סכנין: חיים משבת לשבת

ברחובות סכנין מקבלת אותך מתקפת שיפוצים. מדרכות, כבישים, כיכרות. עננת אבק אדירה מלווה את העוברים ושבים. יש שיגידו שדחפורים ומדרכות הפוכות מאפיינים בתקופה זו את רוב המקומות בישראל, שהרי זאת שנת בחירות מוניציפליות, וראש העיר בכל זאת צריך להזכיר את דבר קיומו. 

אבל במקרה של מאזן גנאים נדמה שאין צורך. כששואלים את הציבור היהודי מה הוא יודע על סכנין, עולה שמה של קבוצת הכדורגל של העיר, שתקעה יתד בליגה הראשונה בזכות האיש שעמד עד לאחרונה בראשה, וניצל את ההצלחה המטאורית על הדשא הירוק כדי לתפוס את הכיסא החם בלשכת ראש העיר. 

גנאים בן ה־61 נראה צעיר מכפי גילו. סיפור חייו הוא סיפור סינדרלה קלאסי: הוא עזב את בית הספר בכיתה ו', בנעוריו עבד כצבע, אחר כך הפך לבעלים של עסק גדול, ואז החליט לקבל עליו את ניהול קבוצת הכדורגל המקומית, כשזו עוד היתה בליגה נמוכה. בהמשך הצליח להעלות אותה לליגה הראשונה, זכה עימה בגביע ועתה גנאים מכהן כראש עיר בישראל. "אם מחר אני מפסיד בבחירות, אין לי בעיה לעזוב הכל ולחזור להיות צבע. אני לא מתבייש בזה ואפילו מאוד נהניתי בתקופה ההיא", הוא אומר. 

גנאים הוא הבייבי של תקשורת הספורט הישראלית. העברית שלו שוטפת, הוא לא נחמד מדי אבל מחזיק בגינונים של פוליטיקאי. מצד אחד, הוא נלחם בגזענות ההולכת וגואה בכדורגל הישראלי, ומצד אחר נחשב לאחד החברים הקרובים של ארקדי גאידמק ועדיין מבכה את לכתו: "אנשים לא רצו שהוא יצליח. הוא הראה לי סקרים שניבאו לו 17 מנדטים, אבל הוא היה איום ליותר מדי אנשים, ולכן הם עשו הכל כדי להכשיל אותו - והם הצליחו". 

למעשה, אותו גנאים הצליח לעשות את מה שגאידמק לא עשה - רק עם הרבה פחות כסף. וזה לא שגנאים זנח לגמרי את הכדורגל: ללשכה שלו עדיין מגיעים פרצופים שמוכרים לחובבי הכדורגל, סגנו הוא כדורגלן לשעבר, וחבר קרוב שלו הוא הדובר לשעבר של הקבוצה.

הכל נשאר במשפחה

ההיסטוריה של הבחירות בסכנין מתחלקת בגסות לחמולת גנאים ולנציגים השונים של מה שנשאר מהמפלגות הקומוניסטיות. מי שמביא יותר בני משפחה שילכו להצביע, הוא שזוכה בבחירות. בפעם האחרונה זה היה גנאים, הפעם מי שמתמודד מולו נמצא לא רחוק ממנו ועונה לשם ד"ר ספואת אבו ריא. אבו ריא, רופא משפחה מוכר מאוד בסכנין, משחק על טיקט אחד בבחירות הללו: מצד אחד מדובר באקדמאי, שדובר גם רוסית וגם אנגלית, ומצד אחר באדם שאינו בעל תעודת בגרות.

אם להאמין לסקרים המקדימים, גנאים ייקח גם את הבחירות הללו וימשיך לקדם את האג'נדות, שלצערנו עדיין רלוונטיות ביישובים הערביים. "אומרים לנו שאנחנו לא חייבים לגור בסכנין אם אין יותר אישורים לבנות, ומפנים אותנו לגור בכרמיאל. אבל אז הצעירים חוזרים אלי ואומרים לי שבכרמיאל מגרשים אותם ולא רוצים להשכיר דירות למי שאינו יהודי. אז לאן אתה רוצה שהם ילכו, אם המדינה לא רוצה לתת לי עוד שטחים לבנות כאן? השרים מבטיחים לי הבטחות, אבל אז שוב לא קורה כלום", אומר גנאים, שהצליח לכסות גירעון כספי שנאמד בעשרות מיליוני שקלים לעיר, אבל טוען שכמו ברוב היישובים הערביים בישראל, הקופה שלו ריקה לחלוטין: "אין פה בית קולנוע או פעילות תרבותית, אין לי מה לתת לצעירים. חוץ מהכדורגל; שגם את המגרש בנינו על תרומות מדוחא, קטאר". מדוע, לדוגמה, גנאים לא מנסה למצוא תורמים לבניית קונסרבטוריון? "אף אחד כבר לא מוכן לשים כסף במגזר הערבי. אין מי שישים", הוא משיב.

הקהילה בסכנין, כמו בכל עיר גדולה, אולי שומרת על צביונה כשמדובר בבחירות המקומיות מתוך חשיבה על ג'ובים עתידיים, אבל כשמסתכלים על הבחירות הכלליות מגלים שלצד השליטה הצפויה של המפלגות הערביות, הליכוד, ש"ס ויהדות התורה זכו אף הן לקולות בעיר עצמה. המצב הכלכלי הלא מזהיר מוביל לכך שהבטחות לרווחה כלכלית ולעוד כמה מאות שקלים של הבטחת הכנסה, יכולות לגרום למצביעים לשנות את ההצבעה המסורתית שלהם בקלפי. "אנחנו משפרים כאן את ממוצע הבגרויות ומנסים להעניק תשתיות, אבל אם אני לא מקבל גב מהמדינה, אין לי ברירה אלא להישאר פסימי", אומר גנאים, וממשיך לענות לטלפונים, לחתום על מסמכים ולשלוח סמסים תוך כדי הראיון.

שיטוט בסכנין ממחיש את הניגוד הארץ־ישראלי המובהק כל כך. החיים בסכנין לא זולים, כפי שהם לא זולים ברחבי הארץ. המחיר של מנת שווארמה עם שתייה הוא 33 שקלים - נמוך יותר מאשר בתל אביב, אבל באופן יחסי מדובר באותו שיעור מהמשכורת הממוצעת. ואילו המכוניות על הכביש מספרות סיפור מעניין: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אורך החיים של מכונית ממוצעת בעיר הוא עשר שנים. כשבודקים את הנתון הזה, מגלים שמאחורי ההגה בסכנין יושבים בעיקר אנשים בעשור השישי והשביעי לחייהם. מי שצעיר ויכול לצאת מהעיר, עושה זאת בלי לחשוב פעמיים. 

סכנין או סח'נין?

ספק אם מישהו בסכנין יקרא את הכתבה הזו. העיתונות בעברית היא אקס־טריטוריה. המועמדים לא שואבים את הקולות שלהם מאמצעי התקשורת בעברית אלא מהמספר הרב של העלונים המחולקים בעיר. שם אפשר לזהות שהעיר אכן עומדת לקראת בחירות. 

ואולי, כפי שאני מציע לגנאים, הסיפור כולו נמצא במקום אחד. אומרים שלכל אדם יש שם, וכך גם לכל עיר. אבל בכל מקום, כולל במשרדו של ראש העיר, האיות של סכנין הוא לפעמים גם סח'נין. ההחלטה הרשמית היא סח'נין, אבל הבלבול נשאר גם כשמדובר במקומות רשמיים. אולי ביום שסח'נין תתעקש על סח'נין או על סכנין, היא גם תצליח למצוא את המקום שאליו היא הולכת. 

*   *   *

תעודת זהות

נוסדה: 1995 (הוכרזה כעיר)

ראש עיר מכהן: מאזן גנאים

בעלי זכות הצבעה: 17,500

משכורת ממוצעת: 4,415 ש'

עוד משהו קטן: בטקס הכרזתה כעיר, במארס 1995, נכח ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל. זו היתה העיר האחרונה שעליה הכריז בטרם נרצח

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו