שישה חודשי עבודות שירות נגזרו על הרב מוטי אלון: "מודה לקדוש ברוך הוא"

סגנית נשיאת בית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ', גזרה על הרב מרדכי (מוטי) אלון,  אשר הורשע בחודש אוגוסט האחרון, בשתי עבירות של מעשה מגונה בכוח בקטין, חצי שנת מאסר בפועל שתרוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ו-10,000 ₪ פיצוי למתלונן. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בגזר הדין הדגיש בית המשפט: "המתלונן שהיה קטין בגיל ההתבגרות הרגיש הגיע אל הנאשם כדי לקבל את עצתו בשל בעיות וקשיים שונים שעימם התמודד. הנאשם הוא דמות ציבורית ידועה וסמכות רוחנית חשובה. המתלונן ציפה לקבל את עצתו וסיועו וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה והפגיעה בו".

מנגד ציין ביהמ"ש כי "המעשים שביצע הנאשם מצויים ברף הנמוך של החומרה מבין עבירות המין. השימוש בכוח באישום הראשון היה מינימלי, וגם באישום השני אין מדובר במקרה קיצוני של הפעלת כוח".

השופטת הדגישה כי "אין ספק שעצם התנהלות ההליכים והרשעתו של הנאשם מהווה פגיעה חמורה ומביאה את הנאשם מאיגרא רמא לבירה עמוקתא. פגיעה חמורה וקשה נגרמת גם לבני משפחתו של הנאשם".

עוד ציין ביהמ"ש כי "הנאשם לא הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו והורשע לאחר ניהול הוכחות. הנאשם עודנו טוען לחפותו, וממילא אינו מכיר בצורך בטיפול כלשהו. עם זאת, הנאשם הכיר בכך שפגע במתלונן, גם אם לטענתו הדבר נעשה בשוגג".

בהערכת המסוכנות נקבע כי הסכנה הנשקפת מאלון לטווח הארוך היא נמוכה-בינונית. בהערכת המסוכנות נמנו סייגים שאלון לקח על עצמו כדי למנוע סכנה של הישנות מצבים דומים, ע"י קבלת קהל בסלון ביתו ולא ביחידות, הימנעות מהימצאות ביחידות עם הפונים אליו וכן הגבלה במגע הפיסי בינו לבין הפונים אליו.

החיבוקים - חלק מהותי מתפיסת העולם

השופטת הדגישה כי "דברים אלה לא נשמעו מפיו של הנאשם במהלך המשפט. ההפך מכך, במסגרת עדותו הדגיש הנאשם חזור והדגש את החשיבות שהוא מייחס לחיבוק ולמגע הפיזי עם הפונים אליו, כולל תלמידים ונערים צעירים, וכן את הסתייגותו מקבלת סייגים כאמור. הוא תיאר את החיבוקים לאנשים הפונים אליו כחלק מהותי מתפיסת עולמו".

עוד הוסיפה השופטת כי "מבחינת ההגנה על שלום הציבור, הפרסומים בדבר החשדות וההליכים המשפטיים נגד הנאשם, מפחיתים את הסיכון להישנות מקרים דומים. גם העובדה שהנאשם אינו מועסק עוד במשרות בהן הועסק בעבר כראש ישיבת חורב ולאחר מכן ראש ישיבת הכותל, ואינו מחזיק בתפקידים ציבוריים, מפחיתה את חשיפתו לציבור ולתלמידים צעירים ובכך מפחיתה את הסיכון".

תסקיר המבחן המליץ להטיל על אלון, כחלק מהכרה בפגיעה במתלונן, את מימון ההוצאות הכספיות לטיפול נפשי שהמתלונן נזקק לו, ולכל דרך אחרת שבחר להחלמה ולשיקום חייו בעתיד. 

סנגורו של הרב מוטי אלון, עו"ד אשר אוחיון, סבור כי סיכויי הערעור על הכרעת הדין טובים מאד. לדבריו: "גזר הדין מתון. צפינו אותו. אולם מדובר בנחמה קטנה מאד. יש לנו אכזבה מהכרעת הדין גם ביום הזה. הכרעת הדין עברה ביקורת משפטית מעמיקה, גם שלי וגם של משפטנים בכירים וראוי כי היא תעבור ביקורת שיפוטית. יש טעויות רבות בהכרעת הדין. אנחנו לא רשאים לפרט את הטעויות, משום שביהמ"ש לא התיר לפרסם את תוכן העדויות. הנחתי את חוות הדעת המשפטית בפני הרב אלון והוא צפוי לקבל החלטה לאחר שישמע דעת תורה". 

טלי אלון, אחותו של הרב, אמרה לאחר גזר הדין: "אני מאמינה באמונה שלמה שאחי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. המשפחה המלוכדת מאד סבלה. עברנו את זה עם הרבה אהבה. אחי חזק מתמיד, אם הוא לא היה כזה אני הייתי נשברת. אחי הוא אדם מחבק, אוהב ונוגע – אם זה בחתול, בילד, בזקן או בנכה. זה המחיר שהוא משלם. כואב הלב שככה קרו הדברים. אני מאמינה שהאמת תצא החוצה. אני מקווה שיניחו למשפחה ויתנו לנו להיות בלבד שלנו". 

הרב אלון: "אשמח לעשות עבודות שירות עד 120"

הרב מוטי אלון, שהגיע לביהמ"ש כשהוא מלווה באחותו ושניים מילדיו, אמר לאחר גזירת דינו: "אפעל בעזרת השם, אך ורק עפ"י דעת תורה, היא זו שהנחתה אותי. אני מקבל בשמחה את הענישה בעבודות שירות. אני מבצע עבודות שירות כבר ארבעים שנה. אשמח לעשות עבודות שירות עד 120. ההרשעה בטעות יסודה. מדובר בעלילה שקרית. המהלך כולו עגום. כולנו צריכים לתת את הדעת איך דברים פועלים. זה מן הסתם יתברר. אני מודה לקדוש ברוך הוא. התחשלתי וגדלתי. למשפחתי טוב. לכולנו טוב:

התובע, עו"ד שגיא אופיר, שביקש מביהמ"ש לגזר על אלון עד שנת מאסר בפועל, הדגיש: "כזכור חשבנו וטענו שעונש הולם כולל רכיב של מאסר בפועל. אנחנו לא מקלים ראש בעבודות שירות. יחד עם זאת אנחנו מקווים שגזר הדין יהווה מסר מרתיע וגם מסר מחזק עבור מתלוננים פוטנציאלים אחרים. ביהמ"ש התייחס בנימוקים למכלול הנסיבות בשים לב לחלוף הזמן ולאדם במעמדו של הנאשם".

הפרשה שהחלה לפני שלוש שנים

בהמשך לפניית פורום תקנה בשנת 2010, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, למשטרה לפתוח בחקירה כנגד הרב אלון. בחודש פברואר 2011 הודיעה פרקליטות מחוז ירושלים לרב אלון כי נשקלת העמדתו לדין והוא זומן לשימוע, ובעקבותיו הוגש כתב האישום נגדו, ב-2 בנובמבר 2011, באישור היועץ המשפטי לממשלה ועל דעת פרקליט המדינה.   

הפרקליטות הודיעה לבית המשפט, לקראת סיום שלב ההוכחות במשפטו של הרב אלון, כי היא נאלצת לחזור בה מהאישום השני נגדו, לאחר שהמתלונן שהיה קטין בעת ביצוע המעשה, הודיע לאחר תקופה ממושכת של ניסיונות שכנוע, כי הוא נחוש בדעתו שלא להעיד במשפטו, והוחלט שלא לכפות עליו להתייצב ולהעיד. 

האישום הראשון שנותר על כנו ואשר בו התמקדה הכרעת הדין המרשיעה, מתייחס לשני אירועים של מעשה מגונה בכוח, שבהם הורשע אלון, בא', נער בן 17, שהיה נתון במצוקה אישית ומשפחתית. 

לנהוג בנאשם "לפנים משורת הדין"

סנגורו של אלון, עו"ד אשר אוחיון, ביקש מנגד מבית המשפט לנהוג בנאשם "לפנים משורת הדין בשל אופיים המינורי יחסית של האירועים, הנמצאים ברף הנמוך של העבירות. ביחס לפגיעה הקשה בנאשם ובבני משפחתו, מלאה כוס הענישה עד תומה, ואפילו גולשת מעבר לכך".

הסנגור הוסיף כי "מדובר בצדיק, שלפי הכרעת הדין חטא, אבל הוא עדיין צדיק. הוא מבקש שבית המשפט ילך לקראתו לפנים משורת הדין, בזכות כל המעשים הטובים שעשה למען דור של תלמידים שנהנו ממסירות הנפש שלו".

ערב גזירת דינו של הרב מוטי אלון, התירה סגנית נשיאת בית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, לפרסם חלקים נוספים מהכרעת דינו, החושפים פרטים נוספים על דפוס התנהגותו.

ראתה את הרב מתנשק עם בן 15

בהכרעת הדין נכתב כי "במהלך המשפט העידה ר.מ עובדת סוציאלית, אולם עדותה נוגעת לאירוע משנת 2001, בהיותה בחורה צעירה שהגיעה מהקיבוץ בו גדלה לירושלים. היא עבדה בבתי המשפט ובניקיון בתים. ר.מ העידה כי בלילה שבין ה-16 ל-17 בספטמבר 2001, בסביבות 11.00 בלילה הייתה בדרכה לנקות בית בסמוך לביתו של הנאשם. היא ראתה את רכבו של הנאשם חונה בחנייה ובתוכו נער כבן 15, כשהנאשם עמד מחוץ לרכב ושוחח עם אדם אחר. היא נכנסה לבית לקחת את כלי הניקוי, וכשיצאה ראתה את הנאשם ואת הנער שראתה קודם לכן בתוך הרכב כשהם מתנשקים. העדה תיארה כי חשבה בתחילה שמדובר באשתו של הנאשם, והיא אף התכופפה והשתדלה שלא להפריע. אולם ניקרה בה מחשבה שמדובר בנער. היא יצאה שוב כדי להסתכל, חצתה את הכביש, הסתתרה מאחורי שיחים והסתכלה על הרכב. ראייתה התאפשרה בשל תאורת רחוב שהאירה לתוך הרכב. היא ראתה התגפפות, אנשים בסערת רגשות, ראשיהם נפגשים, ראש אחד מונח על ראש אחר, ידיים נשלחות. לאחר כעשר דקות השניים יצאו מהרכב. כשיצאו היה לה ברור שמדובר בנער, ולא היה מרום לספק בעניין. הנער סידר את הכיפה ואת תרמילו. הם החלו ללכת לכיוון ביתו של הנאשם והיא התקדמה אחריהם. העדה סיפרה כי הסתובבה באיזור במרחק מה כדי לא למשוך תשומת לב. כשחזרה נגמרה הסיטואציה".

עוד נכתב בהכרעת הדין כי "העדה הרגישה כי היא רואה משהו מחוץ לכל נורמה. כשחזרה לביתה החליטה לרשום את שראתה, כיוון שהאירוע היה מאד יוצא דופן והיא הרגישה צורך לרשום את הדברים".   

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו