"הם ריסקו לי את הקריירה": הסיפור של עומרי קנדה חייב להיספר

עומרי קנדה היה כדורגלן טוב. ברזומה שלו אליפות עם הפועל ת"א וגם שלושה גביעים. מצד שני, הוא תמיד קוטלג תחת ההגדרה "טיפוס". אמרו עליו שטותניק, יצאו עליו סיפורים מפוקפקים כמהמר כפייתי. ואז, יום אחד לפני כעשור, התאדה מהנוף. נעלם. אף אחד לא חשב שבתחילת 2025 הבחור יצוץ ככוכב הפודקאסט המצליח "קיקטוק" שסוחב אחריו עשרות אלפי מעריצים.

"אני מכור לאהבת קהל", הוא מודה. "לפעמים כשאני זקוק לה, אני יורד לרחוב בתל אביב ומטייל קצת רק כדי לשמוע 'קנדה, אוהבים אותך'. זה הסיפוק. שעה של טיול ואני נרדם כמו תינוק. התשוקה לאהבה ולכפיים זה משהו שקשה לכדורגלן להתנתק ממנו. לא שאני מזלזל, אבל היו שחקנים טובים שלא זוכרים אותם. לי לא היתה קריירה גדולה, אבל זוכרים את הפנים, את המניאקיות, את ההימורים. אני תמיד בתודעה".

קנדה הוא צעיר בן 38 עם ביוגרפיה של קשיש בן 88. עזבו כדורגל, גירושים, הימורים, שאליהם עוד נגיע - זו היכולת שלו לספר את סיפור חייו בפתיחות שממגנטת את מעריציו.

"יום אחד גילי ורמוט, חבר טוב ששיחק איתי, התקשר ושאל אם אני רוצה לבוא לפודקאסט", הוא מספר. "שאלתי 'מה צריך לעשות?' אמר 'כלום, תהיה אתה'. היה סבבה. פודקאסט טוב. מדברים על כדורגל נטו ומדי פעם מכניסים סיפור מצחיק. גילי אמר 'תביא סיפור'. עשיתי רשימה ומצאתי שיש לי ים סיפורים, מכל מאמן שעברתי בקריירה. יש הרבה שחקנים עם סטוק גדול, השאלה היא איך מגישים את הסיפור, ופתאום, לפי התגובות, אני רואה שיש לי כישרון.

"עם האינסטגרם יש לי רומן קצר. הגעתי לפודקאסט עם 3,500 עוקבים והיום אני עם 24 אלף, מקבל 8,000 לייקים. מטורף, ואנשים רק מחכים לסיפורים. אני חושב לעצמי 'הזיה', וגילי אומר 'אתה לא מבין איזה כיף היה, תבוא עוד פעם'. בטח שבאתי".

"ידעתי שאהיה כדורגלן"

קנדה נולד בפתח תקווה לדפנה, מורה מוכרת בעיר, וליגאל, קבלן בעל שם. רק שהוא, מגיל צעיר, התעניין בכדור. "ידעתי שאהיה כדורגלן", הוא מספר. "הייתי מהיר, תמיד שיחקתי עם גדולים ממני. מאוד אהבתי את המסגרת. בימי שישי, כשכולם ישבו על הברזלים ליד קולנוע 'היכל' עם נקניקייה וקולה, אני הייתי אחרי ארוחה של אורז, דגים ומים. הולך לישון בתשע וקם בשבת למשחק בשש וחצי בבוקר. הייתי ממוקד מטרה, רציתי להיות כדורגלן טוב. ההורים תמיד אמרו 'אם לא תלמד, לא תהיה שחקן', ולא ידעתי איך זה בדיוק קשור".

תיכון בליך ברמת גן, שביקש להיות אימפריית כדורגל, צירף את קנדה בלי קשר להישגיו בלימודים, העיקר שיעזור להם לזכות באליפות הארץ לתיכונים ויוביל אותם לאליפות אירופה. הם פתחו את הכיס ומימנו לו את הכרטיסיות לאוטובוס.

ההצלחה בבליך גרמה למועדונים הגדולים לשים עליו עין, ובגיל 19 כבר שיחק בקבוצה הבוגרת של הפועל פ"ת. שלוש שנים אחר כך הגיע לאימפריה המתוקשרת של הפועל ת"א.

"הייתי שחקן חכם וגם נוכל, במובן הטוב של המילה", הוא מחייך. "ככדורגלן אתה לא יכול להיות בן אדם טוב, צריך להיות טיפונת מלוכלך. לדעת איפה לעמוד, איך ליפול, איפה למשוך בחולצה כדי להגיע ראשון. בתקופתי לא היה VAR כמו היום ולא הייתי שחקן גבוה, אבל אולי רק פעם אחת מישהו הבקיע עלי גול בנגיחה. הייתי מושך שחקנים למטה, דורך להם על הרגל. היום דברים כאלה הם מייד פנדל".

הגעת לאליפויות, גביעים, ליגת האלופות.

"היו לי תחושות של 'הכי גדול בעולם', אבל תוך כדי צריך להתמודד עם הרבה דברים. המעברים המהירים משמחה לאכזבה, אבל בסוף המזל הולך עם הטובים והיתה לנו עונת דאבל בלתי נשכחת בהפועל ת"א".

שיחקת עם ערן זהבי, הוא הגדול מכולם?

"מבחינתי הכישרון הכי גדול ששיחקתי איתו היה גילי ורמוט. זהבי הוא אחד בדורו מבחינת ווינריות, הישגיות, התמדה. יש לו את זה ביג טיים. להגיד שהוא היה הכי מהיר, חזק, טכני? לא, אבל הוא עשה מיקס מהכל. אני חבר טוב שלו, יודע מה עובר עליו העונה במכבי ת"א ויודע למה הוא לא יוצא על המאמן לאזטיץ', שמשאיר אותו על הספסל. אבל כשהמורה לספורט הזה יחזור הביתה, יתחילו לצאת דברים".

מי המאמן שאתה הכי זוכר בקריירה?

"עם ניצן שירזי, עליו השלום, היו לי סודות ויחסים שאקח עד הקבר. ללא ספק המאמן האהוב עלי.

"שלומי דורה הכי גבר ועם אלי גוטמן היו רומנים. כשאתה טוב איתו, אתה מלך העולם, וכשאתה בבעיה איתו - זו בעיה. הוא נוטר ולא שוכח".

באחד הפודקאסטים קנדה מספר סיפור מתוך הספר "מעשה בחמישה ערבובים", מאת א' גוטמן.

"יודע מה הוא עשה לי?" הוא נזכר. "היה לנו משחק דרבי נגד מכבי ת"א. קניתי כרטיסים לכל מי שאני מכיר, כי מראשון עד חמישי גוטמן תרגל אותי בהרכב הפותח. ביום שישי הבנתי שקורה משהו, כי הוא כבר לא כל כך דיבר איתי. בשבת הוא קרא לי 'תקשיב, החלטתי לפתוח עם דני בונדר'. הרגשתי את הצינור היטב ואתה לא יכול לדבר, זה חלק מההתחשלות, קריירה של כדורגלן".

איך מתמודדים?

"זו היתה בושה ללכת אז לפסיכולוג, ועוד לאחד כמוני, שהתבייש לספר, שהתמודד עם הכל לבד. ניהלתי יומן ביני לבין עצמי, כי סחבתי המון, בעיקר את הדברים האסורים שעשיתי. היו לי חיים כפולים, החזקתי שני פלאפונים. מבחינה מקצועית זה לא הורגש, כי היתה לי יכולת להחליף בשנייה זהויות, בין עומרי הפרטי לעומרי של הכדורגל".

אנשים לא ידעו שכבר בתחילת דרכו המקצועית קנדה סטה מהדרך הנכונה. "התחלתי להמר ממש לפני הצבא", הוא מספר. "אח של חברה משך אותי לעולם המפוקפק של כסף קל. נשאבתי ללופ של ריגושים. יכולתי למנוע את זה אם רגע הייתי משתף אחרים, אבל נהניתי. זה נראה לי טירוף, והבעיה היתה שזה לא פגע בצד המקצועי. אם זה היה פוגע, הייתי מפסיק מייד".

הימרת על משחקים שלכם?

"מה פתאום. אם הייתי מהמר לא היתה לי בעיה להגיד לך, אבל לא הייתי במקומות האלה. תבין, אני אומר היום מה שאני רוצה, שם פס על מה שאחרים חושבים, אבל לא הגעתי לשם".

"אתה חושב שבליגה הלאומית ובליגת העל אין הימורים? פשוט עוד לא הגיעו לשם. יש משחקים שעד היום אני יודע בוודאות מה יקרה בהם. איפה שיש כסף יש הימורים, ואיפה שיש הימורים יש מכירות. גם שופטים מוכרים, כבר היו פרשות"

למה מהמרים?

"זה אדרנלין מטורף. הייתי מרוויח בקבוצה סכומים של 50 אלף שקל בחודש. קיבלתי אוטו, דלקן, בגדים, נעליים. גרתי בבית בצהלה. על מסעדות לא שילמתי, רק טיפים. אתה כבר לא יודע מה לעשות. זה לא כמו היום שיש כאלה שעוזרים והיו יכולים לשים אותי במקום אחר מבחינה כלכלית. חייתי חיים של חשפן".

אתה יכול להבין התמכרות?

"ראית פעם מישהו מפהק בקזינו? מזרימים לך כל הזמן חמצן 'יאללה, עוד, עוד'. זה חיי מהמר. עוד לא סיימת, וכבר אתה פוזל למשחק הבא. מתי יש? באיזו שעה? לופ שאין לו סוף. אתה מאבד ערך לכסף ועניין. היו ימים שלא נגעתי באוכל. אתה כל היום במחשב או בנייד. העניין הוא לא ההימור, אלא הריגוש. הייתי מגיע לאימון מאה אחוז מרוכז בכדורגל, ואחרי חמש שעות יוצא ונמצא בלופ משלי, שבא על חשבון שינה ואוכל".

ויש חובות שצריך להתמודד איתם?

"היתה לי יכולת, לצערי או לשמחתי, להתנהל בסודיות ורק אני ידעתי שקשה לי. להגיד שאחרים יודעים מה עברתי אז? עד היום לא ממש".

"אהבתי לחבק צרות ונכנסתי לסיטואציות שאנשים לא אמורים להיכנס אליהן. היום אני מרצה לילדים בבתי ספר. כן, אני, שתבין את האירוניה. אני אומר להם שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, ומי שלא מצליח - שישפוך את המים לכוס יותר קטנה"

"פצע פתוח"

הסיפורים והשמועות על קנדה הופצו במהרה. ב־2011, בזמן ששיחק בהפועל ת"א, פורסמו ידיעות שהחובות של השחקן הגיעו גם לארגון הפשע של עיזאת חאמד מיפו, שנרצח לפני כארבע שנים. איימו לפגוע בו אם לא ישלם.

"למה אתה מדבר בשקט? אין לי בעיה לפתוח את זה", הוא צוחק. "אמרו 'חאמד'. אתה יכול להיפגש עם ביבי אישית? סתם דוגמה. לא נפגשתי עם הקודקוד. הקודקוד סחט איזה אולם אירועים, שם הימרתי אצל חייל של משפחת פשע. הייתי חייב כסף לאותה שלוחה, זה העניין, אבל היה סקסי לערבב את הפועל ת"א ואת השם שלי. בחיים לא נפגשתי עם הקודקוד. להפך, אם הייתי נפגש עם מישהו ממש מפחיד, אולי הייתי מפסיק להמר. אם אבא שלי היה אומר 'אסור' ונותן לי פצצה לפנים מדאגה, הייתי מפסיק, אבל אף אחד לא עשה את זה.

"אני אומר לך שאם יהיה לי בן שיעשה את זה פעם אחת, אסביר לו הכי יפה והכי נוקשה, ובפעם השנייה הוא יקבל ממני פגז לפנים. אומרים 'חושך שבטו - שונא בנו', בנושא הזה רק פגז לפנים, כדי שבפעם הבאה יידע מה הוא יקבל מאביו. לי לא היה את זה. לנוער של היום צריכים להיות עמודי תווך מאוד חזקים בנושא".

"אני מכור לאהבת הקהל. לפעמים אני יורד לרחוב רק כדי לשמוע 'קנדה, אוהבים אותך'. לא שאני מזלזל, אבל היו שחקנים טובים שלא זוכרים אותם. לי לא היתה קריירה גדולה, אבל זוכרים את הפנים, את המניאקיות, את ההימורים. אני תמיד בתודעה"

רק עכשיו משחקי ליגה א', מחוז צפון, הופסקו בחשד להימורים בלתי חוקיים של שחקנים ועסקנים. כשאני מזכיר לקנדה את הנושא, הוא שוב מחייך. "אתה חושב שבליגה הלאומית ובליגת העל אין? פשוט עוד לא הגיעו לשם", הוא אומר. "יש משחקים שעד היום אני יודע בוודאות מה יקרה בהם. שומע מחברים ומאנשים שמכירים. גם בכדורסל זה קורה ואי אפשר לעצור. איפה שיש כסף יש הימורים, ואיפה שיש הימורים יש מכירות. גם שופטים מוכרים, כבר היו פרשות".

באותה תקופה קנדה ניסה ללכת לקואוצ'ר שיראה לו את הדרך אל מחוץ למעגל ההימורים, אבל אז הגיעה הצעה מאסטרה פלוישטי הרומנית. חשב ששם, רחוק מהבית, יוכל להיגמל.

"רציתי להתנתק", הוא מספר, "אבל אתה לא מאמין איזו שכונה היתה ברומניה. אחרי האימונים, ישר מהמגרש, הם היו יוצאים לקזינו. אני רציתי להתרחק והביאו אותי דווקא לשם".

הימרת ברומניה?

"ברור, אתה לא יכול שלא. במהלך משחקים אתה מקבל הוראות מהמאמנים מה לעשות בגלל ההימורים. אם לשמור על שער נקי או לא. הזיות. היה לנו משחק נגד דינמו בוקרשט בשלוש בצהריים, ובאחת וחצי היתה אמורה להיות אסיפה, אבל מתברר שבאחת התחיל משחק באנגליה בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי. המאמן, לא תגיד השחקנים, אמר באנגלית עילגת שהאסיפה תתאחר, כי הוא רוצה לראות את סוף המחצית. אחרי גול בדקה האחרונה הוא צעק 'זכיתי בעשרת אלפים יורו'.

"אתה שומע דברים שאתה לא מאמין. משחקים בחדר ההלבשה קלפים לפני משחק. על כסף חי. בהתחלה לא השתתפתי, כי לא ידעתי איך זה ייראה להנהלה, אבל אני הייתי השונה. היה לי מושלם ברומניה, אבל אחרי שפיטרו את המאמן שהביא אותי הייתי כמו האפסנאי. קראו לי 'ג'ואיש', אנטישמים כולם".

כשחזר לארץ, הקריירה של קנדה כבר לא התרוממה. הוא עבר קבוצות, לא ממש תקע יתד, עד שב־2016 החליט שאת הקיץ יעביר בצילומי סדרת הטלוויזיה "גולסטאר" שמשלבת הומור וכדורגל, דברים שבהם הצטיין. הסדרה צולמה במקסיקו ובמהלך הצילומים עבר התקף לב.

"קיבלתי התקף לב של החיים", הוא מספר. "אין אוויר, כאבי תופת, צרבות, אתה לא יכול לנשום, רק רוצה לתפוס משהו. הייתי מורדם ומונשם והייתי משוכנע שגמרתי. היתה לי אז ילדה אחת ולא היה אכפת לי למות, רק רציתי לראות אותה לפני כן. הטיסו אותה ואת האישה לבית החולים במקסיקו".

אחרי תקופה ממושכת בחו"ל קנדה הוטס לישראל, עבר שני צנתורים, ועד עכשיו לוקח כדורים. למעשה פרש אז מכדורגל. "קיבלתי בוקס לחזה, ועד היום אני בתביעות. תבין, הייתי מביא כל חודש ארגז של כסף הביתה - ופתאום תאונת עבודה. בשביל מה יש ביטוח, בשביל מה עושים חוזה אצל עורך דין, בשביל מה יש יחסי עובד מעביד?

"עד היום יש עליי שמירה, כי עברתי התקפי לב וצנתורים. הכי קשה לי לדבר על התקפי הלב, הם ריסקו לי את הקריירה. זו כאפה. אם אין לי בנות, אני מתאבד. זה היה הכיוון. לא היה לי טעם לחיים".

"בצילומי גולסטאר קיבלתי התקף לב של החיים. אין אוויר, כאבי תופת. הייתי מורדם ומונשם ומשוכנע שגמרתי. היתה לי אז ילדה אחת ולא היה אכפת לי למות, רק רציתי לראות אותה לפני. הטיסו אותה ואת האישה לבית החולים במקסיקו"

בסדרה, עוד במהלך ההתקף, רואים שאתה מבקש לא לקבל זריקות.

"עד היום אני מפחד מזריקות, ועברתי פציעות ברגליים ובגב וקיבלתי המון זריקות, אבל זה מפחיד, כמו ששואלים למה אני לא נכנס לים. הייתי עם אבא שלי בטיול בר מצווה במרמריס ועשינו שיט תענוגות. נסחפנו שם למערבולת וכמו בסרטים הורידו אותנו לסירות גומי, ומאז כף רגלי לא דורכת במים. שמש, ים פלטה, עם חגורה וקשור למישהו, אני לא נכנס, איך זה?".

היה קשה לפרוש?

"מאוד. היה לי כושר מדהים, יכולתי לרוץ יומיים רצוף. היום אני רואה את הבלוף בכדורגל. גם היום, עם 15 קילו יותר, אני יכול לשחק לפחות מחצית בהפועל ת"א. היום שחקנים עושים כאילו ומאמנים נותנים להם לשחק כי אין ברירה, וזה גומר אותי. יש לי פוסט־טראומה חמורה מכדורגל. אני כמעט לא רואה משחקים. לפני פודקאסטים אני משנן את החומר, אבל יש לי פצע פתוח. הייתי שם, חוויתי, רציתי לחזור ולא הצלחתי".

מה זה פוסט־טראומה?

"להבדיל אלף אלפי הבדלות מהמלחמה, שזה לכל החיים - אם אני אחזור לשחק, ואני לא, זה יכול להיעלם. זו ההתרגשות שלפני משחק וזה האדרנלין שלפני אימון ואסיפות ביום של דרבי. זה משהו שלא יחזור, וזה תמיד יהיה ברקע".

למה פרשת? יש שחקנים שמשחקים עם בעיות רפואיות.

"שנה לא שיחקתי, ואתה רואה את זהבי, כשהוא לא משחק ארבעה משחקים, כמה הוא חלוד. לא יכול לרדת לרמות נמוכות. אני אנטי־בינוניות".

היתה יכולה להיות לך קריירה הרבה יותר טובה.

"חד־משמעית, אבל הייתי מכור לריגושים, אהבתי לחבק צרות ונכנסתי לסיטואציות שאנשים לא אמורים להיכנס אליהן. היום אני מרצה לילדים בבתי ספר. כן, אני, שתבין את האירוניה. אחד הדברים שאני אומר להם זה שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, ומי שלא מצליח - שישפוך את המים לכוס יותר קטנה. הדבר היחיד שאני מצטער עליו זה שאכזבתי אנשים בדרך, את ההורים, אבל ככה אין לי על מה. היתה לי אז בת אחת, ואני אומר שאם לא הייתי כזה כוכב ולא הייתי עושה טעויות, לא הייתי מכיר את אשתי הראשונה ולא היתה לי איימי. זה כמו לגו, אז אני לא מצטער".

התקף הלב היה נקודת מפנה בחייו של קנדה. "עשיתי עם עצמי שיחת 'יחסיי לאן' ומה אני רוצה והייתי במשך שנה בדיכאון, גמור, בלי שקל", הוא מודה. "ממצב שהייתי יכול לדבר עם עצים, כי כולם אהבו אותי, לא יכולתי לראות אנשים, לא רציתי שיסתכלו עלי, הלכתי עם הראש למטה. לא יצאתי מהבית. הייתי הפסיכולוג של עצמי, ואני אומר שקיבלתי שני תאריכי לידה - 6.7, שבו יצאתי לאוויר העולם, ו־4.6 - שבו חטפתי את ההתקף. התקף הלב היה גונג שלא אשכח בחיים".

זה שינה אותך?

"במהלך הקריירה חשבו שאני ליצן ושטותניק ולא כל כך האמינו לי. היום מאמינים, כי רואים שאני אותנטי. אלוהים, עזוב שראיתי אותו ברגעים הכי שפלים שלי, נתן לי הזדמנות לחיות. אתה קיבלת הזדמנות שנייה לחיות? אני כן. אני בא אליך לא ממקום של 'איזה כיף' - הלוואי שזה לא היה קורה, אבל קיבלתי מאלוהים את העין השלישית לראות מה עשיתי וללמוד לדעת מה הייעוד שלי".

התקרבת לדת?

"אני מאמין שבכל אחד יש ניצוץ. עד לפני כמה חודשים שמרתי שבת, אני הולך לשיעורי תורה פעם בשבוע, מניח תפילין לפעמים. יש משהו כיף ונכון בדת. רק הזמן יגיד".

"הימורים זה אדרנלין מטורף. הייתי מרוויח בקבוצה סכומים של 50 אלף שקל בחודש. קיבלתי אוטו, דלקן, בגדים, נעליים. גרתי בבית בצהלה. על מסעדות לא שילמתי, רק טיפים. אתה כבר לא יודע מה לעשות. חייתי חיים של חשפן"

"סודות עם שחקנים"

קנדה, שהיה בימי השפל גרוש עם ילדה, גילה שמכל החברים שהקיפו אותו בזמן ההצלחות נותרו שניים ששיחקו איתו - גילי ורמוט ואביחי ידין, אבל זו בעיקר היתה המשפחה שהחזיקה אותו עם הראש מעל למים.

"כמעט לא עשיתי כלום", הוא מספר. "הרבה הליכות, המון מחשבות, עזרתי מדי פעם לאחי שיש לו קו חלוקה. נזרק לפינות וחושב איך אני ממציא את עצמי מחדש. תקופה קשה, אבל הורים כמו שיש לי אין בהיסטוריה של ההיסטוריות. הם קיבלו אותי אחרי הגירושים, חייתי אצלם וקיבלתי מהם תמיכה כלכלית ונפשית, ועד היום מקבל מה שאני רוצה".

אז הכדורגל לא סידר אותך.

"הוא הפיל אותי כלכלית. היו לי ימים קשים מאוד והחזקתי בעיקר בזכות ההורים, חסכונות, אחי עדי שהיה הבנק הנייד שלי ותמך בי כמה שצריך. עכשיו, ברוך השם, המצב יותר טוב".

ואז, כשקנדה חיפש את דרכו, הגיעה שיחת הטלפון מחברו גילי ורמוט, שהוציאה אותו מהחושך לפודקאסט "קיקטוק", כשאיתם באולפן רועי זריהן. הבחור החביב, ששולף היום סיפורים מהמותן, קם לתחייה לצד המיקרופון.

"ורמוט כמוני, רק במצב אדיש", קנדה מספר. "מאוד ציני, לפעמים אנשים חושבים שהוא נולד בצין. שנון, אבל נחבא אל הכלים, תן לו להיות מאחור. אני? את משרד הביטחון אני יכול לנהל. תמיד היו אצלי הצחוקים ופודקאסט זה כמו כדורגל - עם הזמן אתה רוכש ביטחון ומקבל פידבקים, עד שהבעלים של 'ALL-INN' קרא לי ואמר 'אני רוצה להחתים אותך על חוזה'. שאלתי 'על מה?' והוא אמר 'תופיע רק בפודקאסטים שלנו', ואז הבנתי שיש פה משהו".

אתה גם חקיין מעולה.

"גם כשלא שיחקתי הייתי כוכב בחדרי ההלבשה של מכבי חיפה ומכבי ת"א, וסרטונים שלי רצו חופשי. השנה זה התפוצץ, ועם כל הצניעות - ואני לא כזה צנוע - זה הפתיע. תבין, קיבלתי חיקוי ב'בובה של לילה', שזה 'ארץ נהדרת' של הכדורגל. אני פרזנטור של חברות בגדים. אני הולך בירושלים כאילו דיקפריו הגיע, נשיא המדינה. מדבר עם מאמן מכבי חיפה, ברק בכר, מתכתב עם כוכבים, יש לי סודות עם שחקנים. סוג של עיתונאי מבלי להיות עיתונאי. יש לי פרי ביד שאני יכול לעשות איתו מה שאני רוצה".

יש שחקנים שכועסים על סיפורים שהוצאת?

"היחיד שמבלבל את המוח, וגם נתתי עליו כולה יציאה אחת, זה בן שהר מהפועל ת"א. פתאום הוא 'אבי נעלבי' ואמא שלו מתקשרת. הוא היחיד, אבל אחרים? את אלי גוטמן החייתי".

ההצלחה בפודקאסט כבר עלתה מדרגה, וקנדה חנך בחודש שעבר קריירה כסטנדאפיסט שהולכת וצוברת תאוצה. "האירוני שזה היה סוג של הימור", הוא שוב צוחק. "אגלה לך סוד, בסטנד־אפ הראשון, ב־5 בפברואר, יומיים לפני לא ידעתי מה אני עושה. ידעתי רק שאני עולה לבמה ואומר 'ערב טוב, מוזיאון תל אביב'. באלוהים, מאה אחוז אלתורים".

לא היה לך בלקאאוט?

"אולי בלאק ג'ק. יום לפני היתה לי רק מצגת. אלי גוטמן היה תמיד אומר שאם הקבוצה בפיגור, אז משחקים 'אללה־באב־אללה', ככה עשיתי. זה היה שיא השיאים בהופעה, סיפוק של החיים. עמדתי במשך 55 דקות, שזה המון זמן, והיה מקורב שעוד העביר עלי ביקורת. אמרתי לו 'יא בן זונה, בוא תעמוד דקה אחת, נראה אותך'. אני יכול לדבר איתך עכשיו ארבע שעות, אבל להצחיק זה קשה. אני מספר סיפורים על הכדורגל, החיים האישיים, ההימורים. צוחק על עצמי שלא היתה לי הכנה למוח ומעביר שיעור על חיי".

מה עם משחק על במה?

"הולך להיות עכשיו הכל מהכל. אני רוצה לחיות, נולדתי מחדש. אני הולך ברחוב רק כדי שאנשים יזהו אותי, ופעם הייתי הולך כל הזמן עם כובע".

"אומרים 'אם היה לך אז את השכל של היום, היית מיליארדר'. תבין, מישהו שמכור לריגושים ולהימורים, זה לכל החיים. במקום להדחיק, צריך לדעת לחיות עם זה. אני מתמודד באהבה גדולה, גם כשאנשים לא רואים ולא יודעים"

"אבא מושלם"

קנדה גרוש ואב לשתי בנות - איימי, בת 11, מנישואיו הראשונים, וליב, בת שנתיים, מיחסיו הנוכחיים. "אני וגרושתי המצאנו סטארט־אפ", הוא מספר. "אנחנו חברים מאוד טובים. הרי לא פעם יש רצון להראות מי יותר חזק וחכם, אבל ברגע שיש ילדה שמעורבת, אין מנצחים, יש מפסידים יותר ופחות. אז את המרחק לירושלים, שם היא גרה, אני עושה כמה פעמים בשבוע. אבא מושלם".

אתה אבא מעורב?

"אין יום שאני לא מדבר עם הגדולה חמש פעמים, וגם עם הקטנה, שאמנם בת שנתיים אבל נולדה בת 8, מוכנה. שתיהן, אגב, דומות לי. יש לי סיפור שטרם סופר: פעם איימי, הגדולה, מתקשרת ואומרת 'חסר הורה מלווה לטיול', אמרתי שאני אבוא. המורה החתימה אותי על מסמך ואמרה 'אתה יודע מה זה הורה מלווה?' עניתי 'ברור'. הגענו ליער ליד ירושלים, בתקופה שהיה קצת חוסר שקט, והמורה שאלה 'הבאת את האקדח?' איזה אקדח, את גנובה? אני רבע עיוור. אני ההורה המלווה הראשון שהחזירו הביתה".

"פעם איימי, הגדולה, אומרת לי 'חסר הורה מלווה לטיול'. הגענו ליער ליד ירושלים, בתקופה שהיה קצת חוסר שקט והמורה שאלה 'הבאת את האקדח?'. איזה אקדח, את גנובה? אני רבע עיוור. אני ההורה המלווה הראשון שהחזירו הביתה"

עם ניסיונך אתה יכול לעזור היום לאחרים.

"אני מאמן מנטלי לשישה צעירים שמתקשרים אלי, בלי כסף, בניסיון להוציא אותם ממעגל ההימורים. יום אחד ישבתי מול אמא שסיפרה שהבן שלה מהמר ולא מספר את האמת. פגשתי את הילד ואמרתי לו 'שמע אחי, אני גרוש, יש לי מזונות, יש לי אלף ואחד דברים, לא משעמם לי בחיים, רוצה שאעזור? בכסף לא תקבל ממני שקל, אבל יש לי ארגז כלים שלם לתת. צריך רק הבטחה אחת, שאתה איתי'. הוא סיפר להוריו שהוא ב־50 אלף שקל פתוח".

אתה מתכוון לחוב?

"כן, חוב. אמרתי לו 'אתה לא ב־50 אלף פתוח, אני יודע לזהות', בסוף מתברר שמדובר ב־250 אלף. ישבתי, הסברתי לו, נפגשתי עם מי שצריך וסידרנו את העניין".

עם כל הכישרונות שמגלים בך, היית יכול להיות היום עשיר.

"אומרים 'אם היה לך אז את השכל של היום, היית מיליארדר'. היום אני יודע מה אני עושה. תבין, מישהו שמכור לריגושים ולהימורים, זה לכל החיים. במקום לנסות להדחיק, צריך לדעת לחיות עם זה. אני יודע לחיות ומתמודד באהבה גדולה, גם כשאנשים לא רואים ולא יודעים. הנה, זה משפט חזק".