דניאלה לוגסי הופכת את האופרה לסקסית

דניאלה לוגסי הכי אוהבת את סוזנה, המשרתת מהאופרה "נישואי פיגארו" של מוצרט. סוזנה החכמה והמחוזרת, שמושכת בחוטיו של משולש אהבה ומנווטת את העלילה. וגם את מוזטה היא אוהבת, זמרת הברים מ"לה בוהם" של פוצ'יני. מוזטה הנשית, המפתה, שיודעת להתנהל בחוכמה עם גברים. "זה המקום שלי להתלכלך. אני רואה את הדמויות האלה בעיניים, חיה אותן ומרגישה אותן ומזדהה איתן".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

היא יושבת בראש שולחן האוכל הגדול שבביתה בכפר שמריהו ומחבקת בידיה ספל תה חם. מימינה נפרש הסלון, שבאחת מפינותיו פסנתר כנף שחור ובוהק. מולה, מבעד לדלתות הזכוכית הגדולות, נשקפת הבריכה הפרטית. בחוץ, בחניה, ממתין לה ג'יפ הב.מ.וו הלבן, והיא לבושה ומתוכשטת כבת אצולה, לא כמשרתת. "אבל רגע, גדלתי באשקלון", היא מנסה להשפיע על סיפור המסגרת.

אין בזה צורך: לוגסי דומה לסוזנה ולמוזטה במאפיינים משמעותיים בהרבה. כמותן, היא אישה חזקה, מלאת חיים ותאוות, שמקפידה להיות זאת שמנווטת את חייה בהתאם לרחשי ליבה. אישה בלתי אמצעית, חיובית, כזאת שנפרדת ממךָ בנשיקות כבר בפגישה הראשונה, סופקת כפיים בהתרגשות כשאתה נהנה מעוגת הקוקוס שאפתה, ומדברת בפתיחות, במהירות ובשטף בלתי פוסק, מלווה בחיוכים גדולים ובמחוות ידיים.

אחרי שנים כזמרת אופרה, שהופיעה בין השאר עם האופרה הישראלית ועם התזמורת הפילהרמונית, הוציאה לוגסי (31) בשנה שעברה סינגל ראשון מאלבום הבכורה המתהווה, "קרוס אובר", גירסת אופרה ל"Enjoy The Silence" של דפש מוד. הקליפ שליווה את הסינגל גרר תשומת לב מכל עבר, לא רק בגלל קול הסופרן האדיר, הרוק שנצבע בצבעים חדשים, או המיניות שנטפה מהקליפ, אלא בעיקר כי זמרת אופרה היא עדיין בעיני רבים אישה כרסתנית ומבוגרת, ששומה מקשטת את לחיהּ. לוגסי, ההפך הגמור מהדימוי הזה (שלא לומר יפהפייה), עברה בין אולפני טלוויזיה ורדיו ונאלצה להסביר שכבר לפחות עשור זמרות אופרה, בישראל ובעולם, הן משהו אחר לגמרי.

"ביום הופעה אני אוכלת מעט אורז, הרבה ירקות, תמיד בננה, ובתזמון מדויק תה עם דבש". צילום: יח"צ

"דווקא מגניב בעיניי לנפץ את התדמית הלא מוצדקת הזאת", היא צוחקת. "אני אוהבת את זה. ויש בזה אלמנט שמקרב אנשים לעולם האופרה. לכן אני גם עושה הופעות חיות לכל מי שרוצה - במכולת, במספרה, אפילו עכשיו אם בא לך".

הקליפ האחרון שהוציאה, השלישי במספר, קאבר אופראי שקט ל"Fix you" של קולדפליי, הוסר מאתר יו־טיוב בטענה שהוא פרובוקטיבי מדי, אך הוחזר לאחר שבוע, וזכה בתוך זמן קצר ליותר ממיליון צפיות. לוגסי לא כל כך מבינה מה הפריע ליו־טיוב: היא בסך הכל טובלת בבריכה בבגדים לבנים שהופכים ספוגים מים, או מתהלכת בבגד גוף צמוד.

"תראי את ביונסה, יש לה קליפ שבו היא לובשת חזייה ותחתונים, לכאורה נורא פרובוקטיבי, והוא מהפנט אותך למסך - לא בגלל הלבוש המינימלי הזה, אלא בגלל איך שהיא שרה ומתנועעת ובגלל הכריזמה שלה. הגוף הוא עוד חלק, שלגביו היא מצהירה - אני הבוסית של מה שקורה איתי, וזה מה שמתאים לי.

"אני לא מרגישה שעשיתי עד היום דברים מאוד פרובוקטיביים, וכל השאלות ששואלים אותי על זה רק גורמות לי לרצות לעשות דברים כאלה, ולהגיד בזה משהו. אני לא באה לצילום ואומרת, אני רוצה שיראו את החזה שלי. זה צריך להתאים, וזה כרוך בהחלטה ובמחשבה שלי ונשלט רק על ידי".

וזה מסתדר לך, כאמא לילד?

"בטח, דווקא עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל, ולא להישאר בבית עם אבו עגילה. אני רוצה לעשות דברים עד הסוף, וגם להיות בבית, לאפות עוגות ולגדל את הילד. בכל מה שנוגע לגוף, גדלתי בבית מאוד פתוח. אמא היתה מודליסטית עירום לציירים, והיא עצמה ציירת חובבת. אבא תמיד היה פנאט לאמנות. מבחינה אמנותית וברמת הדיבור, הכל היה פתוח".

אני אדם של דרמה

היא נולדה בירושלים. האב, ז'יל, יליד צרפת, הוא פרופסור להמטולוגיה. האם פרל נולדה בארה"ב ועובדת כמורה לאנגלית. המשפחה נדדה לרחובות בעקבות עבודתו של האב, ואחר כך עברה לאשקלון, שבה גדלה לוגסי מגיל שש. היא למדה בבית הספר לאמנויות בעיר, וכבר בגיל 11 היה ברור שניחנה באיכויות קוליות המתאימות לאופרה, והיא השתלבה במקהלת בית הספר. בהמשך התגרשו הוריה, והיא עברה לתל אביב עם אמה, למדה בתיכון תלמה ילין, וכעבור שנה חזרה לאביה וסיימה את לימודיה באשקלון. "לאמא היה יותר קשה אחרי הגירושים, היא היתה יותר פגועה, והיה לי קשה להמשיך לגור איתה".

בצבא שירתה כמאבחנת פסיכוטכנית בלשכת הגיוס בבאר שבע, וכשהשתחררה חיה תקופה קצרה בלוס אנג'לס עם בן זוג. כשחזרה התקבלה למקהלה של האופרה הישראלית וללימודים בבית הספר למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיה בחר בה זובין מהטה להשתתף בהפקות של התזמורת הפילהרמונית.

"עבדנו המון יחד. בפילהרמונית יש אנשים ששנים עובדים על הבמות הכי גדולות, והוא ציפה ממני בדיוק לאותה רמה כמו כולם. כשהוא אומר לך משהו את חייבת לדעת לעשות את זה, לעמוד בדרישות שלו. העבודה איתו לא היתה קלה לי, אבל בזכותה הבנתי שזה כנראה הכיוון הנכון בחיים שלי".

עם הפילהרמונית הופיעה בכמה הפקות, ותפקידה המשמעותי הראשון היה הכוהנת הגדולה ב"אאידה". בנוסף עבדה במהלך השנים עם תזמורות כגון סימפונט רעננה, קמראטה ירושלים, התזמורת האנדלוסית, תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית והמנצח גיל שוחט. בד בבד נסעה ללמוד אצל מורתה בברלין, שמלווה אותה עד היום - לעיתים בברלין, לעיתים בארץ, ולעיתים, כשאין אפשרות אחרת - בסקייפ.

צילום: זיו קורן

לאחר לימודיה באוניברסיטה התגוררה שנה בברלין, שם ניגשה לאודישנים רבים. "באחד מהם נבחנתי אצל דניאל בארנבוים, שהציע לי להשתלב בסדנה של האופרה בברלין. זה אומר לקבל הכנה באחד מבתי האופרה הטובים והגדולים בעולם. אבל אמרתי 'לא'. לא הייתי בטוחה שזה מה שנכון לי. לא הרגשתי מוכנה לדבר כזה. יכול להיות שאם הייתי מקבלת את ההצעה, הייתי היום במטרופוליטן אופרה בניו יורק, אבל כנראה לא הייתי מאושרת".

היא נשואה לעומר שוילי (35), איש עסקים, שכבר בגיל 22 עשה את האקזיט הראשון שלו, כשמכר אתר אינטרנט שהקים ושעסק בהימורים. בהמשך הפך שותף בעסקיו של המיליארדר טדי שגיא: תחילה ב"פלייטק" - חברת הימורים מקוונים, ולאחר מכן בחברת הפורקס (מסחר אינטרנטי במטבעות זרים) של שגיא.

לוגסי הכירה אותו כשהיתה בת 23, במהלך דאבל דייט. היא יצאה עם ידיד שלו, והוא עם בחורה אחרת. לאחר שהסתיימו הקשרים האלה הזמינה אותה חברה שלה, שיצאה עם טדי שגיא, לסוף שבוע בקפריסין. שגיא עמד מאחורי היוזמה.

"עומר חיכה לי שם, נתן לי את הרמז הראשוני, אבל אני הייתי צריכה לעשות את כל העבודה", היא צוחקת. "עד היום הוא אומר שמזל שלקחתי פיקוד, כי אחרת לא היה קורה בינינו כלום. אני מאוד ישירה, ופשוט התחלתי איתו. הלכתי אחרי הלב שלי. אם עושים את זה בדרך הנכונה והקולית, זה מדליק הרבה גברים. ובכלל, כשאני רוצה משהו, אני פשוט עושה אותו. כששיחקתי את הנסיכה פמינה ב'חליל הקסם' פחות נהניתי מהדמות, כי באחת האריות מתגלה בה צד חלש ונזקק. הגבר שהיא רוצה לא בדיוק נענה לה, והיא מוותרת ורוצה למות. ואני לא מבינה - למה את מוותרת? למה את מרימה ידיים? אני לא רואה בה אישה חזקה.

"במערכות יחסים אף פעם לא הסכמתי להיות פראיירית. מהר מאוד זיהיתי אם הבחור שמולי רציני או לא. ותמיד אהבתי בחורים טובים, בחורים שמתייחסים אלי יפה. עד עומר יצאתי מדי פעם עם אנשים מורכבים, אבל טובים. מוסיקאים, אמנים, צלמים. אני לא בטוחה ששני מוסיקאים יכולים לחיות יחד לאורך זמן. במקרה שלי היתה נוצרת יותר מדי דרמה בחיים. ואני אדם של דרמה. חשוב לי לא לאבד את האקשן, לא להיגרר לשיגרה, לצאת פעם בשבוע, לדבר על כל מה שצריך. אני מאוד דוחפת להכניס סערות לחיים שלי עם עומר: לריב לפעמים, או לצאת ולהרגיש כמו בני עשרים. מצד שני, הוא לימד אותי ליהנות מלשבת בבית ולראות יחד סרט. עד שהכרתי אותו זה תמיד נראה לי בילוי לזקנים.

"דרך המחשבה שלו מצילה אותי מהבועה של עולם המוסיקה, תודה לאל. יש לו דרך מחשבה עסקית. כשאני רוצה להקליט שיר, יש מיליון התלבטויות וחששות, עוד לפני ההקלטות עצמן. כשהוא צריך לעשות משהו הוא קובע יעדים, קובע דד ליין, מסתכל למטרה בעיניים ומתקדם. הוא מאוד עוזר לי וממקד אותי".

הלחץ של "להיות כוסית"

אחרי זוגיות של שנתיים נישאה לעומר, והם עברו להתגורר בכפר שמריהו עם הכלבה בל, החתולה צ'לסי (על שם קבוצת הכדורגל) והחתול יוסי (על שם יוסי בניון). בגיל 28, באחד משיאי הקריירה שלה, נכנסה לוגסי להריון, בדיוק בזמן שבו שיחקה ב"לה בוהם".

"התפקיד של מוזטה הכי לא מתאים להריון. עשיתי אותו עד חודש שמיני, והצלחתי להסתיר את הבטן עם תלבושות מתאימות. רק הבמאית ידעה. היה בזה יתרון, כי התינוק דוחף את הסרעפת קדימה וזה מצוין לשירה. מצד שני, המשקל העודף לא מקל והרגשתי הכי לא סקסית, הפוך מהדמות של מוזטה. מה שהיה מדהים הוא שהתחילו איתי בלי סוף. משהו זהר בי, כנראה. הייתי רגועה. הלחץ של להיות כוסית ירד ממני".

הלחץ הזה הוא חלק מהחיים שלך?

"זה היה חשוב לי תמיד. בהריון הרגשתי שאני מאבדת משהו מהזהות שלי, אבל מצד שני, זה גם עזר לי מאוד להשתחרר. ראיתי שלא נורא לאבד את הדבר הזה. מה גם שהוא חוזר. לא בקלות, אבל חוזר. שלב הביניים בין הלידה לבין הנקודה שבה את חוזרת למה שאת רוצה הוא מפחיד. את לא יודעת מה יהיה, מה יישאר, מה יחזור לקדמותו".

והכל חזר לקדמותו.

"אני מקפידה היום על רוטינה מסוימת: פעמיים בשבוע אימון כושר עם מאמן פרטי, ופעם בשבוע שיעור ריקוד על עמוד. מבחינת אוכל אני מאוד שומרת, אבל לא פנאטית. יש מזונות שאני לא אוכלת כי הם פחות טובים לי לשירה - שוקולד או אלכוהול. ביום של הופעה אני שומרת במיוחד ואוכלת מעט אורז, הרבה ירקות, תמיד בננה, ובתזמון מדויק לפני ההופעה, תה עם דבש וסוכריות מנטה. עד שנולד הבן שלי, יונתן, לפני שנתיים וחודשיים, גם כמעט לא הייתי מדברת ביום של הופעה. אבל ילד משנה את הכל".

חודשיים לפני הלידה חדלה מכל פעילות. "רציתי להכין את הכל בשביל התינוק. אני צריכה שהדברים יהיו מוכנים ומסודרים וברורים".

חולת שליטה?

"בבית אין לי בעיה שיהיה מבולגן, עם צעצועים וחברים ושוקולד על הרצפה והחיות שמסתובבות בכל חור. אבל בעבודה על האלבום, למשל, אני מעורבת בכל היבט ועושה הרבה מהדברים לבד. חשובים לי כל הפרטים. כל תמונה וכל תו בשיר. אני לא יכולה לישון בלי שהכל במקום ומסודר. אני נודניקית וחוקרת כל דבר.

"אפילו באופנה, אני יכולה לשבת שעות ולבחון את כל מה שיש לשבוע האופנה במילאנו להציע. אם יש לי משימה, למשל כשאני צריכה להתכונן לדמות, אוי ואבוי. לתפקיד של ברטה, המשרתת הענייה מ'הספר מסביליה', התכוננתי חצי שנה. זאת משרתת שמאוהבת בבוס שלה. היא שרה אריה על זה שכל היום היא מנקה ומנקה, וכל מה שהיא מבקשת זה שמישהו יאהב אותה. הייתי צריכה להיות מוכנה לזה שאהיה אישה מבוגרת ומכוערת ומרירה, משהו שמעולם לא עשיתי".

הלידה הניבה תשוקה לדרך חדשה, עצמאית, מפתיעה ומסעירה. "בהתחלה חשבתי שאעשה פרויקט של שירי ערש לילדים בגרסאות אופראיות שקטות. התחלתי את הפרויקט וראיתי שזה לא באמת מה שאני רוצה, והחלטתי ללכת על פרויקט של קאברים. רציתי לצאת בפרויקט של עצמי. באופרה את לא יכולה לעשות מה שבא לך, אלא מה שמציעים לך, או מה שחתום לך בחוזה. את עובדת, זאת קריירה. לתפקיד את מתכוננת במשך חודשים, וכשאין תפקיד, את ניגשת לאודישנים ולומדת שפות והולכת לשיעורי פיתוח קול. את לא יוצרת משהו שהוא כולו שלך.

"לזמרי אופרה יש מסלול צפוי ומקובל. החלום הגדול שלהם הוא לצאת החוצה אל העולם ולעבוד בבתי האופרה הגדולים. בשביל זה הוא צריך להתחיל בבית אופרה קטן, בעיר קטנה באירופה, ורק משם מתקדמים. אבל אני עצרתי ואמרתי: רגע, אני לא בטוחה שזה בדיוק מה שבא לי. בא לי לעשות עוד דברים. אני גם אמא. אני לא אתחיל עכשיו להסתובב בין בתי ספר ובתי אופרה בעולם.

"אני לא רואה את עצמי חיה עם הבן שלי ובעלי בעיר קטנה של מאה אלף איש בגרמניה ועובדת בבית אופרה קטן. אבל כן אקח מדי פעם תפקיד בחו"ל. ואני רואה שאני יכולה לעשות עוד המון דברים, למשל הפינה שהגשתי בתוכנית 'לחיות טוב' בערוץ 2. זו היתה פינה של המלצות על אירועי תרבות לילדים ולמבוגרים. למה לא לעשות את כל הדברים שאני יכולה לעשות?" 

אולי כי המקום שלך בעולם האופרה עלול להיפגע מזה?

"בינתיים זה רק עזר לי. לא שלא פחדתי מאוד שיחשבו שאני מנסה להתרחק מהאופרה או שאני לא מספיק אופראית. אבל אני מגלה שיש אלי הרבה יותר פניות בתקופה האחרונה. היה לי קונצרט עם סימפונט רעננה, שכולו היה קלאסי ואריות, ופתאום הם הציעו לי שאשיר את 'הללויה' של לאונרד כהן, קאבר שעבדתי עליו ולא נכנס לאלבום. אני מרגישה שפתאום רואים אותי. אני לא רק זמרת אופרה, אלא גם אמנית.

"באופרה יש חוקים איך לעשות כל דבר. את מוצרט תבצעי בצורה מסוימת ואת פוצ'יני תבצעי בצורה מסוימת אחרת. ועכשיו אני לוקחת דברים שאני אוהבת, מכניסה אותם לעולם הסגור הזה של האופרה, שאני גם מאוד אוהבת, ומכל זה יוצא משהו שהוא קסום בעיניי". 

יש לי דעה כל כך ברורה

אלבום הבכורה של לוגסי, "קרוס אובר", יוצא בימים אלה. יש בו קאברים ללנה דל ריי, סטינג, קולדפליי, דפש מוד ושיר יחיד בעברית - "עץ ירוק מפלסטיק" של מרגלית צנעני, "שאני מתה עליו, את לא מבינה. הוא יצא מעין מוסיקת עולם כזאת". יציאת האלבום תלוּוה בהופעה ראשונה בזאפה הרצליה ב־16 בפברואר.

אלבום ראשון בגיל 31 זה מוקדם או מאוחר?

"31 זה גיל מאוד צעיר בעיניי", היא מביטה בי בתימהון. "כשהייתי בת 29 דאגתי, הרגשתי את כובד הגיל שלי. אבל את יודעת, דווקא ביום ההולדת ה־30 שלי הכל השתחרר. היה לי היום הכי טוב בחיים. ישבתי לבד בבית קפה, אחרי שסיימתי להגיש את הפינה שלי בטלוויזיה, והרגשתי הכי טוב בעולם. אמרתי לעצמי: קודם כל יש לך משפחה, זה הכי חשוב. אז אין שום סיבה להיות בלחץ. והבנתי שמאותו רגע ואילך, אין דבר בעולם שלא אוכל לעשות.

"היום אני מרגישה מצוין כשאני מסתכלת במראה וכשאני מתבוננת בחיים שלי. אני כן מפחדת שיום אחד לא אהיה מה שהייתי, ודואגת קצת לגבי עומר, שחלק ממה שהוא נמשך אליו - המראה שלי - כבר ייעלם. ואני לא רוצה שזה ייעלם".

איך האימהוּת משתלבת עם העבודה?

"בהתחלה, כשיונתן היה יותר קטן, היה לי מאוד קשה. הרגשתי שאם אני מקליטה בערב, או עושה מיקסים ולא נמצאת איתו, אני האמא הכי איומה בעולם. לאט לאט הבנתי שזה בסדר מדי פעם. כל עוד אני מקפידה לסדר את החיים כך שרוב הזמן אני כן אספיק להיות איתו. ללכת יחד לג'ימבורי, לאכול גלידה, לשבת בבית הקפה ששנינו הכי אוהבים ולהזמין לו את השוקו שלו.

"עכשיו זו תקופה קשה, בגלל העבודה על האלבום. אבל בסך הכל, הזמן שלנו יחד כל כך טוב, שאני מרגישה שלמה. כל אמא היא אחרת, וצריכה להגדיר לעצמה את המסגרת שבה היא מרגישה מאוזנת במינונים שבין האימהוּת לקריירה".

החלומות שלה מפתיעים. או שלא.

"אני זמרת אופרה וזה המקור של הכל, אבל אני כן רואה את עצמי מתפרשת כמה שיותר רחב וכמה שיותר רחוק", היא אומרת במהירות ובהתרגשות. "אני רוצה להוציא הרבה אלבומים ולעשות הרבה הופעות. אבל אחד החלומות שלי הוא להיות שופטת או מנטורית בתוכנית ריאליטי מוסיקלית. אני גם כל כך טובה בזה, יש לי דעה כל כך ברורה. להנחות תוכנית בוקר או לייף סטייל? מדהים, בכיף. להופיע בפסטיגל? זה מושלם בשבילי. לייצג את ישראל באירוויזיון? עוד חלום. ואני חושבת שזה יהיה אדיר: זמרת אופרה ישראלית, שיכולה לשיר בהמון שפות. אני אולי אתמוטט לפני כן נפשית מרוב התרגשות, אבל תחשבי, זה יכול להיות לא ייאמן". 

naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו