אצלנו בלבד: החיות שתוכלו למצוא אך ורק בישראל

לרגל יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל שחל ממש היום (שלישי), חשבנו שזה הזדמנות נהדרת להכיר את בעלי החיים הייחודיים שקיימים אך ורק בארצנו.

בעבר, התהלכו על אדמותינו הנמר, הפרס, העוזנייה ועוד חיות רבות ומגוונות, שלצערנו כבר לא ניתן לראות בטבע הישראלי. ברשות הטבע והגנים עושים הכל כדי שהמינים הנמצאים בסכנת הכחדה לא ילכו בעקבותיהם. שימור המורשת האקולוגית שלנו הוא ערובה לעתיד בו הדורות הבאים יוכלו גם הם להתפעל מהמגוון הביולוגי העשיר של ישראל, ולהעריך את ערכו הסביבתי והתרבותי.

כמו ה"צברים" האנושיים, ילידי הארץ, גם בעולם החי קיימים מינים רבים של בעלי חיים שמקורם בישראל בלבד, או בשפה המקצועית "חיות אנדמיות", כאלו המתקיימות רק כאן. נצא למסע מרתק בעקבות חלק מהיצורים המיוחדים הללו, שהם מקור לגאווה ישראלית ומהווים חלק בלתי נפרד ממורשת הטבע שלנו.

עמוס סבח אקולוג, אקולוג מחוז יהודה ושומרון ברשות הטבע והגנים, אמר: "המגוון הביולוגי הייחודי של ישראל הוא אחד המאפיינים המרתקים של הארץ שלנו. בעלי החיים האנדמיים המצויים רק בישראל מספרים את סיפור החי הטבעי של הארץ הזו, סיפור של שמירת טבע במשך שנים".

לבנון הירקון

זהו דג קטן ונדיר, מין אנדמי שחי רק בנחלי החוף של ישראל. למרות גודלו הקטן, שאינו עולה על 12 ס"מ, ללבנון הירקון תפקיד חשוב במערכת האקולוגית המימית.

החל משנות ה-50 וה-60, עם התגברות הזיהום בנחלים והתייבשות קטעי נחל נרחבים, לבנון הירקון כמעט ונעלם. תהליך ההידרדרות הגיע לשיאו ב-1999, כאשר נותרו רק שלוש אוכלוסיות זעירות של המין, ומספר הדגים הכולל נאמד במאות בודדות בלבד. לבנון הירקון, ה"צבר" הקטן, עמד על סף הכחדה. למרבה מזלו, רשות הטבע והגנים וגורמי מחקר מאוניברסיטת תל אביב, נחלצו להצלתו.

לבנון הירקון // צילום: ד"ר ירון קרוטמן

תחילה, הועברו מספר פרטים לבריכות מלאכותיות כדי לאפשר להם להתרבות בתנאים מבוקרים. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים ושחזור התנאים הטבעיים, החל מ-2005 נרשמה הצלחה משמעותית לאחר השבת הלבנון לנחל הירקון: אלפי דגיגים הצליחו להתרבות ולהתבסס הן במעלה הנחל והן בבריכה בגני יהושע.

צבי ארץ-ישראלי

למרות שצבאים אינם נחשבים בדרך כלל למינים אנדמיים בשל תפוצתם הרחבה, הצבי הארצישראלי הוא יוצא דופן ומעניין, ואכן חיה אנדמית לישראל. בעשורים האחרונים, תחום תפוצתו של מין זה הצטמצם משמעותית, עד כדי כך שכיום ישראל היא ככל הנראה המקום היחיד בעולם שבו נותרו אוכלוסיות של הצבי הארצישראלי. במדינות השכנות הוא נעלם כמעט לחלוטין.

הצבי הישראלי, לצד קרובו צבי הנגב, משמשים כמיני דגל המסמלים את חשיבותם של השטחים הפתוחים בארץ. על אף מראם העדין והשברירי, צבאים אלו מותאמים באופן מופלא לתנאי הסביבה הקיצוניים האופייניים לאזורנו – החל ממיעוט המים הזמינים לאחר עונת הגשמים הקצרה, ועד לתקופת היובש הממושכת שבאה בעקבותיה.

ואולם, כמו יצורים רבים אחרים, גם הצבי הישראלי מתמודד עם איומים הולכים וגדלים: קצב הפיתוח המואץ שחווה ישראל בעשורים האחרונים גורם לצמצום מתמשך של השטחים הפתוחים, המהווים את בית הגידול של מינים אלו. סיפורו של הצבי הישראלי ממחיש את המאבק המתמשך לשמירת הטבע בישראל ואת האחריות המוטלת על כתפינו לשמר את המורשת האקולוגית הייחודית של ארצנו.

הצבי הארץ ישראלי הוא חלק בלתי נפרד מהטבע שלנו, כשכ-3,300 פרטים נספרו בטבע בספירה האחרונה שביצעה רשות הטבע והגנים, הפועלת על מנת לשמר את אוכלוסיית הצבאים בארץ ומבצעת ניטור של האוכלוסייה, אכיפת ציד לא חוקי ופועלת לצמצום הפגיעה מדריסות באמצעות מעברים אקולוגיים, הפחתת זיהום האור והגברת המודעות לנסיעה בטוחה וזהירה כדי למנוע דריסות ופגיעות מיותרות.

שנונית באר שבע

מין ייחודי של לטאה אנדמית לישראל שמצאה את ביתה בקרקעות הלס של צפון הנגב. התאמתה המופלאה לסביבה המדברית היובשנית ניכרת בפרטים קטנים כמו הפרשת שתן כמעט מוצקה, המונעת אובדן נוזלים חיוניים. אצבעותיה המצוידות בבליטות דמויות שיניים מעניקות לה יתרון ניכר בתנועה מהירה על פני קרקעות הלס הפריכות, תכונה שהעניקה לה את שמה הייחודי.

למרבה הצער, בית גידולה של השנונית הזו מצוי באזורים מישוריים אטרקטיביים לפיתוח יישובים, נטיעות עצים וחקלאות, מה שהביא להרס נרחב של בתי הגידול ולסיווגה בקטגוריית סכנת הכחדה חמורה. ואולם, רשות הטבע והגנים נחושה בדעתה לשמר מין מיוחד זה, בין היתר באמצעות הכרזה על שמורת הטבע פארק הלס וגם נקיטת צעדים נוספים להגנה על השטחים הנותרים שבהם מתקיימות הלטאות הייחודיות הללו.

צב יבשה מדברי

בין גבעות החול של צפון-מערב הנגב, מסתתר היצור המופלא והנדיר הזה, מין אנדמי הייחודי לאזורנו שמהווה תעלומה מרתקת בעולם הטבע, עם מעט מאוד מידע זמין אודות אורח חייו המיוחד.

בהשוואה לבן דודו המוכר יותר, צב היבשה המצוי מהאזור הים תיכוני של ישראל, צב היבשה המדברי מתאפיין בממדים קטנים יותר ובהתאמה מושלמת לסביבתו הקשה. עיקר פעילותו מתרחשת בחודשי החורף והאביב, עת תנאי מזג האוויר נוחים יותר והמדבר מתעורר לחיים, עם שפע של מזון בעקבות גשמי הברכה.

כאשר שרב הקיץ הלוהט משתלט על הנוף, צבי המדבר נעלמים אל תוך מחילות עמוקות בחול, שם הם נכנסים למעין תרדמת קיץ. רק עם בוא הסתיו המאוחר והקריר יותר, מפציעים שוב היצורים המופלאים הללו, מוכנים להתחיל מחזור חיים חדש בממלכת החולות.

למרות נוכחותו המעטה, צב היבשה המדברי מהווה חלק בלתי נפרד ממארג החיים העדין והמרתק של מדבר הנגב, סמל לעמידות ולהתמדה נוכח אתגרי הטבע, ותזכורת לצורך בשימור המגוון הביולוגי הייחודי של ישראל.