פלגת מזיזי ההרים

גם אחרי הספירה לאחור והידוק אטמי האוזניים, הפיצוץ הגדול מצליח איכשהו להבעית. מכת בס קצרה, נשכנית, שמעבירה רטט חלחלה בכל גוף. הבזק מסנוור, שאחריו שקט מעיק ועננת אבק אפורה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אנחנו בבסיס אימונים של פלגת "מדרון מושלג" במרכז הארץ, תלושים לגמרי מהעולם החיצוני. סרן ג' ולוחמיו ניגשים בזהירות לבחון את שרידי הדלת. ממול שמש אדומה שוקעת על נוף טרשים פסטורלי. מקום כזה מתאים יותר לטיולים, לא לניסויים בחומרי הדף מסוכנים שמבריחים בבהלה בעלי כנף תועים.

הסקירה מרחוק מתעתעת: במבט ראשון נדמה שהדלת נותרה על צירה ללא פגע. רק כשמתקרבים מתברר שהיא אמנם לא נעקרה מהקיר, בניגוד למצופה ממנה, אבל שוליה העבים התעוותו לחלוטין, וחלקים גדולים בתחתיתה מזכירים מפל שוקולד שהוקפא. אין כל ספק: כאן התעמתו כוחות פיזיקליים כבירים.

סרן ג', המפקד, לא מרוצה. במבחן התוצאה, הניסוי למעשה נכשל. הוא מקבץ את הלוחמים ומתיר להם למשש ולראות את נתיבי הפיח והצלקות שנותרו בפלדה. "ניסינו פה משהו אחר ממה שאנחנו מבצעים בדרך כלל", הוא חצי מתנצל, "לצערנו זה לא עבד. אבל בדיוק בשביל זה מתאמנים. מה שאנחנו עושים כאן זה ניסוי וטעייה, כדי להיות הכי טובים בזמן אמת, כשצריכים אותנו בפעילות מבצעית בשטח. נפיק מזה לקח".

אולי פשוט לא שמתם מספיק חומר נפץ.

"זו דלת מסוג חדש באימונים שלנו. בניסיונות קודמים הצלחנו לפרוץ אותה, והפעם רצינו לבדוק שיטה אחרת. לא נורא. נלמד מזה. אם נידרש להתמודד עם דלת כזאת בפעילות מבצעית - תאמין לי שהיא לא תישאר לעמוד". 

ברגעי המנוחה הבודדים שבהם פיצוצים לא קודחים את ראשו, נודדות המחשבות של ג', מה היה קורה אילו. הוא חוזר בדמיונו ל־14 באוקטובר 1994, יום המבצע הכושל לחילוץ החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל, שהוחזק בידי מחבלי חמאס בבית בכפר הערבי ביר נבאללה שמצפון לירושלים. אינספור פעמים כבר סרק במוחו את אירועי היום הקשה ההוא.

את מבצע החילוץ, שקיבל את שם הקוד "מדרון מושלג", ניהלה סיירת מטכ"ל. הוא נכשל בגלל דלת אחת, חסומה בעקשנות ובלתי צפויה, שמנעה מהמחלצים להגיע במהירות לבן הערובה שבקומה השנייה. הטיפול הכפוי בדלת עיכב את לוחמי הסיירת, והותיר בידי המחבלים שהות מספיקה לרצוח את וקסמן ביריות. במהלך חילופי האש נהרג גם לוחם הסיירת סרן ניר פורז ז"ל, ונפצעו עוד שבעה חיילים. הטראומה הותירה חריץ עמוק בזיכרון הצה"לי, והלקח הידהד: עיכוב כזה לא יוכל לחזור על עצמו שוב.

כעבור שנה, כלקח ישיר מהמבצע ההוא, וכדי להיערך באופן יסודי לפריצה ליעדים מבוצרים, הוקמה בחיל ההנדסה יחידה מובחרת, שקיבלה באופן סמלי שם זהה. ייעודה המוצהר של הפלגה הוא "להתגבר במהירות וביעילות על כל מכשול במהלך פעילות מבצעית, כדי לפנות את הדרך לשאר הכוחות ולהימנע מעיכובים בלוחות הזמנים הקריטיים".

הלוחמים מקבלים הכשרה לטפל בדלתות, בחלונות, בשערים ובקירות, באמצעות שלל שכלולים טכנולוגיים והנדסיים, שרובם המכריע שמור תחת מעטה של סודיות. "עם היכולות שיש לנו היום היינו מתגברים על הדלת ההיא בקלות", אומר סרן ג'.

יש כיום דלת שהלוחמים שלך לא יצליחו לפרוץ במבחן האמיתי?

"לא. אין חיה כזאת".

גם הפלדלת הכי משוכללת שנעולה ב־30 בריחים?

"בהחלט. וגם אם יוצמדו אליה מקרר, ספה כבדה ושולחן. על כל מכשול נמצא דרך להתגבר במהירות".

"מדרון מושלג" היא אחת הפלגות המרכיבות את יחידת העילית הצה"לית יהל"ם ("יחידת הנדסה למשימות מיוחדות"), שמתמחה בקשת רחבה של פעילויות הנדסיות, בהן ביצוע הריסות מדויקות, פיצוץ מבנים, חבלה בתשתיות אויב, נטרול מטעני חבלה, סילוק פצצות, פינוי שדות מוקשים, וכן איתור והשמדה של מנהרות הברחה ותופת. מאז מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון ב־2002 הוחלט להשתמש בחלק מיכולות הפלגה, שיועדו עד אז לעיתות חירום בלבד, גם במשימות ביטחון שוטף ומעצר מבוקשים בשטחים.

הפלגה פועלת בכל תוואי שטח, ולוחמיה מתלווים לכל אירוע שדורש כושר פריצה, הבקעת פתחי מילוט או סיוע בתחום החבלה. מאז הקמתה השתתפו לוחמיה במאות פעילויות מבצעיות בעזה, יהודה ושומרון וחזית הצפון, וגם במבצע עופרת יצוקה ובמלחמת לבנון השנייה. לזכות הפלגה נזקפות הצלחות רבות, רובן ככולן נותרות עלומות.

לוחמי הפלגה נדרשים לכישורים טכניים וליכולות גופניות גבוהות, ועוברים הכשרה מפרכת של כשנה ורבע. הם לומדים תפעול של אמצעי חבלה, לוחמה בשטח בנוי ולוחמה בטרור. בסיום ההכשרה הם חותמים לשנת קבע אחת לפחות.

פריצה ליעד מבוצר במהלך האימון, מייד אחרי פיצוץ דלת. צילום: יהושע יוסף

"יזם פיצוץ" ופתיל רועם

סרן ג', בן 26, קיבוצניק מהצפון. שש שנים ב"מדרון מושלג", מהן חצי שנה כמפקד. הפלגה שלו, הוא מספר, נחשבת לאחת המתקדמות מסוגה בעולם, וצבאות זרים מביעים עניין רב בניסיונה וביכולותיה; ואולם רוב הטכנולוגיות נשמרות לשימוש בלעדי של צה"ל.

"המטרה שלי היא לשמור על מעמדנו כסמכות עליונה בתחום. צה"ל נשען על המקצועיות שלנו, אנחנו נקודת משפך לכל מבצע, ולכן אנחנו נמדדים תחת זכוכית מגדלת. אנחנו צריכים להישאר בטופ של הטופ, זה אתגר. יש כאן מוחות יצירתיים וחדים, שיודעים לנתח את הדרישות שעולות בשטח ולהתאים להן מענה טכנולוגי. היום יש ברשותנו אמצעי לחימה ותרגולות לכל תרחיש - כולל עזרים הידראוליים שנושקים לתחום הרובוטיקה".

כל לוחם ב"מדרון מושלג" נראה כאילו נשלף מקטלוג של דמויות ממוחשבות במשחקי פלייסטיישן. קסדות קומנדו מעוצבות, כובעי גרב שחורים שחושפים פס צר באזור העיניים, משקפי מגן מכוסי בד שניתן להסיט כווילון ("זה כדי שלא ננצוץ בלילה או נחזיר אור"), מגיני ברכיים קשיחים ("נחוץ מאוד כשכורעים להכין אמצעים בשטח"), כפפות שמותירות לאצבעות קצוות חופשיים, והעיקר - אפוד קרמי עם אינספור כיסים, שמאפשר לכל לוחם לשאת על גופו מחסניות, חומרי חבלה, נפצים, כבלים, תחבושות לשעת חירום ואפילו סרט הדבקה פשוט ("לכל דבר שמצריך איזוליר־בנד"). 

באחד הכיסים התחתונים באפוד, שהנגישות אליו גבוהה במיוחד בהושטת יד פשוטה, חבוי היהלום שבכתר: "יזם הפיצוץ". זו קופסת בקרה אישית, שכפתור אדום ומאובטח מתנוסס עליה. כמו בסרטי רמבו הקלאסיים, הלחיצה על הכפתור האדום מתחילה את מופע הפירוטכניקה.

על שולחן צדדי מונחת חבילה מרשרשת בעטיפה כסופה, ועליה הכיתוב "זהירות: פתיל רועם". לצידה ערימה של מטעני פריצה בשם הקוד הצה"לי התמים "שועל". בתדריך המקדים, ולאורך האימון כולו, ניכרת ההקפדה המחמירה על נוהלי הבטיחות. לפני כל פיצוץ מתקבצים החיילים במרחק בטוח מאחורי מחסהו עוטים עליהם את מכלול אביזרי ההגנה. בשל העשן המלווה כל פיצוץ, אחדים מהלוחמים חובשים גם מסכות גז קטנות. 

"המטרה היא להימנע מפגיעות מיותרות", מסביר ג'. "עד עכשיו, תודה לאל, לא היתה לנו אף תקרית חמורה באימון או במבצעים. אנחנו מתכוונים לשמור בשיניים על הרף הקדוש הזה".

סמ"ר א' (20) מרעננה, שנתיים ביחידה, מוכן להישבע לנו שכאשר הוא שם, בפעילות, הוא לא חושב על הפחד. "אתה כל כך ממוקד באדרנלין, שאין לך זמן לחשוב על דברים אחרים. אנחנו עובדים בצוות, סומכים אחד על השני. יש משהו מרגיע בידיעה שמאחוריך יש מישהו שמכיר את העבודה בדיוק כמוך".

סמ"ר ד' (21), מבית שמש, אומר שהמשפחה שלו לא יודעת מה בדיוק הוא עושה, "רק ברמה הכי הבסיסית, מה שאפשר לקרוא באינטרנט. בבית שלי יודעים שאין טעם לשאול מה אני עושה, כי הם לא יקבלו תשובה".

והם מפרגנים לך?

"מאוד. אני בא מבית שיודע מה זה צבא, וכמעט לכל לוחם כאן יש הורה או דוד שהיה מורעל על הצבא. השירות כאן נותן הרגשה של שליחות, ככה חינכו אותנו. אף אחד לא היה משרת כאן אם היה חושב אחרת".

סמ"ר א': "לפעמים שואלים אותי אם אנחנו חוד החנית של צה"ל. אני עונה שאנחנו השפיץ של חוד החנית. בלעדינו, לחנית לא תהיה אותה אפקטיביות. אנחנו יודעים להתאים את עצמנו לכל כוח, לכל מתאר, לכל סיטואציה ולכל סוג פעילות".

הכישלון שלכם למוטט את דלת הפלדה באימון לא מוציא את הרוח מהמפרשים?

סמ"ר ד': "מה פתאום. כמו שנאמר: מי שלא נושם אבק דרכים, לא ישאף אוויר פסגות. מבחינתנו כל אימון הוא אבק דרכים, וכל כישלון מקדם אותנו יותר לאוויר הפסגות".

האימון שאליו אנחנו מתלווים מתמקד במתחם שמדמה שטח בנוי. ממול פזורים מבני בטון מרובי פתחים ועתירי "חדרים" פנימיים, וסביבם פגרי דלתות וחלונות - קורבנות אילמים מאימונים קודמים. ב"חדרים" עצמם ניכרים אותות פיצוצים מהעבר, והקירות מטולאים בשלל חורים שנסתמו לקראת האימון הבא. המתחם כולו מרוחק ממקום יישוב ומוקף גבעות מכל עבריו, מה שמונע הפרעה אפשרית לאוכלוסייה אזרחית.

באימון מנסים סוגים שונים של חומרי נפץ, כדי למקסם את פגיעתם מבחוץ. אחרי הכישלון עם הדלת מתמקדים כעת בחלון שמחופה בתריסי ברזל כבדים. המטרה: לעקור אותו ממקומו במינימום חבלה, ומייד אחר כך לפרוץ דרכו לחדר, כדי לחלץ "בן ערובה" שמוחזק שם. לוחמי הפלגה מתגודדים סביב החלון ומקבלים תדריך משימה קצר, שעיקרו לייצר מימד של הפתעה ולהשלים את הביצוע בזריזות וללא פגיעה קטלנית ביושבי החדר, שאחד מהם עשוי להיות בן הערובה עצמו.

בתום "טיפול" מקדים בחלון, שנעשה באותה מהירות שבה יונתן רושפלד מכניס עוגה לתנור, מתרחקים ותופסים מחסה מאחורי צלע הבטון של המבנה. מישהו מונה בקול את הספירה לאחור ("זה רק לצורך האימון, בשטח שומרים כמובן על דממה"), והלוחמים מהדקים ידיים על האוזניים ועל משקפי המגן. כשמגיעים ל"אפס" נשמע הבום החזק, שפותח חיזיון כמעט סוריאליסטי: החלון בשלמותו - על מסגרתו, תריסיו ובריחיו - נעתק ממקומו ומתעופף בקו ישר הרחק מהקיר, כאילו נשלף משם בכבל פלדה בלתי נראה.

הכל נמשך שניות בודדות: לוחמי הפלגה מסתערים בנשק שלוף על החלון העירום ומטהרים את פנים החדר. אחד מהם מזנק פנימה, ומייד אחריו עוד אחד. "אלמנט ההפתעה הוא עניין קריטי בפעילות שלנו", מסביר סמ"ר א' (21) מרחובות, שמשרת בפלגה קרוב לשלוש שנים. "השאיפה היא להכות בזמן שהאויב הכי פחות מצפה לו".

האויב בטח מתכונן לקראתכם.

סרן ג': "באירוע בן ערובה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאויב מכין את עצמו לפעולה אפשרית של צה"ל. הוא ימלכד נתיבי גישה, יכין מטענים, יחסום דלתות פנימיות ויצבור אמצעי לחימה בתוך הבית. מבחינתנו, אנחנו מתכוננים תמיד לאירוע הכי קיצון - למכשולים הכי כבדים, הכי גדולים והכי מורכבים. בצורה כזאת, אם ניתקל בסופו של דבר במכשול פשוט יותר, יהיה לנו קל להתגבר עליו. הלוחמים שלנו יכולים להסתכל על דלת, חלון או קיר ולהעריך מה נדרש כדי להתמודד איתם, גם בפריצה חמה וגם בפריצה קרה".

עכשיו הם מתרגלים פריצה "קרה", שזה אומר בלי חומר נפץ. האמצעי: עזר טכני. גם כאן נמדדת המשימה ביכולת הביצוע השקט, היעיל והאלגנטי. הסצנה נראית כלקוחה מסרט מלחמה בכיכובו של וין דיזל: הלוחמים מטפלים בדלת בדממה, ובתוך זמן קצר היא נעקרת ממקומה. הם חודרים לחדר ומדמים ירי למטרות טיהור.

השהות בחברת הלוחמים חושפת יכולת פיזית מדהימה: הם לא נבהלים מאף פיצוץ, פתאומי וקרוב ככל שיהיה. בעוד שנשמתי עומדת לפרוח לשמע כל בום, אנשי הפלגה נשארים אדישים כאילו שמעו גרגור של חתול. "אנחנו כל כך רגילים לרעש הזה, שהוא כבר לא משפיע עלינו", מסביר סמ"ר ד' (21) מבאר שבע, שלוש שנים ביחידה. "אנחנו אוכלים פיצוצים לארוחת צהריים. השעון המעורר של החבר'ה פה זה בומים על הבוקר".

יש כאן הווי מיוחד? בדיחות פנימיות?

סמל א': "אצלנו לא תשמע בדיחות עתיקות על כמה אצבעות נשארו לנו. אין לנו הומור כזה. היחידה הזאת מאוד משפחתית, נוצר בינינו חיבור של אחים. לכולם כאן ברור מה הסכנות שאנחנו מתמודדים איתן, ולכן אנחנו מאוד רציניים".

אין מתיחוֹת הדדיות? נניח, נפצים קופצים במלתחות?

"אוי ואבוי. מקסימום תשמע מישהו מתבדח עם חבר - 'לקחת לי את הצלחת? תבדוק מחר מתחת למכונית שלך'. שטויות כאלה. חוץ מזה, אם כבר שאלת, הנפצים שלנו לא היו משאירים זכר מהמקלחת".

רגע הפיצוץ באימון. "אצלנו לא תשמע בדיחות על כמה אצבעות נשארו לנו". צילום: יהושע יוסף

 

החילוץ בשלום הוא הגביע

הלילה עוטף את גבעות הטרשים במעטה שחור וצמרירי. השקט מוחלט. אחרי האימון באור יום, ממשיכים בפעילות עם אמצעי ראיית לילה. הפעם מתכננים לפוצץ חלון מורכב במיוחד, שנועד למצות עד הקצה את כישורי הלוחמים. פנסים זעירים נדלקים בחזית הקסדות, ולרגע אחד נראים לוחמי הפלגה כחבורת כורי פחם שהגיחו מבטן האדמה בתום יום עבודה.

מתרחקים בזריזות לכיוון המחסה הבטוח. שוב ספירה לאחור - ושוב פיצוץ מחריש אוזניים, הפעם עם אפקט ויזואלי מרהיב: פטריית אש כתומה־אדומה, שממנה ניתזים זיקוקי יום עצמאות שנוחתים בקשת רחבה על הקרקע ממול. ענן העשן מתפזר חיש קל באפלה, חושף חור מושלם בקיר המבנה. כשיעלה השחר ימצאו את החלון זרוק לא הרחק משם, מפויח ומבויש.

סרן ג' מסביר שאחת המטרות העיקריות באימונים היא למצוא שיטות למקסם את השפעות הפיצוצים, ועדיין להימנע מחורבן יתר. "סתם לפוצץ מאה ק"ג ולמוטט הכל - את זה גם פצצה פשוטה של חיל האוויר יכולה לעשות. בשביל לזרוק חומר נפץ על חומה לא צריך אותנו. אנחנו שואפים לייצר מינימום נזק - כלומר שאחרי כל הרעש הגדול והפלדה שמתעוותת, לא ייפגע אפילו אדם תמים אחד בתוך החדר".

במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, בסוף 2008, התמודדה פלגת "מדרון מושלג" עם שלל משימות מורכבות בתוך שטח עוין. באחד המקרים נקראה לטפל במסגד ממולכד, שעל פי מידע מודיעיני מוקדם שימש סליק נשק מרכזי של החמאס.

"הפקודה שקיבלנו היתה לפרוץ את דלתות המסגד בצורה שלא תגרום להפעלה לא רצויה של המטענים הממולכדים", מספר סרן ג'. "לשמחתי עמדנו באתגר. אחרי הפריצה שלנו, נכנסה פנימה יחידת חי"ר מובחרת שניקתה אותו מהמחבלים ומאמצעי הלחימה הרבים. זה היה רגע של סיפוק גדול".

במקרה אחר, בגיזרת יהודה ושומרון, חילצו לוחמי הפלגה חיילים שנתקעו בסמטה צרה בכפר מוסלמי, ללא יכולת לזוז אחורה או קדימה. החיילים היו חשופים לירי באש חיה ולמטר של בקבוקי תבערה, אבנים ומכשירי חשמל כבדים שהושלכו לעברם מהגגות הסמוכים. "פילסנו להם שביל נסיגה דרך חומה סמוכה, לתוך מתחם יותר מוסתר. זה איפשר לכוח לצאת מהסכנה ולהתפנות החוצה באופן בטוח".

איך שומרים על טווח ביטחון מהפיצוץ בסמטאות כל כך צפופות?

"בתוואי כל כך צר, כמו בקסבה אופיינית, הפיצוץ באמת עלול לסכן את החיילים שעומדים קרוב אליו. אז לא חייבים להשתמש בפיצוץ, יש עוד סל של פתרונות. למשל, פריצה קרה".

יש סתירה פנימית מתסכלת בפעילות שלכם: מצד אחד אתם מתאמנים לאירוע עתידי של חילוץ בן ערובה, מצד שני כולם מתפללים שתישארו מחוסרי עבודה.

"גם אנחנו מתפללים. בגלל זה הפעילות שלנו מתרחבת גם לביטחון השוטף. תודה לאל, מאז מקרה נחשון וקסמן לא היה אף אירוע חילוץ משמעותי. אבל תמיד מרגיע לדעת שאנחנו מוכנים".

כשגלעד שליט הוסתר בעזה, חשבתם שתוזעקו לפרוץ את הבית שבו הוא מוחזק?

סמ"ר ד': "כל אחד מאיתנו היה שמח להשתתף במבצע להצלת גלעד. זה רק טבעי שיהיו מחשבות מהסוג הזה. בתחום שלנו אתה תמיד מחפש את המשימות הכי משפיעות והכי קריטיות".

סמל א': "זאת אכן היתה הפנטזיה, ובדיוק למצבים כאלה מכינים אותנו. השתתפות בפרויקטים כאלה היא השאיפה הגדולה של כל לוחם. זה כמו ששחקן כדורגל מפנטז להעפיל עם הנבחרת שלו למונדיאל ולהבקיע שער מכריע בגמר בדקה ה־90. חילוץ של בני ערובה בשלום הוא הגביע שלנו". 

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו