הגעתי לחניון חושניה ביום 6.10.73 בשעה 13:45, כאשר הטנקים של הפלוגה היו מפוזרים בשדה ולי לא נותר טנק. לפתע, בסביבות השעה 14:00 החלו בשטח טפטופי ארטילריה חזקים מאוד, וכן מטוסים שירדו ללא הפוגה וריססו את השטח. בתחילה לא הבינותי מה קורה, ולא ידעתי מה לעשות, כי אני בתור שריונאי רגיל לקפוץ לטנק עם תחילת הפגזה. לקח לי כמה דקות טובות, עד שקפצתי לתוך השוחה הקרובה. בזמן שהותי בשוחה הגיע חודריאן משה ז"ל, והודיע לנו לעלות לזחל"ם החוליה ולנסוע אחרי הטנקים. אני לא רציתי לעלות מכיוון שלא היה לי כובע פלדה, ולבסוף התברר לי שעשיתי מעשה נבון, כי את החבר'ה שהיו בזחל"ם תפסו הסורים והרגו אותם.
המשכתי לשכב בשוחה כשעה וחצי תחת הפגזה קשה, ולאחר הפוגה קלה יצאנו מהשוחה ויצאנו עם ג'יפ מחושניה לכיוון ציר הנפט, שם פגשנו טנקים של חטיבה 7, והבינונו שקורה פה משהו רציני.
בערב הגעתי לגדוד (סער) ושם פגשתי את צביקה. הוא אמר לי לעלות איתו לנפח כדי לחפש טנק ולהתחיל לעשות משהו. הגענו לנפח ושם ראינו שלושה טנקים פגועים עם מספר הרוגים. טיפלנו בטנק שקיבלנו ונכנסנו למלחמה יחד עם עוד טנק. נסענו לכיוון חושניה על ציר הנפט. זה מה שנקרא בקשר "כח צביקה". נסענו בשלווה ולפתע אני רואה מתא הנהג טנק בטווח של 20 מ' לערך. דווחתי לצביקה על הטנק, מיד נשלח פגז לעברו וכמובן שהוא נדלק מהר, זו הייתה תחושה טובה. אולם, מיד לאחר מכן נותק הקשר וצביקה עבר לטנק אחר, ועל הטנק שלי עלה מ"מ צעיר מגדוד 53 – חגי צור.
חזרנו לנפח ושם תיקנו את התקלה והמשיכונו לעבר צביקה. כל הלילה עמדנו בעמדות בחיפוי, במקרה שהסורים יחדרו לעבר נפח. בבוקר הצטרפנו לכח של הסמח"ט והמשכנו בבלימה לכיוון חושניה. אחה"צ הודיע לנו המח"ט שהסורים הגיעו לנפח, והורה לנתק מגע ולהגיע לנפח. הגענו לנפח עם מעט תחמושת, והייאוש התחיל לתפוס אותי. לאחר מספר שעות של קרב הסורים ברחו, ולנו רווח מאד.
למחרת, 08.10.1973 יום שני, נסענו יחד עם מילואימניקים לכיוון תל אבו-חנזיר שם ניהלנו קרב ארוך, והטנק שלנו נפגע במערכת הכינון. המשכנו משם למחנה ירדן לתיקון התקלה. את הלילה בילינו במנוחה ולמחרת, ה-09.10.1973, הצטרפנו לכח של יוסי בן חנן ונסענו לעבר תל חרמונית, שם הצטרפנו לחטיבה 7 ונלחמנו עד הערב, בקרבות ש.ב.ש. (שריון בשריון) גדולים. לאחר המלחמה נקרא המקום "עמק הבכא".
יום רביעי, 10.10.1973, היה לנו כעין יום מנוחה ובו לא ירינו פגז אחד.ביום חמישי, ה-11.10.1973, פרצנו מכיוון 105. החדירה היתה שקטה מאד, חצינו את הגבול והרגשתי שאנחנו נוסעים למדינה אחרת, כמו טיול שנתי. עברנו את ג'ובתא אל חשב, היתה התנגדות קלה מאד והמשכנו לעבר טרנג'ה שם נלחמנו קצת, ולפתע נפגע טנק שהיה בכח שלנו. צוות הטנק הגיע אלינו לטנק והודיע שהטען קשר נהרג. העברנו את הצוות הפצוע לתאג"ד והודענו לד"ר שיש חייל הרוג בטנק. הטנק נשאר בשטח, והד"ר אמר לנו שהצוות לא יכל לקבוע שהחייל הרוג, ואמר לנו לקחת חובש ולחזור לטנק ולראות מה העניינים עם החייל הזה. חזרנו לטנק הפגוע, ולתדהמתנו ראינו את הטנק הפגוע נוסע, התקשרנו אליו בקשר והטנק לא ענה, ואנחנו נדהמנו עוד יותר, המפקד חגי והחובש ירדו מהטנק שלנו והתחילו לרדוף אחרי הטנק. הם עלו על הטנק והתברר להם שהטען קשר יושב בתא הנהג, כשהוא פצוע קשה.. חגי הוציא אותו מתא הנהג החובש, טיפל בו והעבירו אותו במהירות לתאג"ד. עכשיו החייל בריא ונושם, והכל היה בסדר איתו. לאחר מכן לא המשיך הטנק שלנו בהתקדמות ונשארנו בטרנג'ה עד הלילה.
בחצות הלילה לערך ליוונו שיירה של אספקה לעבר הכח של יוסי בן חנן, שחנה בסביבות חלס בחניון לילה. בדרך הטנק עלה על מוקש ופלטת בזוקה עפה, המשכנו בנסיעה כאילו לא קרה דבר.
יום שישי, 11.10.1973. בבוקר התקדמנו לעבר תל שמס, שם נתקלנו במערך נ"ט חזק מאד. ביצענו היחלצות לאחור לעבר חורשה שהיתה במקום ושם ישבנו כשלוש שעות תחת הפגזה ארטילרית, ומטוסים ירדו עלינו ללא הפסק. אלו היו שלש שעות קשות מאד ולא ידענו אם נצא מזה בחיים. לאחר שלוש שעות עשה הכח שלנו היחלצות לאחור טנק אחר טנק וכל זה עבר בשלום. אחר הצהריים הסתערנו שנית על תל שמס, נסענו באיגוף דרך הלג'ה, הנסיעה הייתה איטית. התחלנו לטפס על התל, וחגי הודיע לי להגביר את המהירות כי עבר מעלינו טיל, אני ניסיתי ללחוץ יותר מהר על הגז אבל הטנק לא יכל לנסוע יותר מהר, פתאום הרגשתי פגיעה בטנק, התחלתי לקרוא לחבר'ה בצריח ואף אחד לא ענה לי. יצאתי מתא הנהג במהירות, לאחר שניות קיבל הטנק עוד פגיעה וראיתי את הצריח עף מהתובה והטנק התחיל להתפורר. ההרגשה הייתה גרועה מאוד, לראות את הכלי הגדול הזה שבו נלחמתי וחייתי מתפורר לנגד עיניי.
משם נחלצתי על ידי טנק אחר שלנו. בערב הגעתי לטרנג'ה, ומשם לנפח. מאז חיפשתי טנק כדי להמשיך במלחמה, אבל לצערי לא מצאתי אף טנק.
* הטקסט נשלח על ידי הכותב/ת למערכת "ישראל היום" ומובא כלשונו, למעט תיקונים לשוניים קלים. הוא מבוסס על חוויות וזיכרונות אישיים, ואין המערכת אחראית לתוכנו או לפרטים ההיסטוריים הנזכרים בו.
