טהוניה מיליונרית

בשלב האודישנים השני ל"האח הגדול" מתבצע תרגיל באסוציאציות. הבוחנים סוגרים בחדר מועמדים פוטנציאליים, מפזרים על הרצפה קלפים עם ציורים וסמלים, והנבחנים מתבקשים לבחור קלף שמזכיר להם סיטואציה כלשהי מעברם. "זה נורא מלחיץ", אומרת טהוניה רובל, "אתה יושב בחדר עם אחד־עשר נבחנים שאתה לא מכיר ועוד עשרה בוחנים. כל מה שראיתי שם היו רק דברים שלא רציתי להיזכר בהם. היה לי קשה מאוד להיפתח. מישהו אפילו אמר לי שזה שאני לא משתפת פעולה יכול להזיק לי, שאולי לא אתקבל בגלל זה. עניתי לו, 'הכל מלמעלה'".

"לאורך השנים כבר ראינו אלפי אנשים בדינמיקות, בדרך כלל כולם רבים על הכרטיסים האלו. טהוניה היתה הראשונה שהסתכלה על כל התמונות וחזרה לכיסא בלי קלף", מספר יורם זק, הבמאי והעורך הראשי של "האח הגדול". "כולם משתפים שם בסיפורים קורעי לב, ברגעים בחיים ובהחלטות וברגשות. אבל היא אמרה: 'לא מעוניינת'. אף אחד אחר לא עשה את זה לפניה, וזה מצא חן בעיניי. היא סיקרנה אותי, מה יש שם שהיא לא מוכנה לדבר עליו? בהמשך, בראיון האישי, כבר הרגשתי שאני יכול להגיע לרגשות האלה, שאפשר להוציא ממנה דברים ברגע הנכון ובמקום הנכון. יש בה משהו מאוד אותנטי, משהו שהוא מאוד היא".

זק חושב שהזכייה שלה היתה הדרמטית ביותר מכל העונות, "לא ברמת ההפתעה, אלא במה שהמנצח חווה באותו רגע. היא יצאה מהבית זקופה, ואני לא בטוח שהיא היתה זקופה כל חייה. היה משהו בשקט שלה באותו רגע ניצחון, שהפך את היציאה שלה להכי רועשת אי פעם. החולשה והחוזק, הכאב והמשהו המרוכך, הכל התערבב שם באותו רגע מזוקק. אני לא חושב שהיה אפשר לכתוב סוף אחר לעונה הזאת. הדיירת הזאת היתה צריכה לנצח לא כי היתה טובה יותר מאחרים, אלא כי זה היה סוף לְתהליך. בניגוד לדיירים האחרים, טהוניה נתנה את כולה וסיפרה לצופים סיפור שלם ועגול".

אתה יודע שהשמועה הכי חמה בארץ היא שהייתם פעם זוג.

"יצא לי לשמוע את זה אפילו מאיזה בן משפחה. לא הכחשתי את הרומן הזה אף פעם, ואני גם לא מתכוון להכחיש אותו - אני נהנה מכל רגע שמישהו חושב שהיה לי רומן עם טהוניה".

טהוניה: "יש לי דבר אחד להגיד על זה: איזה שששטויות! ממש שששטויות במיץ עגבניות. לאנשים אין במה להתעסק. אגב, זה לא אומר שאני לא אוהבת את יורם, הוא איש מקסים ואח גדול".

אני מבינה אותך, כפרה

זה לקח שנייה אחת בדיוק מהרגע שבו תם שידור הגמר של "האח הגדול 5" ועד שחבורת מאבטחים בריונים עם אוזניות נצמדו לצעירה בת ה־25 מבית שמש. כעבור שעה, כשהמתמודדים קיבלו בחזרה מההפקה את הסמארטפונים שלהם, נרשמה באולפן מיני היסטריה: מי שלא ראה שמחה של אדם שמתאחד עם האייפון שלו אחרי ארבעה חודשים לא ראה שמחה מימיו. רק אחרי שיחת תדרוך עם אנשי קשת, שהבהירו לה את החוקים החדשים של חייה, הגיעה החוויה לסופה הרשמי. ב־01:30 בלילה עזבה טהוניה את האולפנים בנווה אילן, מלווה בשתי חברות. הן נכנסו עם שומרי הראש לרכב של ההפקה והמשיכו בשיירה של תשע מכוניות - מאבטחים, עיתונאים, צלמים וחברים - אל עיר מגוריה. מתחת לדירת משפחתה בשכונת שדרות הדקל המתינו שכנים עם שלטי תמיכה וקריאות עידוד. בחסות המאבטחים והשוטרים הוברחה טהוניה פנימה, ללילה ראשון בבית של אמא.

"בלילה הראשון בכלל לא הצלחתי להירדם. אולי זה היה האדרנלין, או התחושה שאני חייבת להשלים כל כך הרבה פערים עם המשפחה והחברים. הם סיפרו לי שהייתי חזקה לאורך כל הדרך ונתתי משמעות לדבר הזה שנקרא שחור, וגם שייצגתי נשים רבות והמון טהוניות קטנות, שהעזו לעשות דברים ולומר את דעתן בזכותי".

בבוקר שלמחרת הגמר עשתה טהוניה סבב ראיונות לתחנות הרדיו, התארחה בתוכנית של דידי הררי, הספיקה להצטלם להפקת אופנה וקפצה למשרדי קשת כדי להיפגש עם בכירי הזכיינית. במסדרונות נתקלה במקרה בלבנה "זוהרים" (גוגמן), והשתיים מייד קפצו זו על זו בחיבוקים. "שונאת אותך", "לא יכולה לסבול אותך", אמרו זו לזו בחיוכים גדולים.

"לבנה היא הראשונה שקיבלה אותי כשנכנסתי לבית. נלחצתי בהתחלה מהחזות הלא רגילה שלה, אבל עם הזמן מאוד נקשרתי אליה. היא תמכה בי ועזרה לי, וכשנשברתי ידעה להגיד לי 'קטן עלייך, את עושה את זה כמו גדולה'. היא היחידה שהבינה מאיפה באו אצלי האגרסיות, הצעקות והקללות. היא כל הזמן פישפשה אצלי בפנים, אפילו שהייתי סגורה ולא רציתי לשתף.

"במשימת השליט כולם מחקו אותי, טענו שאני הורסת את המשימה. הייתי בחדר השינה, ולבנה באה אלי למיטה ואמרה, 'כפרה עלייך, מה את צריכה את זה?' עניתי לה: 'לבנה, לא יקרה, נקודה', והיא פשוט אמרה 'אני מבינה אותך, כפרה', נתנה לי נשיקה ויצאה מהחדר. היא היחידה שלא תקפה אותי. הרבה באו אלי בטענות, ובצדק, והיום בדיעבד אני יכולה להבין מאיפה זה בא, אבל רק לבנה באמת ניסתה לחפור ולהבין מאיפה זה בא ונובע. והאמת, גם ענת".

את חושבת שהגיע לך לזכות?

"זאת שאלה קשה. לא יודעת אם הייתי מצביעה לעצמי. אני צריכה קודם לראות את הפרקים".

טהוניה רובל נולדה בעיר גונדר שבאתיופיה וגדלה עם עוד 11 אחים. אחותה הבכורה, שאותה לא הכירה, נהרגה בסודאן ב־1984, במהלך ניסיון עלייה לישראל. טהוניה הגיעה ארצה בגיל 3, במבצע שלמה, ואחרי תקופה במלון השלום בירושלים התמקמה משפחתה בגבעת המטוס, שכונת קרוואנים סמוך לארמון הנציב ("בדקתי לפני ארבע שנים וכבר אין זכר לשכונה. זה די העציב אותי"). ב־1995 עברו לבית שמש.

"רק בכיתה א' הבנתי שיש בי משהו חריג ושונה, שאני לא כמו כולם מבחינת צבע העור שלי. היה לי ברור שלא אהיה זו שיצחקו עליה, ידרסו אותה ויגידו שזה בגלל שהיא אתיופית או שחורה".

בערך בכיתה ב' החליטה לשנות את שמה למיכל. "התביישתי בשם האמיתי שלי. ברגע שאמרתי לכולם שקוראים לי מיכל רובל, פתאום נוצרה בתוכי תחושת ביטחון חזקה. המשכתי עם השם הזה עוד הרבה מאוד זמן, ורק בשנים האחרונות חזרתי למקורות.

"בבית שמש הבנתי את הבדלי המנטליות. לא רציתי להיות תקועה במנטליות האתיופית. רציתי להתפתח, רציתי שלא יהיה לי מבטא, רציתי לדעת על הכל. רוב החברים שלי לבנים, והרבה פעמים שמעתי הצקות מהעדה של 'מה את מסתובבת עם הלבנים'. ידעתי שאם לא אתחבר אליהם, אשאר תקועה בחיים שלי. תמיד אמרו לי 'את לא מוצלחת, לא ייצא ממך שום דבר', ורציתי להוכיח לאנשים האלה שיום יבוא ואהיה במקום אחר לגמרי, שהם אפילו לא יאמינו.

"הייתי צריכה לצאת מהבועה של המנטליות האתיופית. באתיופיה אם את אישה, זה 'שבי בבית חמודה, אני יוצא לעבוד ועושה את כל הדברים שצריך'. ניסיתי הרבה פעמים להסביר למשפחה שלי שאנחנו כבר לא באתיופיה, שישראל היא מדינה מודרנית ומפותחת, וצריך להתחיל לחיות את החיים החדשים.

"בגלל שהגעתי לכאן בגיל צעיר מאוד, יכולתי להבין את ההבדלים. למבוגרים, בעיקר לאבא שלי, היה קשה לקבל את זה. כשהגענו לבית שמש אמא התחילה לעבוד במקום חדש, חזרה הביתה ואמרה: 'מהיום אתם מדברים איתי רק עברית, אני רוצה ללמוד עברית'. וככה היא למדה. היא רצתה להיכנס לעולם עם המנטליות הישראלית, וגם די הצליחה".

קיטבג, חצץ ואבנים

היא גדלה במשפחה דתית, אמא עם כיסוי ראש, אבא עם כיפה. כילדה הסתובבה בחצאיות ובחולצות ארוכות, וכשיצאה לבלות, לבשה מכנסיים או בגדים חשופים בהסתר. "הייתי יוצאת מהבית עם חצאית והכל, ואז מתלבשת אצל חברה שלי לירון לפני שיצאנו לבלות".

אחר כך, כשהתחלת לעשות את זה בלי להסתיר, איך ההורים קיבלו את השינוי?

"אבא שלי לא קיבל את זה יפה. ניסיתי להסביר לו שאנחנו במדינה חדשה. אתה לא מחתן אותי, אני בוחרת את הגבר שלי, אתה לא יכול לבחור לי שום דבר. אמא שלי דווקא קיבלה את זה באהבה גדולה".

בכיתה י' עזבה את בית הספר. "נמאס לי לשמוע בבית כל הזמן אין ואין. חברות שלי קיבלו דמי כיס מההורים, ואצלי אמרו - 'אם את רוצה כסף, לכי תעבדי'. לא היה לי תחת ללמוד, אז נשרתי. הלכתי לעבוד כמלצרית באולם אירועים, ואחר כך התגייסתי לצבא, שם גם השלמתי 12 שנות לימוד".

איך הסתדרת עם המשמעת הצבאית?

"אמא שלי היתה בטוחה שאחרי שבוע בצבא יעיפו אותי על טיל. בלילה הראשון נעלם לי הקיטבג, שהיו בו בגדים יקרים. היה לי קשה עם זה שלא סופרים אותי. המפקד דרש שאלך לישון, ועניתי לו: 'עד שאתה לא מביא לי את הקיטבג, אני לא הולכת לישון'. הוא אמר: 'נראה לי שאת הולכת לאכול הרבה חצץ', אז אמרתי: 'נראה לי שאתה הולך לאכול הרבה אבנים'. למזלי הוא הבליג, מצאתי את הקיטבג ונרגעתי. ואז הבנתי שבצבא אי אפשר לדבר איך שאת רוצה, כי אז תמצאי את עצמך בכלא. למחרת קמתי בחמש בבוקר ולמשך שלושה שבועות הייתי החניכה המצטיינת. עשיתי 24 חודשים, הייתי במשמר הנגב, מ"כית בקורס של נהגי תובלה למשאיות".

לפני שנתיים, אחרי שדילגה בין עבודות מגוונות ("הייתי חדרנית במלון וגם פועלת במפעל לוופלים וגביעי גלידה"), היא נכנסה לעולם הדוגמנות. בן זוגה לשעבר, הספר מישל מרסייה, לחץ עליה ושיכנע אותה להיפגש עם הסוכן עופר רפאלי, ובגיל 23 מצאה עצמה בדירה בלונדון עם עוד 11 דוגמניות.

"נחתתי שם בלי אנגלית, בלי מכרים או משפחה, פעם ראשונה לבד בחו"ל. היה לי קשה, הייתי בוכה לא מעט. היו רגעים לא קלים, הייתי יוצאת לאודישנים בשש בבוקר בקור מקפיא. כמעט נשברתי, אחרי שלושה חודשים התחילו לקבל אותי לקמפיינים ונפתחו שערים. בדיוק לפני שנה חזרתי לארץ, לבית שמש, עזבתי את הסוכנות, השתתפתי בתחרות סופר־מודל הישראלית, עשיתי עוד כמה עבודות, ואז הגיע 'האח הגדול'".

ג'אנק מיילי

חודשיים לפני הכניסה לווילה שיתפה טהוניה את חברתה לירון בהתלבטויות. "פחדתי מהידיעה שכבר לא אהיה אנונימית, כי הפרטיות חשובה לי. העובדה שכולם מרגישים עכשיו חופשי לפנות אלי ולומר לי הכל היתה אחד החששות הגדולים שלי. חשבתי על זה שכולם יכירו אותי ויקראו לי פליטת ריאליטי. אבל אז הבנתי שיש לי מסרים להעביר - גם את עניין הדוגמניות השחורות בארץ, שנורא עיצבן אותי באותה תקופה, וגם את הרחמים העצמיים המיותרים של העדה שלי. ידעתי ששם זה המקום היחיד שבו אוכל להעביר את המסרים האלה.

"בשלב צילומי תעודת הזהות סיפרתי לאח הגדול שאני הכי מפחדת לקבל בווילה יחס גזעני, כי אני לא יודעת איך אגיב ומה זה יוציא ממני. תמיד רואים אותי בתור האתיופית ולא הישראלית, כאילו אני לא ישראלית לכל דבר. מרוקאים, אתיופים, אשכנזים - מה זה משנה? כולנו יהודים וישראלים, ואנחנו צריכים להתגאות בזה שיש כאן קיבוץ גלויות מדהים. די כבר לקרוא לי אתיופית, אני קודם כל בן אדם".

מה היה הרגע הכי קשה בבית האח הגדול?

"אחרי הריב ההוא עם רוני מיילי, כשכולם פשוט התנדפו ממני. היחידים שנשארו לצידי היו ענת ואבי, ואחר כך גם לבנה, ביז'ו ויניב. מבחינת השאר זה היה כאילו אני לא קיימת. לא דיברתי עם אף אחד, ועדיין שמעתי כל הזמן את השם שלי. ידעתי כל מה שאומרים עלי, כי כל פעם מישהו דאג לבוא לספר לי. היו בבית המון דברים בקטע מגעיל, שלא הגבתי עליהם.

"למשל מאוד דאגתי למטבח, יש לי עניין עם ניקיון, זו מחלה ידועה שלי. הרתיח אותי לראות כלים מלוכלכים, אבל לא אמרתי מילה. כדי להתאפק התחלתי לנקות, זה היה סוג של תרפיה עבורי. יום אחד סיפרו לי שפאולינה אמרה, 'זה העתיד שלה, שתנקה. היא שחורה'. אמרתי לעצמי, מה אני צריכה להיכנס לזה. אם היא חושבת ככה וזה עושה לה טוב - שתיהנה".

היתה ביניכן מלחמה.

"זו מלחמה שלא אני פתחתי. פאולינה פתחה איתי הרבה חזיתות, ולא רציתי להתעסק בזה. היתה לנו שיחה שאחריה חשבתי שהיא הבינה ותלך למקום אחר לגמרי, אבל היא המשיכה בשלה. פשוט השתדלתי לא להיכנס למלחמה הזאת".

הפתיל הקצר של טהוניה והפה הגדול שלה הרתיחו לא מעט דיירים וצופים. לא היה משתתף בתוכנית שלא חטף ממנה בשלב כזה או אחר. "ראיתי דברים ואמרתי, 'וואט דה פאק?' ולמרות שזה הרגיז אותי, ידעתי לפעמים לא להתערב כדי להרגיע. המון פעמים שתקתי מול פאולינה ומול דורין, וגם מול גילי מיילי. הרגשתי שאני במוקד, ושכולם מרגישים נוח לטבוח בי".

ורק איתי וולך הצליח להוציא ממך משהו אחר. איך זה קרה?

"הוא פשוט מקסים. בחור מדהים, ילד טוב ומתוק, וגם אני התפלאתי שהוא הצליח במה שאף אחד אחר לא הצליח. הוא שלח לי אנרגיות טובות, של 'אני לא בא נגדך, אני בא להיות איתך'. הרגשתי הזדהות איתו, כי גם הוא חריג, לפחות מבחינה חברתית בגלל הגמגום - כאילו אנחנו באים מאותו מקום. הגעתי למצב שבו לא שמתי לב לגמגום שלו, והיינו מנהלים המון שיחות. דיברנו על החיים שלי ושלו, על תקופות שעברנו, ופתאום היה לי קל לשתף אותו בחיים שלי ולהראות לו צדדים שלא ראו קודם ושלא חשבתי שיראו בבית".

בשלב מוקדם של העונה הטיל האח הגדול משימה שהכתירה את גילי מיילי לשליט הבית. הבמאי יורם זק מספר כי החליט להקדים את משימת הדיקטטור, שתוכננה להמשך העונה, על מנת להצמיד אותה לסכסוך בין המחנות שבער בבית. "ידעתי שטהוניה תהיה במוקד, המצלמות אפילו חיכו לה כדי לראות את התגובה על הפנים שלה ברגע שתצא מהחדר", הוא מודה.

"כשפתחתי את הדלת בבוקר וראיתי את כל השלטים, חשכו עיניי", משחזרת טהוניה. "זה היה בשבוע שבו היה הבלאגן עם גילי, ולא הצלחתי לקבל את זה שהוא יהיה מעלי ויגיד לי מה לעשות. בדיעבד, היום הייתי עושה את המשימה כמו גדולה, יוצאת כמו מלכה וממשיכה הלאה, אבל באותם רגעים לא הייתי מסוגלת אפילו לרגע לשים עלי את המדים ולהיות הנתינה שלו. גילי לא איש רע, גם הייתי ידידה שלו בשבועות הראשונים. אבל לא יכולתי לעשות את המשימה הזאת. גם אחרי שלבשתי את המדים, חזרתי בתוך שעתיים לבגדים האזרחיים. רק בסוף משימת השליט הצלחתי להבין שיש בחיים מצבים שאולי צריך לדעת לבלוע ולשתף פעולה".

לא הבנת שהמשימה נתפרה בשבילך, כדי לבחון את הקשיים שלך ולהוציא את המרדנות שבך?

"לא. חשבתי שהאח הגדול מחפש אותי ורוצה להכניס לי, התהפכתי עליו ברמה של 'אתה עושה לי דווקא, אתה רוצה להוציא ממני את הרע'. פחות חשבתי על הצופים והסמסים. מהדיירים קיבלתי רק פרצופים של 'אנחנו מתים שתלכי מפה כבר', ולכן הסמסים היו עבורי החיבוק של 'תישארי, אנחנו איתך'. שכחתי בכלל שיש חיים בחוץ או שיש מצלמות שעוקבות אחריי; רק כמה שבועות לפני הסוף התחלתי לחשוב על הקהל שמצביע ומשאיר אותי מדי שבוע. הרבה פעמים הדיירים אמרו לי, 'די, את בתוכנית בידור, מה נסגר איתך? תשתלטי על עצמך'. אבל לא ראיתי את זה ככה בשלב ההוא".

תסכימי לחבק את רוני מיילי?

"תשמע, אני סולחת לו, וגם מבקשת סליחה אם פגעתי בו באיזושהי צורה, אבל לא אוכל לחבק אותו כי זה לא יהיה אמיתי. אעשה את זה אם צריך, אבל זה יהיה מזויף. סלחתי לו על מה שהוא עשה, וגם תיארתי לעצמי מה הוא יעבור ברגע שייצא מהבית, כי הוא אמר אמירות גזעניות לא רק כלפיי אלא גם כלפי הקהילה של לבנה. חשבתי בתוך תוכי שהקהילה שלי לא תעשה כלום, כי הם תמיד מפחדים להגיד את שלהם, אבל הקהילה של לבנה בטח לא תשתוק. הסליחה שלי באמת באה מהלב, כי אחרת לא הייתי אומרת כלום ומשאירה את זה פתוח, אבל לחבק אותו זה דבר אחר. אני לא אוהבת את הבן אדם, אבל אני גם לא שונאת אותו".

אז איך מרגיעים את טהוניה, אני מתעניין אצל יורם זק, האח הגדול. "לא גיליתי את הטריק, ולדעתי גם אין ממש טריק. צריך פשוט לתת לה את הזמן להירגע. חשוב לי שכולם יעברו כאן חוויה טובה, אבל גם ברור לי שאני צריך לעשות טלוויזיה וליצור קונפליקטים, ושהדיירים צריכים להתמודד עם דברים. היו שבועיים־שלושה עם טהוניה שבהם היא התחילה לאבד שליטה, והרגשתי שאני צריך להרגיע אותה ולהזהיר אותה שאם זה ממשיך, היא יוצאת החוצה. ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לפני משימת הבית השני, ידעתי שאי אפשר עדיין לבנות איתה אמון כי תכף הוא יישבר, ולכן חיכיתי עד אחרי המשימה.

"היא מאוד מאוד כעסה אחרי שעבדנו עליהם שיש בית נוסף, אז נתתי לה יומיים להירגע וקראתי לה לשיחה. אמרתי לה: 'המזוודה מחכה לך בחדר השירות, עכשיו את צריכה להחליט - או שאת כמו כל הדיירים, ומתחילה ליהנות מהחוויה, כי את נראית לי סובלת; או שתעזבי. בשלב הזה כבר חשבתי שתיקחי את החוויה הזאת למקום אחר'. הבהרתי לה שהיא לא יכולה להמשיך להתנהג ולדבר בצורה כזאת. באותו רגע טהוניה הבינה שהיא לא יקירת ההפקה. זה היה הרגע שבו התרחש אצלה איזה טוויסט. אחר כך משימת בית המשפט כבר עשתה עבורה את הצעד של הסתכלות פנימה והכאה על חטא".

מה היה סוד הניצחון שלה?

"הקהל בבית מתוחכם יותר ממה שנוטים לחשוב. הוא אוהב עקביות. אוהב אנשים שלא מזגזגים, שלא מפחדים להראות את החולשות כי כולנו חוטאים בחולשות, וגם כאלה ששומרים על האמת שלהם - לא אומרים בפנים משהו אחד ומאחורי הגב משהו אחר. טהוניה לא זייפה אף פעם. הקהל ראה את הילדה הבועטת עם הכאב העמוק וקלט שזה לא חארטה, שיש שם משהו שגורם לה להתנהג כמו שהיא מתנהגת. ובסוף גם הגיעו אצלה החרטות.

"יש בטהוניה נוכחות מטורפת, קשה להוריד ממנה את העיניים. זה לא רק היופי, אלא כל מה שהדבר הזה משדר כשהוא מדבר איתך. היא עברה תהליך, הביאה את עצמה ולא התביישה לעבור את התהליך בפני כולם. הקהל רוצה אנשים שנותנים לו לחוות את מה שעובר עליהם, בלי פילטרים. היא היתה דיירת חשופה מאוד, כשהכל אצלה נוגע ושורף, ואלו הדמויות שתמיד ירוצו עד הסוף, כי הקהל יתחבר אליהן.

"היא לא ניצחה מפני שהיתה גסה וגילתה רגעים של בוטות, היא ניצחה למרות זה. וזה ניצחון גדול יותר. זו אולי העונה הראשונה שהמנצחת לא היתה חביבת הבית - בעיניי קיבלנו כאן משהו מאוד חזק ואייקוני, דווקא בגלל שהדיירים לא קפצו לחבק אותה כשיצאה. בגלל שהיתה פה אחד מול כולם, וזה מיעוט, וזה הרבה ממה שהיא מייצגת".

"תאהבו אותי בלי אינטרסים"

לצילומים לכתבה הזאת מתייצבת טהוניה באיחור של שעה. לבושה בחולצה לבנה קלילה ומכנסוני ג'ינס קצרצרים שחושפים רגליים ארוכות. היא לא מרימה את הקול אפילו פעם אחת, מצחקקת ומחייכת בלי הפסקה ובעיקר נהנית ממעמדה החדש.

מאז שיצאה לחופשי היא מסתובבת צמוד ללירון פרץ, חברת הילדות מהבניין הסמוך, שלקחה פיקוד על הפמליה המתגבשת סביב הכוכבת החדשה. הן הכירו לפני שנים בגינת המשחקים השכונתית, כשטהוניה ניגשה אליה לנדנדה והביאה לה קוביית שוקולד לבן. "אנחנו הרבה יותר מחברות הכי טובות", אומרת לירון. "זה משהו הרבה יותר גדול, כי התבגרנו יחד, בילינו יחד, התלבשנו יחד וגילינו את הנשיות שלנו יחד. חלק ממני תמיד יימצא אצלה, ולהפך. אין ספק שקיבלתי טהוניה אחרת מזו שנכנסה פנימה לבית האח, הרבה יותר מחודדת ורכה. פתאום היא מצליחה לקבל אהבה, וגם להאמין בזה.

"נשים מבוגרות רבות כתבו לי בפייסבוק במהלך העונה שטהוניה חוללה אצלן שינוי. הן פתאום התחילו לראות, דרך ההתנהגות שלה, עד כמה חשוב לעמוד על שלך, כי בסוף זה מניב תוצאות ומעריכים אותך. בגלל שהיא נכנסה נקייה ושלמה עם עצמה, אז היא יצאה אמיתית, עד כמה שהמילה הזאת היא קצת קלישאה. היא זכתה להערצה עצומה בקרב כל הנשים".

במעברים הקצרים בין המקומות המבודדים לבין המוניות שלוקחות אותן ממקום למקום, הן מתחילות להיתקל לאט לאט בציבור, שצמא למגע. נהג המונית, יניב הפרסי מאשדוד, מבקש לצלם אותה כדי להעלות לפייסבוק ונענה בחיוב ובחיוך. בינתיים טהוניה משלימה מידע, עדיין לא סגורה על המחיר המעודכן של קופסת המרלבורו לייט שהיא מעשנת.

"הגעתי למצב שבו כבר פחדתי לצאת מבית האח. תמיד כשהאח הגדול שאל מה יקרה אם אודח, עניתי לו שאעלה את המדרגות בריצה. ואז, כשהגיע הרגע, כבר לא רציתי לרוץ, עליתי לאט כי לא ידעתי לאיזה עולם אני יוצאת עכשיו. פחדתי מאוד מהיציאה, ובאמת כשיצאתי התחילו כל הצרחות והבלאגן. פתאום גם הרגשתי את חברה שלי ואת אמא שלי קופצות עלי ומחבקות אותי, זה היה רגע מטורף".

את השבת היא מבלה בבית משפחת רובל בבית שמש. "קנינו לה פרח גדול, קנינו בשר וקראנו לכל השכנים", אומרת האם טרויה. "היתה חגיגה גדולה גדולה. כל השכנים הביאו מתנות ואמרו לי כמה כיף היה להם לראות את טהוניה. היו איתה בתוכנית אנשים נחשים שעשו לה בלאגן ועשו לה רע. לא היה לי קל לראות את זה, אבל סוף סוף זה נגמר, והיא חזרה הביתה".

בשבוע האחרון היא מוצפת בהודעות מסוכנים רבים, שרודפים אחריה ומציעים לה פרויקטים וקמפיינים. "אני שומעת בעיקר שמועות, כולם טוענים שהם הסוכנים שלי, וזה כבר קבע לי פגישות וההוא כבר רוצה אותי לעבודה, וכולם אומרים שהם רוצים את טובתי. אני צריכה להחליט עם מי אני הולכת ומקווה לעשות בחירה נכונה. קשה לי לסמוך על אנשים, אני צריכה להכניס לעצמי לראש שיש אנשים שאוהבים אותי באמת, אבל יש גם כאלה עם אינטרס. זה משהו שאני עדיין צריכה ללמוד".

כבר כתבת את השם שלך ביו־טיוב?

"לא. לא עשיתי עדיין כלום. רציתי להתעסק עם המשפחה. יהיה לי זמן להתעדכן בכל הדברים האלה. ברור לי שיש כאלה שאוהבים אותי ויש כאלה שלא, אקבל כל ביקורת באהבה. יצא לי לראות תגובה אחת מחרידה, אבל הצלחתי להבין מאיפה היא באה וזה בסדר מבחינתי. אני לא יכולה לשבת ולהסביר לכל אחד שנגדי מה בדיוק קרה בתוך הבית. גם אני בן אדם ששופט אחרים, אבל בקטע של האח הגדול אני אומרת: תחוו את זה רק ליום־יומיים לפני שתתחילו להעביר ביקורת. זה לא מסע קל כמו שכולם חושבים".

מה השתנה אצלך בארבעת החודשים האלה?

"למדתי שאין צורך לשפוט אנשים. אני גם צריכה ללמוד לקבל את זה שאוהבים אותי, כי נורא קשה לי עם זה. זה משהו שנובע רק מהילדות. לא קיבלתי עטיפה מהבית וחום ואהבה. לא הסתכלו עלי ואמרו: 'את מוצלחת, את יפה, אנחנו אוהבים אותך ותומכים בך'. עד היום, כשכבר קיבלתי אהבה, הייתי משוכנעת שהיא מגיעה מתוך אינטרסים. ופתאום, כשאני מקבלת את כמויות האהבה האלו, קשה לי לקבל את זה". 

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו