ללא כל הודעה מוקדמת או הכשרה מתבקשת, שובץ אביגדור קנטי במלחמת יום הכיפורים בתפקיד המודיע למשפחות ההרוגים, הנעדרים והפצועים. לציון 40 שנה למלחמה החליטה בתו נורית, עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, לספר את סיפורם של המודיעים במלחמה בתוכנית מיוחדת שתיקרא "הודעה נמסרה למשפחות". התוכנית תשודר ביום חמישי ב־19:00.
"בחרנו שלושה מרואיינים שעשו את התפקיד הזה במלחמת יום הכיפורים", מספרת קנטי, "אחד מהם הוא אבא שלי, שבכלל היה חי"רניק עד לאותו היום שבו החליפו לו את התפקיד. הוא חיכה שיקראו לו להילחם בגולני, ואז פתאום התברר לו שהקימו יחידת מודיעי נפגעים שהורכבה מעורכי דין, והוא היה אחד מהם".
הם לא עברו הכשרה כלשהי לתפקיד רגיש כל כך?
"אחד המרואיינים בתוכנית נשאר בצה"ל אחרי המלחמה והקים את מערך המודיעים, שהחל לכלול גם קורס הכשרה. לפני המלחמה התפקיד הזה היה של קצין העיר. לא היתה הכשרה ולא היה מערך מסודר. במלחמה המודיעים פשוט נזרקו למים. הם קיבלו כתובות ושמות והתחילו לדפוק על דלתות. אחת המרואיינות בתוכנית סיפרה שבאחד המקרים היא התחילה לבכות יותר מהמשפחה ובני המשפחה היו צריכים לנחם אותה, והיא בקשר איתם עד היום. יש למודיעים צלקות וזיכרונות קשים עד היום".
אבא שלך המשיך בתפקיד גם אחרי המלחמה?
"אבא שלי המשיך להיות מודיע גם אחרי המלחמה. בשנות ה־80 אחי, שהיה טייס, נפצע קשה בהתרסקות מסוק קוברה. לילה אחד דפקו אצלנו בבית ובעצם באו להודיע למודיע. ביקשו מאיתנו שנבוא להיפרד. לשמחתי הרבה, אחי החלים והכל בסדר איתו. בראיון עם אבא גיליתי פתאום שיש בו מין תחושה, שהפציעה של אחי היתה בעצם העונש שלו על כל ההודעות הקשות שהוא מסר בעצמו".
הוא לא דיבר על זה בעבר?
"הצעתי לו כמה פעמים בעבר לספר את הסיפור שלו מהמלחמה, והוא תמיד סירב בטענה שהיו לוחמים שהסיפור שלהם חשוב יותר. הפעם, לשמחתי, הוא הסכים. אני חושבת שהסיפור הזה מאוד חשוב".
את זוכרת את זה כילדה?
"אני זוכרת כמה פעמים שקראו לו לבוא להודיע, והוא לבש את המדים והלך. אני גם זוכרת שהוא חזר מעורער ועצוב, אבל לא יותר מזה. אני בעיקר זוכרת את זה שאחרי הפציעה של אחי הוא הפסיק להודיע".
