במסגרת המלגה "חבר כלבבי", סטודנטים משמשים בית אומנה לכלבים חסרי בית עד שיימצא עבורם בית מאמץ קבוע. כך, לסטודנטים יש תפקיד כפול – מצד אחד לחסוך מהכלב את המחירים של שהייה בכלבייה, ומצד שני להתחיל עימו תהליך של חשיפה, שיקום ולמידה שיסייעו לו להיקלט בביתו החדש.
אלפי כלבים ננטשים מדי שנה על ידי משפחותיהם או שהם נולדים ברחוב ובשטחי בר, בסביבות שאינן מותאמות לצרכיהם, כך שהם נחשפים לסכנות ולסבל רב. עמותות למען בעלי חיים מנסות להתמודד עם התופעה באמצעות לכידה, חילוץ וקליטת הכלבים הנטושים מחד, ומציאת בתים מאמצים עבורם מאידך, אבל במציאות הנוכחית הארגונים נמצאים תחת עומס תמידי, מה שמוליד מצבים של צפיפות רבה בכלביות ושהייה ממושכת של כלבים בתנאי שבי, מצב המוביל בעצמו לפגיעה בריאותית והתנהגותית, ובמקומות מסוימים – גם להמתה. מסיבות אלה, הפתרון הטוב ביותר עבור הכלבים הוא בתי אומנה.
המלגה, שהוקמה ומנוהלת בשיתוף פעולה בן-מגזרי יוצא דופן בין התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, משרד החקלאות, קרן פילנתרופית, עמותות S.O.S חיות ועמותת כלבלאב, פועלת בצפון ובמרכז הארץ, ומגיעים אליה סטודנטים ממספר מכללות ואוניברסיטאות. בשנה הבאה הפעילות צפויה להתרחב גם לאזור הדרום, מה שיאפשר לסטודנטים ממוסדות לימוד באזור להירשם אליה.
תחילה, כל המשתתפים במלגה נפגשים להכשרות מקוונות ופרונטליות שבהן הם לומדים להכיר את המלגה, האחריות שכרוכה בה וכמובן היכרות מעמיקה עם עולם הכלבים. בהמשך, רכזי המלגה עוזרים בהתאמת כלב לבית הסטודנט ובקליטתו. בית אומנה משמעו להיות בית עבור הכלב לכל דבר ועניין, החל מסיפוק צרכים בסיסיים (כמו מקום לינה, מזון וטיפולים רפואיים) וכלה בחינוך והרגלה לחיים בבית.
הזדמנות לחיים
אחת המשתתפות במלגה היא שי אוסטרויל, בת 29 המתגוררת בבית הלל שבגליל העליון עם בן זוגה תומר ועם הכלבה לופה, סטודנטית לתואר שני בטיפול באמנות שעובדת בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". כשניסתה להירשם למלגה כשהייתה בלימודי התואר הראשון שלה, זו לא נפתחה באזור הצפון – וכעת, היא מאושרת מאוד שהיא יצאה לפועל.
"כיום בישראל מומתים בשנה מאות כלבים בהסגרים, מכיוון שהעמותות מלאות ואין באפשרותן לקלוט כלבים נוספים", אמרה. "כל כלב שיוצא לבית אומנה ומוצא בית מאמץ, נותן לכלב נוסף הזדמנות לחיים. ישנם כלבים שגדלו כל חייהם או 'בילו' שנים רבות בכלובים, ובתי האומנה נותנים להם הזדמנות אמיתית לחוות בית, חום וקורת גג. זו גם הזדמנות עבור הכלב להתרגל וללמוד לחיות בבית, לתרגל קשר בריא עם אנשים, כלבים וחיות נוספות, ובכך להגדיל את סיכויי האימוץ שלו. כלב יכול להיות בבית אומנה מספר ימים ואף כמה חודשים, עד למציאת בית מאמץ. אנחנו כבר הכנסנו לביתנו ארבעה כלבים, אחת מהם שהתה אצלנו שבוע בלבד ואחרת ארבעה חודשים. כל כלב שנכנס הביתה נכנס מיד ללב. כשמשפחה מגיעה לאמץ כלב מבית אומנה, היא תוכל לדעת פחות או יותר את אופיו, וכך סיכויי ההתאמה באימוץ גבוהים יותר".
אוסטרויל מספרת כי בשונה ממלגות אחרות, כשיש כלב בבית – המשתתף נמצא במלאה 24/7. "המשתתפים מגיעים בפעם בחודש לימי אימוץ בכלביות כדי להגביר את חשיפת הכלב לטובת אימוץ", היא אומרת. "הרגע הזה שאתה מוציא כלב מהכלבייה ויודע שהוא הולך לישון תחת קורת גג הוא רגע מרומם נפש, ואז אי אפשר שלא לפנטז על החבר הבא שייכנס לכאן".
מתי הרגשת את המשמעות והחשיבות של מה שאת עושה?
"זה לא משהו שכרגע ברגע אחד, אלא בכמה רגעים כאלה. כשמגיע אליך 'שובב' רציני שאחרי ארבעה חודשים מסוגל להישאר בבית בלי להרוס, דבר זה הישג גדול שייזכר כחוויית הצלחה. הכלבים שהיו אצלנו לא תמיד היו יפים או מחונכים, וכנראה שאם הם היו נשארים בכלבייה היו חולפים שבועות רבים עד שהיו מצליחים למצוא חן בעיני משפחה מאמצת. זו זכות להאיר כלב ולהראות את כל הטוב שבו לעוד אנשים".
מעבר לכך שהמלגה סייעה לאוסטרויל לממן את התואר השני שלה, הייתה בה משמעות גדולה נוספת עבורה. "מאז ומתמיד אהבתי כלבים והייתי רגישה לעולם הזה, ובזכות המלגה נחשפתי לעוד רבדים בעולם הזה, שרק גורמים לי לרצות לפעול ולהיות אקטיבית יותר", סיפרה. "כשאתה מכניס כלב הביתה, עם כל האתגרים שעלולים לבוא איתו, אתה מכניס אליו אושר ושמחה, הלב מתרחב. עכשיו, כשאין לנו כלב נוסף בבית, זה מרגיש קצת משעמם".
מה חשוב לך להגיד לסטודנטים שמתעניינים במלגה?
"שזה לא מספיק לאהוב כלבים, כי צריך זמן, פניות וסבלנות לכך. זה לא תמיד פשוט ויכולים להיות הרבה אתגרים בדרך, אבל אם אתם מוכנים לקחת בחשבון שהספה עלולה להיהרס או שלפעמים תמצאו פיפי בסלון, תקבלו בתמורה סיפוק אדיר ואהבה אין-סופית".
למידע נוסף על מלגת "חבר כלבבי" - לחצו כאן