"מוזיקה ושקט" הוא לא שם מובן מאליו לאלבום של זמר שהתדמית שלו היא בעיקר חפלה ורעש. זה אומר שעומר אדם החליט לשנות פאזה ולהפוך מילד חפלות לאחד שלוקח את החיים קצת יותר ברצינות, אבל לא יותר מדי ברצינות, כמובן. גם ב"מוזיקה ושקט" החיים הם דבש בכל יום מחדש.
השינוי מגיע דווקא בטכניקת השירה. הקול של אדם תמיד היה חם, מלא ובטוח. לעומת זאת, טכניקת השירה שלו זקוקה לשיפור. באלבום הזה יש שיפור, גם אם לא מאוד משמעותי. פתאום אפשר לשמוע את אדם מפגין יכולות קצת יותר מגוונות.
הרוב המכריע של השירים באלבום הזה היו יכולים להתאים בקלות גם לזמרים אחרים מאותה נישה. למושיק עפיה, לקובי פרץ, לליאור נרקיס וגם למאור אדרי לא היתה שום בעיה להכניס לרפרטואר שלהם שירים דוגמת "שקט", "מתקרבת מתרחקת" וכמובן "נסיכה". מה שמשייך את השירים האלה לעומר אדם הוא הזהות הווקאלית שלו. הוא כן מצליח לקחת אליו את השירים ולהשריש בהם את טביעת קולו.
כמו כן, האווירה באלבום בהחלט לוקחת את האוזניים למקומות ברורים. מבחינת אדם, תם החיפוש אחר הצליל המתאים ועכשיו המטרה היא לחדד אותו כמה שיותר. "אהיה אהיה" (על פי לחן של שיר המבוצע במקור על ידי המוסיקאי האלג'יראי שב חאלד), למשל, קצת גדול על אדם, אבל הוא מתמודד איתו יפה, לא מעט בזכות הפקה מוסיקלית נכונה.
גם ברצועות נוספות אפשר להבחין בניסיונות מעניינים לשדרג ולהתקדם. המעניין שבהם הוא "תל אביב", עם משפטים כמו "תל אביב, יא חביבי תל אביב, תסתכל כמה לירדים מסביב". עומר אדם עושה שמח עם כולם וזורם, בלי יותר מדי תחכום ועם הרבה מאוד מודעות עצמית.
זהו לא אלבום גדול שייחקק בתולדות המוסיקה הישראלית, אבל הוא בהחלט משמעותי מבחינת עומר אדם.
ציון: 7