יחיאל קדישאי, שהיה מנהל לשכת ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ומזכיר תנועת החרות בכנסת, נפטר אתמול בגיל 90 מדום לב בדירתו בתל אביב. הלווייתו של קדישאי תיערך היום בשעה 14:00 בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קדישאי, שנולד בשנת 1923 בפולין, ליווה את בגין משנת 1964 ועד פטירתו של רה"מ לשעבר ב־1992, והיה האדם הקרוב אליו ביותר בכל התקופה הזאת.
הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין וידידו של קדישאי, ספד לו: "קדישאי היה חייל בשירות הרעיון של המדינה העברית והעם היהודי. הוא התחיל את דרכו כאיש אצ"ל והתגייס לבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. הוא עסק בהצלת יהודים ובהבאתם לארץ אחרי השואה. קדישאי חזר לארץ באוניית המעפילים והנשק אלטלנה, שבה גם הגיעה אשתו אסתר, שאותה הכיר במחנות העקורים, והיא ליוותה אותו עד יומו האחרון. לאחר הקמת המדינה התמסר קדישאי לשיקום לוחמי וחללי האצ"ל. מ־1964 קדישאי ליווה את בגין והיה האיש המקורב אליו ביותר. קדישאי מעולם לא חיפש תפקיד או שררה, אלא עסק רק בצורכי ציבור באמונה. הוא היה איש ישר לב וישר דרך, איש חביב וחבר לכל אדם, בייחוד לאנשים במצוקה. יש בארץ אלפים רבים של אנשים שהם בעלי חוב של קדישאי, אבל הוא מעולם לא ניסה לגבות את זה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע צער על פטירתו של קדישאי ואמר: "יחיאל היה צנוע, חכם, שנון ומסור כל כולו לארץ ישראל ולעם ישראל. הוא היה סמל לאהבת המולדת והנכונות להקרבה עצמית למענה. הוא ליווה את מנחם בגין ז"ל בכל דרכו, במדבר הפוליטי ובהנהגת המדינה וסייע לו בתבונה ובמחויבות שאין לה שיעור. קדישאי היה נאמן לערכי הלאום ונכון לכל משימה שהוטלה עליו. כולם אהבו אותו ובצדק. רעייתי שרה ואני שולחים תנחומים מעומק ליבנו לרעייתו המסורה אסתר (במבי) ולכל בני משפחת קדישאי".
שרת התרבות והספורט לימור לבנת סיפרה: "יחיאל היה צנוע, כן ונעים הליכות. הלהט והאמונה בצדקת דרכנו מעולם לא דעכו אצלו. יחיאל היה מעין ארכיון אנושי, שאגר במוחו את כל אותם נאומים, מעמדים ורגעים שחווה לצידו של מנחם בגין".
"יחיאל קדישאי היה שונה מרבים שכיהנו כמנהלי לשכות ועוזרים של ראשי ממשלה. לא דבק בו אבק כוכבים וכמו שנכנס כך יצא, בלי שנשא נפשו לגדולות, מעבר לשירות למנחם בגין, למדינה ברוח תנועת ז'בוטינסקי, ולציבור", אמר שופט ביהמ"ש העליון, אליקים רובינשטיין, בהספד.
רובינשטיין ציין כי "השירות לציבור בעבורו לא היה ניהול ענייני המדינה; הוא לא ראה עצמו כדיפלומט או כמנהל. השירות היה היחס לאדם מן היישוב, האדם הקטן. ואת זיקתו למנחם בגין היטיב לתאר משה דיין. כשהיינו בקמפ דיויד ב-1978 היה דיין אומר לי: "ראה איך יחיאל מציב את הכיסא לראש הממשלה בגין, כמו שַמָּש לאדמו"ר".
רובינשטיין הוסיף כי "בתקופת הסתגרותו של בגין באחרית ימיו היה יחיאל הקשר האמיתי לעולם החיצוני, מעבר למשפחה ומקצת ידידים קרובים. הוא מילא שליחות זאת ברוח טובה. עד כמה שהתרשמתי, הוא לא היה החוצץ בין מר בגין לעולם, אלא מי שביקש לפתוח חלונות".
