התארכות שעות היממה ובואו של האביב, מאפשרת יותר זמן פעילות לבעלי החיים, ובהם לשלל סוגי העופות. בזמן הזה יש להם יותר זמן להאכיל צאצאים, ומכיוון שחלבונים מסוימים פועלים טוב יותר בטמפרטורות גבוהות – בעלי החיים הנסמכים על טמפרטורת הסביבה הופכים פעילים יותר ביחס לחורף הקריר, למשל זוחלים.
צאצאים חדשים
לדברי דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, נקבות של יונקים ממליטות בתחילת האביב – מה שניתן לראות במספרים גבוהים אם תצאו לטיול בנגב ובמדבר יהודה, שם תוכלו לפגוש באימהות ובגדיים צעירים.
ליעלים קיימת תופעת "גני ילדים", שבה כמה נקבות מרכזות את הגדיים יחד ומשאירות נקבה או שתיים שישמרו על הצעירים באזור מוגן במצוקים, וכך מתאפשר להן לרעות באזורים מסוכנים יותר.
הוא מוסיף כי צבאים נקבות מותירות את הוולד בשטח מוסווה בתוך צמחייה, ומתרחקות מעט על מנת להיזון מצמחיה רעננה. "האם יכולה להיות ניזונה ממזונות רעננים של עשב פרחים ועלים מלבלבים, לעומת עלים קשים ומרירים בקיץ ובסתיו. גורים ופרטים צעירים הם הראשונים להיטרף ולהיפגע, ולכן ייתכן והמלטה לתוך בליל של ריחות אביב גם מסווה טוב יותר את הצאצאים, בעיקר של מינים הממליטים בשטח הפתוח כמו הצבי. העשב הגבוה עוזר גם הוא להסתרת הצאצאים מפני טורפים פוטנציאלים, מהאוויר ומההולכים על ארבע. צריך לזכור כי גם הטורפים והעופות הדורסים מגדלים את צאצאיהם באביב, והם פעילים מאוד בתקופה זאת על מנת להאכיל את הצאצאים שלהם".
האבקה וחרקים
מינים צפוניים בגודל בינוני של יונקים פיתחו תכונה מיוחדת של הריון מושהה: ההזדווגות מתרחשת בקיץ, ואילו ההיריון מתחיל רק באמצע החורף, כך שההמלטות יתרחשו לתוך עונת האביב. "הנקה וחיפוש מזון דורשים אנרגיה רבה מהאם, תכונה שמאפשרת לדלג על עונת החורף הקפואה. כמובן שבישראל אין קיפאון בחורף, אך מינים כמו הגירית המצויה ואייל הכרמל – הגדל בחי-בר כרמל – משמרים תכונה מיוחדת זאת, המצביעה על מקור תפוצתם האירופי", מספר רותם.
האקולוג מציין כי פרוקי רגליים רבים מגיחים באביב ומאביקים וניזונים על פרחים, צוף ואבקת פרחים. "במהלך האבולוציה נוצרו תהליכים שונים שבהם התחברו יחדיו מאביקים ופרחים למרוץ חימוש או יחסי גומלין, שבהם הפרחים מושכים אליהם חרקים שונים כמו פרפרים, דבורים, חיפושיות ואחרים", הוא אומר. "בתמורה, אלו מקבלים גמול של צוף ואבקה, ואילו הפרחים זוכים בחברת משלוחים הלוקחת את האבקה ומעבירה אותה לפרח השכן ומפרה את הצלקות (אברי הרבייה הנקביים של הפרחים). ישנן דוגמאות רבות לדרכים השונות בהן מושכים צמחים את החרקים אליהם, כולל טקטיקות של רמייה, איתות על משאב שנגמר ופיתוח חניוני לילה לדבורים זכרים".
"רוב הפרחים הגדולים והצבעוניים מואבקים על ידי חרקים מקבוצות שונות. הצבע, ולפעמים גם הצוף והריח, הם אמצעי המשיכה של אותם החרקים", מוסיף רותם. "כדי להבטיח האבקה יעילה, הצמחים צריכים לפרוח בעונה שבה יש הרבה חרקים פעילים בסובה, וזאת בדיוק עונת האביב, כשהטמפרטורות עולות. מסתבר שלא כל הפרחים מצליחים בהאבקה ולא מכולם מתפתחים פירות, כשאחת הסיבות לכך היא מיעוט חרקים, שלא מצליחים להגיע לכל פרח ופרח ולהביא אליו את האבקה המתאימה"
הוא אומר כי הצמחים משקיעים אנרגיה רבה בעלי כותרת גדולים וצבעוניים או בתפרחות מפוארות כדי להגדיל את הסיכויים שלהם להאבקה. "הרס בתי גידול, קיטוע שטחים פתוחים ושימוש בקוטלי חרקים בחקלאות פוגעים קשות בחברות החרקים, וכתוצאה מכך גם רביית הצמחים".
