אמא מחליפה בשיעור מולדת

רוכבת על גל "אל תנוסו לברלין" ע"ש יאיר לפיד, חזרה "אמא מחליפה" לעונה רביעית. חמושה בפרק פתיחה שהוגדר בפרומואים "היורדים מול הפטריוטים", הפגישה הדוקו־ריאליטי שתי משפחות המנהלות אורח חיים שונה בתכלית. בצד אחד של הזירה, יעל "אני והמדינה זה נישואים קתוליים", אמא ציונית המחנכת לאהבת הארץ. בצד האחר של הזירה חדווה/הת'ר, שחיה את החלום האמריקני, אוהבת את הגוד לייף ונוהגת לתכנן את העתיד שלוש פעמים ביום. שני מיתוסים של אימהות נפגשו, ומבול של קלישאות ירד על המסך בפרק שכלל שימוש יתר במילים צבא, גיוס, ישראלי, שואה וזכות. בסופה של ההחלפה חזרה כל אמא לביתה, משוכנעת בדרכה. נחשו ילדים, הבן של מי התגייס לצה"ל ולבן של מי מחכה, אולי, מלגת פוטבול?

הליהוק של חדווה/הת'ר התגלה מייד כהברקה: משפחת סינבלה היגרה לאמריקה לפני כ־20 שנה עם 2,000 דולר בכיס. כמו בסרט, עשתה המשפחה בוחטה מנדל"ן וזכתה לחיות בטירה מטורפת עם סמל סטטוס תכול - בריכת ענק. מצוידים בילדים עם שמות אמריקניים, בני הזוג סינבלה התמקמו בפורט לוטרדייל, פלורידה - אל תחפשו אותה על המפה, חבל שייצאו לכם העיניים (ע"ע: "ונציה של אמריקה") - כשהקושי היחיד המסתמן בחייהם הוא געגועים למשפחה בישראל. אבל מתרגלים לחיות בלי זה. הליהוק של יעל רוזנבוים הסתמן כתשובה לשאלה מה יותר טוב מלגור באמריקה: פטריוטיות יוקדת עטופה בצדקנות. "בריכה נחמדה, אבל אני חייבת להגיד לכם שים עושה לי את זה יותר", סירבה יעל להתרשם מהחלום האמריקני. הכי כיף בסחנה.

בבסיסה של הדוקו־ריאליטי עומדת ההשוואה. למי יש יותר גדול - בית, חצר, ארון בגדים ("קודם כל אני צריכה לבדוק אם היא יותר רזה ממני או יותר שמנה ממני") - מי מבשלת יותר טוב, מי בוכה יותר ומי אמא טובה יותר. המסרים הסמויים שעוברים בסידרה הם כי תפקידיה של אם הם - ניחשתם? - לדאוג לילדים, לבשל, לחנך ואם אפשר גם להיראות טוב תוך כדי. ובחזרה למבחן ההשוואתי. בעוד יעל אימצה את כלב המשפחה וחיבקה אותו בחום הישראלי המפורסם, הזדעזעה חדווה/הת'ר מהתכונה הישראלית הפרימיטיבית לאגור טונה חפצים במ"ר. לגבי החינוך, נדהמו שתיהן לגלות בורות מחפירה: ילדיה של חדווה לא הכירו את התנ"ך, וילדיה של יעל מעולם לא חוו צילומי בוק. שוקינג. אחרי ההלם הראשוני ניסתה כל אישה להשליט בביתה החדש את אורחותיה ולצקת בילדים ובבעל החלופי קצת ערכים. בתמורה הן חטפו בראש.

בעוד ילדיה הקטנים מתקשים בעברית, חדווה עברה רענון באזרחות, האזינה להרצאת מורשת קרב ולקינוח ביקרה באוהל שבו ישבה משפחת שליט (ע"ע: אקטואליה תחפשו במקום אחר). סצנות מבוימות נתפרו גם בפלורידה, שם נדהמה יעל לגלות את תרבות הצריכה האמריקנית, המחנכת ילדים לאהוב כסף. קפיטליזם חזירי במיטבו. "אמא מחליפה" הלכה לקצוות והביאה משם את הקצה. ישראלים לשעבר שלא מדברים כמעט עברית, אבל אוסרים על ילדיהם לצאת עם גויים; ישראלים שמאוהבים באדמה, אבל לא צופים בחדשות (ע"ע: "במדינה שלנו בשביל לשרוד אתה צריך לא לשמוע חדשות"). משחקי מטקות ושש־בש על חוף האוקיינוס, למול הרחם הציוני של יעל. "אני יולדת ילדים וכמה שיותר, שהאוכלוסייה שלנו תתרבה", הסבירה לבעלה החלופי מדוע היא ישראלית, רגע אחרי שביקשה לשלול את ישראליותו. מסקנה לא עלתה מהפרק, שהיה מתסיס, מרגיז, דביק והכיל, כצפוי, גם איחוד משפחתי אחד מרגש, אבל בסוף ביצבצה ממנו אמת אחת, זעירה. "אז למה את שם?" שואל נער את חדווה מחדרה. "כי נוח לי", ענתה הת'ר. סוף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו