"זה רק סיפור אחד. הסיפור העתיק ביותר - האור נגד החושך", מסביר ראסט קול בסצנת הסיום למרטין הארט מה בדיוק אירע פה. בתום שמונה פרקים הסתיימה העונה הראשונה של הדרמה "בלש אמיתי", ומי שצפה בה כבר מכיר בכך שיהיו עוד בלשים, עוד חקירות ועוד מרדפים, אבל לא תהיה עוד אחת כמוה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מכיוון שמדובר באנתולוגיה, אין ברירה אלא להיפרד מדמויותיהם של הבלשים קול והארט, שלא ישובו לככב בעונה הבאה. אולי גם היא תכיל סיפור על הקרב בין האור לבין החושך, אך הוא לא יהיה סיפורם של צמד הגברים המחוספסים שעבדו יחד במשטרת לואיזיאנה בשנות התשעים וחברו שוב בתחילת המאה ה־ 21. סופר המתח ניק פיזולטו רקח יצירה נוקבת, אמיצה ויוצאת דופן. חריג גם רקע הנוף המתירני והשופע כל טוב של HBO . "בלש אמיתי" היתה סידרה קודרת ומדכאת, לא נעימה והכרחית, כמו שירה מייסרת, שמישהו מוכרח לפלוט, לפרוק מעליו. בכל פעם שקול פתח את פיו, ידעת שמשהו איום ודוקר עומד לצאת משם. משפטים אפלים כמו "חיינו היו מעגל של אלימות והשפלה מאז שאני זוכר את עצמי", או "החיים ארוכים בקושי כדי לרכוש מיומנות בדבר אחד - אז היזהר בבחירתך". אאוץ'. הטקסטים הבלתי נסבלים שהניח פיזולטו בפיו של אחד מגיבוריו הפכו את קול לדמות שאי אפשר יהיה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלון החדש והנוצץ של מת'יו מקונוהיי, ההחלטה לגלם את קול היא הנבונה בקריירה שלו.
בפרקי הסיום חזרו קול וראסט לעבוד יחדיו על התיק הישן. החקירה העצמאית שלהם מובילה לרוצח בעל הצלקות אשר עדיין פועל בשטחי לואיזיאנה. שני הבלשים בעלי החושים החדים משלימים זה את זה. מקצוענים, אלימים, בעלי חולשות אנושיות, גברים שהם בסה"כ או לפני הכל, בני אדם. "בלש אמיתי" התעסקה בחומרים עכורים. היא הביאה רבדים של סחי שחור למסך, נגעה במקומות הנמוכים ביותר של הקיום האנושי, ליטפה את השפל המוסרי ולא נרתעה מעיסוק בדת, פוליטיקה ופדופיליה. כן, עשו זאת לפניה, אבל לא ככה. השאלה היא תמיד ה"איך".
פיזולטו הביא חברות גברית למסך, כזו שלא נראתה קודם לכן. כבר כתבו סדרות וסרטים על גברים, אבל מעבר להוויה השטחית נדמה שמעטים הצליחו לגרד את מה שקורה לנפש אחרי שהבירות נפתחות. החברות בין קול והארט היתה מורכבת ממשקעים, סודות כאב ויגון, ולרגע אחד היא לא היתה קלה או משחררת. רוך וחיבוקים לא היו שם, מה שהפך אותם לזיווג הכי לא צפוי שקיים. ובכל זאת, בסוף, החלקים התחברו. קול הרשה לעצמו להישען על חברו, ולמרות שצפיתם כבר בעשרות גיבורים נשענים על חבריהם בסצנות אחרות (ע"ע: וייטנאם), להישענות הזו היתה משמעות אחרת.
"בלש אמיתי" דרשה מצופיה לעשות מעשה לא שגרתי: לחשוב. צפייה בה היתה כרוכה במאמץ. לרגע אחד היא לא ניסתה להיות קלה לעיכול או מענגת. מלבד הכתיבה העילאית, מה שממקם את "בלש אמיתי" כדרמה על זמנית הוא צמד האולסטארים מקונהיי והרלסון. הכימיה האדירה בין שני שחקני הנשמה היא הבסיס עליו נבנה הסיפור השגרתי למדי, על בלשים המחפשים אחר רוצח. המסר לכל שחקן: רוצה לכבוש את העולם? דאג שיהיה פרטנר מעולה לצידך. ואז תקנה לו בירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו