אם בעתיד הקרוב השקיעה מעל נמל יפו תיראה לכם פתאום קצת מכוּפפת, חפשו את אורי גלר על אחת המרפסות. לא מדובר בשקר כלשהו: האדם שביצע הכי הרבה פשעים נגד כפיות בהיסטוריה של האנושות עומד לחזור ארצה, אחרי 42 שנות גלות. ובניגוד לביקורים הקודמים, הפעם הוא לא בא כדי לחפש לעצמו יורש, אלא כדי להשתקע פה סופית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשנה האחרונה זכה המנטליסט החייכן, אספן המחלוקות הסדרתי, בדרן הצמרת, ולמעשה הייצוא הכי ססגוני של ישראל לעולם הסלבס הבינלאומי - לעדנה מחודשת, אחרי שנדמה כי שקע במצולות השיכחה. הבי.בי.סי הבריטי יצר עליו סרט תיעודי, בחנויות הספרים נחת ספר מסקרן על מעלליו כסוכן ביון (סי.איי.אי בעיקר), וגם פרשת המטוס המלזי האבוד החזירה אליו את תשומת הלב: התקשורת דיווחה שממשלת מלזיה ביקשה להסתייע בו במהלך החיפושים הקדחתניים, והיו שטענו שאשת ראש הממשלה המלזי, שידועה כחובבת כשפים, פנתה אליו באופן אישי. גלר לא מכחיש ולא מאשר.
מה ראית בחזונך?
"אמרתי תכף ומייד, וזה תועד, שלא מדובר בתקלה כפי שחשבו בהתחלה. משלב מוקדם טענתי שהטייס הוא האחראי, ושלדעתי המטוס לא נחת בשום מקום, אלא התרסק בים כתוצאה מפעולת טרור".
בגיל 67, החיים מחייכים לגלר בצייתנות. הוא נראה צעיר בהרבה מכפי גילו, קצת רזה, אבל קפיצי ומהיר רגליים. כשהוא עושה סיבוב בגנים שלו, צריך למהר אחריו כדי להדביקו. הסוד שלו הוא תפריט צמחוני פשוט, הרבה אופטימיות, שני ברווזי בר שעולים בכל בוקר מנהר התמזה לאכול מידיו, וגם שעה של התעמלות בוקר, שכוללת מתיחות ומשקולות בחדר הכושר הפרטי. לקינוח הוא מטייל עם אשתו חנה או עם גיסו שיפי בשדות הסמוכים לאחוזה הענקית שלהם על גדות התמזה. שיפי, שמתגורר גם הוא באחוזה, מלווה את גלר מגיל צעיר: "כשהייתי בן 14, הוא היה מארגן לי הופעות בבתי ספר בגבעתיים. אחר כך התחלתי לצאת עם אחותו הגדולה, חנה. והשאר היסטוריה".
האחוזה הציורית נמצאת בסונינג, עיירה המכונה גם "כפר המיליונרים", 50 דקות ממערב ללונדון. בעבר גרו כאן מפורסמים ובהם הגנרל אייזנהאואר (עד יום הפלישה) ומייסד להקת סגול כהה, ג'ון לורד המנוח. כיום אפשר לפגוש בסמטאות הציוריות סלבס דוגמת ג'ימי פייג' מלד זפלין, שכנו של גלר, ו"סתם" מיליונרים בריטים. לאחוזת גלר מובילה דרך פרטית קצרה, ובעורפה מדשאות נרחבות, גן יפני עם בריכת דגי קוי ענקיים, שמחיר כל אחד יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים, מגרש טניס, בריכת שחייה ומנחת מסוקים. חזית הבית מעוצבת על פי דגם הבית הלבן בוושינגטון, והחללים הפנימיים יפהפיים.
מושבי האסלות בחדרי השירותים הרבים הפזורים באחוזה עולים ויורדים כשמישהו מתקרב או מתרחק הודות לחיישני מרחק (וגם מתחממים, ועוד ועוד), עניין פעוט של אלפי דולרים. במטבח הגדול והמתוחכם ארון מקרר־ענק, שמדפיו עולים ויורדים בלחיצת כפתור.
כשגלר רכש את האחוזה מסוחר נשק איראני שירד מנכסיו, הוא גילה שבעבר היו קבועות בבית מזוזות ("כשהתחילו לשפץ וגירדו את הצבע מהמשקופים ראיתי סימני ניקוב"). בירור מעמיק העלה שאת המקום בנה יהודי ששמו רמון גרין, והאיראני פשוט תלש את המזוזות מהמשקופים. גלר החזיר אותן מייד.
בשנים האחרונות עברה האחוזה שיפוץ מסיבי, ונוספו לה חדרי מגורים, חדר כושר וחדר קולנוע (ובו תשע כורסאות שנמתחות למצב שכיבה). במתחם החיצוני בנויה פירמידת ענק, שבה מארח גלר משלחות של ילדים חולים מישראל, במסגרת פעילותו ההתנדבותית.
מסך הטלוויזיה העצום שבמטבח מחובר לאינטרנט ומכוון כל העת לערוץ 2, וגלר צופה בחדשות מישראל בכל פעם שהוא מסב לשולחן. כשהוא נתקל בסיפור עצוב, ידו נשלחת לארנק. לא מזמן צפה בסיפור קשה על נכָה מבת ים, שהתקשתה לעמוד בתשלומים ואוימה בניתוק חשמל ומים. הוא הצליח לאתר אותה והעביר לה תרומה של כמה אלפי שקלים, הרבה מעבר לחובות שצברה.
נותרה בו עדיין סקרנות של ילד כשהוא פוגש משהו שמוצא חן בעיניו ונדלק. כך, למשל, ראה בגלריה סוס שעשוי מבולי עץ שנסחפו בים, פרי עבודתו של פסל בריטי שמתמחה בסוג הזה של פיסול, והוא מייד החליט לרכוש סוס כזה בכמה אלפי ליש"ט. במרחבי הבית פזורים קריסטלים גדולים שהוטסו במיוחד מברזיל, לצד יצירות אמנות יקרות - מפסלים של סלבדור דאלי ועד כן הציור של פאבלו פיקאסו. יש גם שולחן סלוני נדיר של ורסצ'ה וכיסא שעיצב האמריקני צ'רלס איימס עבור איב סאן לורן: גלר רכש אותו לפני חמש שנים במכירה פומבית בציריך, תמורת 10,000 יורו. עשרות מצלמות אבטחה פזורות בכל רחבי הבית.
האחוזה מוצעת למכירה כמות שהיא, על ריהוטה המלא, תמורת סכום פעוט של 35 מיליון ליש"ט (כ־200 מיליון שקלים), ועוד 7 אחוזים מס רכישה.
את כל הטוב הזה אתה עוזב לטובת דירה קטנה ביפו?
"אני וחנה אנשים צנועים, בסופו של דבר. נולדתי להורים עניים מאוד שברחו מהנאצים, והמקום הראשון שאליו הגיעו היה יפו, ליד מועדון 'כליף'. אמי סחבה אותי לשוק הפשפשים לקנות מצנחים אמריקניים ישנים, שמהם היא תפרה קומבינזונים למכירה. אנחנו מאוהבים ביפו. לא תהיה לנו שום בעיה להתאקלם".
המחשבות לחזור ארצה התרוצצו בראשו תמיד, אבל "הגעגועים הפיזיים המוחשיים" גברו בסוף שנות התשעים. ב־2006, כששהה בישראל לצורך צילומי סידרת הריאליטי שלו, "היורש", החליט לרכוש את הדירה ביפו. "רק אחר כך גיליתי שהיא ממוקמת 100 מטרים מהבית שבו הוריי עשו אותי".
אז בעוד כמה חודשים, אורי וחנה יעשו עלייה ויקבלו מעמד של תושבים חוזרים. "אני פטריוט וציוני ואוהב את ארץ ישראל, לכן זה רק טבעי שאחזור. בסך הכל, העם הזה בנה אותי. לכל ישראלי, במיוחד צבר, יש בדם זרם מגנטי שקושר אותו לארץ. באיזשהו שלב, אחרי כמה שנים בחו"ל, המגנטיות הזאת מתעוררת ומביאה געגועים גדולים.
"42 שנים חיינו בחו"ל, אבל בכל פעם שבאנו עם הילדים לבקר בארץ, הרגשנו את הרוחניות. זה ממש מחזק פיזית: אני רץ כאן כל יום, אבל בישראל אני מסוגל יותר. בתל אביב אנחנו רצים ממלון הילטון ליפו ארבע פעמים, הלוך וחזור, בלי להתעייף".
עם החבר הקרוב מייקל ג'קסון, 2002. צילום: רויטרס
הטיפ של משה דיין
את יכולתו העל טבעית גילה גלר בגיל 4, כשכף המרק שהחזיק התכופפה ונשברה. ה"הופעות" בפני הילדים בשכונה בפינת רחוב אחד העם בתל אביב הפכו ב־1969 לחוגי בית ולמופעים באולמות ברחבי הארץ - "טלפתיה ופרא־פסיכולוגיה, קריאת מחשבות, העברת מחשבות, היפנוזה ועוד", כלשון המודעות של העת ההיא.
גלר צבר לעצמו מוניטין, ורבים בצמרת הפוליטית והצבאית נהנו להתחכך בו. "משה דיין הזמין אותי למסעדת 'הפיל' בתל אביב, כדי לתהות על קנקני. עשיתי לו כמה תרגילי טלפתיה והרשמתי אותו. אבל מה שאני הכי זוכר מהפגישה ההיא זה שדיין השאיר לי לשלם את החשבון. כולל הטיפ".
ב־1972 עזב גלר את ישראל לניו יורק, עם אשתו חנה. בארה"ב נולדו שני ילדיו - דניאל בקונטיקט ונטלי בניו יורק.
דניאל (32), עורך דין במקצועו, חזר לאחרונה ללונדון, לאחר תקופה ארוכה בניו יורק. אפילו הוא מוצא את עצמו מובך לא פעם בגלל "אפקט גלר": "באחד המשפטים, השופט שאל אותי אם אני הבן של אורי גלר", הוא מספר לי. "זה היה קצת מביך, כי בכל זאת, כולם באולם מקשיבים".
נטלי (31) מתגוררת בלוס אנג'לס ומנסה להשתלב בתעשיית הקולנוע. באוקטובר האחרון נישאה לאהוד קלדס, מוסיקאי. גלר מקווה שילדיו, שלא התגוררו בישראל מעולם (אבל דוברים עברית מצוינת מהבית), יעשו עלייה בעקבותיו.
החיים בחו"ל האירו לו פנים. הוא התארח ללא הרף בתוכניות טלוויזיה, הוזמן להופעות ברחבי העולם וצבר לעצמו הון, בין השאר הודות להשקעות נבונות. כך, למשל, רכש פנטהאוז במגדל דירות יוקרתי במרכז לונדון, ליד תחנת ווטרלו, בשכנות לשחקן קווין ספייסי, שמנהל את תיאטרון ה"אולד ויק" הסמוך. ב־2009 קנה לעצמו אי זעיר שנקרא Lamb מול חופי סקוטלנד; הוא משוכנע שבמקום קבור אוצר.
הונו הכולל מוערך ביותר מ־50 מיליון ליש"ט. נוסף על ההכנסות מהופעותיו, התמלוגים מספריו ושכרו כיועץ, גלר גם מעצב תכשיטים מקריסטלים ומוכר אותם תחת המותג "אורי גלר". לדבריו, הוא שוקל להקים חנות תכשיטים ביפו עם שובו ארצה.
פה ושם חטף גלר מכות תדמיתיות. למשל בתקרית המביכה בתוכנית "הלילה" עם ג'וני קרסון ב־1973, כשכפיותיו סירבו להתכופף לעיני המצלמות. אבל הוא למד למנף אותן לטובתו. גם מאבק החורמה שניהל נגדו הקוסם "חושף המתחזים" ג'יימס רנדי עזר לו במהלך השנים להתפרסם.
"הכישלון בתוכנית של קרסון חיזק אותי הכי הרבה", נזכר גלר. "מייד אחר כך התקשר אלי המתחרה שלו, מרב גריפין, והזמין אותי להופיע בתוכנית שלו. שם הכפיות כבר התכופפו יופי. בהופעה הזאת צפו יותר מ־3 מיליון בני אדם, ומהתקרית הבנתי שהפרסום רק מתגבר כשיש סביבך מחלוקת. זו מתנה משמיים".
נראה שאתה נהנה ליצור סביבך רעש.
"אני מלך ביחסי ציבור. רברבן מלידה. תמיד אהבתי להשוויץ ביכולות שלי, והנטייה להיות שנוי במחלוקת באה לי על מגש של כסף. כשהתחלתי להופיע בארץ, ב־1969, התפרסמו עלי כתבות שליליות, ובהתחלה לא הבנתי איך אחרי עוד כתבה נוראה ב'העולם הזה', כל הכרטיסים להופעה בקולנוע שביט נחטפים. גיליתי שלא משנה מה מפרסמים, זה תמיד מושך יותר קהל. אנשים הגיעו עם משקפות כדי לראות מרחוק מה הטריק שלי ואיפה החומרים הכימיים שיש לי בידיים, כמו שטענו נגדי בכתבות".
ב־1983 עבר גלר לחיות בלונדון. "המיליארדר ריצ'ארד ברנסון הזמין אותי לעלות על הטיסה הטרנס־אטלנטית הראשונה של חברת התעופה החדשה שלו, וירג'ין, ללונדון. זו היתה טיסה של סלבס, ומצאתי את עצמי יושב ליד קלמנט פרויד, נכדו של זיגמונד פרויד, חבר פרלמנט בריטי, סופר וטיפוס יוצא דופן. הוא לא ידע מי אני, אבל במהלך הטיסה נקשרה ידידות, מה עוד שגם אני פרויד, מהצד של אמי (ששם נעוריה היה פרויד).
"הזמנתי אותו להתארח אצלנו בקונטיקט, ואחרי שהוא הכיר את המשפחה ואת הילדים הוא אמר לי שאני עושה טעות שאני לא בא לגור באנגליה, כי מערכת החינוך האנגלית טובה יותר. בסך הכל זו מערכת שהכרתי כשגרתי עם אמי בקפריסין, ולמדתי בשיטה האנגלית. דיברנו על זה, אני וחנה ואמי, שחיה איתנו, והחלטנו לעזוב לטובת אנגליה. חזרתי לארץ כדי לסדר את הניירות בקונסוליה הבריטית ברחוב הירקון. קלמנט כמובן עזר לי. קנינו שתי דירות בלונדון, מול ארמון קנסינגטון, אבל מהר מאוד החלטתי שאנחנו צריכים לעבור לקאנטרי. כך מצאנו את עצמנו בסונינג".
בעבר זכה גלר לפרסום בעיקר בצהובונים ה"סאן" וה"מירור", לרוב סביב חברותו הקרובה עם מייקל ג'קסון. אבל לאחרונה נראה שהאנרגיות כלפיו השתנו. רשות השידור הבריטית, הבי.בי.סי, אישרה הפקת סרט עתיר תקציב על "החיים הסודיים של אורי גלר", שבו הוא מספר על עבודתו החשאית בשירות סוכנויות ביון - ובהן, לכאורה, גם המוסד. את הסרט יצר הבמאי האמריקני המוערך ויקרם ג'יאנטי, שזכה בעבר בשני אוסקרים על סרטים תיעודיים שהפיק.
בסרט, שישודר ביום ראשון בערוץ 8, מתוארים בהרחבה מעלליו המודיעיניים של גלר, בכלל זה הרפתקאותיו במקסיקו בשירות הסי.איי.אי (הוא מציג בגאווה דרכון מקסיקני שקיבל אחרי שהתקרב לנשיא דאז ועבד בשירותו); משימת הריגול שלו אחרי השגרירות הסובייטית במקסיקו סיטי; הניסיון למחוק בכוח המחשבה דיסקטים של מחשב ועוד. גלר מסביר בסרט ש"בשבילי, ההסוואה היא אני כבדרן, אבל יש בי עוד צד: הג'יימס בונדיות. זה הצד האפל שלי, שאותו אני אוהב כמו את הצד הבידורי".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמתראיין בסרט, מרעיף מחמאות על גלר. "הלכתי לראות את אורי בהופעה כחייל במדים, והיכולות שלו מאוד הרשימו אותי", משחזר נתניהו בקטעים שנותרו על רצפת חדר העריכה, אבל הגיעו לספר. הוא מזכיר אירוע שהתרחש במסעדה בקיסריה, שבמהלכו הוא ורעייתו שרה סעדו בחברת גלר, "כשלפתע כל הכפיות שהיו מונחות על השולחנות מסביב התכופפו סימולטנית".
גלר מחזיר בפרגון משלו: "נתניהו ידיד שלי כבר יותר מ־20 שנה, וגם שרה והילדים. אנחנו חולקים אותה אהבה עמוקה לארץ".
הסרט קצר שבחים כשהוקרן בבריטניה. מבקר ה"דיילי טלגרף" כתב: "גלר, ששמו בוודאי מופיע ברשימת 100 האנשים המעצבנים בעולם, מככב בסרט מעולה, ששזור בהופעות סמכותיות של אישים - מבנימין נתניהו ועד לבכירים לשעבר בסי.איי.אי".
באחוזה שלו, על גדות התמזה. "אני ונתניהו חולקים אותה אהבה עמוקה לארץ"
אתה מרגל, נכון?
חודשים ספורים אחרי שידור הסרט יצא לאור הספר "החיים הסודיים של אורי גלר: סוכן־על של הסי.איי.אי?" פרי עטו של העיתונאי והסופר המוערך ג'ונתן מרגוליס. מרגוליס מדגיש בספר כי גלר הפך ל"מרגל בעל הכוח העל־טבעי למשימות מיוחדות". לאישוש התחקיר שלו הוא מפרסם מסמכים בעניינו של גלר מארכיון הסי.איי.אי; באחד מהם שוקלת סוכנות הביון להשיק תוכנית מיוחדת להכשרת סוכנים עם "יכולות כמו של גלר" - מעין טירונות לבעלי כוחות על־טבעיים.
אביו של גלר, יצחק, מת בילדותו. "אמי, מרגרט, שנפטרה ב־2005 וקבורה בבית הקברות ליד ביתי, גילתה לי סמוך למותה שהייתי בן יחיד, אחרי שאבי אילץ אותה להפיל שמונה פעמים. זה נפל עלי כמו פצצה. ברגע שקלטתי שיש לי את הכישרון לכופף כפיות, שאלתי את עצמי איך אני עוזר לאמי. הבנתי שאני לא אעשה את זה מדוגמנות.
"ואז, יום אחד, כשצילמו אותי לקמפיין דוגמנות, עיקמתי לאחד הצלמים מפתח והוא התלהב והזמין אותי למסיבת חנוכת הבית שלו. עשיתי לו תנועה של 'כמה אתה משלם', ולתדהמתי, הוא שלף את הארנק. הבנתי שמזה אני דווקא כן יכול לעשות כסף".
כשהיה בן 10 נישאה האם בשנית ליהודי הונגרי שניהל מלון קטן בן שמונה חדרים בניקוסיה, ועברה לגור איתו בקפריסין. מקץ שנה נפטר גם האב החורג, והאם המשיכה להפעיל את המלון בעצמה. גלר, שאימץ לעצמו בקפריסין את השם ג'ורג', דיבר אנגלית ועברית שוטפות.
"המוסד קלט שאנחנו ישראלים והפך בהדרגה את המלון ל'סייף האוס' (בית בטוח) לפגישות של סוכנים", הוא אומר. "יום אחד ישבתי בעליית הגג והצצתי לחדר שבו נפגש סוכן ישראלי עם אדם בעל חזות ערבית. השניים עברו על מסמכים בערבית ועל צילומים של חיילים במדים.
"אחרי כמה זמן ניגשתי אל הישראלי, שמאוד חיבבתי, דיברתי איתו בעברית, ואמרתי לו: 'אתה מרגל, נכון?' הוא הופתע מהחוצפה שלי ואמר שאסור לי לדבר על זה. אמרתי שאני יכול לקרוא לו את המחשבות, והוא ענה שעם תכונות כאלה אני יכול לעבוד במוסד. התלהבתי מהרעיון לחיות כמו ג'יימס בונד.
"למלון הגיעו מכתבים מדמשק ומקהיר, שהיו בדרך לישראל. הסוכן אמר לי שכאשר יגיעו, אעביר אותם לקונסוליה הישראלית, וכך עשיתי. בכל פעם שהגיעו מכתבים, הייתי רוכב על האופניים כדי למסור אותם לקונסול. אני זוכר היטב את הנציג הישראלי שהיה ג'ינג'י גידם, וברבות השנים נוצר קשר ביני לבין משפחתו בישראל. כך הפכתי, בגיל 12, לשליח של המוסד. זה מאוד הלהיב אותי".
___(2.jpg)
מכוניתו של גלר, "אורי הוא אגרן, הוא מסרב לזרוק דברים", מספרת אשתו חנה. צילום: חואן סולרי
לקראת גיוסו לצה"ל שב גלר לישראל ועבד במלאכות מזדמנות. "עבדתי שנה במלון באילת, סחבתי דליי מלט בעבודות בניין בתל אביב, והייתי שליח על וספה במשרד של ארכיטקטים. כשהגיע יום הגיוס, התנדבתי לצנחנים.
"יום אחד, בנובמבר 66', כשהייתי בקורס קצינים, ראיתי בעיתון כותרת שקצין בכיר בצנחנים נהרג בפעולת תגמול של צה"ל בירדן, ובתמונה זיהיתי את הסוכן מניקוסיה. הייתי מדוכא מאוד.
"למחרת בבוקר קרא לי מאיר פעיל, שהיה מפקד בה"ד 1, והעיף אותי מקורס הקצינים בחזרה לפלוגה, כי נרדמתי בשמירה. מה שלא ידעתי הוא שהקצין שנהרג סיפר עלי למאיר עמית, שהיה ראש המוסד. מאחר שהייתי חייל הוזמנתי לפגישה עם ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב. אחר כך התברר לי שהמוסד והסי.איי.אי סיכמו שצריך לבדוק את היכולות שלי.
"ההתעניינות של האמריקנים ביכולות שלי נבעה מהמלחמה הקרה עם בריה"מ, שהיתה אז בשיאה. ארה"ב חששה מהיכולות שהסובייטים פיתחו בתחום העל־טבעי. הסי.איי.אי שלח לישראל מדען, ד"ר אנדריאה פוהריץ', שבחן אותי בחשאי במשך חודשים".
פוהריץ' צפה בגלר מופיע מול קהל, מכופף כפיות, מפעיל שעונים שנעצרו וקורא מחשבות, וביקש לבדוק אותו בתנאי מעבדה במכון בסטנפורד. אדגר מיטשל, האסטרונאוט האמריקני שצעד על הירח והתעניין בטלפתיה, מספר בסרט שקיבל טלפון מפוהריץ', וזה סיפר לו על גלר. "כמובן, גיליתי עניין ואירגנתי את המחקר במעבדה בסטנפורד. מה שלא ידעתי זה שהסי.איי.אי מימן את המחקר. את זה גיליתי רק מאוחר יותר".
המחקר תועד בסרט, שחלקים ממנו מופיעים בסרט של הבי.בי.סי. המדען הראשי של המכון פירסם מאמר על המחקר במגזין המדעי היוקרתי "בריטיש סיינס". התחום כולו קיבל לפתע גושפנקה רצינית.
הרומן של גלר עם הסי.איי.אי לא נגמר כשיצא מהמעבדה. כעבור שנים, ב־1981, התקשר לביתו ראש הסוכנות הטרי, וויליאם קייסי, וביקש לדבר עם "מר יורי גלר", כשאת ה"יורי" הגה כשם רוסי. גלר סבר בתחילה שמדובר במתיחה, אך דעתו נחה אחרי שקייסי חשף באוזניו כמה פרטים מסוּוגים שרק בסוכנות ידעו.
במהלך השיחה אמר קייסי לגלר שהתקשר רק כדי לבחון אותו: הוא ביקש שינחש מה הוא אוחז בידו במשרדו שבווירג'יניה, מרחק מאות ק"מ ממנו. אחרי דקתיים של ריכוז השיב לו גלר: "אני לא לגמרי בטוח, אבל זה נראה לי כמו פיגיון עם ידית לבנה, אולי משנהב".
קייסי השתתק והודה: "הופתעתי מאוד. תודה רבה לך". מאז, גלר לא שמע ממנו יותר. כלומר, לא ישירות.
אתה מרגל גם בימים אלה?
"אני בעולם הריגול כבר 40 שנה. בוא נגיד שהיום כבר אין סודות. כל טלפון יכול להפוך למיקרופון, וכל אי־מייל וסמס מנוטרים בלאו הכי על ידי שירותי הביון. הפירצה היחידה שנשארה היא הגורם האנושי, ובקטע הזה אנשים כמוני נכנסים. אני נמצא בקשר עם מנהיגי עולם שרוצים לשמוע כל מיני עצות".
אתה לא חרד לביטחונך עכשיו, כשהעולם יודע שאתה מרגל? שונאי ישראל יכולים לפגוע בך.
"יש בי דאגה קלה, אבל אם היו רוצים לחסל אותי, היו עושים את זה מזמן. לכן חשוב לי לשמור על הצד הבידורי שלי, כדי לשמור על שילוב בין הקל לרציני, בין ה'סאן' ל'גרדיאן'".
___(1.jpg)
אחוזת גלר, חזית הבית מעוצבת על פי דגם הבית הלבן בוושינגטון. צילום: חואן סולרי
זהירות, מאזינים
פנטזיות? אמת לאמיתה? רברבנות לשמה? תחליטו אתם. כך או כך, מפורסמים רבים כבר אמרו בעבר שהם מעריצים של גלר. קלינט איסטווד, למשל, נשאל ב־2010 אם הוא מאמין בתופעות על־טבעיות כגון חיים אחרי המוות, והשיב: "מעולם לא חוויתי מפגש עם רוחות. הדבר העל־טבעי היחיד שחוויתי היה לראות את אורי גלר מכופף מפתחות. ראיתי זאת במו עיניי, אז אני מאמין: זה היה המפתח של הבית שלי, והדרך היחידה שיכולתי לחזור להשתמש בו היתה ליישר אותו בפטיש. אז יש בהחלט אנרגיות שהן מעבר לנורמלי".
גם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, תרם להילה סביב גלר. בהופעה בפני סטודנטים התבקש קרטר לספר אנקדוטה פיקנטית מהקדנציה שלו, שהסתיימה ב־1980. הוא נזכר במטוס סובייטי שנעלם בג'ונגלים של זאיר באפריקה, תקרית שהציתה מירוץ נגד השעון לאיתורו, בין סוכני הסי.איי.אי לאנשי הקג"ב הסובייטים. "נעזרנו במומחה על־טבעי שהצליח להצביע על מקום התרסקותו של המטוס", סיפר, כשהוא מרמז על גלר.
גלר: "המטוס נבלע בין עצי הג'ונגל, ואיש לא הצליח לאתר אותו עד שהצבעתי על המיקום שלו. זה היה סודי ביותר, אבל אחרי שקרטר פלט את זה בפומבי, כל העולם ידע".
אפילו קוסם העל האמריקני דיוויד בליין, שמחזיק כמה פעלולים בשרוול בזכות עצמו, הצטרף לעדת המעריצים. "בפעם הראשונה שגלר כופף כפית אמרתי לעצמי שזה בטח טריק", סיפר בראיון. "בפעם השנייה כבר נדהמתי לגמרי, כי הוא השאיר את הכפית ביד שלי והיא המשיכה להתכופף. בחיים לא ראיתי דבר כזה, וצריך לעשות משהו מאוד מיוחד כדי להרשים אותי. גלר אמיתי, ומי שלא מאמין בזה - או שמשקר לעצמו או שהוא פשוט אדם מאוד עצוב".
גלר ניצל עד תום את השערוריות סביבו כדי להתפיח את חשבונו. כך קרה, למשל, אחרי ששמו עלה בפרשת ההאזנות שהזמין השבועון "ניוז אוף דה וורלד" לתיבות קוליות של ידוענים: התברר שצותתו גם לו, לצד הדוכסית פרגי, השחקנים יו גרנט וג'וד לאו, סגן ראש הממשלה ג'ון פרסקוט והזמרת דני מינוג. המשפט הפלילי נגד העיתון עדיין נמשך, אבל התביעות האזרחיות שהגישו קורבנות ההאזנות, ובהם גלר, כבר הניבו תשלומי פיצויים: ההערכה היא שכל אחד מהתובעים קיבל עשרות עד מאות אלפי ליש"ט.
"הם שילמו לי סכום לא קטן", מודה גלר. "ב־40 השנים האחרונות הגשתי תביעות דיבה רבות, אבל מעולם לא באתי בעצמי לדיונים המשפטיים. במקרה הזה נכחתי בישיבה בבית המשפט בלונדון, פשוט כדי לשמוע את עורכי הדין של השבועון מבקשים סליחה".
כמרגל, בטח תיארת לעצמך שעלולים להאזין לך.
"ידעתי שאני נמצא בהאזנה. בגלל זה יש לי קווים בטוחים בבית. את אנשי השבועון תפסו, והם שילמו על זה ביוקר, אבל ברור לכולם שאין אישיות או מנהיג מדינה שלא מאזינים לשיחות שלו".
אפרופו מנהיגים, חשבת פעם להיכנס לפוליטיקה?
"אני לא חושב שאשתלב אי פעם בפוליטיקה בצורה מעשית, אבל יש דברים שאולי אוכל לעשות. אני מתכוון לסייע לתהליך השלום, אם יבקשו ממני".
"אני מתכוון לסייע לתהליך השלום". צילום: אי.פי
קינג קונג של כפיות
השאלה היחידה שגלר מתלבט בה, ערב שובו לארץ, היא מה יעשה במאות הפריטים ובאלפי המסמכים שאגר לאורך השנים. בצד האחוזה שורה של צריפים הגדושים עד אפס מקום בריהוט ובארגזים. "אורי הוא אגרן", מחייכת אשתו חנה, "הוא מסרב לזרוק דברים. כנראה לא תהיה ברירה אלא לזרוק חלק מהדברים, וגם במסמכים נצטרך לטפל. אני מתארת לעצמי שנקנה מגרסה ענקית".
לפני שיעזוב את האחוזה יחנוך גלר פסל של גורילה בגובה ארבעה מטרים, שהכין למטרות צדקה מ־20 אלף כפיות ששלחו תלמידים מבריטניה ומכל העולם. הכפיות מרותכות בימים אלה ממש, וחיל האוויר הבריטי התנדב לשגר בחודש הבא מסוק צבאי, שיטיס את "קינג קונג הכפיות" לאחוזה של גלר: לא נמצאה שום דרך אחרת לשנע את הפסל הכבד, שישקול כמה טונות.
"היינו זקוקים בשביל הפסל ל־30 אלף כפיות", אומר גלר. "הפנינו בקשה לאנשים מכל העולם, ואלפים נענו. שר ההסברה של הודו אפילו הבטיח לשלוח חצי מיליון כפיות, שזה יותר מדי". למה דווקא גורילה? כי גלר חובב קופים מושבע. ב־2005 הוא רכש אוסף ציורים שיצר השימפנזה "קונגו", שלמד לצייר בשנות החמישים בהדרכת הזואולוג הנודע ד"ר דזמונד מוריס.
לאחר שיעזוב את בריטניה מתכוון גלר לתרום את פסל הגורילה לגן החיות בלונדון או לספארי בישראל, אם אחד המוסדות ירצה בו ויצליח לשנע אותו. ומה יעלה בגורלן של הכפיות ההודיות? גלר הציע לבעל המפעל לרתך מהן מודל של מטוס "ספיטפייר" בגודל אחד לאחד, ולהציבו בכיכר טרפלגר.
השיבה לישראל לא תמנע ממנו להמשיך לצאת להופעות בעולם, בין השאר בהפקות חדשות של "היורש". עד כה שודרה התוכנית בכיכובו בלא פחות מ־15 מדינות, ועכשיו עובדים על הפקתה גם בסין. במקביל, עיבד גלר פורמט טלוויזיוני חדש - משחק שיתבסס על אינטואיציה, טלפתיה ומשחקי מחשבה. "כל ערוץ שיקנה את המשחק יוכל להפיק אותו בלעדיי", הוא מדגיש.
היורש שהכתרת, ליאור סושרד, עושה חיל.
"אני מפרגן לו ומוחמא מאלפי המנטליסטים והקוסמים שמחקים אותי ומכופפים כפיות. אבל למקוריות אין תחליף, ואני המקור. אני תוהה לפעמים איך הצלחתי להחדיר את כיפוף הכפיות לתרבות. הזמרים ג'וני קאש וקני רוג'רס מזכירים את זה בשירים שלהם, וודי אלן מתבדח עלי בסרט 'הרומן שלי עם אנני'. זה מדהים שהכיפוף הפך לכזה אייקון. אולי הסיבה היא שאני אוהב למשוך אש. הרבה קוסמים חורקים שיניים נגדי, אבל כל קוסם עצבני הוא עוד קיסם למדורת הפרסום שלי. זה רק מחזק את מעמדי".
גלר הגיע בשבת לישראל לביקור של שבוע כדי לככב בתשדיר של פיקוד העורף שנועד להסביר מה עושים במקרה של התקפת טילים. לא, הוא עדיין לא גר בדירתו ביפו אלא במלון בת"א, כי הדירה ריקה מרהיטים. "אתחיל לחפש רהיטים", הוא מעריך, "בזמן הקרוב. אין לי בעיה לקנות פשוטים של איקאה".
לא חיית בישראל ארבעה עשורים. אתה לא חושש קצת מהמפגש עם הרחוב?
"לא, זה לא מבהיל אותי. מי שנמצא בשואו ביז ויגיד שהוא לא אוהב את תשומת הלב ברחוב, סתם משקר. בעיניי, הנוף לים מהדירה ביפו יותר יפה מהנוף שיש לי פה לתמזה ולשדות. לאנגליה אני אתגעגע בקטעים המשפחתיים או לחברים. ואם אתגעגע, זה בסך הכל חמש שעות טיסה".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו