ימים טובים עוברים על ג'וליה לואי־דרייפוס. לפני חודש וחצי קטפה את האמי הרביעי בקריירה שלה על תפקידה בסידרה "ויפ", שבה היא מגלמת את סגנית נשיא ארה"ב, והשבוע יצאה הקומדיה הרומנטית החדשה בכיכובה "דיברנו מספיק", עם ג'יימס גנדולפיני המנוח. הקהל הישראלי עוד פוגש אותה כמה פעמים בשבוע בשידורים החוזרים של "סיינפלד", אבל 15 שנים אחרי הפרק האחרון של הסידרה, היא יכולה להתגאות שאת הקללה שרבצה על כוכביה היא הצליחה להסיר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לואי־דרייפוס (52) היא כבר הרבה יותר מאיליין בניס. היא גם סלינה מאייר, סגנית נשיא ארה"ב ב"ויפ". "באיליין, בסלינה ובאווה, הדמות שאני מגלמת בסרט החדש, יש בליל של יהירות, ייאוש, אמביציה, אגוצנטריות ואולי בדידות מסוימת - שמביאה אותן להיות דמויות גדולות מהחיים, עם נטייה מוּלדת להתעסק יותר מדי בבולשיט. מה אפשר עוד לומר? בושה והשפלה הן כנראה הלחם והמים של הקריירה שלי".
בזמן שג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' קוסטנזה) ומייקל ריצ'רדס (קוזמו קריימר) נכשלו בניסיונות לשחזר את ההצלחה ב"סיינפלד", לואי־דרייפוס הצליחה לפרוץ גם מחוץ לדירת הרווקים של ג'רי בפינת הרחובות 81 ו־129 בניו יורק. ב־2006, כשזכתה באמי לשחקנית הטובה בסידרה קומית על "כריסטין הישנה", היא הכריזה בנאום הניצחון: "אני לא אחת שבאמת מאמינה בקללות, אבל תקלל את זה, מותק!" - והניפה את הפסלון.
עכשיו היא מאיימת על תואר השחקנית הקומית המצליחה בהיסטוריה. 14 פעמים היתה מועמדת לאמי, ובכך שברה את השיא של לוסיל בול המיתולוגית ("לוסי אהובתי"), ומתוכן זכתה בפרס ארבע פעמים, כמו בול. אבל רגעים ספורים אחרי שירדה מהבמה בטקס האחרון, בחרה לואי־דרייפוס לדבר דווקא על חצי הכוס הריקה. "חשוב לזכור שהפסדתי את הפרס הזה עשר פעמים, הרבה יותר פעמים מאשר זכיתי בו", היא אמרה בסרקסטיות, "התרגלתי לרגע הזה שבו אתה מרגיש שנתפסת עם מכנסיך מופשלים, כי אחרי שבועות שבהם אתה משתדל למכור את עצמך הכי טוב שאפשר, מתראיין לכל מקום שחפץ בכך, ובסוף אתה יוצא בידיים ריקות - אין לוזר גדול ממך. ובכל זאת, יש בטקס רגע מהנה עבורי, כשהמצלמה מתעדת את פרצופיהם של המועמדים שהפסידו. רק אז אפשר לראות באמת הופעות משחק מרשימות, ואז אני מגלה מי כאן באמת ראוי לאמי".
כמו המחזה בתיכון
החל מסוף השבוע שעבר מככבת איליין - סליחה, ג'וליה - על האקרנים בישראל בקומדיה הרומנטית "דיברנו מספיק". היא כבר הופיעה בעבר בקולנוע, אבל זאת הפעם הראשונה שבה היא מובילה סרט. הבכורה הוצגה בספטמבר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ועוררה סקרנות מיוחדת, מאחר שמדובר באחד הסרטים האחרונים בהחלט בחייו של ג'יימס גנדולפיני (טוני סופרנו).
"דיברנו מספיק" נשען על אימרה ידועה, שלפיה פסולת של אישה אחת היא האוצר של אחרת. לואי־דרייפוס מגלמת מעסה מקצועית בשם אווה, שפוגשת את אלברט (גנדולפיני) ומתאהבת בו. באותו זמן היא מכירה את מריאן (קתרין קינר), לקוחה שהופכת לחברתה הטובה, ואז מתברר לה שהשניים היו נשואים בעבר; אווה לא מגלה למריאן על הקשר החדש, אבל שומעת ממנה מדוע היא לא סבלה את הגרוש שלה - ומתחילה לבחון מקרוב עד כמה הדברים האלה רלוונטיים גם עבורה בזוגיות הטרייה.
רבים בתעשייה העריכו כי אלמלא הסקרנות המתבקשת בשל מותו הפתאומי של גנדולפיני, הסרט לא היה זוכה לחשיפה כזו. "זה היה חלום עבורי לשחק לצידו", סיפרה לואי־דרייפוס בבכורה של הסרט. "הוא אחד השחקנים האמריקנים הכי טובים שהיו, וזו לא הגזמה. אלברט הוא נפש עדינה, אדם נדיב ואוהב, שמבטל את עצמו למען אחרים - ובכל אלה הוא לא שונה מג'ים במציאות. צר לי שהוא לא זכה להיות כאן, אבל אני חושבת שהמורשת שהותיר בתפקיד הזה תיתן לקהל מושג לא רע לגבי איזה מין אדם הוא היה. העובדה שאין בדמות זכר לטוני סופרנו היא עדות לכמה שהוא היה שחקן מעולה.
"כשפגשתי את ג'ים בפעם הראשונה, אצל הבמאית ניקול הולופסנר, הוא הזכיר לי בנוכחות האדירה שלו את מרלון ברנדו. היו רגעים שבהם תפסתי את עצמי ולא האמנתי שאני מביטה בפנים הכל כך מוכרות האלה. הוא מסוג האנשים שקל להתאהב בהם ברגע. כבר כשנפגשנו מצאנו חן זה בעיני זו, והמעניין הוא שככל שהעבודה על הסרט התפתחה, הצלחנו ליצור קשר, בדיוק כמו הזוג שגילמנו.
"ג'ים נהג לומר על הסט שהוא מרגיש שהוא לא ראוי לתפקיד של הבחור שזוכה בנערה. אני זוכרת שהוא כל הזמן אמר לניקול: 'אם את מרגישה שאת רוצה להרים טלפון לקלוני שיבוא להחליף אותי, לכי על זה'. זה רק עשה אותו עוד יותר מושלם לתפקיד. היה לו מוסר עבודה מדהים, והוא היה מאוד מודע לעצמו. היו לו כמה נקודות תורפה של חוסר ביטחון, שמאוד חיבבתי ושלחלוטין התאימו לדמות שהוא גילם. כשהגענו לקו הסיום, השיח בינינו היה עמוק מאוד. הרגשתי שהשלמנו יחד מסע קריאטיבי מרגש במיוחד. שמעתי על מותו ברדיו, כשנהגתי בכביש המהיר 101, החוצה מלוס אנג'לס, והייתי בהלם".
זוגיות זה לא סקסי
בהיעדר נוכחות גברית של כוכב הסרט גנדולפיני, ישבה לואי־דרייפוס במרכז הבמה של מרכז התקשורת בטורונטו ולצידה הבמאית הולופסנר ושחקניות המשנה קינר וטוני קולט. כוח נשי. "אני למדתי בתיכון לבנות בלבד, אז הסיטואציה הזאת לא זרה לי", צחקה ג'וליה.
לאווה היא התחברה באופן כמעט טבעי, כאילו הדמות מבוססת עליה. "אני יכולה להבין מאיפה הדמות שלה מגיעה. הרגשתי כאילו אני כבר מכירה אותה כל חיי, ופיתחתי אליה סימפטיה מיידית. אהבתי את העובדה שמדובר במישהי שמוּנעת מרגשות ומחרדות, שגורמים לה לעשות דברים נוראיים לאנשים שהיא אוהבת. אני יכולה להבין את הפגמים שלה, שגורמים לה לנהוג בצורה כזאת. המצפן המוסרי שלה לא פועל כשורה, כי היא עצמה לא מאופסת".
איך עשית את הסוויץ' בין קומיקאית נצחית לשחקנית ראשית בסרט דרמה?
"הסרט הזה היה הזדמנות לנעוץ שיניים בסצנות דרמטיות יותר, דבר שלא יצא לי לעשות כבר זמן רב, אולי מאז שהעלינו מחזה בתיכון, וזה היה כיף. הטון של הסרט היה מאתגר מאוד עבורי, הלכנו על קו לא ממש דק בין קומדיה לדרמה. אני אוהבת סרטים כאלה, קומדיות שמצליחות לשלב רגעים שבא לך לבכות. זה מדבר אלי, כי זה כמו בחיים. הרבה מר מהול במתוק. גם אם לא הייתי חלק מהסרט הזה, הייתי הולכת לצפות בו".
ג'וליה לואי־דרייפוס נולדה בניו יורק בינואר 1961, נצר למשפחת אצולה אמידה מצרפת. בבעלות המשפחה קונצרן ספנות וסחורות, שאותו ייסד באמצע המאה ה־19 סבו היהודי של סבא שלה, לאופולד לואי־דרייפוס. סבה פייר היה מראשי תנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה, ואביה, ג'רארד, עבר לארה"ב ב־1940 והוא עומד כיום בראש הקרן המשפחתית; הונו מוערך ב־3.5 מיליארד דולר. ב־1959 הוא נישא לג'ודית, מורה לחינוך מיוחד, והשניים הביאו לעולם את ג'וליה סקרלט אליזבת לואי־דרייפוס, לפני שהתגרשו כשהיתה רק בת שנה.
ג'וליה גדלה עם אמה ובעלה השני, פרופסור ומנתח בכיר, ומצד אמה יש לה אחות למחצה, השחקנית לורן בולס, שהופיעה במהלך השנים בסדרות של אחותה הגדולה, "סיינפלד" ו"כריסטין הישנה", ובדרמת הערפדים של HBO "דם אמיתי". האב ג'רארד, שבארה"ב שינה את שמו לוויליאם, נישא גם הוא בשנית.
נוכח עבודתו ההומניטרית של האב, נדדה המשפחה גם ליעדים מרוחקים כמו תוניסיה, קולומביה וסרילנקה ("הייתי הילדה הלבנה היחידה בכיתה, ובגיל 7 נישקתי לראשונה ילד שקראו לו ג'וני - אלה הדברים היחידים שאני זוכרת משם"). את לימודי התיכון השלימה במרילנד, ואחריהם פנתה ללימודי תיאטרון באוניברסיטת נורת'ווסטרן.
את הפריצה הגדולה היא עשתה בגיל 21 ב"סאטרדיי נייט לייב", לאחר שהופעותיה בקבוצות משחק אימפרוביזוריות לכדו את עיני המפיקים. עם המחזור ההוא של "סאטרדיי נייט לייב" נמנו השחקנים בילי קריסטל, אדי מרפי וג'ים בלושי. בין התסריטאים היה אחד, לארי דיוויד, שלימים ימליץ עליה לדמות הנשית ב"סיינפלד".
אלא שהחוויה ההיא לא ממש זכורה לה לטוב. "'סאטרדיי נייט לייב' לא היתה תענוג גדול, ותמיד הייתי עסוקה באיך אני אשרוד. לארי ואני הכרנו בשנתי השלישית בתוכנית והתחברנו, כי שנינו היינו אומללים שם, זה מקום עבודה קשה להיות בו. התובנה הגדולה ביותר שלקחתי איתי משם היא שידעתי בדיוק מה אני לא רוצה לעשות בחיים".
באולפני התוכנית התחברה דרייפוס גם לבראד הול, שאותו הכירה עוד מימיה בנורת'ווסטרן, ושבתוכנית הינחה את מהדורת החדשות. השניים התאהבו ונישאו ב־1987 ושומרים מאז על מערכת יחסים יציבה - יציבה במיוחד, במונחים של הוליווד. איך זה עובד? לדבריה, הסוד פשוט: חיבור מוצלח של שני אנשים דומים בתכלית.
"אני יודעת שזה לא נשמע מאוד סקסי, אבל נעים לדעת שהדבר הזה, מערכת זוגית יציבה, מתקיים. בעיקר כי בעיר הזאת, מלאת האש ותימרות העשן, קל מאוד ללכת שבי אחר התהילה שנוצרת סביבך. הצלחה וכישלון הם חמקמקים בתעשייה שלנו, יותר מאשר בכל תחום אחר, למעט אולי פוליטיקה. בשני העולמות הללו מדובר בתדמית שנמכרת לציבור, והמאבק הוא לשמור על הזהות שלך ועל מערכת האידיאלים המלווה אותך. מקום בטוח כמו בית זה הרבה יותר חשוב".
לג'וליה ולבראד שני בנים, הנרי (21) וצ'ארלס (16), שניהם נולדו במהלך עבודתה ב"סיינפלד". בעונה הלפני האחרונה היה אפשר להבחין כיצד הפיגורה המתרחבת שלה הוחבאה בעזרת כריות, תיקי יד גדולים וז'קטים שחורים, שכיסו את בטנה.
בשנים שקדמו לליהוק שלה כאיליין היא הופיעה, בין השאר, בשני סיטקומים כושלים, בסרט הקומי "אל תקרא לי לבן", בסרט ההמשך בסידרת "חופשה מטורפת" של צ'בי צ'ייס, ובתפקיד קטן בסרטו של וודי אלן "חנה ואחיותיה". ב־1997 חזרה לשחק בסרט נוסף של אלן, "לפרק את הארי". אבל היה זה התפקיד של איליין בניס שהפך אותה לאחת השחקניות הקומיות המבוקשות בארה"ב. התפקיד נכתב במיוחד לאחר צילומי הפיילוט, כשסיינפלד ודיוויד התבקשו על ידי המפיקים להוסיף אישה לסידרה.
בראיון שהעניקה למראיינת קייטי קוריק טענה לואי־דרייפוס כי לא היתה מודעת לעוצמת הפופולריות של הסידרה, אלא רק לקראת סופה. "זה קרה כשצילמנו את הפרק האחרון. אני זוכרת שהגעתי לסט וראיתי מחסומים סביב הבמה שבה צילמנו, כדי שאנשים מבחוץ לא יוכלו לראות מיהן הדמויות שמתארחות בפרק הזה. חשבתי לעצמי, 'אתם צוחקים עלי? למי אכפת?' וממש הופתעתי מכמה אינטנסיבי זה היה.
"אחרי שהסידרה כבר רצה כמה עונות, ואחרי שהצטלמנו לשער של המגזין 'רולינג סטון', היינו ארבעתנו בניו יורק ורצינו לאכול משהו. חשבנו שזה יהיה משעשע עבור העוברים ושבים לראות אותנו יושבים ברחוב יחד. ומה קרה? אף אחד לא ניגש אלינו. זו היתה ממש סטירה מצלצלת עבורנו. רק הומלס אחד פנה אלינו שנביא לו כסף".
במהלך הראיון עם קוריק התייחסה לואי־דרייפוס גם להצלחה שלה עם "ויפ" מבית HBO, שעתידה לשוב לעונתה השלישית באביב הקרוב. מאייר, סגנית הנשיא שאותה היא מגלמת, היא אישה שלומיאלית שתמיד מצליחה לעשות או לומר את הדבר הלא נכון, תוך כדי שהיא מנוּוטת על ידי צוות היועצים המקיף אותה. "כשהסידרה רק עלתה היו מי שחשבו שאנו לועגים ספציפית לסגן הנשיא ג'ו ביידן, אבל אחרי העונה השנייה הבינו שאין קשר ממשי. אני מתמקדת בהתנהגות של הדמות, לא בכל האספקט של השיוך המפלגתי שלה".
לאחר הזכייה באמי ב־2012, היא זכתה לפגוש את ביידן. הוא צילצל אליה, השאיר לה ברכה במשיבון - והזמין אותה לארוחת צהריים במסעדה. לואי־דרייפוס מספרת כי כשהגיעה למסעדה, כל אחד מאנשיו הציג עצמו בפניה, תוך כדי שהוא מסביר מי המקביל שלו ב"ויפ". "ביידן עצמו הוא אדם נחמד ודברן לא קטן. הדמות שלי בסידרה מכה לעיתים את אחד היועצים שלה, וביידן אמר לי בהומור שגם לו מתחשק לפעמים לתת מכה לאחד מאנשיו".
את רואה את עצמך ממשיכה ב"ויפ" לעוד שנים רבות?
"אני לא בטוחה. 'סיינפלד' רצה במשך תשע שנים והספיקה לא מעט. וחוץ מזה, בתור סגנית נשיא אני יכולה לכהן מקסימום במשך שתי קדנציות, וזה לא יותר משמונה שנים".
זה מוזר להזדקן
בשנים שבין "סיינפלד" ל"ויפ", לואי־דרייפוס לקחה הפוגה קלה לטובת חיי המשפחה. בין התפקידים המעטים שכן לקחה, היא דיבבה את אחת הדמויות בסרט האנימציה המצליח "באג לייף". תפקידי קול כאלה חזרו כמה פעמים, כולל בקיץ האחרון כשגילמה דמות של "מטוסה" צרפתייה בסרט של דיסני "מטוסים".
אחת ההופעות הזכורות שלה בעידן שאחרי "סיינפלד" היתה בתפקיד עצמה בסידרה "תרגיע" של לארי דיוויד ב־2001. ב־2002 ניסתה לראשונה לשוב למרכז הבמה בסיטקום "Watching Ellie", שאותה יצר בעלה ושבה כיכב גם סטיב קארל, לפני הפריצה הגדולה שלו עם "המשרד". הסידרה ניסתה להעתיק את הקונספט של סיפור עלילה בזמן אמת כמו ב"24", כשכל פרק מגולל סיפור בחייה של אלי, זמרת ברים, במשך 22 דקות. הסידרה קירטעה שתי עונות, עד שבוטלה.
בהמשך היא הופיעה בתפקיד אורח ב"משפחה בהפרעה", וב־2004 אף הביעה עניין בגילום דמותה של סוזן מאייר ב"עקרות בית נואשות", תפקיד שהלך לבסוף לטרי האצ'ר. ב־2006, שמונה שנים אחרי ירידתה של "סיינפלד", הצליחה לסדוק לראשונה את "הקללה", כשכיכבה בסיטקום "כריסטין הישנה" בתור גרושה שמצליחה לנהל קשרים נאותים עם הגרוש שלה ועם אשתו החדשה, גם היא כריסטין, תוך כדי שהם מגדלים את בנם הצעיר. הסידרה השיגה רייטינג גבוה ופסלון אמי עבור לואי־דרייפוס, אבל אחר כך דעכה עד שבוטלה בתום חמש עונות. במקביל, לואי־דרייפוס התאחדה עם יתר חבריה מ"סיינפלד" בעונה השביעית של "תרגיע".
לפני שחתמה בתור כוכבת "ויפ" ב־2011, היא הספיקה לתת הופעות אורח בקומדיה של ליסה קודרו "טיפול אונליין" וגם ב"רוק 30" לצד טינה פיי, שגם דומה לה פיזית. פיי הצהירה לא פעם כי שאבה לא מעט השראה מלואי־דרייפוס לדמותה של ליז למון בסידרה עטורת הפרסים.
את "ויפ" היא מצלמת בבולטימור. "היום, כששני הבנים שלי בוגרים, קל לי יותר לעבוד רחוק מהבית. לוחות הזמנים כיום הרבה יותר נוחים. אנחנו מצלמים עשרה פרקים של 'ויפ' בעונה, ויש לי עדיין כמה חודשים פנויים שבמהלכם אני יכולה לצלם סרט. התסריט של 'דיברנו מספיק' הגיע בטיימינג מושלם, מה גם שהוא צולם בלוס אנג'לס.
"במשך כל השנים הצלחתי לעבוד בקירבת הבית, היום אני כל הזמן על הקו לבולטימור. הבן הבכור שלי כבר עזב לקולג', אבל הבן השני שלי עדיין בתיכון. זה דומה למצב של הדמות שלי בסרט, שמתמודדת עם ילד שעוזב את הבית, ולכן היה לי קל מאוד להתחבר אליה. הורות היא תהליך ארוך של פרידה בריאה, החל מהצעדים הראשונים שלהם ועד שהם יוצאים אל העולם. זה עצוב ומשמח כאחד".
איך התמודדת כשבנך עזב את הבית?
"בכיתי לא מעט, לפני ואחרי. אני זוכרת איך הגיע מבית הספר רק טופס אחד לתשלום, וכבר עמדתי להרים טלפון למזכירות כדי לשאול מה עם הבן השני. אני יודעת שמחוץ לארה"ב זה לא כך, ומי שהולך לאוניברסיטה לא בהכרח עוזב את הבית, ואני מוכנה מחר לעבור למקומות האלה. אבל ברצינות, גם אם זו לא אוניברסיטה, היצורים הקטנים הללו מתחילים את החיים, וזה קשה מאוד להורה כשעליו להרפות. זה לא משהו שאתה חושב עליו במהלך השנים".
לאן תמשיכי מכאן - לקולנוע או בחזרה לטלוויזיה?
"אין ספק שהטלוויזיה מציעה מגוון עשיר יותר, וזה יתרון משמעותי. תעשיית הטלוויזיה השתפרה מאוד, בעיקר בעשור החולף. אני שואפת ליהנות בתפקידים שאני לוקחת על עצמי בטלוויזיה, בקולנוע ואפילו בתיאטרון. אני מרגישה שנכונים לי עוד כמה סרטים בשנים הקרובות, למרות שלשחקנית בגילי קשה מאוד למצוא תסריטים מקסימים כמו 'דיברנו מספיק'. יש כיום היצע נכבד של תפקידים ראשיים טובים עבור נשים, מפיקים ויוצרים נותנים להן יותר מקום, בשונה מקולנוע. אני חושבת שגם בפוליטיקה יש מקום ליותר נוכחות נשית".
"זה מעט מוזר לראות את עצמך מזדקן", אמרה לואי־דרייפוס ממרום שנותיה בראיון למגזין הלייף־סטייל "More" לפני כמה חודשים. "אתה לא מסוגל להאמין שזה באמת קורה לך. אבל משמח אותי מאוד שצברתי ניסיון, ושיש לי אחיזה מוצקה במה שאני עושה. אני עדיין רעבה לתפקידים טובים. אני מסוג השחקנים הקומיים שמוכנים לרצוח כדי לזכות בצחוק מהקהל, ואני לא מתנצלת על זה אפילו לרגע".
קורה לך שאת מזפזפת בטלוויזיה ונופלת על שידור חוזר של "סיינפלד"?
"כן, ותמיד נראה לי שחלף נצח מאז שזה קרה. זה כמו להביט בתמונת מחזור מהתיכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו