בשבועות האחרונים לציבור נדמה כי היחסים בין הרשות הפלשתינית לבין ישראל עלו על שרטון. אבל בחדרי חדרים נראה דווקא כי התיאום בין הרשות לישראל זוכה לעדנה שכמותה לא ידע שנים רבות. ההוכחה הניצחת לכך היא מפגשי הפרידה שערכו בכירי הרשות הפלשתינית עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דנגוט, שסיים השבוע את תפקידו וצפוי לפרוש מצה"ל לאחר 35 שנות שירות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לאורך כל הראיון נזהר האלוף דנגוט מלהביע עמדה אישית בנוגע למשא ומתן, מתוקף היותו עדיין לובש מדים. "זה שיח שמובל על ידי ראש הממשלה ושליחיו. אני עושה כמיטב יכולתי, במעגל שני, כדי לתמוך במרקם החיים של האוכלוסיות שחיות ביהודה ושומרון. ההישגים האזרחיים והכלכליים ברשות חשובים לא פחות מההישגים המדיניים, כי הם בבחינת אינטרס משותף. אין להשוות את מצבה של האוכלוסייה הפלשתינית למה שהיה בעבר".
הדבר היחיד שדנגוט מוכן לומר בפה מלא הוא שבכל הסדר עתידי, על ישראל לשמור על חופש הפעולה שלה בשטחים. לדבריו, "מערכת הביטחון יודעת לעשות את זה באופן פרופורציונלי, עם פעילות שמאפשרת גם לצד השני לפעול, אבל יודעת לפעול בחדות ברגע שצריך לגדוע טרור. אין תחליף לפעילות שלנו. כרגע אין בשלות לאלטרנטיבה".
לדעתך, אם ייכשל המשא ומתן המדיני, תפרוץ פה אינתיפאדה שלישית?
"אני לא יכול להתנבא, אבל זה עידן שונה. מושגי האינתיפאדה לא מתאימים לרוח התקופה. אנחנו נמצאים במצב שבו הרחוב הפלשתיני נראה שונה, ולאזרח הפלשתיני יש מה להפסיד".
ובכל זאת, בתקופה האחרונה ראינו עלייה באירועי הטרור ברחבי הגדה המערבית.
"אין ספק שאנו בתקופה רגישה יחסית. עד לפני שלושה חודשים היתה ברחוב הפלשתיני אדישות לתהליך, והוא התנהל ברובד של המדינאים. העמקת הדיבור והשיח, וכן הגעת השליחים האמריקנים, מביאות את הנושא באופן מוחשי יותר לסדר היום. בעבר ראינו שגורמים קיצוניים מנסים לנצל את זה לטובת הסטת הנושא ושיבוש מרקם החיים וסדר היום הקיים. אכן, יש פה התגברות של מעשי טרור אינדיבידואליים, אבל אני עדיין חושב שרוב האוכלוסייה הפלשתינית באיו"ש ממשיכה בחייה, ואנו צריכים לאפשר זאת". דנגוט מוסיף ואומר ש"הפלשתינים יכלו להשיג יותר אילו היו מטפלים גם בהסתה בצורה יסודית ומהותית. לא יתקבל על הדעת שאנשים בכירים ברשות הפלשתינית ייצאו בהצהרות שאינן בהלימה למדיניות הפלשתינית. ההסתה היא מכשול שמעכב התפתחות, מכשול שמונע פתיחת שערים נוספים והכרה עתידית בדו־קיום".
חוק וסדר
דנגוט סבור כי "לשלטון הפלשתיני יש עוד מה לעשות בתחום ביסוס המשילות האזרחית והכלכלית. צריך לסייע להם, אבל מי שצריך להוביל את זה הוא השלטון הפלשתיני, שסובל מנסיגה בעשייה שלו בשנתיים האחרונות. הרשות מחויבת להתמודד עם קריאות תיגר, בעיקר במחנות הפליטים, שבהם רבים מסרבים לקבל את שלטון החוק".
האלוף דנגוט, בן 53, נשוי לאורנה ואב לארבעה. את שירותו הצבאי הוא החל ב־1978 בחיל התותחנים, והיה לאחד מחמשת התותחנים שזכו לענוד על כותפותיהם את דרגת האלוף. האירוע שעיצב יותר מכל את תודעתו כלוחם היה מלחמת לבנון הראשונה, אז צורפה סוללת התותחנים שעליה פיקד לחטיבת הצנחנים שנחתה מהים. במהלך המלחמה ירו דנגוט וחייליו אלפי פגזים ואיבדו שני מפקדי צוותים. הוא עצמו נשלח לוועדת צל"שים, אך ביקש שלא לקבל צל"ש אישי אלא צל"ש לסוללה כולה, מה שלא היה מקובל אז.
בין היתר שימש ראש מטה פיקוד העורף ומזכירם הצבאי של שלושה שרי ביטחון: שאול מופז, עמיר פרץ ואהוד ברק. בהיותו בצומת קבלת החלטות מרכזי זה עבר דנגוט את ההתנתקות, חטיפת גלעד שליט, מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה.
ב־2009, כשעה לאחר שנכנס דנגוט לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, הוא קיבל הנחיה להיערך להקפאת הבנייה בשטחים בתוך 36 שעות.
דנגוט מספר כי "בהתחלה זה היה מאוד קשה. בתוך חודשיים וחצי מרבית המתחים המהותיים התקררו וההחלטה נשמרה בצורה מעוררת כבוד והערכה. בזמן הזה גיבשתי תפיסה שלפיה 99 אחוזים מתושבי יהודה ושומרון הם אזרחים שומרי חוק. האחוז הקטן והבעייתי הוא אחוז שצריך להיות מטופל מחוץ לחוק".
לדעתך, טיפול המדינה בקיצונים הוא מספק?
"זו חובתה של המדינה לטפל באנשי תג מחיר, שהם מיעוט קיצוני, פורע חוק ופוגע בראש ובראשונה כמעט בכל אנשי ההתיישבות, שלתפיסתי הם אנשים מכבדי חוק ושלטון. המיעוט הזה מזיק להם והוא בבחינת סיכון ביטחוני. כלל הרשויות שיש להן נגיעה לפיקוח ולאכיפה צריכות לטפל בתופעה. האכיפה חייבת להסתיים במערכת משפטית ובענישה של אותם גורמים ומנהיגיהם וליצור הרתעה. לא יעלה על הדעת שפורעי החוק הללו יפגעו באוכלוסייה פלשתינית שאין לה שום נגיעה בשום דבר שכרוך בביטחון. זה נגע רע, וצריך לגדוע אותו בלי להסס בכל מקום שבו הוא נמצא, וזה לא משנה אם הוא באיו"ש או בתוך מדינת ישראל".
אחד האירועים שעימם התמודדה מערכת הביטחון בשבועות האחרונים בהקשר זה הוא האירוע בקוסרא, שבמהלכו ניסו מתנחלים לבצע פעולת תג מחיר. באירוע היה אפשר לראות את חוזקו של התיאום הביטחוני בין הרשות הפלשתינית לבין הקישור הישראלי. "היתה פה הכרה של הפלשתינים שהאירוע יכול להגיע לקיצוניות. הטלפון שהגיע מקוסרא לא הפתיע אותי. עמדנו בשנים האחרונות בכמה אירועים שהיו פוטנציאל להתלקחות - ויכולנו להם".
עם זאת, התיאום הביטחוני בין הרשות לבין ישראל לא מספיק כדי לשפר את איכות חייהם של הפלשתינים בגדה המערבית. בשנים האחרונות פחתה משמעותית התמיכה הכספית שמועברת לרשות ממדינות מתונות כגון מדינות המפרץ. "מי שנותנת את המענה בטווח המיידי בהקשר הזה היא מדינת ישראל, שמרחיבה את היתרי העבודה של הפלשתינים בישראל. אם תהיה עלייה בפיגועי הטרור, זה יכול לפגוע במדיניות המרחיבה של ישראל כפי שמתקיימת כיום".
"לחמאס יש מה להפסיד"
לדנגוט בטן מלאה גם על פעילותם של הארגונים הבינלאומיים ברחבי יהודה ושומרון. כמתאם פעולות הממשלה בשטחים, נמצא האלוף בצומת שאליו מתנקזות כל תלונות הארגונים. "האיחוד האירופי רואה את מה שקורה ביהודה ושומרון בצורה א־סימטרית. איך אפשר להשוות גינוי מדינת ישראל בגין בנייה בלתי חוקית של באר מים ליחסים אסטרטגיים עם מדינה אירופית חשובה?" הוא תוהה.
בהתייחסו לארגונים הבינלאומיים, מציין האלוף כי "עם מרביתם אפשר לפעול בצוותא תוך אמון ושיח. אבל יש גורמים שפועלים תחת המטרייה של הקהילייה הבינלאומית ומנצלים בציניות את עבודתם כדי ליצור דה־לגיטימציה למדינת ישראל. אחד מהם הוא 'OCHA' ששותף להסתה נגד מדינת ישראל, מציג נתונים שקריים לקהילייה הבינלאומית ופועל כחלק ממכונת הסתה שאין לה מקום כאן". לאורך כל הראיון מקפיד דנגוט להבדיל בין המצב הביטחוני באיו"ש למצב בעזה, בדומה למדיניות שנוקטת בנושא זה מדינת ישראל, שמתהדרת בכך שאינה מדברת באופן ישיר עם ארגוני הטרור ברצועה.
זה לא מגוחך לומר שאתם לא מדברים עם חמאס?
"אנחנו לא מדברים עם חמאס באופן ישיר, אלא דרך גורמי הרשות הפלשתינית שנמצאים ברצועה או ברמאללה. אנחנו לא משלים את עצמנו שלא מתבצע שיח מול חמאס, אבל השיח לא ישיר. בכירי חמאס לא היססו לנצל את המדיניות ההומניטרית שלנו כלפי עזה. אנחנו גם אישרנו לקרובי משפחה של בכירי חמאס להגיע לטיפול בישראל, למשל נכדתו של הנייה שמתה. בהקשרים הומניטריים אנחנו לא מבחינים בין אנשי חמאס לאחרים".
כחלק מתפקידו, נדרש האלוף דנגוט להתמודד לא פעם עם טענות הקהילייה הבינלאומית על מדיניותה הנוקשה של ישראל ברצועת עזה.
זמן קצר לאחר אירועי המרמרה בשנת 2010 שינתה ישראל את המדיניות כלפי הרצועה, ובמקום להגדיר מה מותר להכניס לרצועה החלה להגדיר מה אסור להכניס. "גם לפני המרמרה עזה לא היתה במשבר הומניטרי, וההוכחה לכך היא שבתוך 45 יום משינוי המדיניות החלו לדבר איתנו על ייצוא ועל חיזוק הכלכלה בעזה".
עם עליית מורסי לשלטון הפכה מצרים לציר מרכזי להכנסת סחורות לעזה. "לחמאס נפתחו שער מרכזי ודרכי קישור למצרים בהיבטים של טרור, מסחר וכלכלה. זה חיזק את שליטת חמאס בעזה", מסביר דנגוט, "מאז חילופי השלטון הנוספים במצרים נקט השלטון המצרי מדיניות נוקשה במיוחד כלפי הרצועה, וכיום הוא מונע ככל האפשר הברחות מחצי האי סיני לרצועה וסוגר את המעברים היבשתיים עימה. כתוצאה מכך, מצוי שלטון חמאס בלחץ קשה ובמשבר אנרגיה חמור".
דנגוט, שהיה אחד השותפים לניסוח ההבנות שאחרי מבצע עמוד ענן לפני יותר משנה, סבור שלמרות ההסלמה בתקופה האחרונה לחמאס אין אינטרס כרגע להבעיר את השטח מחדש. "הארגון הזה צריך לעשות את החשבון של מה שהוא מפסיד, במקרה של הסלמה. ביכולתו של חמאס להביא לשיפור כלכלי בעזה. ביכולתו גם להביא למגבלות קשות שיחולו על האוכלוסייה כתוצאה ממעשי טרור".
לסיום הוא מבהיר, "בפועל, באותו זמן שחמאס זועק זעקות מצוקה, הוא גם מייצר רקטות. באותו זמן שהאוכלוסייה שלו סובלת מבעיות חשמל, המחרטות עובדות. באותו זמן שהמנהרות חסומות הוא מנסה להמשיך להבריח. הארגון שאמור לתת את המענה השלטוני לאוכלוסייה שלו, ממשיך על חשבון האוכלוסייה לעסוק בבניין הכוח. עם זאת, לנו אין שום כוונה לשבש את מרקם החיים או להביא למשבר הומניטרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו