", שלווה בסיסמה השיווקית "הגודל כן קובע", אמנם לא נכשל, אך הוא ללא ספק נתפס כאכזבה ענקית.
הגירסה האמריקנית ל"גודזילה" היתה אמורה להיות הסרט הראשון בטרילוגיה, אך לאחר הפיאסקו החליטו אולפני סוני לזנוח את התוכנית, ואולפני טוהו שבו לעבוד במרץ כדי לתקן את הנזקים שנגרמו למותג. "גודזילה 2000", שיצא ביפן ב־1999, חזר לשיטת ה"איש בחליפה" (עם מעט עזרה ממוחשבת), והשיב את הסידרה למסלול.
ב־2004, במקביל לחגיגות יום ההולדת ה־50 לגודזילה, קיבלה המפלצת המפורסמת כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והופיעה ב"Godzilla: Final Wars", סרט פסיכי לחלוטין שאסף את כל המפלצות האימתניות שבהן נלחם לאורך השנים, ושיחרר אותן לחופשי כדי שירסקו את ערי העולם לרסיסים. היה קשה לבקש פרידה ראויה יותר מהמפלצת האהובה, ששרדה כל כך הרבה תקופות, אופנות וחידושים טכנולוגיים. ואכן, באולפני טוהו מיהרו להודיע כי גודזילה יוצא לחופשה ממושכת (שלישית בהיסטוריה שלו). חופשה שנמשכה עד היום.
* * *
ביקורתיש יותר כבוד
לזכותם של הבמאי גארת' אדוארדס וחבריו ייאמר שהם הכינו את שיעורי הבית שלהם. בניגוד לגירסה הביזיונית של רולנד אמריך מ־1998, הגירסה ההוליוודית שלהם ל"גודזילה" שואבת השראה ישירה מ"גוג'ירה", שהוציא את הסידרה לדרך ב־1954, ומגלה כבוד רב למסורת הקולנועית הארוכה והמפוארת שהתפתחה בעקבותיו.
אבל למרות שהמפלצת עצמה מרשימה מאוד (ונאמנה מאוד לעיצוב המקורי), ולמרות שהטון חמור הסבר שנוקט אדוארדס מצליח לקשור את הסרט לאירועים אקטואליים (למשל האסון הגרעיני בפוקושימה) ולטעון אותו בממדים מטפוריים מחודשים (ובלא מעט פרנויה), הממד האנושי של הסרט - שמייצגים שחקנים דוגמת בראיין קרנסטון וז'ולייט בינוש - פשוט מתגלה כפארש טוטאלי.
באופן מצער, שיאו הדרמטי של "גודזילה" החדש מגיע כבר בדקתו העשירית. ובאופן מצער עוד יותר, הפרידה המוקדמת (והדי מפתיעה) של אחת הדמויות הראשיות, שמגיעה קצת אחר כך, מותירה בסרט ואקום שאינו ניתן למילוי. כך נותרים הצופים עם סרט ענק ומרהיב, שלא כל כך יודע מה לעשות עם עצמו.
שלא תבינו לא נכון: יש בסרט דברים יפים, ויש בו גם רגעים כיפיים. כאמור, ההתחלה מצוינת. וגם כל מה שמוביל לחשיפה הראשונה של המפלצת מנוהל באופן אפקטיבי ביותר. אבל ברגע שהחתול יוצא מהשק (והדמות המרכזית ההיא נעלמת מהשטח), הקונסטרוקציה כולה מתחילה לחרוק ולזייף.
בסופו של דבר, מלבד הטון הכריסטופר נולאני, האפקטים המושקעים, והסצנות (המעטות מדי, והקצרות מדי) עם המפלצת, פשוט אין ל"גודזילה" מה למכור. אבל גם אם הסרט אינו מממש את כל ההבטחות שפיזר בטריילרים המעולים שקדמו לצאתו, על דבר אחד אין ויכוח: הרימייק החדש מצליח להשכיח את הפיאסקו של אמריך, ולהוכיח שגם במערב יכולים להפיק סרט של גודזילה שראוי לשמו. לא סרט מפיל, אמנם, אבל לפחות אנחנו בכיוון הנכון.
"גודזילה" ("Godzilla"), במאי: גארת' אדוארדס. ארה"ב 2014
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו