מאיר הר-ציון, הלוחם האגדי של יחידה 101, עליה גם פיקד, הלך היום לעולמו בגיל 80.
הבוקר בשעה 9:26 הוזעקה ניידת טיפול נמרץ של מד"א לביתו של הר ציון, באחוזת שושנה בכוכב הירדן, לאחר שחלה הידרדרות במצבו הבריאותי והוא איבד את הכרתו. צוות מד"א שהגיע למקום קבע את מותו. הוא יובא למנוחת עולם ביום ראשון בשעה 15:00, בחוות שושנה שבכוכב הירדן.
הר-ציון, שנולד בהרצליה ב-1934, היה מגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50, זכה לעיטור העוז, ממקימי סיירת הצנחנים ומפקדה הראשון.
"מאיר הר ציון, שהלך היום לעולמו, הוא מגדולי הלוחמים בתולדות צה"ל, מפקד נועז ויוצא דופן, שהשפעתו על עיצוב דורות של לוחמים ויחידות הייתה מכרעת", ספד לו שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. לדבריו, הר ציון היה "קצין אמיץ בצורה בלתי רגילה, אשר הביא בשדה הקרב לידי ביטוי את יכולותיו הנדירות כלוחם והיה חלק ממתי מעט שהקימו ועיצבו את הטובות שביחידות צה"ל. מאיר הר ציון תמיד היה שם, בראש הלוחמים, תמיד חתר למגע והוביל את חייליו בזכות כישורי סיור ולחימה גבוהים; תמיד שאף להיות בקו החזית, בין אם מי שמוביל כוח אל היעד ובין אם כמי שמוכן לחרף את נפשו על מנת לחלץ פצועים. בכך היה למעשה ממניחי היסודות של צה"ל כצבא החותר למגע ושעבורו ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. דורות של לוחמים גדלו ויגדלו על הסיפורים אודות מאיר הר ציון, על היצירתיות הרבה שגילה ועל הנועזות שהפגין בשדה הקרב. יהי זכרו ברוך".
לאחר שהוריו התגרשו, עבר הר-ציון עם אביו לקיבוץ עין חרוד, ב-1951 כשהוא בן 17, יצא עם אחותו שושנה בת ה-14, לטיול רגלי סובב כנרת והגיעו לבקעת הבטיחה שהייתה אז בשליטה סורית, שם נעצרו והוחזקו בכלא בקונייטרה ובדמשק. לאחר חודש שוחררו השניים בתיווך האו"ם והצלב האדום. כמו כן ערך מסע יחד עם חברתו רחל סבוראי ל"עיר האסורה" - פטרה שבירדן. מסעו זה עורר השראה בקרב בני נוער ישראלים רבים שביקשו אף הם לערוך מסע דומה. חלקם קיפחו את חייהם בעיצומו של המסע.
כשהוקמה יחידה 101 כיחידת קומנדו על ידי אריאל שרון ובזכות השם שיצא להר-ציון כסייר, צורף ליחידה ולקח חלק בפעולותיה. פיקד על הפשיטה על חברון, שנחשבה קשה במיוחד בשל תנאי מזג האוויר החורפיים והשטח הררי שהקשו על תנועת הכוח, הכוח צעד 42 קילומטרים בליל שלג וקיבל תשבחות רבות. עם מיזוג היחידה לגדוד הצנחנים 890, מונה למפקד פלוגה א' שהפכה לסיירת הצנחנים.
אחותו שושנה וחברה עודד וגמיסטר, נרצחו כשהיו בני ה-18 בטיול במדבר יהודה, בידי בני השבט הבדואי ראשידיה, וגופותיהם נמצאו רק לאחר ששה שבועות בשטח שבשליטת ירדן. בתגובה יצא מאיר הר-ציון לאזור עם יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד, חבריו מיחידה 101, ורצח כנקמת דם ארבעה מבני השבט. הוא נעצר בעקבות זאת והיו אנשים, דוגמת משה שרת, שחשבו שיש להעמידו לדין באשמת הריגה או רצח, אולם עקב לחצם של משה דיין ודוד בן-גוריון לא הועמד לדין. בטרם סגירת התיק נגדם, יוצגו הר ציון וחבריו על ידי שמואל תמיר, אך הפסיקו את הקשר איתו לאחר שבמשפטו של מלכיאל גרינוולד פגע בכבודם של צנחני היישוב.
מאיר הר-ציון זכה בצל"ש, שהומר ב-1973 בעיטור העוז על חלקו במבצע כנרת ב-11 בדצמבר 1955, בו פיקד הר-ציון על כוח בן כ-70 לוחמים מסיירת הצנחנים. במהלך פעולת התגמול על משטרת א-רהווה בספטמבר 1956, נפצע הר-ציון בצווארו. בסוף שנות ה-50, לאחר שהתאושש מפציעתו, נמנה הר-ציון עם צוות מקימי סיירת מטכ"ל ושימש קצין הדרכה בשנותיה הראשונות של היחידה. במלחמת ששת הימים הצטרף הר-ציון לסיירת הצנחנים של חטיבה 80 בפיקוד מיכה בן ארי (קפוסטה) ולחם עמה בחזיתות ירושלים ורמת הגולן.
במלחמת יום הכיפורים עלה לגולן וחילץ פצועים מהשטח הסורי ואף התחזה למת כשעברו בסמוך לוחמים סורים. את המעשה הזה, וגם את שעשה במלחמת ששת הימים, עשה מיוזמתו ואף שהוגדר כנכה צה"ל, שלא חלה עליו חובת התייצבות בשעת מלחמה.
הקים את ביתו וקרא לו "אחוזת שושנה", על שם אחותו. פציעות משירותו הצבאי הותירו אותו נכה ופציעתו בצווארו הקשיתה עליו לדבר. ב-1969 יצא לאור הספר "פרקי יומן", בעריכת נעמי פרנקל, שבו חלקים מיומנו שתיארו את מסעותיו כנער וחוויותיו כלוחם ומפקד בצנחנים.
בראיון שנתן בפברואר 2005 הביע הר-ציון עמדות תקיפות וביקר בחריפות את אריק שרון, בשל תוכנית ההתנתקות וציין שהוא מאמין בנכונות תיאוריות הקשר על רצח רבין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
