הוא כבר שבר כל שיא אפשרי, ואפילו בגיל 80 הוא לא מפסיק להפתיע. רס"ן (מיל') ישי צימרמן, הלוחם האגדי של יחידה 101 המיתולוגית, שלחם לצדם של אריק שרון ומאיר הר ציון ביחידה המהוללת והמשיך אחרי פירוקה לשרת שנים רבות בסיירת צנחנים, ממשיך לשרת במילואים גם בימים אלה.
צימרמן מוביל טנקי מרכבה במילואים וחרף גילו המופלג, אינו מוכן לרדת מההגה. אמש יצא לחופשה בת מספר שעות מהמילואים, שבמהלכה הפתיעו אותו חבריו ובני משפחתו כשערכו לו מסיבה לרגל יום הולדתו ה-80. בתום המסיבה חזר צימרמן לבסיס צה"ל שבו הוא משרת, והיום הוא צפוי להשתחרר, בתום שמונה ימי מילואים.
המילואימניק הוותיק הוא חבר קיבוץ עין חרוד איחוד, אב לשישה ילדים וסבא ל-15 נכדים. הוא התגייס בשנת 1952 לחיל השריון, וזמן קצר לאחר מכן, כששמע על הקמת יחידה 101, הצטרף ללוחמי היחידה הנועזים, שפעלו בעיקר מעבר לקווי האויב. מאמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת ועד עצם היום הזה, משרת צימרמן במילואים, תחילה בחטיבת הצנחנים וב-30 השנים האחרונות ביחידת התובלה של צה"ל, כנהג מוביל טנקים וציוד כבד.
במהלך שירותו בסיירת צנחנים, הוענק לצימרמן בשנת 1955 עיטור העוז, לאחר שהסתער לבדו על מוצב אויב ברצועת עזה והשמיד אותו. הוא לחם במלחמת קדש (1956) כקצין במילואים ומאוחר יותר לחם ונפצע גם במלחמת ששת הימים (1967) ובמלחמת יום הכיפורים (1973), שבמהלכה צלח את התעלה. במלחמת שלום הגליל (1982), ב"רגע של חולשה" כהגדרתו, "השאיל" צימרמן מטוס ססנה לבנוני משדה תעופה קטן בביירות במטרה לטוס איתו הביתה לחופשה קצרה. מטוסי קרב של חיל האוויר שהוזנקו לעברו, נאלצו ליירט אותו. הוא נחת בחיפה ונשלח לכלא צבאי למשך חודש. במלחמת לבנון השנייה (2006) הוביל צימרמן טנקי מרכבה לשטחי הלחימה בדרום לבנון, יחד עם בן זוגו לתפקיד, אל"מ (מיל') משה (מוסה) פלד (68) מקיבוץ בית השיטה, חבר כנסת וסגן שר החינוך לשעבר.
"בשבילי צימרמן הוא אגדה"
"21 שנים אנחנו חולקים קבינה משותפת של מוביל הטנקים", סיפר מוסה פלד, שותפו של צימרמן. "פעם הוא נוהג ופעם אני. דרגות הקצונה שלנו לא משחקות. בשבילי צימרמן הוא אגדה, הדגל שלפני המחנה, לוחם עשוי ללא חת ומודל לחיקוי, שתמיד מוכן לתרום מעצמו למען המדינה וביטחונה. לפני חודשיים וחצי סיימנו שבועיים מילואים ביחד, ועכשיו שמונה ימים נוספים. כשקוראים לצימרמן למילואים הוא מתייצב. כשאומרים שפעם לוחם, תמיד לוחם מתכוונים לצימרמן", סיפר פלד.
וצימרמן מצטנע בכל הקשור להיותו לוחם מעוטר, "עזוב, הכל סיפורים. אני לא רמבו. נכון, היו כמה מלחמות ובמלחמות כולם יורים. הם פצעו אותי ואני הרגתי אותם. זהו", הוא אומר ומוסיף, "כל עוד לא ביקשו ממני, אני לא תולה את המפתחות ולא מוריד את הרגל מהגז. אני כבר מחכה למילואים הבאים. כל עוד רוצים אותי בצה"ל ואני יכול לתרום אני ממשיך. ברור לי שכושר הנהיגה יורד עם הגיל. לכן עלי לחדד חושים, אבל כל זמן שהבריאות בסדר ומחדשים לי את רישיון הנהיגה אני לא עוצר". לבסוף מסכם הלוחם הוותיק, "על מילואים בצה"ל אני לא מוותר. אותי חינכו על ברכי הפלמ"ח, ברוח ההתנדבות ואהבת הארץ. תמיד לתרום, כל אחד לפי יכולתו, ולא רק לביתו, אלא גם ובעיקר למדינה".
